ענן קשור על ההר / עוזי בטיש

 

הענן שרואה אברהם בדרכו לעקדה הוא הענן של ההתגלות הא-להית במעמד הר סיני. זהו האופק הרוחני שמעבר לחומר, המלמד אמונה והנותן תורה

 

"לֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶר אֹמַר אֵלֶיךָ".

הנה, ברגע קטון מגיע שיא הניסיונות של אברהם אבי האמונה. בהר המוריה הא-ל מצווה אותו במפתיע אחר מספר אירועים מפתיעים לא פחות – "וְהַעֲלֵהוּ שָם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶר אֹמַר אֵלֶיךָ". בציווי הזה אין מקום מפורט, אלא ארץ שלמה, לא ידועה – ארץ המוריה. אמירה זו נשמעת ממש כמי שמכוון את פלוני להגיע לרחוב מסוים ואומר לו "כשתגיע תשאל מישהו…". ואברהם, כבניסיון בתוך ניסיון, לא חותר להגיע למיקום המדויק אלא מתחיל במסע, ללא שאלה וללא חשש. הוא משכים ומכין עצמו ליום שבו הוא ובנו יצחק יבנו לפני הא-ל כיסא. רגע מכונן של עבודת שחק מאין כמותה של העוקד והנעקד, של מזבח אמוני רחב ונצחי שעמודיו ואדניו מושתתים על רוח אמונית איתנה שלא שואלת שאלות.

והנה, לאחר שלושה ימים – "וירא את המקום מרחוק". ההר הופך למקום. מבין המון ההרים נגלה הר אחד ואותו רואה אברהם. מה ראה? ראה ענן קשור על ההר. "אמר: דומה שזה ההר שאמר לי הקב"ה להעלות את יצחק בני עליו. אמר לו: יצחק בני, רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו: הן. אמר לו: מה אתה רואה?  אמר לו: ענן קשור על ההר" (קהלת רבה ט, ז).

אברהם לא מחפש הר. ההר בעיני אברהם מהווה מכשול, גבהות לב, ריחוק, תמירוּת שלא תניב את הפשטות שהוא מחפש – אמונה בא-ל אחד, בלי גובה ובלי פוזה… אברהם רואה מרחוק ענן קשור על ההר. רוח הוא רואה. והענן עונה לו – "בעמוד ענן ידבר עליהם…", "והיה בענני ענן". לא רחוקה המילה ממשמעותה – ענן הרי זו ענייה, תשובה, מענה חי ופועם על ההר הכבד, החומרי. על פי הפייטן, שאל אברהם את נעריו: "אור הראיתם צץ בראש הר המור? ויאמרו: לא נחזה רק מהמור". הנערים רואים חומר, רואים מור – "וידי נטפו מור" – בדיוק כשהדוד שולח ידו מן החור. ואברהם רואה ושומע את הדוד ומשיבם 'שבו לכם פה', עם המשולים לחמור. לו רק מפני שהם רואים חומר. ואברהם נלחם במסע הזה אל מול ההרים… אל מול המור. הוא מחפש ענן ומוצא אותו קשור אל ההר. נ"צ מדויק שיצחק מתוודע אליו בדיוק כמותו. היסוד הגדול הזה – לחפש את הענן מעל ההר – הוא מתכון מנצח לקבל תורה, לקבל שכינה.

אל מה שמעבר

"הִנֵה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".

הר משקף חומר אמיתי. במעמד הר סיני נאמר "וַיִּחַן שָם יִשְרָאֵל נֶגֶד הָהָר". הר מהווה תמיד רצון לכיבוש. הנוכחות שלו, הפיזיות שלו, הבולטות שלו, מביאות תמיד רצון עז אצל האדם לעלות ולנגוע בקצהו. יש משהו לא מוסבר בכיבוש פסגות, כשההר תחת רגליך ואתה למעלה, מתחבר עם השמים מעליו. הכיבוש הזה הוא צורך, הוא מובן, הוא אנושי ואף נזקק לעיתים, כי מהות האדם היא כיבוש. אולי אף ציווי קדום, בריאתי. אך לא כשמדובר בקבלת תורה. בני ישראל עד לרגע המעמד חושבים שההר הזה הוא כנראה הא-ל המיוחל, אחד מבין מגוון האלים שהיו מוכרים להם במצרים. אז הנה עוד אחד מתגלה. הא-ל מכין אותם שלושה ימים בדיוק לדבר האמיתי; נותן להם להתמלא מול ההר שלושה ימים בשאלות, בתהיות על אודות החומר. אקספוזיציה של משהו חומרי שהולך להתגלות אלינו. אל חדש שייחשף בקרוב בעוצמה חומרית מאין כמותה.

אבל א-לוהיהם של אלה לא חומר עניינו. הוא בא בעב הענן, מתגלה ברוחו, בסער גדול, בענן כבד על ההר – ללא כל תלות בחומר. כאן אומר הא-ל לעמו – חפש משהו מעבר. חפש ענן, רוח. כאן הוא אומר: הכבוד לא-לוהים הוא.

"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָהָר וּנְגֹעַ בְקָצֵהוּ כָל-הַנֹּגֵעַ בָהָר מוֹת יוּמָת".

