נער האנוסים בהרפתקה בלב ים / משה גרנות

 

בשילוב של עלילה סוחפת, פנטזיה מדודה ודידקטיקה מעודנת מובאים קורותיו של בן למשפחת אנוסי ספרד לבני דור משחקי המחשב

הנער מבורדו, דורית אורגד; מרכז זלמן שז"ר, 2010, 157 עמ'

ספריהם של רוב סופרי הילדים והנוער, בין אם יודו בכך ובין אם לאו, בנויים על תמהיל של פנטזיה, מתח, צדק על-טבעי המרחף על פני העלילה, אהבה טהורה וסוף טוב דידקטי. יסודות אלו קבועים כמעט, השאלה היא תמיד המינון. בספר "הנער מבורדו" נראה שהסופרת נקטה את המינון הנכון: הדגש בספר זה הוא על עלילה סוחפת, מתובלת במנה מדודה של פנטזיה, וכן, הסוף הטוב המזווג בצורה אימננטית עם הצדק ש"חייב" היה להתגשם.

"הנער מבורדו" הוא השלישי בטרילוגיה שעניינה קורותיהם, תלאותיהם ונדודיהם של אנוסי ספרד. קדמו לו "הנער מסיביליה" ו"פרידה אחרונה מקורדובה", ספרים שזכו באהדת הקהל ובפרסים ותורגמו לשפות זרות. התרשמותי היא שזה האחרון הוא הטוב שבשלושה. אם הבנתי נכון את האפילוג של הספר, הרי שהסופרת מתכוונת להמשיך את נושא הסאגה הכואבת הזאת של אנוסי ספרד ופורטוגל גם בספרים הבאים.

עלילת הספר מותחת וסוחפת: ז'אק, נער בן חמש-עשרה, בן לסוחר אמנות אמיד, מתוודע לכך שבני משפחתו הם מאנוסי ספרד שברחו לבורדו. דודו ומשפחתו שומרים על סממנים יהודיים בהיחבא (הדלקת נרות, שמירת כשרות), אבל אביו רואה עצמו נוצרי, ואף כועס על אחיו שגילה לבנו את הסוד הנורא.

הדודים נוסעים באונייה לברזיל, וז'אק המבקש להיפרד מהם נלכד בבטן האונייה, והוא מתגלה כאשר האונייה בלב האוקיינוס. האונייה נכבשת על ידי ספינה בשירות הסולטן העות'מאני, הנוהגת כספינת פיראטים לכל דבר. הראיס של האונייה נוטה חסד לז'אק, אשר נלחם באומץ כדי להציל את דודתו, ונפצע קשה על ידי "האיש הרע" של האונייה, אחמזוט. במאבק ההרואי ההוא מצליח ז'אק אפילו להפיל אותו לתוך הים. אמחזוט, הנחשב כמת, ניצל מטביעה ובוער באש הנקמה. הוא מצליח ללכוד אותם בשנתם ולהפגיז אותם בתותחים. אבל אונייה שלישית, הפעם נוצרית, לוכדת את שתי האוניות העות'מאניות, לוקחת את כל השלל, ומוכרת את כל הספנים – כולל הראיס וז'אק – לעבדות.

הגורל מביא את ז'אק לשמש כעבד בעיר ולטה שבאי מלטה, במסדר ההוספיטלריים, ושם במקרה מגיע רב חובל שמצליח לקשר בזיכרונו בין מה שקרה לז'אק ובין משפחתו בבורדו. ז'אק זוכה באישור החופש המיוחל ובמפגש מרגש עם הוריו. גם הראיס זוכה לחופש, ויש רמז שז'אק יתאחד אי אז בעתיד עם נערה אהובה בשם לונה אברבנאל, שאותה הכיר כשנשבתה לעבדות.

את הסיכום המרפרף הזה הבאתי כדי לרמוז שאמנם כל היסודות שמניתי בתחילת דבריי מצויים בספר זה, אבל הדגש הוא על העלילה הסוחפת, שתקוותי היא שגם נערים היום עדיין כמהים לשכמותה. הפנטזיה משתלבת יפה בעלילה, והדידקטיקה (הרצון להנחיל לצעירים ידע על קורות עמנו) מאוד מעודנת וכמעט שאינה מורגשת.

מבין עשרות הספרים שדורית אורגד כתבה לילדים ולנוער, שחלק גדול מהם היה לי העונג לקרוא, נדמה לי שספר זה הוא אחד המשובחים. למרות שכבר מזמן אינני נער הייתי מרותק לקריאה בספר, ולא הנחתיו מידי עד שסיימתי. אני מקנא בנכדיי שחוויית הקריאה של ספר זה עודה לפניהם. גם איוריו של אבי כץ לספר הם פשוט נהדרים, וחבל שהם מעטים כל כך.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד באדר א' תשע"א, 18.2.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 בפברואר 2011, ב-גיליון כי תשא תשע"א - 706, סיפורת ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: