שיפוט מהיר / שמואל פאוסט

 

על:  מצרפי המקרים, מאת: יואב בלום; טינגו, ועוד מילים מיוחדות במינן מרחבי העולם כולו, מאת: אדם ז'אקו דה בואנו

 

מצרפי המקרים, מאת: יואב בלום, כתר, 2011, 277 עמ'

מבריק, מקסים ואלגנטי. הרעיון פשוט: מאחורי צירופי המקרים לכאורה, שמהם נולדות התאהבויות, הזדמנויות עבודה, השראות ליצירות מופת ועוד מיליוני מקרים יומיומיים, ניצבים האנשים שאומנו לכך – ליצור את צירופי המקרים. מערכות שלמות של תקלות לכאורה, שיר מקרי לכאורה ברדיו, ביטולי תורים, פקקי תנועה ועוד – הם פרי עבודתם המאומצת והמדוקדקת של מצרפי המקרים, שמקבלים באופן עלום את משימותיהם: לשדך זוגות, לגרום לאנשים לגלות את ייעודם ואחרות כדוגמתן. אלא שהרעיון הפשוט הזה יכול היה להיתקל בעשרות מהמורות בדרכו למימושו הספרותי: עודף הסברים, עודף קיטש, חוסר עקביות, חוסר אמינות, עלילה לא מתפתחת ועוד צרות ספרותיות, שמכולן, כך נדמה, נמלט המחבר הצעיר, שזה ספר ביכוריו, בכישרון ובחן רב. הכתיבה מדויקת, זורמת ומהנה. העלילה מעניינת, לפרקים מותחת, שומרת על תחכום מפתיע ולא מתרברב, גדושת דמיון, המצאה והומור ואף מציירת פה ושם שרטוטים דקים של נפש האדם. מעבר לכך, כפי שנכתב בצדק על גב הספר, זהו סיפור על המתח שבין גורל ובחירה חופשית, ואוסיף – גם על ידיעה, סיבתיות והשגחה פרטית. תוך כדי קריאה אי אפשר שלא להסתכל על המציאות באופן מעט שונה (וחשדני). עולם מצרפי המקרים מצליח לנסח אמירות מעניינות, לרוב לא בנליות, על מהות החיים והאושר, על דילמות הקשורות בנטילת חיים לטובת מטרות נעלות ובעיקר על יחסים ואהבה. זהו ספר שעתיד להכניס מושגים חדשים לשפה. סוכני ספרות זריזים צריכים למהר ולהחתים על חוזים לתרגום וכמובן על זכויות העיבוד לסרט. בראשית הקריאה בספר עברי שכתב סופר ישראלי, עוד קיימת האשליה שהדמויות וזירות ההתרחשויות הן מקומיות. לפתע נקלט בתודעה שכל המקומות הם כל-מקום והשמות כולם אוניברסליים. גם שמות גיבורים כדן ושירלי, גיא ואריק (ובוודאי ברונו, אלברטו, קסנדרה ופייר). כולם כאילו נועדו מראש להשתלב להפליא תחת עטיפות בשלל שפות זרות ובתפקידיהם ההוליוודיים. זה, בכל מקרה, לא נראה לי כצירוף מקרים. כלומר, כן. צירוף מקרים מוצלח.

 

טינגו, ועוד מילים מיוחדות במינן מרחבי העולם כולו, מאת: אדם ז'אקו דה בואנו, מאנגלית: גיא שרת, תוספת פרקים למהדורה העברית: גלעד צוקרמן, קרן, 222 עמ'

הכול יודעים שלאסקימואים יש עשרות מילים לתאר שלג. העובדה שלאלבנים יש כמעט 30 מילים לתאר שפם שברה את דה בואנו סופית והווֹקָבּוּלְיוּ (רוסית: תשוקה למילים בשפה זרה) שלו השתלטה עליו לחלוטין. הסקרנות והתאווה הפכו לאובססיה שהביאה לסריקת מיליוני מילים במאות מילונים של כמעט 300 שפות. המיטב סודר לפי נושאים, בתוספת הסברים וקטעי מידע שונים, ומופיע כעת לפנינו בתרגום לעברית שראוי לכל מחמאה. היוונים, מתברר, מצטיינים במבחר מרשים לתיאור סטירות לחי; ולאחד השבטים בזימבאבווה יש כשמונה פעלים לתיאור סוגי הליכה שונים (צ'קוואיר – לבוסס בבוץ ולהשמיע צליל שכשוך, למשל, או פוצ'וק – ללכת בשמלה קצרה מאוד). יש דברים שכולם עושים, אבל לא כולם המציאו לזה מילה. מנצ'ולק, למשל, באינדונזית זה להציק למישהו בנגיעת אצבע קלה; גגרום, באחת השפות ההודיות, זה לחפש משהו מתחת למים באמצעות גישוש בכפות הרגליים. מעניין למה דווקא בפרסית יש כינוי מיוחד למי שמגיע לארוחות בלי הזמנה ובודק כמה אכל כל אחד (לוּקמָה-שוּמָר). בשפות שונות יש שמות פרטיים בעלי משמעות מקסימה, כמו שיָאוֹ-שיָאוֹ (סינית: תוגת בוקר) ויש מוזרים למדי, כמו אָמָדי (ניגריה: נראה כאילו נקבע שימות בלידה). בחור אומלל. בספרון המענג, המשעשע והמחכים הזה מצויות מאות דוגמאות מרהיבות למילים יפהפיות, מצחיקות, מוזרות וכאלה שלא ייאמנו. רבות מהן נשמעות כאילו הומצאו במוחו הקודח של המחבר. מתברר שרשימת מקצועות בשפות שונות או כינויי משפחה או אוכל יכולים ללמד על התרבות טוב יותר אולי מכל ספר מלומד. המתרגם הוסיף רשימות מילים בעברית בעלות צליל זהה אך תוכן שונה לגמרי בשפות אחרות. לא כדאי למשל לברך גברת בספרד במילים 'ברוכה תהיי' (bruja = מכשפה). הספרדים, אגב, משתמשים באותה מילה גם לחותנת. המילה סוכה תתקבל בשמחה באינדונזיה (suka = לאהוב), אך בפחות שמחה בקרב דוברי רוסית (כלבה, ככינוי גנאי) ואילו הזמנת תאילנדי לאכול בסוכה במאור פנים עלולה להתקבל בחמיצות (suka = שירותים). עוד נוספו לקורא העברי פרקים מעניינים למדי על יידיש, סלנג עברי חדש ועל 'אטימיתולוגיה', שעוסקת בטענות מופרכות למקורן של מילים שונות. חפשו למשל מנין הגיע הביטוי "ארטישוק ירושלמי". היו נדיבים ורכשו את הספר כמתנה לעצמכם או לאחרים ואל תהיו טינגוֹ (בשפת איי הפסחא: לשאול מחבר חפצים בזה אחר זה, עד שלא נשאר לו שום דבר בבית). מכיוון שאינני יודע באיזה חלק של היום בדיוק תקראו את הדברים הללו, אחסוך ואברך אתכם ב-אָיוּבּוֹוָאן (סינהלית: בוקר טוב, אחר צהריים טובים, ערב טוב, לילה טוב וגם להתראות).

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',  ל' בשבט תשע"א, 4.2.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-9 בפברואר 2011, ב-גיליון תרומה תשע"א - 704, שיפוט מהיר - צור ארליך ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: