ההבטחה מתממשת חלקית / מיכל קרימניאן-פרי

 

קללה משפחתית עתיקה הגוזרת התנזרות מגברים מלווה ארבע נשים החיות יחד, שסיפורן מתואר בכישרון בשפה עשירה וססגונית. ההבטחה הקסומה בראשית הסיפור נוטה להתפוגג בהמשכו

אחותי כלה והגן נעול, גלית דהן קרליבך; זמורה-ביתן, 2010, 366 עמ'

חברה שעובדת בחנות ספרים סיפרה לי שלאחרונה נתקלה בכמה וכמה בקשות של אנשים דתיים להחזיר את הספר 'אחותי כלה והגן נעול' שאותו קיבלו במתנה. ברוב המקרים, עילת הדחייה היא תלונות על חוסר צניעות וטענות על כך שהספר כולל תיאורים מפורטים מדי של  איברים נשיים, נוזלי גוף שונים ופעולות גופניות שהשתיקה יפה להן.

ואכן, הספר הזה שייך לנשים. הוא נכתב על נשים ומורכב מהן. מתגוררות בו נשים שיצרו לעצמן עולם סגור וכמעט הרמטי, שניזון מפנטזיות, מסיפורים, ומן הגוף הנשי על שלל איבריו, תחושותיו, פעולותיו ומחשבותיו. זהו אינו ספר 'גס' או מיני, אלא ספר שמתייחס לגוף האישה בכל רובד אפשרי, ואמנם, הקריאה בו איננה מתאימה למי שנרתע מתיאורי גוף חודרניים מדי.

העלילה מתארת ארבע נשים שחיות בבית ירושלמי ישן בשכונת נחלאות. סבתא ססגונית ומטילת מרות, אם פאסיבית (כך נדמה בהתחלה) והתאומות אפי היפה וטלוש המכוערת. בין תיאורי אגדה ומציאות מתבהרים קורות חייהן של הגיבורות. נשים אשר 'גברים הם לא במזל שלהן' ושאם ינסו להתאהב או להתחתן, מרה תהיה אחריתן. את שגרת החיים ההזויה והסגורה שלהן, שכוללת ימי מסיק להכנת שמן זית, ימי שעווה למריטת שיער וכדומה, מפירה לפתע אפי, התאומה היפה; היא מודיעה על אירוסיה לשלמה בר-מוחא, בד בבד עם חזרתה בתשובה.

מכאן ממשיכה העלילה לתאר את תגובות בנות המשפחה לנישואין, שלפי הגורל המשפחתי לא יביאו מזל, ואת קורותיהן של התאומות – שהכעורה והרווקה שבהן מוסרת את הסיפור בגוף ראשון. חלקו השני של הספר מתאר את קורות חייה של הסבתא בילדותה בהרי האטלס, שם כנראה נזרע זרע הפורענות במשפחה, ונבט המזל הרע של בנות המשפחה עם גברים. לאחר מכן חוזר הסיפור להווה וטלוש ממשיכה לתאר את חייה יחד עם נשות המשפחה.

הסיפור מעניין ומתואר בשפה עשירה וצבעונית. כל אחת מארבע הנשים הִנה עולם ומלואו ומצוירת על ידי המחברת בצבעים שייחודיים לה. כך, הסבתא הקשוחה אשר מאמינה באמונות שונות ומשונות, האם השתקנית הנאמנה לבנותיה, אפי הקלילה והנוטה להתפתות, וטלוש הרצינית והקפדנית. גברים כמעט לא ייכנסו לסיפור. ואלו שנכנסים, יהיו תמיד פגומים בגופם או בנפשם. או שימלאו תפקיד כלשהו עבור הבנות ואז ייעלמו.

לכאורה, העולם שמתאר הספר הוא מיוחד וקסום. עולם סגור של נשים שחיות בתקופה הנוכחית, אך אורח חייהן מתאים יותר לימים אחרים, קדומים יותר. אולם זאת רק לכאורה. לאורך כל הקריאה בספר הרגשתי שמשהו התפספס, אך לא ידעתי לשים את האצבע על מקום הפספוס. נראה כי אכן נעשה כאן ניסיון קפדני ומאומץ ליצור עולם שגבולותיו במציאות, אך תוכנו לעתים גולש ממנה, בדומה למשל ליצירתו של מאיר שלו את הילד זיידה בעל שלושת האבות בספרו 'כימים אחדים', וכתיבתה של דהן קרליבך כבר הושוותה לשלו.

ברם, בניגוד לשילוב המציאות והבדיון בספריו של שלו, כאן משהו לא עובד. אולי זו האכזבה שמתגבשת מן ההבטחות שמפזרת הסופרת בתחילת הסיפור, ושאינן מתקיימות בהמשך. בהתחלה נראה כאילו הנשים חיות בעולם שחציו אגדה וחציו מציאות. ככל שמתקדמת העלילה סביב נישואי הבת אפי, חייהן של ארבע הנשים הופכים לכמעט רגילים, למעט טקסים ואמונות שחסרים הצדקה ספרותית, ואינם מוסיפים די למשמעות הסיפור או לעיצוב הדמויות. במהלך העלילה עוברים חיי הגיבורות תהפוכות שונות. נישואיה של אפי סובלים מבעיות הנובעות מן הקללה המשפחתית, וטלוש מגלה במפתיע מיהו אביה ונמנעת מכל קשר עם גבר. אולם הארומה הייחודית שיצרה המחברת בתחילת הסיפור מתפוגגת, והקורא נותר עם טקסים ותיאורים גופניים, שלעתים הם ריקים מתוכן.

החולשה העיקרית בעלילה היא חוסר ההצדקה לאמונה ש'גבר הוא לא במזל שלנו'. הטקסט על עטיפת הספר מבטיח קללה משפחתית עתיקה והתנזרות מגברים. חלקו השני של הספר, המספר על ילדותה של הסבתא, מתיימר לנמק את מקור הקללה, אולם הגילוי מאכזב. חלק זה יכול היה להיכתב כספר נפרד ומעניין בפני עצמו, אך כשהוא מופיע באמצע העלילה הנוכחית הוא מסרבל את הקריאה ומאריך את הספר הארוך ממילא. בחלק השלישי של הספר שוב עוברות נשות המשפחה תפנית ונראה כי עולם הבדיון שב לעטוף את חייהן כמו בתחילת הספר.

אם מנקים מהרומן את הקישוטים המיסטיים ושלל תיאורים גופניים לא אסתטיים שתרומתם הספרותית מוטלת בספק, נותרים עם עלילה מעניינת וססגונית שארוגה בכישרון. בשל כך, אני לא אחזיר את הספר לחנות, אלא דווקא אצפה לספר הבא.  

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',  ל' בשבט תשע"א, 4.2.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-9 בפברואר 2011, ב-גיליון תרומה תשע"א - 704, סיפורת ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ראשית, אפתח בביקורת חיובית: תודה שהעליתם את מוסף שבת לרשת, אינני מנויה על מקור ראשון אך אני אוהבת את המוסף הספיציפי הזה.
    ובכל זאת, נדהמתי מהביקורת שפורסמ על הספר אחותי כלה והגן הנעול, לא מעצם הביקורת חלילה, לכל אדם זכות להשמיע דעתו, אלא בגלל שהכותבת מסרה פרטים שבעיניי כל אדם נורמלי היו נחשבים לחסויים, וחוץ מזה גובלים בלשון הרע. אני מדברת על הפיסקה הראושנה בה מספרת מיכל קרימניאן פרי על החזרת הספרים.
    האם זה קשור לביקורת?אגב, אני בתחילת הספר, ואני נהנית ממנו עד כה. יש קטעים שגרמו לי להרהר ויש קטעים שפחות אהבתי ועדיין יש גבול בביקורת, ויש כללים לעניות דעתי של אתיקה שלא יושמו בביקורת זו.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: