רבי יהונתן מלוניל שבפרובנס, מחבר הפירושים לש"ס, זכה להערכתו וחיבתו של הרמב"ם. חידושיו למסכת שבת זכו כעת למהדורה מחודשת. משהו על מלאכת הההדרה

חידושי רבי יהונתן מלוניל, מסכת שבת חלק א, פרקים א-ז, מהדורת הרב דוד מצגר, יד הרב הרצוג, תשע"א, 785 עמ'

דב אברמסון, חולצת שבת

לאחר הפולמוס הקשה שהיה לרמב"ם עם חכמי בגדד דרך כוכבו של הרמב"ם בארץ פרובנס. חכמים מארץ זו התעניינו בספריו ההלכתיים והפילוסופיים ואף זכו לתשובות לשאלותיהם, תשובות המלוות במילות חיבה ושמחה. בראש חבורת החכמים עמד רבי יהונתן הכהן מלוניל (מאות י"ב-י"ג). "סגולת החכמים", "בחיר הכהנים", "עמוד המערב" – אלו חלק מן התארים שקשר הרמב"ם לראשו של רבי יהונתן. וכך כתב לו הרמב"ם בשנת 1199: "מודיע אני משה אליך הרב הכהן ר' יהונתן, כי בעת שהגיע אלי כתבך ושאלותיך, שמחתי בהם שמחה גדולה, ואמרתי לנפשי: ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל. וידעתי שהגיעו דברי למי שיֵּדע ענייניהם, ויבין מצפוניהם, וישא ויתן בהם כראוי, ואמרתי לנפשי: הרי זה לך למשיב נפש ולכלכל את שׂיבתך" (איגרות הרמב"ם עמ' תקא). אלו היו שנותיו האחרונות של הרמב"ם ואכן הוא זכה לראות בהן גם נחת. 

קשר מכתבים מעניין היה לרבי יהונתן מלוניל גם עם אחד מגדולי רבני צפון צרפת, רבי יצחק בן אברהם (הריצב"א), אחיו של רבי שמשון משאנץ, ובין היתר הוא שואל אותו שאלות בעניין מצוות התלויות בארץ. בספר אור זרוע בהלכות חלה (סימן ריג) מופיע בסופה של אחת מתשובותיו של הריצב"א שתשובה זו "השיב הלכה למעשה להר' יהונתן זצ"ל מלוניל בשעה שעלה לארץ ישראל".

רבי יהונתן הגיע לארץ ישראל בשנת 1210, והשאלה ששאל מעידה שהתכונן לעלייה זו גם מבחינה הלכתית. רשמי מסעותיו של רבי יהונתן בארץ ישראל נרשמו על ידי ר' שמואל בר' שמשון (אולי בנו של הר"ש משאנץ), וכך הוא מספר בין היתר: "באנו אל ירושלים ממערבה של עיר וראינוה וקרענו בגדינו כראוי לנו. ונתגוללו רחמינו עלינו ובכינו בכייה גדולה אני והכהן הגדול מלוניל. ונכנסנו בשער עד לפני מגדל דוד ונבא להשתטח עד לפני העזרה… והלכנו משם להר הזתים, מקום שריפת הפרה. ושם התפללנו פעמיים בעשרה ועלינו על ההר, ויום שבת התפללנו בשעת המנחה שם… ומשם הלכנו לחברון. וקודם בואנו לחברון הגענו לקבר רחל אמנו… " (א' יערי, אגרות ארץ ישראל, עמ' 79-78).

רבי יהונתן נודע גם כ"גדול מפרשי ההלכות", כפי שכינהו רבי מנחם המאירי (פרובנס, 1315-1249), דהיינו כמפרש הלכות הרי"ף. בדפוסי הגמרא המצויים נדפס פירושו של רבי יהונתן לצד הלכות הרי"ף במסכת עירובין בלבד, אך במהלך השנים נדפסו פירושיו למסכתות רבות אחרות.

לאחרונה יצא לאור במפעל "גנזי ראשונים" של יד הרב הרצוג בירושלים ספר "חידושי רבי יהונתן מלוניל" לשבעת הפרקים הראשונים של מסכת שבת. מהדיר הספר הוא הרב דוד מצגר, שבקיאותו הרבה בספרי ראשונים ואחרונים ניכרת מאוד בהערות ובביאורים הרבים והארוכים שעיטר בהם את הספר. הרב מצגר גם כתב מבוא לספר אך כמעט לא הזכיר דבר מן הפרטים הביוגרפיים של רבי יהונתן שהזכרנו לעיל. סבורני שאף על פי שהספר מיועד ללמדנים, ראוי להרחיב את היריעה ולצד ענייני הלמדנות החשובים להציג במבוא גם ידיעות היסטוריות על מחבר הספר ועל פועלו.   

הזכרנו לעיל את כינויו של רבי יהונתן בפי המאירי, אולם הרב מצגר מעדיף את האופן שבו הוצג רבי יהונתן על ידי חכם פרובנסלי אחר, רבי דוד הכוכבי (מאות י"ג-י"ד), שכתב שרבי יהונתן "חיבר פירושים כסדר הלכות הרי"ף" – כלומר שכוונתו של רבי יהונתן הייתה לפרש את הגמרא עצמה ולא את הרי"ף. יש להוסיף שדברים דומים כתב פרופ' ישראל מ' תא שמע ז"ל משיקולים שונים, ונסתפק במשפט אחד קולע ומדויק מדבריו: "אין זה פירוש לרי"ף כלל ועיקר, אלא פירוש לתלמוד המקוצר שברי"ף, שנועד ללומדי הרי"ף כתחליף לתלמוד" (הספרות הפרשנית לתלמוד, עמ' 212).

חיבורו של רבי יהונתן למסכת שבת כבר נדפס לפני כחמישים שנה ואף היה זה מאותו כתב יד שבו השתמש הרב מצגר בעבודתו כעת. אולם הוא מציין שהעתקת כתב היד במהדורה הקודמת "לוקה בשיבושים רבים", ואף מדגים זאת. אכן, מלאכת ההדרה של ספר היא מלאכה גדולה ואחראית הדורשת דייקנות ונאמנות, דהיינו דיוק בהעתקת כתב היד ודיווח על כל חריגה ממנו, ובמקרים אחרים – שבהם יש כמה כתבי יד – היא דורשת שיקול דעת רב בהצגת הנוסח המכוון ביותר. ובלשונו של הרב מצגר: "ברור שיש להציע את כל הנוסחאות כפי שהן, ולהוסיף או למחוק בהערה לפי ההכרח ע"י רישום סימן היכר מקובל, ואין להעלים איזה נוסח שהוא מעיני הלומד והמעיין, שהרי מי יתקע לידנו שלא יבוא חכם אחר ויפרשנו היטב". והוא מעיד על עצמו שכך באמת נהג. הלוואי שלכל הפחות דרישות בסיסיות אלו היו נר לרגלם של כל מהדירי ספרי רבותינו.

אמנם יש לציין שלמרות שבפני הרב מצגר עמד כתב יד אחד בלבד, הוא בהחלט לא הסתפק בהעתקתו. הוא חיפש ומצא אצל מחברים מאוחרים לרבי יהונתן ציטוטים מדבריו, ואלו סייעו בידו להשלים מקומות חסרים בכתב היד ואף לתקנו במקום הצורך באופן האמור לעיל. אולם ראוי להדגיש שיש בכל זאת הבדל משמעותי בין נוסח כתב יד לנוסח מצוטט אצל חכמים אחרים, כיוון שעדותו של כתב יד היא עדות ראשונית וממילא עדיפה, ועדותו של ציטוט היא עדות משנית, ונדגים זאת להלן.

על מנת לטעום מעט הן מסגנונו של רבי יהונתן והן מדרך עבודתו של המהדיר נציג קטע קצר מדבריו של רבי יהונתן, שבו הוא מבאר את דברי הגמרא במסכת שבת דף ס ע"א-ע"ב בעניין האיסור לצאת בסנדל המסומר בשבת וביום טוב. הגמרא תולה איסור זה במעשה שהיה בעת השמד, שבעטיו של סנדל מסומר אירע אסון לאבותינו, וכיוון שמעשה זה היה בשבת שהוא יום שאסור במלאכה ומתכנסים בו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות קבעו שאסור לצאת בסנדל מסומר בימים דומים, דהיינו בשבת וביום טוב. רבי יהונתן מבאר את טעמו של האיסור באופן נאה, ודבריו הועתקו על ידי רבי שלמה עדני מחבר הפירוש למשנה "מלאכת שלמה" (מאות טז-יז). להלן הדברים כפי שהוצגו במהדורת הרב מצגר (התיקונים בסוגריים מרובעים על פי מלאכת שלמה):

וטעמא כדי שלא יהפך ימי שמחתם (מועדים) [ומועדם] לאבל, וימנעו ממצות שבת ויום טוב, שהוא חובה על [כל] ישראל להתענג [בהם] ולשמוח בהם, על כל הטובה אשר עשה לישראל השם ברוך הוא, שהבדילם מגויי הארצות, ונתן להם חקים ומצוות טובים, וימים ידועים לשמור מצוותיו, שלא יהיו טרודים בעסקי העולם, ולא יצא יום אחד מכל שבעת ימי השבוע שלא יעבדוהו באותו יום בכל לבם.

נעילת סנדל מסומר עלולה להזכיר אסון ובכך לפגוע במהותם של שבת ויום טוב כימי עונג ושמחה על חסדי ה' איתנו. אכן, באשר לנוסח המוצג במהדורה דומני שבעוד התיקון הראשון הוא הכרחי וטוב, הרי ששני התיקונים האחרים הם כלל לא הכרחיים, וכי מה פגם יש בביטוי "חובה על ישראל להתענג ולשמוח בהם"? לאור זאת, היה צריך המהדיר לטעמי להעדיף, כאמור, נוסח כתב יד שהוא עדות ראשונית, ואת נוסח "מלאכת שלמה" שהוא עדות משנית להביא לכל היותר בהערה.

לספר חידושי רבי יהונתן למסכת שבת נוספו שני נספחים. האחד בן 22 עמודים ובו "הערות בשולי חידושיו של הר"י מלוניל ובעקבותיהם" מאת הרב זלמן נחמיה גולדברג, ראש מערכת האנציקלופדיה התלמודית. והשני, "ספר דליות דוד" בן 223 עמודים ובו "חקרי וברורי הלכה בענייני שבת וחנוכה" על פי ר"י מלוניל ועוד ראשונים ואחרונים מאת הרב דוד מצגר.

ראוי להזכיר גם את מעלת האכסניה שבה יצא הספר לאור – יד הרב הרצוג. מוסד זה מזכה אותנו כפעם בפעם בספרים חשובים כמו האנציקלופדיה התלמודית, דקדוקי סופרים על הש"ס על פי כתבי יד וקטעי גניזה, ומהדורות נאות של חיבורי רבותינו הראשונים. בהקשר הנוכחי נמתין בציפייה לכרך השני של חידושי רבי יהונתן למסכת שבת שהרב מצגר מציין במבואו את תקוותו שלא יאחר לבוא.             

carmiel@ybm.org.il

מוקדש לזכרו של הרב אורי דסברג ז"ל, רכז מערכת יד הרב הרצוג

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' בסיון תשע"א, 3.6.2011