המסע אל מאמרי הליבה במשנת הרב קוק מבקש הפעם להוליך אל הגיונן הפנימי של המצוות. הדרך עוד ארוכה, אבל הספר מציע מפה שאיתה אפשר להתחיל

טללי אורות: מסע אל ההיגיון הפנימי של עולם המצוות, מבואר על ידי חגי לונדין, מכון בניין התורה, תשע"א, 248 עמ'

פרויקט ביאור מאמרי הליבה במשנת הרב קוק, אשר יוצא לאור זה כמה שנים על ידי הרב חגי לונדין, לוקח אותנו הפעם אל אחד המחוזות המרכזיים והמשמעותיים, אך גם הטעונים והקשים להכלה הקיימים בתורת ישראל.

המצוות המעשיות מאז ומעולם היוו אחד המוקדים הייחודיים של חיים יהודיים, אולי אפילו הייחודי ביותר. אך אל ייחודיות זו התלוותה תמיד מסורת, שלפיה לעולם המצוות יש היגיון נעלם. מצד אחד, הקושי (המובנה והעקרוני) להבין את ההיגיון הפנימי של המצוות הפך אותן במשך הדורות דווקא למוקד דומיננטי של מסירות נפש יהודית, מתוך אינטואיציה קולקטיבית שסוד קיומי טמון כאן, סוד שהוא למעלה מטעם ודעת. אך מצד שני, מאותה סיבה בדיוק הפכו המצוות במאה השנים האחרונות אולי למוקד הכפירה המרכזי בעם ישראל. חברה המקדשת את המוסר האוטונומי ואת המחשבה הרציונלית בהכרח תתנגש התנגשות חזיתית עם עולם של מצוות בעלות היגיון מיסטי נעלם. בנוסף לכך, נראה שהמחויבות למצוות מעשיות, הדרישה לבטא את השאיפה הרוחנית והערכית של האדם במעשים מסוימים, קצובים ומדויקים, של עשה ולא תעשה, כך ולא אחרת, קשה מאוד להכלה בחברה המקדשת את החופש המחשבתי ואת החירות האישית.

לפי הרב קוק, שינויים חברתיים אלה אינם טעות היסטורית, והם נועדו לזמן לנו גילוי אופק חדש-ישן בעולם המצוות. מציאות זו הופכת את העיסוק במשמעותן הפנימית של המצוות לאחד המוקדים המרכזיים והחשובים של עבודת ה' בדורנו, וכפי שמנסח זאת הרב קוק בתחילת מאמר "טללי אורות": "העבודה היותר נצרכת היא: הרחבת הדרישה בטעמי המצוות באופן עמוק, המלא חיים מקוריים". את מטרת הדרישה הזו מבאר הראי"ה במשפט קודם, והיא חיבור המצוות אל "לֵח טל של דעה ורגש, הגורם לחבב ולהעמיד את המעשים הנסמכים עליהם". יש להדגיש שלא מדובר רק בהזדהות רעיונית ורגשית כאמצעי לחבר אותנו אל המצוות. כפי שמצטט הרב לונדין בהקדמת הספר, המטרה היא "השבה אל תעופת הרעיון האצור וגנוז בהן", כלומר מפגש עם כל העוצמות הרוחניות הטמונות בתוך המצוות עצמן, ולא מפגש עם העשייה לבדה. הדעה והרגש נטמנו עמוק באדמה משך הגלות, והיגיון המצוות הפך להיגיון נסתר מן העין. כעת הגיעה השעה להשיב את הרעיון והרגש למקומם, אל לב עשיית המצווה.

עם חזון זה של הראי"ה מפגיש אותנו הרב חגי לונדין בביאורו על מאמר "טללי אורות". חלוקת הפסקאות, ביאורי המילים והמושגים ובעיקר הבהירות והיסודיות בהרחבת הרעיונות הופכים את הרעיונות שבמאמר לנגישים בהחלט גם למי שלא הורגל בסגנונו הקשה של הרב קוק.

שלב אחרי שלב נפרס בפנינו מרחב רוחני וערכי מלא וגדוש, עמוק ומפרה, מרחיב ומרומם, שבו מחבר הראי"ה את עולם המצוות ודרישת טעמיה אל האופקים הגבוהים והכוללים ביותר של החיים ושאיפותיהם. החל מאיכות החיים הרוחנית האישית של כל אחד מאיתנו ועד חיבור אל הקוסמוס כולו ותיקונו, הכול מתגלה ומתממש במצוות המעשיות הישראליות.

למרות כל זאת, מוקדם להתלהב יתר על המידה. בסיום הקריאה נותר הרושם שבעצם המסע טרם יצא לדרכו. המפה אמנם נפתחה, והרב לונדין משאיר בידינו ביאור יסודי ומאיר של מפה זו, שבו הוא מסביר את הנתיבים, השבילים וסימני הדרך הפזורים על גבה, אך בכך ההכנות למסע טרם הגיעו לסיומן. הרב לונדין מצטט עוד בהקדמה את דברי הראי"ה, שלפיהם בזמן הגאולה המצוות ישובו ויאירו בנשמתו של כל יחיד מישראל. הבנת ההיגיון ואף ההזדהות הרעיונית עם מצווה זו או אחרת אינן מספיקות כלל, גם לו יהיה זה היגיון עמוק וחודר. על פי דברי הראי"ה, המבוקש הוא התעלות נפשית, ערכית ורוחנית עד לאותה נקודה שבה מעשה המצווה, כהלכתה ובדקדוקה, ינבע מתוכנו בטבעיות ובשקיקה נפשית, בדעה בהירה ובחשיבה חופשית, מתוך עומק שאיפות החיים שלנו, ללא צורך בהגדרות והדרכות של ספרים או מורי הלכה. הראי"ה מבקש שנשמע בכוחות עצמנו את ה"תכונה המוסיקלית המיוחדת של כל מצווה והלכה" ("אדר היקר" מח), נקשיב לה ונתענג עליה. הראי"ה שואף שנגיע עד אותו מקום שבו גם לוּ לא שמענו על מצווה זו מאף גורם אנושי, הכוח החירותי הא-לוהי וההקשבה הנבואית שלנו ושבנו היו מנביעים את המצוות כולן לפרטי הלכותיהן מתוכנו.

לשם מבקש הראי"ה להביא אותנו לאט ובזהירות. שאיפה זו, גבוהה ומרחיקת לכת היא. במספר מקומות בכתבי הראי"ה הוא מזהיר מפני בוסר בתהליך ארוך זה. אך כל האזהרות לא באות להקטין את היעד של "המסע אל ההיגיון הפנימי של טעמי המצוות", אלא כדי למנוע מאיתנו להשלות את עצמנו ביחס למיקומנו על ציר המסע.

בשני הפרקים האחרונים של המאמר מביא הראי"ה כמה דוגמאות של ביאור טעמי מצוות, ובעקבותיו מבאר הרב לונדין טעמים הגיוניים ועשירים למספר מצוות: מילה, קורבנות, כשרות ועוד. ניתן היה לחשוב שזה אכן היישום של החזון, וכך יש להמשיך ביחס לשאר תרי"ג המצוות, אך לאור דברי הראי"ה לעיל – גם לו היינו מסבירים טעמים הגיוניים, מושכלים ומשכנעים לכל תרי"ג המצוות, טרם היינו חולפים על פני אבני הדרך הראשונות, כיוון שהתהליך העמוק והמשמעותי כאן הוא שוב הנבעה טבעית מתוך רעיוננו ורגשותינו ולא רק הזדהות והבנה. תהליך זה של הכשרת כוחות ההכרה שלנו להנבעה טבעית של מצוות והלכותיהן הוא ארוך ומורכב, ויש להקדיש לו כתיבה ושיח מרובים. יש בתהליך זה תחנות רבות, אשר אחת מהן היא אכן לימוד ההיגיון המצוי בכלל המצוות, עד כמה שידינו מגעת, ועל כן ספר זה יכול להיות נקודת זינוק בהחלט טובה. אך יש לזכור לאן פנינו מועדות בסופו של התהליך. 

הרב לונדין ער למלאכה הרבה שיש עוד לפנינו, והוא מדגיש את דברי הראי"ה בעצמו בסוף המאמר, שרק "בחינות קטנות רשמתי פה, אבל הדרך ארוכה ורחבה". אך יש לזכור שלא מדובר רק בהשלמת מסע שכבר החל, אלא ביכולת הנפשית והרוחנית שלנו 'להתאים את המפה לשטח', ולצאת לדרך שבה נצליח אט אט למלא את כלי ההכרה שלנו, הרהורי הלב שלנו והמחשבה החופשית שלנו, ב"היגיון הפנימי של טעמי המצוות".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' בסיון תשע"א, 3.6.2011