האזהרה במעמד הר סיני לבלתי עלות בהר ונגוע בקצהו אינה מקרית. הא-ל מוצא לנכון להזהיר את העם בעניין כי הצורך הפיזי של הנאחזים בחומר הוא גדול. אבותינו במצרים נשמו הרים, חיו אותם, עבדו להם בסגידה מוחלטת. בהגבלה הזאת ישנה חמלה אמיתית. הא-ל כמו אומר למשה שיפַתחו רגשות להר, שיכמהו אליו. הרהורים מותרים, אבל הנגיעה לא מתאפשרת, כי בכל זאת חשובה קדושת גופם לקבל את מאמר הא-לוהים. כביכול אומר הא-ל: כשאני אתגלה אליהם מן ההר הם יבינו שלא ההר הוא העניין אלא הענן. ולכן הוא מצוום – חפשו את הענן הקשור על ההר!

אם נעבור כחוט השני בין בתרי הפסוקים נראה כי הא-ל מכין לעמו שיעור אמיתי בנטרול החומריות:

"כִי בַיּוֹם הַשְלִשִי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי".

הא-ל יורד על ההר באופן הפוך ממה שהם מצפים.

"בִמְשֹךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר".

בסוף ההתגלות הם יבינו שאין ערך לנגיעה הפיזית בהר.

"וַיֵּרֶד מֹשֶה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם".

ירידתו מן ההר כמביא בשורה מחזקת את שיאמר להם בעוד שלושה ימים: "אַתֶם רְאִיתֶם כִי מִן-הַשָמַיִם דִבַרְתִי עִמָכֶם".

"וְהַר סִינַי עָשַן כֻלּוֹ מִפְנֵי אֲשֶר יָרַד עָלָיו ה' בָאֵש וַיַּעַל עֲשָנוֹ כְעֶשֶן הַכִבְשָן וַיֶּחֱרַד כָל-הָהָר מְאֹד".

כל התשתית מוכנה למילים אנכי ה' א-לוהיך. ההר עשן, ההר חרד וזע. החומר לא נאצל כי אם הא-ל המיוחד.

הרוח שבחומר

"וַיֹּאמֶר מֹשֶה אֶל-ה' לֹא-יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל-הַר סִינָי  כִי-אַתָה הַעֵדֹתָה בָנוּ לֵאמֹר הַגְבֵל אֶת-הָהָר וְקִדַשְתּוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ-רֵד וְעָלִיתָ אַתָה וְאַהֲרֹן עִמָךְ וְהַכֹהֲנִים וְהָעָם אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל-ה' פֶן-יִפְרָץ-בָם".

שוב אנו מוצאים התראה שכל תכליתה היא הרושם הגדול שבא לביטוי בכתוב: "דַבֵר-אַתָה עִמָנוּ וְנִשְמָעָה וְאַל-יְדַבֵר עִמָנוּ אֱ-לֹהִים פֶן-נָמוּת".

מכל זה נמצא לרוב כי בני האדם מדברים אל הרים. כמוהם, כן בני אדם זה לזה רואים באנשים הרים עמוסי גובה, גאווה, אגו, מסתורין, יציבות שכלתנית ולא מתפשרת, כבדות… שמא דווקא אנו צריכים לחפש את הענן והרוח מעל האדם?

בסוד האמונה הגדול שמתגלה לאברהם ויצחק בהר המוריה ודווקא מתוך החומר, מתגלה הענן כתשובה ניצחת של 'זה המקום' – "וירא את המקום מרחוק". הענן הוא הרוח שבחומר. רק מתוך הבנה שלא ההר הוא העניין אלא 'כי מן השמים דברתי עמכם' ניתן לתת תורה, תורה שלא תוכל לבוא בשום צורה חומרית.

ומתוך כך ודאי שכל מטרת מעמד הר סיני הוא 'נגד ההר', נגד החומר, נגד האלילות. ואכן, האפילוג לא מאחר לבוא. מיד לאחר מעמד הר סיני נאמר: "לֹא תַעֲשוּן אִתִי אֱ-לֹהֵי כֶסֶף וֵא-לֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשוּ לָכֶם… בְכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶר אַזְכִיר אֶת-שְמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִיךָ".

וזה בחינת 'למה תרצדון הרים גבנונים'. במעמד הר סיני חונכנו לעבוד את הא-ל ולקבל את התורה ממקום של ענווה, של נמיכות חיל והכנעה. הכול מתחיל אצל אבי האמונה שידע לחפש בבני האדם את הענן הקשור מעל ראשיהם, ומסתיים במעמד הר סיני, כשראו העם מראות א-לוהים מן השמים. רק עם ענן אפשר לצאת לדרך, עם ענן כבד על ההר, עם עמוד ענן. עם ענן מקבלים תשובות; עם ענן מקבלים תורה.

פורסם במוסף 'שבועות', 'מקור ראשון', ה' בסיון תשע"א, 7.6.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 ביוני 2011, ב-גיליון שבועות תשע"א - עיוני חג ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ויקטור ראובן

    אינני משכנע שהמילה "מהמור" לקוחה מהמילה "מור", לדעתי זה מתאים יותר ל "מַהֲמוֹרָה" והכוונה כנראה ש הנערים יכלו לראות רק את הגבעות והגיאיות.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: