נשבה בקסמי הרב מיפו / דודו כהן

 

עובדיה חממה, שמקיים בגופו סוג של שילוב בין חקלאות ארצישראלית לרוחניות מוזיקלית, התחבר לשירה של הרב קוק ונמשך אל דמותו כמו מגנט. התוצאה היא אלבום של קוקניק 'חידתי'

עובדיה חממה. צילום:גיא הכט

חדי העין שביניכם אולי יקלטו את הכיתוב הזעיר המתנוסס על אלבומו החדש של עובדיה חממה, "מרחבים". הוא מתחיל בנימה הסטנדרטית לעייפה: "כל זכויות המפיק והבעלים בתקליטור זה ובהקלטות שבו שמורות" – אבל ההמשך בהחלט מפתיע: "ניתן ואף רצוי להפיץ כמה שיותר לקרובים, למכרים ולאהובים עליכם…".

"למדתי שמה שבאמת שייך לך – לא ניתן לגנוב ממך, ומה שגנבו ממך – ממילא צריך היה לזוז ממך הלאה", מסביר חממה כשהוא נשאל לפשר ההרשאה הגורפת. "מצד הזכויות, ממילא הכול הפקר ומי שרוצה צורב. אז לפחות שיהיה שם ערך מוסף, שיצרבו לתוך חייהם על הדרך גם את המפתח לתיקון עולמם. הנקודה היותר חשובה היא להפיץ את הגות הרב קוק. אי אפשר לחשוב על זה רק במובן של זכויות יוצרים, זה הרי מקטין את המשמעות לאין ערוך. יותר שייך לחשוב על שירת הרב וחזונו כעל נחלת הכלל.

"מי שצרב ושכפל, ודרך זה התקרב לרב קוק – זאת זכות מאוד גדולה, ובהפוך על הפוך בעצם גם כלי לשליחותו. ברור שרכישת האלבום בדרך הישר היא הדרך המתוקנת, אך סביר שהאפקט שלה יצטמצם בשכנוע המשוכנעים. גם אנו כשהיינו ילדים הקלטנו על קסטות שירים מהרדיו. לא חשבתי אז שזה גזל, וזו הייתה הדרך המהירה להכיר ולהתחבר למה שקורה. קל וחומר במקרה של הרב קוק – שהרי לא מדובר רק במוזיקה או בטרנד חולף".

הדיבורים הללו ממחישים את היחס של עובדיה חממה לאלבומו החדש, המציג את שירתו של הראי"ה כשהיא עטופה בהרמוניות כובשות מפיהם של לא מעט אמנים מוערכים. הרשימה בהחלט מרשימה, וגם מצדיקה את עצמה במבחן ההאזנה: ברי סחרוף, ארז לב ארי, יוסי אזולאי, אלברט עמר, האחים אשל, אילן דמרי, גיל עקיביוב, יוסי פרץ, גד אלבז, גבי שושן ואפילו זאב נחמה.

בעקבות הפרופסור

זהו האלבום השמיני של חממה, שביומיום משמש מנכ"ל משותף בחברה המשפחתית "חממה חקלאות" ורואה במפעל זה חלק מהחזון ההתיישבותי היהודי של עבודת אדמת ארץ הקודש. הראשונים היו שלשה אלבומים עדינים ורוחניים, אך לא 'יהודיים' במובן הקלאסי של ההגדרה. הפריצה הגדולה שלו אירעה ב-2006, כש"אנא בכוח" הפך להמנון שסימל אולי יותר מכול את חדירת המוזיקה היהודית למיינסטרים. הוא הוציא לאור שני אלבומים יהודיים מאז – "שמים וארץ" ו"כשהנשמה מאירה" – וביניהם פרסם פרויקט שירי ילדים מושקע ואיכותי עם שרון רוטר. עכשיו מגיע האלבום המוקדש לשירי הרב קוק. ניצן לכך ניתן היה למצוא כבר באלבום הקודם, "כשהנשמה מאירה", ששיר הנושא מתוכו נערך מכתבי הרב. החיבור היה מוצלח עד כדי כך שחממה מצא לנכון להמשיך עם אלבום שלם באותו קו. ואולי לא נכון לומר "מצא לנכון"; נראה שמילות הרב קוק פשוט סחפו אותו פנימה.

המפגש הראשון של חממה עם הרב קוק אירע לפני 25 שנה, כשהיה סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ולמד אצל פרופ' יוסף בן שלמה ז"ל. "בן שלמה היה המורה שפתח לי לראשונה את השער לחכמה היהודית. הייתי אז חייל משוחרר אחרי צבא, ופתאום גיליתי את העולם הזה. כמו נולדתי מחדש. הוא היה מורה מאוד מיוחד. היה לו מין להט וכריזמה יוצאי דופן. בשיעוריו הייתי רושם כל מילה כמהופנט, ונטען רוחנית ואמנותית".

ידיעה על מותו של הפרופסור, באפריל 2007, החזירה אותו אל הרב קוק. "כשהוא נפטר זה נגע בי", מספר חממה. "קראתי בכתבה שפורסמה עליו את הציטוט 'כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים' של הרב קוק. ישבתי לחפש באינטרנט באותו ערב, ואספתי עוד כמה אמרות של הרב. קיבצתי אותן לשיר 'כשהנשמה מאירה' – שיר הנושא של אלבומי הקודם.

"לפני כשנה וחצי קיבלתי פנייה בדוא"ל מבחור ששלח אליי שני שירים של הרב קוק וביקש ממני להלחין אותם – 'מרחבים' ו'אני מלא אהבה'. ערכתי אותם לשיר אחד, הוספתי עוד מילות קישור משלי ויצרתי למעשה את אבן הפינה ושיר הנושא של האלבום. שאלתי אותו היכן מוצאים עוד שירים של הרב קוק, והוא הפנה אותי לחנות ברמת גן, 'דברי שיר', ששייכת לרב רן שריד. נסעתי לשם ופגשתי ברב שריד, שבין השאר עורך ספרים של הרב קוק. קניתי את כל הספרים שהיו שם – את היתר הוא נתן לי במתנה – ופשוט התחלתי לקרוא. ברגע שהוארתי בשיר יפה – בו במקום הלחנתי אותו. צללתי לתוך כתביו וככה שיר רדף שיר. זה פשוט קרה".

מצא את עצמו ברב

"ההליך הזה זה עורר בי פרץ יצירתי שהמשיך כמה חודשים טובים. הלחנתי עשרות שירים שלו, ומתוכם בחרתי את השירים שמופיעים באלבום. הצלילה לעולם של הרב קוק, ההלחנה וההקלטות – הכול נגמר תוך שנה. זה מדהים. בחיים לא קרה לי דבר כזה, שכל האלבום נוצר, מתרחש ומתגבש תוך כדי תנועה במשך שנה. העיכוב היה יותר בקטע של העיבוד ושל עיצוב עטיפת האלבום, שארכו חצי שנה. זה היה סוג של מסע במנהרת הזמן עם הרב קוק, שיריו והביוגרפיה שלו".

מה בעצם תפס אותך כל כך בטקסטים? יש בהם ייחוד או זרימה שלא מצאת במקומות אחרים או שזו הייתה יותר התחברות אישית?

"המילים שלו מאוד חזקות, בעברית מאוד גבוהה, מתוקה ומודרנית. זה טוב ויפה, אבל הדבר החזק מכול היה התחושה כאילו הוא כותב את זה עליי, כאילו הוא מדבר אליי. אצלו קיבלתי תשובות או הסברים לדברים שעברתי. 'מניעות' הסביר לי את העיכובים ההכרחיים במעלה ההר, שאין להיבהל מפניהם; 'הרס ובניין' לימד אותי על הטוב הגנוז גם בתהליכי ההרס; וכך גם גולת הכותרת של האלבום, 'הדור', שבו הרב קוק מתאר את דור החלוצים לפני כמאה שנה, ומבחינתי חשתי כאילו הוא מתאר אותי. אני יכול ממש לשחזר כל שיר, מה הוא אמר לי או איך הוא הגדיר את התחושות שלי. אני בטוח שכמוני הרבה אנשים ימצאו את עצמם שם.

"לכן נמשכתי אחרי הרב. הייתי חייב לקרוא את כל השירה שלו כדי למצוא עוד תשובות ולקבל עוד זרקורים שבאמצעותם הוא מאיר את המציאות. מצאתי את עצמי הולך בבית ומקריא לאשתי ולילדים ציטוטים שלו, כמו נער מתבגר שמגלה אמירה חזקה ורוצה מיד לשתף בה את העולם. בכלל, היום הרב בן בית מאוד מקובל ואהוב אצלנו (צוחק). קונצנזוס שכזה אצלנו בבית איננו מובן מאליו…".

נשמע שאתה נהיה "קוקניק". הרב קוק עצמו אמר "אל תהיו לי קוקניקים", לא?

"אענה לך באנקדוטה קטנה. בעקבות ה'חוצפה' שלי לשנות ולחבר טקסטים של הרב לשירים חצי-חדשים, אמרתי לרב שריד שלפעמים אני משנה דברים, שם מכניס משפט, כאן חותך, ושאלתי אם לדעתו זה בסדר. הוא אמר: 'הרב אמר לא להיות קוקניקים, ולכן כל עוד המסר הכללי נמצא בעניין ובכיוון – זה בסדר'. ואכן, ערכתי חלק מהשירים, יצרתי פאזלים חדשים מתוך כתביו. רק השיר 'מעט מן האור' הינו שיר מקורי שלי, שלמעשה מהווה פיתוח ברוח הרב של המשפט המפורסם 'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך'".

חייל חידתי

תמיד נעת בין זרמים ביהדות, תמיד טעמת מבלי להתחייב. עכשיו, בעקבות האלבום, אתה מרגיש שמצאת איזשהו בית רוחני קבוע?

"כל החיפושים, ההרהורים, השאלות, התשובות והמציאות נמצאות אצלי בתוך השירים. שם זה הבית שבו הכול מתרחש בצורה הכי אותנטית וללא שום מניעות. אבל בכל מקרה, גם התשובה לכך נמצאת בכתבי הרב, בשיר הנושא של האלבום החדש': 'מרחבים, מרחבים, מרחבי א-ל איוותה נפשי, אל תסגרוני בשום כלוב, לא גשמי ולא רוחני. שטה נשמתי ברחבי שמים, ולא יכילוה קירות לב ולא קירות מעשה'. ההגדרות והמגירות הן כלובים. הרב קוק ראה נקודה טובה בכל יהודי. כמובן, הוא היה יהודי חרדי ואני לא, אבל מצב הצבירה שלי הוא נקודה אינטימית מכדי לדבר עליה".

מה הכוונה?

"זו שאלה אינטימית ורגישה מאוד, שקשה להסבירה ולענות עליה בכמה מילים בעיתון. אני כותב עליה עכשיו אלבום אישי שלם שייקרא 'אצלנו בבית'. מה שבטוח הוא שזה חומר בעֵרה מצוין לאמנות ולשירה. נכון, יש קושי רב בכך שעבור החילונים אני דתי מדי, ועבור הדתיים אני חילוני מדי. גם למשפחתי יש קושי עם זה. אבל יש בזה גם הרבה יופי, עומק ומסתורין. 'חידתי', חילוני-דתי, זהו מצב הצבירה התדיר שלי. לראשי יש כיפה שקופה שלא כל אחד מיטיב לראות. הגדרות הן מגירות ודינים. יש כאן דיני נפשות וגזֵרות ביוגרפיות, והמבין יבין. כל חיי אני פועל בעיר הקודש תל אביב. לצד רגשות האשם יש לי ודאות שאני נמצא על הרכבת הנכונה ובנתיב הנכון. חייל בלבוש אזרחי. דווקא כשהגבולות מיטשטשים אפשר לצאת לפעולות הסתננות משני צדי הגבול – להשפיע, לקרב, להפוך עולמות.

"את 'אנא בכוח', עם כל ההשפעות מפינק פלויד וקינג קרימזון, לא יכול היה להלחין בחור חרדי – אך גם לא בחור חילוני. אני אוהב את הנקודה הגבוהה והטובה שבמוזיקה שלהם. ביררתי אותה טוב טוב מתוך תהומות האופל, הריק והמלנכוליה, והצלחתי להביא את הנקודה הזו למוזיקה שלי. נדמה לי  שהרב קוק מבסוט מהחיבורים האלו לא פחות מאשתי…".

החיבור הזה גרם לך להתרגש עד דמעות בעת קריאת הביוגרפיה שלו, כפי שכתבת בחוברת המצורפת לדיסק. עד כדי כך?

 "קראתי שתי ביוגרפיות שנכתבו עליו, ועכשיו אני קורא את השלישית. תשמע, היה לו סיפור חיים מרתק. תחשוב על אדם שאמא שלו חב"דניקית ואבא שלו ליטאי. כבר בנקודה הזאת אתה מבין שהאדם חי בתוך סתירה פנימית והוא חייב ליישב אותה. הדיאלקטיקה הזאת הייתה למעשה נר לרגליו. זה לא שהוא היה איש שלום מהפה לחוץ. לא. הוא היה צריך להשכין שלום בין חב"ד לבין הליטאים. וכשהוא הגיע לארץ ישראל הוא היה צריך להשכין שלום בין היישוב הישן ליישוב החדש, בין החילונים החלוצים לבין החרדים. אתה קורא את כל זה ואומר 'וואו, איזה דברים הוא עשה'.

"יש למשל סיפור מאוד ידוע על כך שהרב ארגן מסע למושבות של החלוצים בצפון עם עוד רבנים של העדה החרדית כדי לראות עד כמה החלוצים קרובים לעולם היהדות. כשאחד החלוצים בא אליו ואמר לו 'למה באתם לכאן? אתם לא יכולים להשפיע עלינו', הרב קוק ענה לו בטוב כובש: 'לא באנו להשפיע אלא להיות מושפעים, ללמוד ממסירות הנפש שלכם בבניין הארץ'.

"ביומיום אני עובד עם המגזר החקלאי, עם הקיבוצים, ואני רואה את עצמי שם באותה סיטואציה. אני מבין מה הם אומרים, מבין מה הוא אומר. אני מכיר בחזונם ההתיישבותי האדיר ומכיר במגבלתו עם ההתנתקות מרוח היהדות.

"ידוע גם הסיפור שהרב קוק התווכח עם הרבי מגור לגבי היחס החיובי שלו לחלוצים החילונים, ואמר לו שנכון שכרגע לא כולם זכו להניח תפילין – אבל הם זוכים להניח את הלבנים לבניין הארץ. בכל זאת להם יש הזכות הזאת. התרגשתי מאוד גם לקרוא על כך שהרב, במהלך שהותו בלונדון,  השפיע על קידום פרסום הצהרת בלפור. זה בכלל דבר מדהים. אתה רואה איך יד ההשגחה גרמה לכך שהרב 'ייתקע' באירופה בגלל המלחמה, יקבל משרה בלונדון, ושם יהיה שליח העם היהודי לדורותיו. בתור יהודי אתה קורא את זה ורואה איך כל הפאזל מתחבר מתוך התבונה הא-להית. אותי זה לא השאיר אדיש".

ברי ונחמה

ב"מרחבים" חזר חממה לשתף פעולה, לאחר 25 שנות נתק, עם זאב נחמה – לשעבר שותפו בהרכב "מוסקבה" שהגלגול המאוחר שלו היה אתניקס.

"האמת היא שהיינו בנתק של המון שנים", מספר חממה. "ראיתי מרחוק כיצד אתניקס עשו מהפכה במוזיקה הישראלית, וכש'אנא בכוח' הצליח זאב שלח אליי הודעה – 'מגיע לך, כל הכבוד'. כאן הייתה סגירת מעגל מבחינתי. ידעתי שעוד נתחבר, וזה רק עניין של זמן עד שנמצא את השיר הנכון ואת הרגע הנכון. כשמצאתי חיבור אפשרי בשיר 'המרפא' פניתי אליו. הוא הסכים מיד, בא בהתנדבות מלאה, ועשה את זה נהדר. הוא זמר פשוט מצוין. הייתה זרימה טובה. אמרתי לו שאני מתנצל שאני 'מדרדר' אותו לפיוטים, והוא צחק… לקראת הסוף אמרתי לו שאני חוזר ו'מציק' לאנשים שכבר התארחו אצלי באלבומים, ומזמין אותם לשירים נוספים. 'אצלי זה סדרתי', אמרתי, והוא ענה 'אשמח לבוא בשעריך'.

"אין ספק, כשיש חיבור מוזיקלי – החומות נופלות. מפתיע ומשמח אותי שהרב קוק יכול לדבר אל זאב נחמה. זה דבר שאינו ברור מאליו. וכשגבי שושן או ברי סחרוף שרים שירי קודש של הרב קוק – זה נראה לי חיבור טבעי ומתבקש בין עולמות שונים, שאני מאוד שמח עליו".

דבר נוסף שטבעי עבור חממה הוא חוסר החיבוק מצד המדיה, שלו הוא מורגל מאז אלבומו הראשון, "ברח!". למרות שהבאים בתור – "שני אנשים", "אפקט החממה" ו"הטוב ינצח בסוף" – זכו לשבחים מהמבקרים ומחלק גדול מאנשי התעשייה, הרדיו עדיין לא זיהה את הפוטנציאל. גם "אנא בכוח" לא זכה בתחילה לחיבוק קולקטיבי, אבל לאחר שצבר פופולריות בשטח – דרך הקהל וברשת ג' – גם שאר כלי המדיה הבינו שלא ניתן להתעלם מהיוצר המוכשר.

אך התהילה לא המשיכה. אחרי ההצלחה של האלבום "שמים וארץ" (מעל 30,000 עותקים), הבאים אחריו – "לילה טוב" (עם שרון רוטר) ו"כשהנשמה מאירה" – הגיעו למכירות נמוכות בשיעור ניכר. גם שלושת הסינגלים שיצאו לרדיו מתוך האלבום החדש "מרחבים" – "הרס ובניין", "נפשי שואפת" (עם גבי שושן) ו"המרפא" (עם זאב נחמה) – לא עוררו את המדיה מתרדמתה.

שנאת חינם

מסתבר שחממה לא רווה נחת גם מהצד השני של המפה התקשורתית. "תחנות רדיו דתיות אמרו לנו שהן לא ישמיעו זמרים שאינם דתיים", הוא מספר. "החלטה גורפת שכזו היא סוג של שנאת חינם. אם יהודי שר שירת קודש – ממעמקים או מעומק התהום – תתייחסו לזה ברצינות הראויה. אולי אתה יהודי דתי מלידה שנמצא בקילומטר ה-101, ואותו זמר נמצא רק במטר הראשון, אבל עד לא מזמן הוא היה לפני הקו. אם הוא עושה את הצעד הראשון – תן עידוד. אבל זה בסדר, כי גם הרדיו החילוני לא ממש השתולל על זה. כאשר אתה מחבר בין עולמות אתה גם עלול ליפול בין הכיסאות. זה סיכון שאני ער לו, אבל אם אתה מבין מאיזה מקום של חוויה וחזון אני עושה את זה אתה תראה שאלו לא בעיות שאני מתחבט בהן אלא פשוט יוצר את השיר הבא שבוער בי. ממילא אף פעם לא הייתי במיינסטרים.

"אבל יש פה סוג של בעיה. עד שיש שיר רדיופוני כל כך באלבום, כמו 'מניעות' שבו אני מארח את ברי סחרוף וארז לב ארי, אז אני 'מנוע' מלשחרר אותו בתור סינגל. טוב, הרי כשמו כן הוא. אני לא יכול לצפות  שבשיר שנקרא 'מניעות' לא יהיו מניעות (צוחק). גם ארז וגם ברי נמצאים בתוך פרויקטים משלהם, ולכן לא שייך לשחרר לרדיו את השיר כסינגל ולבלבל את המערכות. בכל מקרה, האלבום כבר יצא. אם העורכים יחשבו שזה שיר רדיופוני – תקוותי שהם יגדילו ראש וישמיעו אותו מצד עצמם".

בינתיים מתכנן חממה הופעה חגיגית בודדת (בפסטיבל שירת הים בחול המועד פסח), משתעשע ברעיון להמשיך בעתיד היותר רחוק לאלבום נוסף משירי הרב קוק, ומתכנן את הפרויקטים הבאים שלו. הבא בתור יהיה ככל הנראה אלבום שירי גאולה יחד עם שותפו המוזיקלי המוכשר גיל עקיביוב.

נראה לך שבעתיד תחזור ליצור מוזיקה לא יהודית במובן הקלאסי של המילה?

"כשאני מסתכל אחורה אני מבין שהמוזיקה שלי אף פעם לא הייתה חילונית לגמרי. אתה יודע איך יואב קוטנר הגדיר בזמנו את האלבום הראשון שלי? 'מוזיקה מיסטית'. זה נבע ממני מבלי שאבין בכלל שזה היה ככה. תמיד הייתי באזור ההוא. עם הזמן המוזיקה התגבשה לטובה סביב הנקודה היהודית. תראה איזה משפט יפהפה כתב הרב קוק: 'האורה הולכת ומזריחה עליי את זוהר קוויה המעודנים'. המוזיקה שלי שואבת ומושפעת ממוזיקה אירופית ומזרחית. כשאני מעדן זאת ומוהל עם זוהר קוויה של הנקודה היהודית – מבחינתי התוצאה היא מוזיקה ישראלית במובן הרצוי והקלאסי של המילה".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ט באדר ב' תשע"א, 25.3.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-29 במרץ 2011, ב-גיליון שמיני תשע"א - 711 ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: