בשבי הבולשביזם / יעל (פרוינד) אברהם

 

חייו הקצרים עברו עליו בחרם ובנידוי, כשיצירותיו מצונזרות בעקביות על ידי המשטר. לתהילה הוא יזכה רק שנים לאחר מותו, עם הפיכת הרומן שלו לקלאסיקה

מיכאיל אפנסייביץ' בולגקוב

סופר, מחזאי

נולד: 14 במאי 1891, קייב

נפטר: 10 במארס 1940, מוסקבה

יצירות ידועות: האמן ומרגריטה (השטן במוסקבה), לב כלב, הגווארדיה הלבנה

"לעת שקיעה, גבוה מעל העיר, במרפסת אבן של אחד הבניינים היפים במוסקבה, אשר נבנה לפני מאה וחמישים שנה, נמצאו שניים: וולנד ועזאזלו. העיר נפרשה לעיניהם כמעט עד לקצותיה הרחוקים. וולנד ישב על שרפרף מתקפל, לבוש בגלימתו השחורה. חרבו הארוכה והרחבה הייתה נעוצה במאונך בין שתי מרצפות המרפסת, וכך נוצר שעון שמש. צילה של החרב התארך לאיטו ובהתמדה, מזדחל אל הנעליים השחורות שלרגלי השטן. וולנד השקיף מטה בלי להתיק את מבטו מן המצבור העצום של ארמונות, בתי ענק ובקתות קטנות שנידונו להריסה. עזאזלו אשר נפרד מלבושו בן-התקופה, כלומר הז'קט, המגבעת העגולה ונעלי הלקה – לבש עכשיו שחורים בדומה לוולנד ועמד בלי ניע לא הרחק מפטרונו, וכמוהו לא גרע עין מן העיר. וולנד אמר: 'עיר מעניינת, הלא כן?'. עזאזלו זז וענה בנימת כבוד: 'שליט, רומא מוצאת חן בעיני יותר'. 'כן, זה עניין של טעם', ענה וולנד, 'ומאין בא העשן שם בשדרה?'. 'זה עולה באש בית גריבוידוב', ענה עזאזלו. 'אם כך, יש להניח שהצמד חמד שלנו, קורובייב ובהמות, ביקרו שם'. שוב נפלה שתיקה, ושני הנמצאים במרפסת הסתכלו על השמש השבורה, המסנוורת, אשר ניצתה בחלונות הפונים מערבה בקומות העליונות של גושי הענק. עינו של וולנד בערה בדיוק כמו אחד החלונות הללו, אף על פי שישב בגבו אל השקיעה…" ('האמן ומרגריטה', תרגם: פטר קריקסונוב).

מוסקבה, 1930. האש בוערת באח, מציירת על הקיר את צִלו של האיש הגבוה והכחוש ששומט עתה את העיתון בייאוש. הפעם הגדישו את הסאה ופסלו את שלושת מחזותיו גם יחד! הוא משחרר את עניבת הפרפר באנחה, ושוב מתרעם. גם את 'ימי משפחת טורבין' הורידו! והרי האולם היה מלא עד אפס מקום, ואפילו סטלין בכבודו ובעצמו ישב באולם והתמוגג יותר מפעם אחת, ואפילו שהיה זה מחזה אנטי מהפכני לכל הדעות. מן החלון נשמעים שוב קולות ההמון המשתלהב, דגלים אדומים מונפים אל על, והוא מתחלחל מן הרעיון כי האמנים כפופים ליצור לפי רצונו של אותו המון, ואיפה היא רוסיה שלו? רוסיה של העולם הישן והטוב, של אמנות ותרבות ואנושיות, לפני שהבולשביקים באו והחריבו אותו, מגדפים אותו יומם וליל על גבי העיתון.

על שולחנו מונחים דפים כתובים בצבע, פעם אדום ופעם ירוק, חום וכחול. היום בנה את דמותו של עזאזלו והרבה להשתמש באדום… עליו להעלים את הדפים ומהר, שמא יחזרו שוב אנשי הג.פ.או. כמו אז, כשיצאו בשלל רב. את 'לב כלב' לקחו בשני עותקים, ואת יתר הטיוטות תלשו ממכונת הכתיבה באכזריות. עליו לצאת מהעיר הזאת ומהר, הוא מחליט בנחרצות. עיר קפואה וענייה שהרפש מלא בה, לא מעט הודות לעם המכנה עצמו נבחר. ולא רק ממוסקבה לצאת, לצאת מרוסיה המשתקת, רוסיה המתועבת שפוחדת עד אימה מסאטירה אמיתית, ולטייל ברומא – שם ודאי מתהלכים גברים הדורים בפראקים – או בפאריס האלגנטית המרוחקת נצח מהחידלון האדום. 'אני מבקש מהממשלה', הוא חותם את המכתב שהחל בו קודם, 'נא לצוות עליי לעזוב בדחיפות את גבולות ברית המועצות – את הסופר שלא יכול להביא תועלת במולדתו'. שישה דפים צפופים מילא, בסגנונו של גוגול ניסה לכתוב, ובכוונתו לשולחם היישר לכבוד 'שמש העמים'. עתה הוא מסיר את המונוקל מידו, מסתובב אל האש, ומוסיף כמה גזרי עצים לבערה. עיניו האפרפרות בוהות באש, מהופנטות מן היכולת שלה לבלוע כל דבר שבנמצא מבלי להטיל בו דופי, לא בקבלות הכביסה, לא בטיוטות המכתבים ולא בשירים. באחת הוא מרים את הדפים שנכתבו בצבע, ומשליך אותם לאש. ואז, מרוּקָן, הוא צופה כבמחזה ברומן על השטן שלו המתאכל לאיטו…

השטן היהודי

הרומן על השטן ששרף בולגקוב תחת קורת גגו העלובה הוא אחד הנוסחים הראשונים ל'האמן ומרגריטה', ראשון מתוך שש טיוטות. בולגקוב שקד על היצירה משך תריסר שנים, שִכתב ותיקן שוב ושוב, עד ימיו האחרונים, כאשר מחלתו פוגעת בראייתו. סופו של 'האמן ומרגריטה' שהפך לא רק לקלאסיקה רוסית מכוננת, אלא גם לאבן פינה בספרות העולמית שחדרה היטב לתרבות הפופולרית וזכתה לעיבודים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. הרומן ראה אור לראשונה רק כרבע מאה לאחר מותו של בולגקוב, וגם אז בגירסה מצונזרת שהשמיטה כחמישית מהיקפו המקורי. בשנות העשרים והשלושים, שנות הולדת היצירה, רוסיה הסטליניסטית לא התירה פרסום יצירה שאינה הולמת את דרישות האדיאולוגיה הסובייטית, ודאי לא יצירה ליברלית ורצופת מוטיבים דתיים ומיתיים כמו זו. רק לאחר נפילת האימפריה הסובייטית הופיע הנוסח המלא והבלתי מצונזר, וזה הפך במהרה לסנסציה ספרותית.

מה שהתחיל כיצירה סאטירית המגוללת את תעלוליה של פמליית השטן הזורעת הרס במוסקבה האדומה הפך ליצירה רבת רבדים והסתעפויות. וולנד השטן וידידיו קורובייב, עזאזלו והחתול 'בהמות' מהתלים ומתעללים בעילית המוסקבאית המסואבת, בזמן שהאמן ששמו אינו ידוע משלם את מחיר הדיכוי היצירתי ומתאהב במרגריטה היפה, והרחק משם קמה לתחייה עירשלם– היא ירושלים של בולגקוב, שהכיר רק בדמיונו, ומציירת את ימי בית שני עם סיפור מותו של ישו. מה סוד קסמו של הרומן? הזפזוף בין הריאליסטי לפנטסטי, התנועה בין שני צירי הזמן – המוסקבאי מכאן, והירושלמי המדומיין מכאן – האקזוטיקה העלילתית, ההתכתבות עם התנ"ך, השירה, הדרמה והמיתוס, היסוד הגוגולי המובהק שהטמיע בכל יצירותיו והעובדה הפשוטה שמדובר ברומן סאטירי מהנה ואוניברסלי.

בין השיטין בונה בולגקוב ב'האמן ומרגריטה' תגובת נגד לרגשות האנטי דתיים שייצרה האימפריה הסובייטית. בולגקוב, בן לפרופסור לתיאולוגיה, שזיהה בדת את מוקד התרבות הרוסית – וכחלק מנחשול האנטישמיות שהשתולל אז ברוסיה – חזה במורת רוח ביהודים הרבים הלוקחים חלק במהפכת אוקטובר, ובשליטתם בר.א.פ.פ (אגודת הסופרים הפרולטריים) שהחרימה אותו חדשים לבקרים. הם לדידו אלה שאחראים להרס אותו עולם ישן ואהוב, ולפיכך וולנד השטן הוא יהודי במוצאו, ומקור שמו של עזאזלו הרי נעוץ במקורותינו. האנטישמיות של בולגקוב אמנם מופשטת ורעיונית יותר מזו הבוטה של גוגול ודוסטויבסקי, אבל ראוי להכיר בה. עם יצירת הגרסאות החדשות טושטש במכוון מוצאם של כוחות האופל, בדומה למוטיבים אחרים שהתעדנו בשל רצונו של בולגקוב לראות את הרומן מתפרסם עוד בחייו, רצון שלא מומש.

ממדען למנודה

הוא נולד למשפחה בורגנית חמימה ומרובת ילדים שאותה הנציח ברומן 'הגווארדיה הלבנה', המצייר את דעיכת האינטילגנציה הרוסית במהפכה. את לימודי הרפואה סיים בהצטיינות. השנים שבילה בחדרי ניתוח ובמעבדות משכו אותו לעסוק בהשלכות עולם המחקר שחלחלו אל תוך היצירות 'לב כלב' – כלב ההופך במהלך ניסוי רפואי לבן אנוש, ו'הביצים הגורליות', תגלית מדעית היוצאת מכלל שליטה. כרופא התגייס בולגקוב לצבא הלבן, אך עם ההבנה כי אינו מסוגל להילחם ערק, והחל לכתוב. המעבר למוסקבה אחרי ניצחון הבולשביקים מסמל למעשה את תחילת דרכו הספרותית. כמו יבגני פטרוב, קונסטנטין פאוסטובסקי, יצחק באבל ואחרים, גם בולגקוב חסר האמצעים מצליח לשנות את המפה הספרותית הרוסית לדורותיה. כל חייו הקצרים בלט במראהו ובאורחותיו התמוהים – חליפה מיושנת, מראה שכולו אומר אריסטוקרטיות (המאוסה כל כך בימי המהפכה), איש רוח רוסי בדגם טרום מהפכני.

יחסיו של סטאלין אל היוצר הסאטיריקן מעוררים פליאה. סטאלין, שדאג להיפטר גם מאנשיו שלו, עצם עין בכל הנוגע לבולגקוב ולתכניו ה'לבנים', סמוך ובטוח שיוכל להשתמש בו לצורכי האומה. הוא אף סידר לו עבודה כעוזר במאי בתיאטרון בעקבות מכתבו (לתביעתו לעזוב את רוסיה הרחק מכבלי הקומוניזם סירב כמובן). אז עוד דאג סטאלין לתדמיתו וסיפור המכתב תרם לפופולריות שלו בחוגי האינטילגינציה. השניים, אגב, לא נפגשו מעולם. מחזותיו של בולגקוב מועלים ואז נאסרים בתורנות בעקבות צנזורה, מותירים אותו מוחרם ומנודה. בשנת 1937, כמעט עשור לאחר שהחל לעבוד על 'האמן ומרגריטה', נעלמים כל אויביו הספרותיים של בולגקוב כחלק ממדיניות הטיהור של סטלין. כאשר סטלין פוסל את 'בטום', מחזהו של בולגקוב העוסק בנעוריו של סטלין, אומר בולגקוב לאשתו: 'סטלין חותם על גזר דין המוות שלי'. אבל טרשת הכליות שהוריש לו אביו היא שתחתום עליו, כשהוא עוד לא בן חמישים.

זיכרון בשיש שחור

"זה מכבר גילו אנשים נבונים שהאושר כמוהו כבריאות; כאשר בידיך הוא, אינך מבחין בו" (מתוך 'מורפיום').

גם בימיו האחרונים ממשיך בולגקוב להכתיב לילנה – אשתו השלישית ולפרקים בת דמותה של מרגריטה – תיקונים לרומן. הוא מאבד את ראייתו אבל לא את דמיונו האמנותי, וילנה ממלאת במקומו את פנקסיו. בחודש ינואר של שנת 1940 לא יכול עוד בולגקוב ללכת לאופרה. על 'ואלקירה' של ואגנר שאהב כל כך שמע בביתו מידידיו. בקושי יצא מן הבית. הקור היה בלתי נסבל. רק סיפורם של האמן ומרגריטה אהובתו מחזיק אותו חי. בתחילת מארס כותבת ילנה את עמודי הטקסט האחרונים שהוא מכתיב לה. בולגקוב מת במיטתו. באחד הימים הבחינה אלמנתו שהתיידדה עם בוני המצבות בגוש שיש שחור, זרוק בין המצבות הישנות. כששמעה שהייתה זו האבן שהונחה קודם על מצבתו של גוגול (לפני שזכה באחרת הנושאת את דמותו) דאגה להעביר אותה לקברו של בולגקוב. על גוגול, מורו האהוב, כתב פעם: 'כסני באדרת השחם שלך!'.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ח באדר א' תשע"א, 4.3.2011

פורסמה ב-4 במרץ 2011, ב-גיליון פקודי (שקלים) תשע"א - 708, יארצייט / יעל (פרוינד) אברהם ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: