מסע התודעה אל עצמה / אבי אלקיים

 

התיקון האישי בתפיסת הקבלה של הרב אשלג הוא תולדה של מאבק בין רצונות. השאלה היא אם תורתו אכן מתמקדת ביחיד או שהיא תפיסה סוציאליסטית במהותה

מלכודת הדבש והעוקץ בקבלה-אלוהים- אדם ונחש, טוני לביא; זמורה-ביתן, 2011, 303 עמ'

בספרו החדש מלכודת הדבש והעוקץ בקבלה חוקר טוני לביא את סודות המסע הא-לוהי-אנושי ומתמקד בעיקר בשאלה האנתרופולוגית – נפתולי האדם וחיבוטי נפשו בבקשת תיקונו הפנימי והשתוקקותו לא-לוהיו. לביא, שנחשב לחוקר הראשון במעלה בקבלת הרב אשלג, כתב חיבורים ומאמרים שהתפרסמו בבימות ספרותיות אקדמיות שונות ואט אט הולכת ונפרשת לפנינו ייחודה של תפיסת עולמו על קבלת אשלג.

לביא עשה כברת דרך ארוכה מלימוד והפנמה של משנתו הפילוסופית של מורו וידידו הפילוסוף הישראלי ישעיהו ליבוביץ' ועד חדירתו לתוככי חוכמת הקבלה. לילות כימים השקיע לביא בלימוד ובמחקר כתביו הרבים של המקובל ר' יהודה לייב הלוי אשלג, מגדולי חכמי הקבלה במאה העשרים, מפי תלמידיו, כגון המקובל הרב עקיבא אורצל, תלמידו של המקובל שלמה בנימין אשלג.

בספרו הקודם והחשוב 'סוד הבריאה: תורת הא-לוהות ותכלית האדם בקבלת הרי"ל אשלג' התמקד לביא בעיקר בשאלה האונטולוגית – סוד הא-לוהות וסדר השתלשלות היש. בספר זה, המיוסד על עבודת דוקטור שנכתבה תחת הנחייתי, היה לביא הראשון בשדה המחקר הקבלי שנכנס בעובי גופי חוכמת הקבלה האשלגיאנית ושרטט באופן שיטתי, מקיף ומעמיק את משנתו הסבוכה של אשלג. חשוב לציין כי דרך מחקרו של לביא בחיבור זה אינה פילולוגית-היסטורית אלא שיטתית-אנליטית.

המחקרים האקדמיים הקיימים על חוכמת הקבלה של אשלג, רובם ככולם הולכים ב'פרוזדור' חוכמתו ואל 'בית המלך' פנימה לא באו. לביא נכנס אל 'בית המלך' פנימה. בבקיאות עצומה, בסדר מופתי ובדיוק רב הוא הצליח לפרוש לעיני הקורא תמונה מרהיבה של שיטה מחשבתית עמוקה, מסובכת ומפותלת. פרשנים הרבה צמחו לה לחוכמת הקבלה של אשלג מחוץ לאקדמיה, בעיקר במדיה הדיגיטלית – מהאינטרנט ועד הטלוויזיה – כאשר המשותף לכולם הוא הצגתה באופן אנכרוניסטי, טכנו-הנדסי ופסבדו-מדעי. חובתי לשבח כאן את לביא שהצליח להינצל מהנפילה אל תהומות הפרשנות הטכנו-הנדסית והפסבדו-מדעית של קבלת אשלג ולהציע תחתיה דרך סלולה של יופי, שיטה וסדר.

   ספרו הנוכחי של לביא על סודות המסע הא-לוהי-אנושי בתורת הקבלה דן בעיקר במחלוקת המתחוללת באדם בין המרכיב הא-לוהי ובין מרכיב הנברא שבו, ובדרכים המובילות ליישובה. הספר המיועד לקהל הרחב מבקש לפתוח את חכמת הקבלה האשלגיאנית לכל מי שמתחבט בחיבוטי התיקון האישי. לביא אינו עוסק בספר זה בתיקון החברתי או הא-לוהי, אלא מתווה את הדרך הראויה לבני האדם ועיקר מגמתו הוא בשרטוט דרכו של היחיד להשגת שלמותו. התיקון האישי הוא תולדה של מאבק קשה ופתלתל בין שני הרצונות: הרצון האנוכי לקבל הנאה ותענוג והרצון האלטרואיסטי, שבו מקריב היחיד את עצמו לטובת הזולת. תורת המסע שמציע לביא הוא מסעה של התודעה אל עצמותה, אל שלמותה, ושיאו בהשוואת צורתה לבוראה. לביא צובע את המסע הארצי של התודעה אל שלמותה בצבעים פסיכולוגיסטיים, מקנה לה פן אוניברסלי ומשחרר אותה מכל קשר לדת מסוימת, לאום, מין וגזע.

אין ספק כי פרשנותו זאת של לביא ביחס למסע הרוחני על-פי חכמת הקבלה של הרב אשלג מיוחדת היא במינה, ואני מניח שהיא תעלה הדים ותהיה לה השפעה רחבה בציבור. ואולם קשה לי לקבלה על קרבה ועל כרעיה. רק אומר בקציר האומר: מסכים אני עם לביא כי המסע הפנימי הוא מסעה של תודעת היחיד מעצמה אל עצמה מתוך מאבק עיקש ובלתי מתפשר בין שני הרצונות. ברם, אני סבור כי תורף משנתו של הרב אשלג אינו עוסק ביחיד אלא ביחד.

הקיבוץ, הקבוצה, החבורה והחברה; הערבות ההדדית וחלוקת המשאבים שבין חבריה הם הם שעומדים במרכז עולמו הקבלי של אשלג. לשון אחר, הסוציאליזם כצו א-לוהי הוא הסוד והיסוד של תורתו הקבלית, והתיקון האישי נגזר אך ורק מתוך תפיסתו הסוציאליסטית. מגישה פרשנית זאת נגזר כי היחיד נתפס רק בהיותו איבר של הקבוצה. לא ניתן להבין באופן קבלי את תיקונו של היחיד מתוך יחידותו. עניין לנו כאן בתהליכים סוציו-פסיכולוגיים, שעוברים על היחיד כאיבר של החבורה. רק כך ניתן להבין לדעתי את מקומו של הרצון האלטרואיסטי במשנתו החברתית-הקבלית של אשלג. על כן, המסע של היחיד אל שלמותו עובר דרך החברה, חלוקת המשאבים והערבות ההדדית שבין חבריה ולצדדים אלו אין לצערי התייחסות בסוד המסע האנושי שמציע לביא.

   כללו של דבר, המסע המרתק והמחכים שמציע לביא ליחיד החותר לתיקון נפשו הוא מסעה של התודעה מעצמה אל עצמה. מסע זה אינו פשוט וקל, כפי שמציעים היום סוכני הרוחניות, חדשים מקרוב באו, של החברה הישראלית. המסע הא-לוהי-אנושי שמציע לביא משחרר את האדם ממלכודת הדבש והעוקץ המתגלה במאבק הקשה בין שני וקטורים ערכיים יריבים, ששיאו בהשגת הרצון האלטרואיסטי שבו מקריב היחיד את עצמו למען הכלל.

ד"ר אבי אלקיים מלמד במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' בתמוז תשע"א, 8.7.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 ביולי 2011, ב-גיליון בלק תשע"א - 726, יהדות ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. ואלה הדברים ששמתי בפייסבוק שלי על הפרשה, פרשת "ראה" לאור הדברים שנאמרו במיפגש ד"ר אבי אלקיים ודב אלבוים:צריכים לזכור השורשים שלנו, הדתיים והחופשיים: בפרשת השבוע, "ראה" בספר דברים פרק י"א , אמר ד"ר אבי אלקיים אצל דב אלבוים בערוץ 1 בטלביזיה היום : ראה "אנוכי" , את ה"אני" הפנימי, ה"אנוכי" המתקשר ל"אנוכי יהוה אלהיך" מעשרת הדיברות; וזה בדיוק מה שהדפסתי גם על ה-T-SHIRT שלי: " אנוכי " יהוה אלהיך ו"שמע ישראל יי אלהינו יי כל אחד ואחת" ו"אלהים-חיים הִוּא גם האדם וכל החי והקיים" וחרטתי כל הדברים האלה על טבעת ארושין שארשתִּיהָוּ…

  2. בעקבות הראיון של אבי אלקיים ודב אלבויים רציתי להעיר שלדעתי- כשאבי אומר: אין עוד מלבדו, יש להדגיש כי כשאומרים "מלבדו" אין הכוונה שיש אני וישהוא. כי זה שוב זורק את התודעה לעולם של הפיצול. מלבדו זה הוא שבי, כלומר מלבדי, כי הכל אחד, וצריך להתחבר ל"הוא" שבתוכי, כלומר לנקודה הפנימית,ולא לאני- לאישיות- לאגו

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: