מותו וקבורתו של עוזיהו המלך / זאב ח. ארליך (לפרשת יתרו)

 

 בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, ושוליו מלאים את ההיכל… וינועו אמות הסיפים מקול הקורא והבית יימלא עשן… ויעף אליו אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח. ויגע על פי… (ישעיהו ו',א-ז).

 

'ציון עוזיה מלך יהודה'. לוח האבן מאוסף הכנסיה הרוסית, כיום – במוזיאון ישראל

נראים הדברים, כדעת הרב יעקבסון, כי לנגד עיניהם של קובעי הפטרה זו דווקא לפרשת יתרו, עמדו שני עניינים. האחד – השראת השכינה, בסיני מחד ובמקדש, מאידך. והשני – הקדושה, של הר-סיני במעמד ההתגלות, ושל המקדש "בשנת מות המלך עוזיהו".

את סיפור מלכותו של עוזיהו כתב לא אחר מאשר בן דודו, הנביא ישעיהו:

ויתר דברי עזריהו וכל אשר עשה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה" (מל"ב ט"ו,ו). בדבהי"ב כ"ו,כב, נאמר: "ויתר דברי עוזיהו הראשונים והאחרונים כתב ישעיהו בן אמוץ הנביא.

(ו)אמר ר' לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו – אמוץ ואמציה אחים היו" (בבלי מגילה י' ע"ב, בבלי סוטה י', ע"ב). אמוץ היה אביו של ישעיהו. אמציה, אחיו של אמוץ ודודו של הנביא, היה אביו של עוזיהו. ישעיהו מתחיל את פעילותו הנבואית בימי עוזיהו בן דודו, וממשיך אותה בימי צאצאיו יותם אחז וחזקיהו.

הרעש בימי עוזיהו – בראי ישעיהו הנביא

ולמסופר בהפטרה.

בפשטות מדובר על שנת מותו של המלך עוזיהו. עוזיהו התחיל למלוך בהיותו בגיל 16 בלבד. הוא נפטר בן 68, לאחר 52 שנות מלכות (אם כי ייתכן לכלול במניין שנות מלכותו גם חלק מימי שלטונו של אמציה אביו, וכן את ימי שלטון בנו יותם ואולי אף נכדו אחז). אבל חז"ל יודעים לומר כי לא מדובר בשנת מותו ממש, אלא בשנה בה הצטרע: "וכי מת היה ? אלא שנצטרע, ומצורע חשוב כמת, שנאמר 'אל נא תהי כמת' (במ' י"ב,יב)" (ילקוט שמעוני ע"פ מדרש ילמדנו), וכן בתרגום – "בשתא דאתנגע בה".

תיאור פגיעת נגע הצרעת  במלך עוזיהו, מצויין כבר בספר מלכים ב' (ט"ו,ה), אך  מפורט בדברי-הימים ב' (כ"ו,טז-כ):

וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' א-לוהיו, ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת. ויבא אחריו עזריהו הכהן, ועמו כהנים לה' שמונים בני חיל. ויעמדו על עזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים בני אהרן המקודשים להקטיר, צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מה' א-לוהים. ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר, ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה' מעל למזבח הקטורת. ויפן אליו עזריהו כהן הראש וכל הכהנים והנה הוא מצורע במצחו ויבהילוהו משם, וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו ה'. ויהי המלך עוזיהו מצורע עד יום מותו…

מי שניהל את ענייני הממלכה בעת מחלת הצרעת של המלך עוזיהו, היה יותם בנו, ולימים – יורשו, ה'שופט את העם':

וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החופשית ויותם בן המלך על הבית שופט את העם" (מלכים ב' ט"ו,ה). " ויהי המלך עוזיהו מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשות (קרי: החפשית) מצורע כי נגזר מבית ה', ויותם בנו על בית המלך שופט את עם הארץ. .. (דבהי"ב כ"ו,כא).

מתי נצטרע המלך עוזיהו ?

מפשוטי המקראות קשה לנו לכוון את השנה המדוייקת, אולם אודות אותו אירוע, ניתן לדלות פרטים רבים מתוך הכתובים:

מלאים את ההיכל… וינועו אמות הסיפים… והבית ימלא עשן… ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה, במלקחיים לקח מעל המזבח. ויגע על פי… (יש' א-ז).

נמצאנו למדים כי מדובר ב"היכל", בית-המקדש. הפתחים של מבנה המקדש, "אמות הסיפים" במובן של עמודי-הסף, זזו ונעו מבסיסיהם, והבית כולו, בית המקדש, התמלא עשן, אל נכון הכוונה היא לעשן הקטורת, שהקטיר עוזיהו. למדנו גם על גחלת אחת לפחות, "רצפה", שהתעופפה מן המזבח אל ישעיהו, אל פיו של הנביא.

מתוך פרטים אלו, וע"פ המסורת שבידם, העלו חז"ל כי 'שנת מותו' של עוזיהו, אינה אלא השנה בה הצטרע בשעה שנכנס להקטיר קטורת בהיכל. באותו בזמן רעשה הארץ, הוא "הרעש", רעידת האדמה, שהתרחש בימי עוזיהו. רעש זה נזכר בעמוס  (א',א) "בימי עוזיהו מלך יהודה… שנתיים לפני הרעש", ובזכריה (י"ד,ה): "… ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה…". במסגרת רעידת-אדמה זו, ה"רעש", נעו וזעו פתחי ההיכל וקירותיו, והתעופפו גחלים ממזבח הקטורת.

יוסף בן מתתיהו הכיר את מסורת חז"ל, והוא תאר את האירוע בצבעים עזים:

…רעש גדול הרעיש את הארץ, המקדש התבקע, ואור-שמש מבריק הבהיק פתאום ונפל על פני המלך, שהוכה מיד בצרעת (קדמוניות היהודים ט,י,ד).

מפי הרבנים שליט"א ח"י הדרי ויעקב כ"ץ מירושלים, שמעתי את הדיוק המעניין: אמנם כתוצאה מרעידת האדמה התעופפו גחלים שונות מעל גבי המזבח, כדרך שנעו-זעו קירות המבנה ועפו חפצים שונים, אולם, למרות שהיה זה אירוע טבעי, לכאורה, הרי שישעיהו הנביא ראה בכל אלו את מראה הנבואה. ברוח-קודשו הבין הנביא כי אין מדובר בגחלת סתמית המתעופפת  מן המזבח, אלא ראה-הבין כי מלאך הוא זה האוחז במלקחיים, ולוקח גחלת-"רצפה", מעל המזבח, מתעופף המלאך דווקא אליו, ונוגע בשפתי-פיו עם הגחלת הלוחשת. הנביא גם הבין, כי אין מדובר באירוע מקרי, אלא בתגובה לאמירתו-עוונו-חטאתו אודות עם ישראל: "… ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב… וסר עוונך וחטאתך תכופר" (יש' ו',ה-ז).

 קבורתו של עוזיהו – היכן ?

אמנם כדברי חכמים כי "בשנת מות המלך עוזיהו" אין הכוונה לשנת מותו ממש, אלא לשנה בה לקה בצרעת, אך בסופם של דברים, לאחר 52 שנות מלכות, מת גם מת המלך עוזיהו. היכן נקבר ?

בספר דברי הימים ב' (כ"ו,כג) מצויין כי "וישכב עוזיהו עם אבותיו ויקברו אותו עם אבותיו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא, וימלך יותם בנו תחתיו". לכאורה יש להבין כי קברו את עוזיהו לא במערת הקבורה של המלכים שקדמו לו, אלא במקום אחר, מרוחק, "בשדה הקבורה אשר למלכים", מן הסיבה ש"כי אמרו מצורע הוא", ומצורע – מורחק מן המחנה. אולם לדעתי את המילה "כי" יש להבין כ'אף על פי' ! כלומר: למרות שהיה מצורע, קברוהו גם קברוהו בקברי המלכים, במערכת הקבורה הממלכתית, אע"פ שאמרו 'מצורע הוא'…

אולם ממצא מעניין מימי הבית השני מעלה גם אפשרות אחרת. ייתכן שעוזיהו לא נקבר, אמנם, בתוך מערת הקבורה הממלכתית, אלא בשדה הקבורה "אשר למלכים". כלומר, לא במערה עצמה אלא בשטח הפתוח הסמוך לה, אך אף הוא שטח השייך למערכת הקבורה הממלכתית – אף על פי שאמרו "מצורע הוא". הממצא שאנו מתכוונים אליו הוא לוח אבן רבוע, שהתגלה ע"י א. ל. סוקניק באוסף העתיקות שבכנסיה הרוסית בראש הר הזיתים. על הלוח חקוקה הכתובת הארמית הבאה:

 לכה התית

טםי עוזיה

מלך יהודה

ולא לםפתח

 ובתרגום לעברית: ' לכאן הובאו עצמות עוזיה מלך יהודה, ולא לפתוח'.

ייתכן, שמקורה של הכתובת הוא בסביבה הקרובה למקום בו היתה מונחת כשסוקניק גילה אותה, כלומר, במרומי הר הזיתים.

במדריך ירושלים מן הגניזה הקהירית נמצא תיאור של 395 (שצ"ה) מדרגות המטפסות ועולות אל הר הזיתים. בקצה גרם המדרגות קיים "קצר עזיה די יסמא בית החופשית", ובעברית: "…בסוף מעלות אלה 'מצודת עוזיה הנקראת 'בית החופשית'".

זיהויים אחרים ל"בית החופשית" נמצאים בתחתיתו של גרם מדרגות זה, במכלול הקברים המפוארים שבאפיק נחל הקדרון, ב'קבר זכריה הנביא' או ב'קבר בני חיזיר'.

 *   *   *

 לפי דרכינו נמצאנו למדים כי את עצמותיו של המלך המצורע עוזיהו קברו,למרות צרעתו, במכלול קברי המלכים (או אולי, בשדה הסמוך ולא במערה הממלכתית עצמה). מתישהו בימי הבית השני, הועברו עצמותיו למערה אחרת, עליה נקבע לוח אבן ובו כתובת המציינת  זאת. מערה זו היתה באחד משני קצותיו של גרם המדרגות הגדול, בן 395 המדרגות שהוביל מאפיק הקדרון אל פסגת הר הזיתים. ייתכן והיתה זו אחת מן המערות שבמכלול הקברים המפוארים שבאפיק הנחל, אך ייתכן שהיתה זו מערה (עדיין עלומה) במרומי הר הזיתים, סמוך לכנסיה הרוסית, בה התגלה הלוח.

אמנם, לא למצבה זו התכוון הנביא, אך לאור לוח האבן שעליו הכתובת, 'מצבת עוזיהו', נראה להפנות את תשומת הלב לפסוק המסיים את ההפטרה: "… מצבת בם, זרע קודש מצבתה" (יש' ו',יג).

מי יידע ?

 לעיון והרחבה: ארליך זאב ח., 'גן עוזא בכתף הינום', מחקרי יהודה ושומרון ה', אריאל-קדומים תשנ"ו, 79-61, ארליך זאב ח., 'אל נכון, גורן נכון ומקום גורן עוזא', מגדים כ"ו, תשנ"ו, 47-29, ארליך זאב ח., מצורעים בירושלים', מקור ראשון, עש"ק תזריע-מצורע, ב' באייר תשס"ז (20.4.2007). בן-אליהו אייל, 'למקורו של ציון עוזיהו', קתדרה 98, טבת תשס"א, 158-157 (וספרות שם). חכם עמוס, ספר ישעיהו עם פירוש 'דעת מקרא', ירושלים תשמ"ד (ועמ' עב הע' 25). ייבין שמואל, '2. עזיה, עזיהו, עזריה, עזריהו', אנציקלופדיה מקראית ו', ירושלים תשל"ב, 131-125. יעקבסון הרב יששכר, 'הפטרת פרשת יתרו', חזון המקרא א', תל-אביב תשי"ז, 186-184. שרמר עדיאל, 'עוד על 'ציון עוזיהו", קתדרה 46, טבת תשמ"ח, 190-188.

 zerlich@bezeqint.net

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',  25.1  2008 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 במרץ 2011, ב-ארץ מקרא / זאב ח' ארליך ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: