'תלמידים בזקנותו': מה לרשב"י ולתלמידי ר' עקיבא / אורי וייל

 

תורת ר' עקיבא, המחברת עליונים ותחתונים ומבקשת לראות את השכינה בלאומיות הישראלית, יכולה לקבל פנים קטנוניות ומסוכנות. ר' שמעון מייצג את התיקון

מערת רשב"י בפקיעין

 

מאמר זה נכתב בעקבות קריאת מאמרים שהופיעו ב'מקור ראשון' בשבת שלפני ל"ג בעומר, ועסקו במשמעות חייהם ומיתתם של תלמידי ר' עקיבא ובזיקתם למרד בר כוכבא, כמו גם בדמותו של רשב"י. להלן אנסה להיות קשוב ככל הניתן למקורות הנוגעים לנושאים הנ"ל ולהציע להם פרשנות אחרת.

איני הראשון שמציין שכל ניסיון להתחקות אחרי תהליכים היסטוריים דרך מקורות חז"ל הוא מוגבל וקשור תמיד להבנה רחבה יותר של המסורת, כמו גם לתפיסת עולם אקטואלית. אני מודע לעובדה שללא ספק דרכי הרוחנית והפרשנית משוקעת בדברים להלן, ובכל זאת אני מקווה לשכנע שהבנָתי את המקורות קרובה יותר לרוחם, ומעבר לכך – חשובה מאוד לדורנו.

האר"י ז"ל (בשער הכוונות) קושר בין מות תלמידי רבי עקיבא לבין ל"ג בעומר כיומם של רשב"י וחבריו.  האר"י נסמך על המקור הידוע ביבמות (סב ע"ב), המספר על מותם של תלמידי רבי עקיבא הראשונים ועל קיום התורה בידי חמשת תלמידיו "מהדרום" שאותם לימד ב"זקנותו", וביניהם רשב"י.

ר' עקיבא אומר: למד תורה בילדותו – ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו – יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר: בבקר זרע את זרעך וגו'.

 אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם,  עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו  שבדרום, ושנאה להם: ר' מאיר  ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה.

האר"י דורש על כך דרשה שיש בה רזים וסמלים קבליים, אך נסתפק בעיקר דבריו הנוגע לענייננו: תלמידי רבי עקיבא הראשונים והאחרונים מהווים "התפשטות" של הבחינה שרבי עקיבא מייצג. התלמידים הראשונים היו התפשטות בבחינת "קטנות", ולכן נקשרו בחטא של קנטרנות וחוסר כבוד, בעוד האחרונים, וביניהם רבי שמעון, היו בבחינת "גדלות", ותיקנו מה שהראשונים קלקלו.

כשאנו מתייחסים למסורת שאינה נדרשת לעניין מרד בר כוכבא, הקישור שהאר"י עושה נראה פשוט והכרחי: רשב"י הוא אחד מחמשת תלמידיו האחרונים של רבי עקיבא. אלו תיקנו את חטא חוסר הכבוד של התלמידים הראשונים, ועל כן ל"ג בעומר מתאים לציין הן את סוף המגפה והן את "שמחת רשב"י" (יחד עם חבריו). שני אלו קשורים עם המגמה הכללית של תיקון המידות בספירת העומר.

כאן יש לעצור ולשאול: האם  דברים אלו מנותקים ממרד בר כוכבא, שקשה להתעלם מקישורו למות תלמידי ר' עקיבא, או שישנם דברים בגו?

כפי שלמדתי מרבותיי, אני מאמין שכאן, כמו תמיד, המישור ההיסטורי וזה הרוחני-מוסרי אינם נפרדים.

שכינה בעולם, גרסה א

אפשר למצוא עדויות חזקות למה שהוא בעיניי התרחקות של חמשת התלמידים "מהדרום", וביניהם רשב"י, ממאפיינים מרכזיים בתורת רבם – ואפשר לקשור זאת לטראומה של המרד. מפאת קוצר היריעה אביא דוגמה אחת בולטת במיוחד, שיש בה ביטוי תמציתי להבדל בין רבי עקיבא לתלמידו, רבי יוסי.

