בכנס בעלי התשובה זכה אורי זוהר למחאות על רצונו להיטמע בחברה החרדית. כעת הם רוצים ליצור מגזר המשלב חופש חילוני במסורת חרדית, ולהשיב את א-להים ליהדות

כנס בעלי תשובה. אורי זוהר

עולם בעלי התשובה תוסס. לאחר שנים שבהן נראה היה כי בעלי התשובה הצליחו להיטמע כהלכה בתוך החברות הדתיות השונות, להיכנס לתוך הלבושים והשפה באלגנטיות רבה, הרי שנדמה שבשנים האחרונות הם דורשים הגדרה עצמאית. שני כנסים התקיימו בבית מאיר, כתב העת 'אדרבה' שעוסק בנושאים המטרידים אותם תופס תאוצה, ושני כנסים נוספים התקיימו בישיבת חורב הירושלמית. האחרון שבכנסים הללו, הרביעי במספר, התקיים אך לפני שבוע, ועסק, לפי הגדרת המארגנים, בשלושה נושאים: 'בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין ילדינו, בינינו לבין החברה החרדית'.

לא מנהיגים – אבודים

אודה כי כאשר באתי לכנס חשבתי שהוא יהיה משמים למדי. חמישים גברים, רק גברים, לבושי חליפות ומגבעות לסוגיהן, בית מדרש אפלולי וקר וכיבוד חיוור בקופסאות קרטון גדולות – זהו בדיוק המתכון לעוד כנס התחזקות חרדי נטול כל עניין לאדם שמחוץ למילייה. והופתעתי. הערב היה מרגש, מלא אמוציות וצעקות שצעקו את התפר המורכב שאותו חיים האנשים הללו; תפר המסרב להתאחות בבשר לא בנקוף השנים ואף לא בהתארך הלבושים.

הרב עופר גיסין, המשתייך לחסידות ברסלב, אמר שהוא כמארגן קיבל ביקורת על הקונספט משני הכיוונים. כיוון אחד היה האגף החרדי יותר שהרים גבה על הצורך בהגדרה עצמית של בעלי התשובה. הכיוון השני היה מהאגף הדתי-לאומי של בעלי התשובה, שמחה על כך שהנושא הוא היחס לחברה החרדית, כביכול זו האופציה היחידה לחזרה בתשובה. "אבל מה נעשה, רוב החוזרים בתשובה חזרו לתוך החברה החרדית. זו העובדה", נימק הרב גיסין.

ואז עלה לדבֵּר האייקון הגדול של עולם התשובה החרדי לדורותיו: אורי זוהר. זוהר, שבכנס נקרא הרב זוהר, סימן את ראשיתו של גל החזרה בתשובה, זה שהחל בסמוך למלחמת יום הכיפורים. הנוכחים, צעירים מזוהר בדור, באו אמנם לשמוע את דבריו של זקן השבט – שגם בגיל שבעים ושש לא נס לחו – אבל גם להתעמת איתו פנים אל פנים. נראה היה כי זוהר, כמי שמייצג רצון להיטמעות מוחלטת של בעלי התשובה בציבור החרדי, היה בדיוק הדבר שהם נלחמים בו כעת. זוהר הצביע על ההבדל בין הדור שלו, שחיפש אחר הוכחות שכליות בדבר קיום בורא ואמיתות התורה, לבין הדור העכשווי שמחפש לשוב בתשובה דרך הרגש. "הכרתי רב חשוב, תלמיד חכם שחזר בתשובה", הוא סיפר, "שלא הקפיד על איסור חיתוך נייר טואלט בשבת. זה חשש איסור של מחתך! זה אסור בשבת! אבל הוא לא התחבר לזה, ולכן הוא לא קיים. לכל שאר האיסורים הוא התחבר, אבל לזה הוא לא התחבר. זה הדור היום", ניסה הרב זוהר להתחקות אחר ההבדל בין דורו שלו לדור החוזרים בתשובה של שנות השמונים, שאט אט גדש את האולם.

באמצע דבריו החל זוהר לדבר בהברה אשכנזית ודיבר על זיכרון יום המיתה. אלא שלאוזן שאינה מורגלת בהגייה אשכנזית מנעוריה יום המיתה נשמע כיום המיסה. לא הבנתי, מה אתה אומר, צעק-התריס אחד הנוכחים, ראש כולל בבירה שסירב לאמץ את ההגייה, ויותר מכך סירב לאמץ את מסכת השכנועים  הגורפת של זוהר בשבח החברה החרדית. חוסר ההבנה של ראש הכולל סימן את פריצת הסכר. 'הרב זוהר', נשמע מכל עבר, 'הם לא מקבלים אותנו'. "באנו, אמרו לנו: הנה הדגם, ויתרנו על הכול בעבור הדגם הזה, וכשהגענו אליו זרקו אותנו מכל המדרגות", צעק אחד בכאב. "מה זה לא מקבלים אתכם, מישהו דחה אתכם?!", צעק זוהר. "לא מקבלים אותנו ואין לנו הילה כמו שלך", לא נשארו הנוכחים חייבים.

אבל זוהר לא ויתר. "תתבגרו", הוא קרא לעמיתיו, "זו ילדותיות לצפות ממישהו אחר משהו. החברה החרדית היא חברה מאובנת ומסכנה, הם לא מסוגלים למעבר מכך. יש להם בעיות עצומות בפני עצמם והם לא מנהיגים – הם אבודים. אז במקום לבכות תעשו עוד בעלי תשובה", קרא. "ורק אל תחשבו שאם בעלי התשובה ינהיגו לא יהיו צרות", הוסיף בהומור, והזכיר את אורי זוהר של פעם גם בקול ובעוויתות הפנים הנשכחות.

גיטרה, לא 'מאמע לשון'

אחריו עלו דוברים נוספים. כיוון אחד של דוברים העלה דרישה להתגבשות ממשית של קהילות ולפעולה מעשית בנדון. כיוון שני אמר שלפני פעולות מעשיות יש למצוא זהות. "אנחנו לא פה ולא פה, או גם פה וגם פה", טענו, ויש לגבש לפני הכול זהות עצמאית ומבודלת.

אחד הדוברים, הרב ארז גזית מביתר עילית, הפתיע במסקנות שגיבש כמענה לשאלה מדוע הציבור החרדי נמנע מקבלת  בעלי התשובה לתוכו: "החברה החרדית היא ילד צעיר מאוד בעולם היהודי. העיבור שלה החל בשלהי תקופת הקנטוניסטים והמעבר למהפכה הקומוניסטית, ולאחר מכן באה מלחמת העולם הראשונה ופירקה את הקהילות היהודיות. לכן הלוז של החברה החרדית בנוי על הכרה פנימית שבכל רגע נתון העולם יכול להתפרק, ולכן יש לבנות קהילה קטנה, שיש לה מרכז רוחני וכלכלי מוצק. תפקידו של המנהיג הרוחני והכלכלי הוא להבטיח שני דברים: א. קיום הקהילה בתור קהילה. זאת אומרת הרבה משמעת ואחידות ומעט פרטיות. ב. דחיית כל מה שזר לקהילה. צריך להבין: מנהיגי הציבור החרדי של היום, ישישים שעברו את מלחמת העולם השנייה, מצויים בפאניקה מפני החורבן הבא. המסקנה שלהם היא שחייבים להתכונן מראש לחורבן חדש. בעקבות כך החליטו להתמקד בחברה שמסוגלת, לדעתם, להתקיים גם לאחר חורבן, ולכן יצרו את הסינון הקפדני כך שההשקעה תהיה באלו שמסוגלים להקים את הדור שאחרי החורבן. כל מי שאינו מתאים לסגנון חינוך זה פשוט מסונן החוצה.

"אבל מסקנותינו שונות", דאג לבדל את עצמו ואת חבריו הרב גזית, "ולכן אין לנו מה לחפש אצלם".

הרב גזית לא ויתר והמשיך לדבר בכנות רבה: "תרשו לי להיות קצת מגעיל ולומר שעדיין מעניין אותנו בוב דילן. הוא נוגע בנו. כך אנחנו מזויפים משני הכיוונים: אנחנו מזויפים כי מה שקירב אותנו לבורא עולם הוא הידיעה שהוא פה, שהוא נוכח, לא קהילה, לא דגל, לא שום דבר; ואנחנו מזויפים לכיוון השני כי מה שעורר אותנו לקב"ה לא היה 'מאמע לשון' ולא סיפורי צדיקים. מה שעורר אותנו לקב"ה הוא סמי הרגעה אורגניים או הגיטרה או המסע. השאלה היא איך מתמודדים עם עולם כפול. השאלה היא איך עובדים את ה' אנשים שהעולם אינו האויב אלא החבר שלהם. איך עובדים אנשים אמיתיים את ה' כאשר הם רוצים לחנך את הילד להיות אמיתי, כשרוצים שהוא יעבוד את ה' ולא את הקהילה, ובכל זאת יהיו לו אופי ומשמעת.

"קהילות שהסתדרו יש בכל הצבעים. יש קהילות חרדיות ויש קהילות חרד"ליות, יש קהילות מזרוחניקיות ויש ישיבות מכל הסוגים, אבל מאמינים חסר. ההגדרה הבסיסית של מאמין היא אדם  שבכל רגע נתון פועל רק מתוך תנועת נפש אחת: יש הקב"ה.  אם הילד עף מהישיבה אפשר לקחת אותו ולהראות לו את הקב"ה. הוא נמצא אצלך ואצלו בלב".

לא נוגעים ברגש

בכנס מצאתי לא רק בעלי תשובה, אלא גם חרדים מבית.  פניתי לאחד מהם, רב ירושלמי בוגר מסלול ההתבגרות החרדי-ליטאי האקסקלוסיבי, הרואה באנשים הללו את הבשורה שבכוחה להפיח חיים במגזר החרדי. הוא סירב בכל דרך לפרסום שמו.

מה אתה מזהה בבעלי התשובה?

"הציבור החרדי כחברה חושש מאוד מהשפעות הרחוב, מהריגושים ומהפיתויים, ולכן הם אימצו כגישה שלא להתעסק עם מפותחות רגשית, ואף לדכא כל בצבוץ של רגש. התוצר הוא ציבור ענק שאינו מפותח רגשית. אבל מי שמבין יודע שעבודת ה' ושמירת תורה ומצוות הן כל כולן רגש. כולן עוברות דרך פיתוח רגשי על גווניו. אבל הציבור החרדי, שאני חלק ממנו, הגיע לכך כך ששמירת התורה והמצוות והקשר האישי לה' יתברך הפכו למכניים לחלוטין. אצל רבים זה עדיין עובד, אבל כבר נראים ניצני ההתפוררות. בהמשך זה יתנפץ לגמרי, ואנו עלולים למצוא ציבור מפורק שאינו מאמין שימשיך את הרגליו מפחד לשנות. בדיוק בקטע הזה, בעלי התשובה הם הבשורה הגדולה לכל הציבור החרדי. העובדה שבעלי התשובה פנו לזרם החרדי היא זאת שתציל את החרדי מהתפרקות מוחלטת בשמירת תורה ומצוות. בעצם, בעלי התשובה עתידים להיות המחנכים והרבנים של כל הדור הבא".

מדוע החברה החרדית לא נותנת להם מענה?

"הם חוששים שאו-טו-טו הורסים להם את צביון החינוך שבנו במשך שישים שנה באדיקות ובדבקות. זוהי הסיבה לכך שכיום אין שום מנהל תלמוד תורה או בית ספר חרדי שמסוגל להרשות לעצמו להכניס בן או בת של בעל תשובה. סגנון המחשבה הרגשית של הילדים, סגנון השיחה שלהם, פשוט הורס לו את החינוך. מה גם שבעלי התשובה האמיצים הם הפונים הקבועים למנהלי המוסדות בבקשה להכניס יועץ רגשי למוסד, לתת הדרכה למלמדים בכיוון הזה, ותמיד באים בתלונות על חוסר הבנה של המורה או המלמד".

מה הפתרון בעיניך למצוקות שנשמעות פה בכנס?

"פתיחת מוסדות משלהם, מוסדות עצמאיים לגמרי. רק זו הדרך לחנך את הילדים והילדות שלהם בצורה טובה. אחרת ייגרם לילדים נזק לטווח ארוך שקשה מאוד יהיה לתקן אותו. אבל הפתרון לציבור החרדי הוא הפוך- לקבל אותם באדיבות גדולה, לשמוע את מה שיש להם להציע, וליישם את זה".

פורסם ב'מוסף שבת', מקור ראשון, י"ב כסלו תשע"א, 19.11.2010