הקפדה במצוות, דקדוק בפרטי ההלכות וקבלת חומרות, הנתפסים כהצלחה חינוכית, עלולים להתגלות במקרים מסוימים כביטויים להפרעה נפשית חרדתית מסוג OCD. ספר חדש מעלה את המודעות לתסמונת בהקשרה הדתי ומסייע להתמודדות עמה. הרב שרלו קורא לרבנים ולמחנכים לגלות עירנות לתופעה, להציע התמודדות תיאולוגית ולהשתמש בכלים הלכתיים להקלה על הסובלים

כפייתיות וחרדה על רקע דתי – מדריך לטיפול, אביגדור בנש"ק; ארון הספרים היהודי, תשע"א, 207 עמ'

תופעת החומרות בהלכה תופסת מקום נרחב בעולמו של האדם המאמין, בין כמקיים מצוות, בין כלומד הלכה ובין כפוסק הלכה. מאמרים רבים ביארו את מקורן של החומרות, והראו כי הן נובעות מסיבות שונות: מרצון האדם להקריב מעצמו 'קורבן רשות' ולהביע את האהבה למצוות; מחשש לעבור עבירה או לא לקיים מצווה בשלמותה; מניסיון לצאת ידי חובת כל השיטות בהלכה; ממאבק חברתי על הגדרת האדם כיותר דתי ופחות דתי ועוד. ככל הידוע לי, ברוב מוחלט אם לא בכל התשובות ההלכתיות הידועות לא עולה אחד הגורמים המרכזיים והכואבים ביותר לרדיפה אחר חומרות ולהתמכרות להן: תופעת ה-OCD –  הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. התייחסות קצרה מנקודת מבט פסיכולוגית לנושא אפשר למצוא במאמרה של לאה מלמד, 'אורתודוקסיה ובריאות נפשית: היבטים קליניים ותאורטיים', שהתפרסם בכתב העת המשובח 'אקדמות' (גיליון יד).

ה-OCD היא הפרעה חרדתית, שנובעת ממחשבות חוזרות ונשנות, ומביאה בדרך כלל לסדרת התנהגויות כפייתיות מסוימות. כאשר התסמונת "מתלבשת" על אדם שומר מצוות מדובר בהעצמה כואבת של החרדתיות, וזאת משתי סיבות. ראשונה בהן היא שבנוסף לחרדות שכל בני האדם שותפים בהן, מצטרפת החרדה מפני הא-לוהים: יראת א-לוהים הופכת להיות המנוע המרכזי לחרדה זו, והפחד מפני האין סוף, פרשיות השכר והעונש, קיומו של עולם הבא וענייני אמונה אחרים, שמופיעים בתורה כגורמים חיוביים, מתערבבים עם התסמונת ויוצרים מהומה פנימית עמוקה בנפש.

אין רב העוסק בפסיקת הלכה ובא במגע עם הציבור שאינו מכיר את התופעה. היא באה לידי ביטוי במקומות רבים בהלכה אך בעיקר בחשש המתמיד מפני נדרים, בהכנות לטבילה ובחששות לאחר הטבילה, בדיני נטילת ידיים, בחזרה אין סופית על מילות התפילה, בחשש מפני נישואי שווא בשל נתינת דבר מה לאישה, בחרדתיות מפני חומרים בכלים חלביים שעברו ליד כלים בשריים, ועוד ועוד. שאלות שנראות בתחילה כנובעות מיראת שמים ומרצון להקפיד בענייני הלכה נחשפות כנובעות מחרדתיות אובססיבית. אט אט נגלה לרב כי כל תשובה שיאמר וכל נימוק הלכתי שיביא אין בכוחם להתמודד עם השאלה. הסובל מההפרעה שב ושואל: שמא הוא לא דייק בהבאת כל פרטי השאלה, שמא הרב לא הבין בדיוק, שמא הרב לא ענה בדיוק את מה שהוא חושב, שמא השואל לא הבין בדיוק את הרב, שמא המקרה למעשה אירע בצורה מעט שונה, וחוזר חלילה.

קיימת אפוא חשיבות עליונה כי אלה הסובבים את הסובל מחרדה זו – משפחתו הקרובה והרבנים הנתקלים בשאלותיו – יכירו בקיומה של התופעה, יכירו את מאפייניה וידעו לזהות את הסימנים הראשוניים לה. האבחנה הסופית היא כמובן עניין לבעלי המקצוע, אולם הן העזרה הראשונה והן מניעת הנזק העלול לבוא מתוך הערכה חיובית לאותן "חומרות" מחייבות הכרה ומודעות לתסמונת זו. את התפקיד הראשוני הזה ממלא הספר "כפייתיות וחרדה על רקע דתי" בצורה מצוינת. המחבר, ד"ר בנש"ק, פסיכולוג קליני ומרצה לפסיכולוגיה שנים רבות, פורש את התופעה, את מקורותיה, את סימניה ומאפייניה בפני הקורא הלא מקצועי ומתווה ודרכים לזיהוי האפשרות כי אכן מדובר ב-OCD. מבחינה זו, זהו ספר חובה לכל אחד מאיתנו, ובוודאי לעוסקים בחינוך ובפסיקה.

הספר יצא לאור לראשונה בשפה האנגלית בשנת 2009 בארצות הברית. ציון השפה ומקום ההוצאה הראשוני אינו עניין טכני בלבד, אלא גם מהותי. יש בו מאפיינים רבים של ספרות ההדרכה העצמית מסוג כיצד תעשה דיאטה בארבעה עשר צעדים, ואיך לקנות ידידים והשפעה בחברה. יש דורשים ספרות זו לשבח, ויש דורשים אותה לגנאי. המחבר מודע מאוד לדמיון לספרות הזו, אולם טוען כי במקרה דנן ישנה חשיבות עילאית להדרכה העצמית, גם אם היא בסגנון "עשה זאת בעצמך". הדבר נובע מהתפקיד המרכזי שהוא מייעד למלווה הלא מקצועי של תהליך ההתמודדות עם ה-OCD. בספר נפרשים תפיסתו הפסיכולוגית של המחבר ודרכי ההתמודדות עם התופעה, מהטיפול הפסיכואנליטי הפרוידיאני ועד לטיפולים המקובלים יותר היום, כולל שימוש מסוים בטיפול תרופתי. בשל העובדה שהמחבר מייעד תפקיד מרכזי לחבר המלווה את הטיפולים ואת ההתמודדות, נודעת חשיבות רבה לסוג זה של ספרות, המאפשר גם למי שאינו מוסמך בתחומי הנפש לסייע סיוע חיוני בהתמודדות עם התופעה. בסופו של הספר יש גם מדריך מעשי לאן אפשר לפנות בבקשת עזרה ועצה.

אתגר לפוסקי ההלכה

פעמים רבות כתבתי כי כל אדם זקוק בדרך כלל לטיפול בשני מסלולים – המסלול הנפשי והמסלול הפילוסופי. אדם השרוי בדיכאון, לדוגמה, זקוק לטיפול מקצועי משמעותי, אך בד בבד גם לתשובות פילוסופיות על משמעות החיים ועל האתגר שהם מציבים. כאשר מדובר באדם הדתי הדברים נכונים על אחת כמה וכמה. ההתמודדות נעשית כמובן בכלים הנפשיים, אך נתבעת גם התמודדות תיאולוגית עם המציאות הזו. הדבר נכון בכל תחומי הנפש, וגם בהתמודדות עם OCD. כאמור לעיל, חלק בלתי נפרד מהגברת המצוקה נובע מהעולם הדתי, הן מדימויו של הקב"ה כמי שמנהל פנקס חשבונות עם בריותיו והן בשל החובה לעמוד בכל הדרישות ההלכתיות. לפיכך נדרשת התמודדות רחבה ומקבילה לטיפול הנפשי עם השאלות התיאולוגיות ועם דרכי הפסיקה המעשיות במצבי ספק.

התמודדות כפולה זו אינה נוגעת לאדם הסובל בלבד, אלא גם לרב הפוסק. גם הרב זקוק לרקע רוחני נרחב הנוגע בשאלות יחסי אדם וא-לוהים, עבודה מאהבה ועבודה מיראה, ותורת הגמול לתפיסותיה השונות. מעבר לכך, פוסק ההלכה צריך לדעת מה המרחב ההלכתי שיש לו – עד כמה מותר להקל בהלכה לסובל מתסמונת OCD, עד כמה יש ללכת קמעא קמעא, מהו גבול החששות והספקות גם אם מדובר בתחומים מדאורייתא וכדומה.

אמת הדבר שנושא זה אינו מפותח דיו. ההלכה כמעט אינה עוסקת בתסמונות נפשיות, ואנו מתקשים למצוא בספרות ההלכה פסיקות המתחשבות במצבו הפסיכולוגי או הפסיכיאטרי של האדם, זולת אם הגיע למצב של "פתי" או "שוטה", או שמדובר במצבים הקרובים לענייני "פיקוח נפש". המחבר ניסה להביא בספרו את המקורות ההלכתיים המרכיבים את "ארגז הכלים" של הרב הפוסק, אולם ניסיון זה חושף את דלות החומר הקיים. מעט כללים הלכתיים רחבים, כמו "דרכיה דרכי נועם" או "אין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם"; מעט סיפורים על דרכי הפסק של גדולי ישראל; מעט דברי חסידות המלמדים כי אם המצוות הן בגדר יגיעה לאדם אות הוא כי האדם מקיים אותן שלא כראוי, וזהו.

זהו אתגר הנמצא בפני פוסקי ההלכה. משעה שההפרעה אותרה והוגדרה, ומשעה שהתברר לנו הרבנים כי פעולות מסוימות נובעות ממצוקה וחרדה ולא מעבודת א-לוהים ומאהבת שמים, מוטל עלינו להתחשב בכך בדרכים רבות: בשעה שאנו מעודדים להקפדה בהלכה אנו חייבים לתת את הדעת על האפשרות שדברים אלה נופלים על אוזניים סובלות וחרדתיות; בשעה שאנו נתקלים ברצון עז להקפיד בענייני מצוות אנו צריכים להיזהר שמא אנו מפילים את השואל בבור שהוא כורה לעצמו; בשעה שאנו רואים מעשה ריטואלי מתמיד אנו חייבים להיות מודעים לאפשרות כי מדובר בבעיה קשה ולא בדבקות במצוות. הכרה זו מחייבת שימוש בכלים הלכתיים המאפשרים לאדם להקל במצבי ספק ולמנוע חששות מיותרים. היא גם מחייבת אותנו בכלל בדיני ספקות, בהדגשה כי לא כל "חשש" מהווה סיבה לשינוי ההלכה.

הספר הוא ספר חובה לסובלים וסובביהם, למטפלים, למורים ולרבנים, והוא ממלא את ייעודו בהצגת התופעה ודרכי הטיפול המומלצות. האתגר המוטל עתה על כתפי הפוסקים והרבנים הוא למצוא את הדרך לחנך להקפדה בתורה ובמצוות בלי ליפול לבור החרדה והמצוקה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ח באדר א' תשע"א, 4.3.2011