כשבאו אנשים לדון לפני רבי עקיבא הוא היה אומר להם: "הוו יודעין לפני מי אתם עומדים, לפני מי שאמר והיה העולם… ולא לפני עקיבה בן יוסף" (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א). לעומת זאת, כשבאו לדון לפני רבי יוסי תלמידו, הוא היה מוותר על האפשרות לדון "דין תורה" – דין המכוון לאמת הא-לוהית – ואומר: "אני איני יודע דין תורה, אלא היודע מחשבות ייפרע מאותן האנשים. מקבלים [אתם] עליכם מה שאני אומר לכם?"(שם). רבי יוסי מתפלל, אך דן מכוחו ומתוקף ההסכמה של המתדיינים ולא מכוחו הישיר של הקב"ה.

אינני מתיימר למצות ולהגדיר את שיטתו של ר' עקיבא, אך דומה שניתן לזהות אצלו איחוד בין מלכות ה' לבין מלכות ישראל. כשה' מתגלה בהדר גאונו גם עם ישראל מתנשא ומתעלה, ומגלה בהנהגתו את גילוי ה' ממש בעולם הזה. רבי  עקיבא, בבית הדין שאחרי החורבן, לא מוכן לוותר על אותה התגלות של משפט א-לוהי שהייתה כאשר הסנהדרין ישבה בלשכת הגזית וכל ההוראות לציבור ירדו ממנה כדברי א-לוהים חיים. הקשר הפנימי, קשר האהבה בין כנסת ישראל לקב"ה עד כדי איחוד להנהגה אחת בעולם, הוא עניין שורשי ועמוק בתורת הסוד שבה עסק רבי עקיבא, וגדולתו היא בין השאר בחשיפת נקודה זו ובהעצמתה.

השאלה הגדולה היא מה אמור להתרחש כאשר אותה נקודה עליונה אמורה לרדת ל"גוף" (על פי דברי האר"י). הניסיון הראשוני לממש את שיטת רבי עקיבא במציאות משמעותו פעולה המכוונת לגלות את המוחלט כפי שהוא במקורו מופיע בתוך ההנהגה הארצית. היומרה הגדולה הזו יכולה להופיע בצורות שונות.

והנה, ב'שלב הראשון' של חייו הציבוריים של ר' עקיבא, עבודת תלמידיו מתגלה כעבודה של "קטנות", של חוסר בגרות. בבית המדרש, שבו מתבררים גם הדינים, משמעות "קטנות" זו היא קנטרנות, שנובעת מכך שבכל מחלוקת התחושה היא שההלכה או הרעיון שצריכים להתברר הם גילוי פשוט של אמת עליונה, ועל כן אין מקום לוויתורים או לכבוד הדדי. קטנות זו מוכרת לנו מהנער הצעיר – חניך התנועה, המכינה או הישיבה שמתמלא מדברי הא-לוהים החיים שבהם הוא פוגש ובבואו לביתו אינו יכול לעשות דבר מלבד להציג בגאון את שיטת האמת, גם במחיר זלזול בהוריו ובחבריו.

הצד הלאומי של מטבע זו הוא בר- כוכבא: משיחיות לאומית במובנה הצר, כלומר מלכות שמבוססת על דפוס-העתק של האמת התורנית העליונה. רעיון זה מקבל ביטוי כמעט מובהק בדרשתו של רבי עקיבא האומר ששני הכיסאות בשמַים מיועדים אחד לקב"ה – ואחד לדוד המלך. על דרשה זו הוא זוכה לביקורת נוקבת מרבי יוסי הגלילי: "עד מתי אתה עושה שכינה חול"; ומרבי אלעזר בן עזריה:  "עקיבא, מה לך אצל הגדה, כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות". רבי עקיבא חוזר בו לבסוף מדרשתו זו (חגיגה יד ע"א. על השינוי של רבי עקיבא אדבר להלן).

לכאורה, כנגד סכנה זו יוצא רבי יוסי, ומעדיף עמדה שקטה, רכה וסובלנית שנמנעת מהניסיון לגלות בדין את דבר ה'. כך העולם לא ייחרב מנשיכתם ומשריפתם של תלמידי החכמים. אופציה אחרת היא שעמדתו זו נובעת מתורתו של רבי עקיבא הזקן, ומגילוי אחר של תורת הסוד שלו, כפי שאתאר להלן.

כוחו של ר' שמעון

כעת מגיעים אנו לרשב"י. אצהיר מראש שכאן במיוחד איני מתכוון לחבוש את כובע ההיסטוריון, שכן מקומו של רשב"י במסורת כבר משמעותי הרבה יותר מכל דייקנות היסטורית (שכבודה במקומה מונח).

במפגש ראשון עם רשב"י נראה כי אנחנו נפגשים עם תלמיד קלאסי של רבי עקיבא, מאותם אלו שמועדים ליפול לאותם "דינים" וקנטרנות. ואכן, רשב"י, יותר מכל חבריו, הצליח לשמר את מימד הסוד שבתורת רבו, ולא רק זאת אלא שגרם לשכלולו ולהתרוממותו. רשב"י הוא הממשיך העיקרי במגמת החיזוק של שורש האהבה בין ה' לישראל (ועל כך מעידות שלל מימרות שלו).

אך כשהדבר מגיע ל"התפשטות לגוף", כלומר לתורה המעשית, יש שוני מהותי בינו לבין קודמיו. שוני זה חושף למפרע את הבעייתיות בשיטת רבי עקיבא קמא ובהופעתה אצל תלמידיו הראשונים, הן בבית המדרש והן במרד בר כוכבא.

השינוי הברור ביותר מתרחש בסיפור המערה המפורסם, שהוא סמל למטמורפוזה שעבר רשב"י. כידוע, רשב"י מתחיל את הסיפור בדברי קנאות נגד רומי ומפעליה המתאימים לשיטתו הכללית ומזכירים את תורת רבו: "כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן. תיקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס". כמו כן, כרבו גם הוא פורש מן האישה לשתים עשרה שנים וכך מתגדל בתורה.

גם אחרי היציאה מהמערה רשב"י אינו הופך לאוהד מפעלי הרומאים או לאיש שמוותר על תורת הסוד לטובת תיקון העולם הארצי. יעיד על כך יותר מכול סיום הסיפור, שבו רשב"י שורף בעיניו את יהודה בן גרים המלשין. רשב"י שאחרי המערה ואחרי "הריכוך" באישיותו רחוק מלהסתכל בעין רעה על תקופת המערה. כך הוא אומר לפינחס בן יאיר הרואה את חתכיו מהמערה ובוכה: "אשריך שראיתני בכך; שאלמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך".

נקודת המפתח של תורת רשב"י מצויה קודם כול במימרות ובסיפורים המעידים על תיקון חטא הכבוד של תלמידי רבי עקיבא:

רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות; וכתר שם טוב עולה על גביהן (אבות פרק ד).

שימו לב – רשב"י, הקנאי הגדול ללימוד התורה, מציב בראש לא את כתר התורה, אלא את כתר השם הטוב. לא בכדי "השם הטוב" היה לכינויו של מחולל החסידות, ר' ישראל בעל שם טוב. שמו זה ניתן לו יותר מכול בזכות סיועו ליהודים פשוטים וגדולים, ובשל הצבתו את "השם" ככתר העולה על כתר התורה והלמדנות שהיה בדורו, ולמעשה מוביל לגילוי תורה גבוהה יותר. גם בהדגשתו של כתר השם הטוב בידי רשב"י אפשר לזהות מגמה דומה. מעשיו של רשב"י בסוף סיפור המערה מעידים על כך, וכן אמירתו המפורסמת בסיפור זה בזכות ישראל הפשוטים המקיימים מצוות בשמחה (כאשר הוא רואה את האיש הזקן הרץ עם שני ההדסים אחרי היציאה מהמערה).

בזוהר ניכרת מאוד הקפדתו של רשב"י על כבוד וחיבה בין לומדים ובין בני אדם בכלל. אולי המשפט שמבטא זאת יותר מכול הוא המשפט שאומר רשב"י לחבורת הזוהר בכינוס האדרא רבה: "אנן בחביבותא תליא מילתא" (אצלנו הדברים תלויים בחביבות – באהבה בינינו ובאהבה בכלל).

שכינה בעולם, גרסה ב

החיבור שניכר בדמותו של רשב"י בין קנאות פנימית ועולם סוד עשיר לבין האדרתו את הכבוד, החביבות והשם הטוב, מביא אותנו לחפש את השורשים לדרכו בגילוי סוד עליון ולא בפשרנות או בריכוך מאולץ שאחרי המרד. אני חושב שנקודה זו היא אחד המפתחות המרכזיים להבנת שיטתו של רשב"י . זוהי גם נקודת קישור מהותית בין רשב"י לספר הזוהר, שהעיסוק בתיקון חטא הכבוד ובגילוי תורת סוד שאינה מובילה ל"קנטרנות" (כשל תלמידי רבי עקיבא הראשונים) שוזר אותו ובעיקר את חלקיו העמוקים ביותר, ובראשם האדרא רבה (לא הייתי אומר זאת מעצמי, אלמלא שמעתי דברים דומים מתלמידים גדולים של הזוהר).

בתורת הסוד המיוצגת על ידי תלמידי רבי עקיבא משמעותה של מלכות ישראל היא התגלות ידה הארוכה של האמת הא-לוהית, ולכן אין שום מקום לפשרה או לכבוד הדדי. בתורת רשב"י ישנה הופעה א-לוהית ממקור גבוה הרבה יותר, שמביאה להנהגה שיש בה יותר מקום לחופש, לרכות ולאהבה. חופש זה מאפשר את הופעת האמת על ידי שיתוף דעות החכמים – החברים (הזוהר הוא אולי המקור המרכזי ל"סבב" הקבוצתי), ואת ההליכה בעולם מואר, שבו גילויי ה' ניבטים גם מהטבע ומהאנשים הפשוטים, גם אלו הנראים במבט ראשון רחוקים מדרך האמת. באופן פרדוקסלי, כדי לגלות את החסד שבעולם האנושי בטהרתו, דרושה התעוררות עליונה הרבה יותר מזו שיוצרת את חזון מדינת ההלכה של תלמידי רבי עקיבא המוקדם.

זקנה ונישואים

לאגדה יש "קודים" לרמוז לגילוי זה, כאשר הבולט מביניהם הוא המילה "זקן" או "סבא". כך, חמשת התלמידים ש"העמידו תורה באותה שעה", וביניהם רשב"י, הם תלמידיו של רבי עקיבא ב"זקנותו". זוהי אותה זקנה שעליה נאמר שבזכותה זכה רבי עקיבא להיכנס ולצאת בשלום מהפרדס:

 ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו. אמר להם הקב"ה: הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי (חגיגה טו ע"ב).

גם ריכוכו של רשב"י  אחרי המערה קשור להופעתו של אותו "סבא" עם שני הדסים (שבת לג). דור לפני כן אפשר לראות קוד זה בסיפור הידוע במסכת ברכות שבו שערות זקן לבנות צמחו לר' אלעזר בן עזריה וזקנה הלבישה אותו בו ביום שבו נפתחו שערי בית המדרש לריבוי תלמידים, דעות ועדויות.  

הזִקנה מופיעה כנקודת מפתח. הזקנה מניבה את אותה אריכות רוח שהייתה חסרה לתלמידי רבי עקיבא הראשונים ושרק בזכותה אפשר להיכנס ולצאת בשלום מהפרדס (אחד המאפיינים הבולטים של התנאים שלא יצאו בשלום הוא חוסר גמישות ואריכות רוח בצורות שונות, והם משקפים במידה רבה את חטא התלמידים. לצערי אכמ"ל).

קוד נוסף הוא החילוק הנסתר שהאגדה עושה בין "תורת נפרדות" ל"תורת נישואים". רובנו רגילים לראות בסיפור יציאתו של רבי עקיבא לתקופה ממושכת של לימוד תורה על פי דרישת אשתו כסיפור מופת, ובצדק. אך לדעתי השוואת המקורות צריכה לעורר בנו את השאלה האם אין קשר בין ניתוקו של רבי עקיבא מאשתו לאחריתם של אותם עשרים וארבעה אלף תלמידים שלימד באותו זמן. גם רשב"י עושה שתים עשרה שנים ועוד שנים עשר חודשים בניתוק מאשתו, ובתקופה זו מתחזק בתורה שמתקשה להסתדר עם המציאות. התורה שגדלה ונבנית תוך ניתוק מחיי משפחה היא תורה גבוהה ואולי הכרחית, אך הגדלות היא דווקא בהכלה של העולם הזוגי לתוך עולם הקדושה, כדרכו של ספר הזוהר. הזוגיות היא גם נקודה הקשורה לחיבה ולכבוד המתגלים (או נעדרים) גם בין התלמידים.

את הגילוי המחודש של הזוגיות ואת התרוממותה לקדושה אחרי תקופת עקרות אפשר לראות בסיפור הידוע על רשב"י המייעץ לזוג חשוך ילדים להתגרש ולציין את גירושם במסיבה, ובסופו של  דבר מביא להתעוררות מחודשת וגבוהה של האהבה ביניהם וגם לפרי בטן. סיפור זה ממחיש בצורה חזקה את גילוי הקשר חי, שמקורו גבוה מהכלים הרגילים ומה"תקינות" הזוגית. קשר זה הוא גם סימן לתורתו של רשב"י, שעושה פירות בשמים ובארץ בזכות פתיחותה לבת הזוג ולחיים המתהווים ולא רק לאמת הצרה.

יותר מציונות

רשב"י לא הסתפק ב"גאולה ניסית" ו"אפוקוליפטית", אלא טמן את גילויי הסוד שלו בתורה מופשטת, בתוך בית המדרש ובחיי הפרט והחבורה, עד שיוכלו להתגלות גם בגדלות של מלכות ישראל מתוקנת. את תחילת ההופעה של גדלות זו פתחו עבורנו האר"י, החסידות והראי"ה קוק (או כפי שסבה של אשתי, דוד בן יוסף, מכנה אותו: "סבא אור"); אך אנחנו, תלמידיהם הצעירים, מתקשים לשמשם וללמוד גדלות זו.

צריכים אנחנו לקנות אומץ ולגדול על מנת שנזכה להבין וליישם בפועל ממש את הגדלות שעליה דיברו הרב קוק ובעלי הסוד קודמיו – גדלות שיש בה חופש, יצירה, אהבת אדם ועולם יחד עם גבורה רוחנית ומעשית.

על מנת שנזכה למידה זו יש לנו צורך אמיתי להיות מחוברים וקשובים לאלו המדליקים את מדורתו של רשב"י בל"ג בעומר, ולא רק למדליקי המשואות של רבי עקיבא. בתקופה של פסח, ימי הזיכרון ויום העצמאות עלינו להתחבר עם נשמות תלמידי רבי עקיבא, לוחמי המרד, ולהעלותן. בבוא ל"ג בעומר עבודתנו צריכה להיות בקנייה של אותה גדלות בתורה ובמידות שתוביל אותנו אל שבועות, יום ברית מתן תורה ויום הולדתו ופטירתו של דוד המלך.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' בסיון תשע"א, 3.6.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-5 ביוני 2011, ב-גיליון נשא תשע"א - 721 ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: