מישהו מאמין בנו / עולש גולדברג

 

ככל שאני מתוודעת לתקופות התפר שאנחנו חיים בהן, אני מוצאת את עצמי במבוכה ואי-נחת הנוגעות למישורי קיום שונים. ובכל פעם אני מופתעת לגלות שהרב קוק כבר היה שם

כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של האדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא (אורות הקודש ג', מוסר הקודש, מ"ב)

כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא המחשבה הרזית שהאדם מצד כוחו הרוחני פועל על כל ההויה כולה (שם, מ"ג)

רבים הם הביטויים בכתבי הרב קוק המתארים תפיסה אורגנית-קוסמית של ההוויה, כמו גם אלה העוסקים בכוח רוחו ורצונו של האדם. לאו דווקא מפני הרצון לגעת בנושאים הללו בחרתי בשורות אלו (שאותן בודדתי מתוך שתי פסקאות עוקבות בחלק ג' של אורות הקודש; איני יודעת אם בסדר זה הן מופיעות גם במקורן בקבצים), אלא יותר מפני המתח שבין היות אותו העניין עצמו 'דבר פשוט' ועם זאת 'מחשבה רוממה' ו'שירה כמוסה'. מתח כזה מבטא במידה רבה את המפגש שלי עם כתבי הרב קוק.

והמתח הזה מקשה כמובן על הניסיון לכתוב כל דבר בנושא, מפני הקושי לנסח משהו שיכיל את המתח הזה בעצמו. 

אני מנסה לאתר נקודת-מוצא לדברים ומוצאת שיותר מכול אני רוצה לומר שקיומי עבורי עצם קיומו של הרב קוק. היותו של הרב קוק, האיש והגותו, היא דבר בעל משמעות כמעט יום-יומית בשבילי, וככל שאני מתבגרת הדבר הולך וגובר ונהיה קיומי באופן שיש בו גם משהו אקוטי.

וכוונתי לדבר מאוד פשוט. אני מאמינה לרב קוק. או באופן חריף יותר: אני לא חושבת שאוכל לצייר איזו תזוזה רוחנית כלשהי בתוכי בשנים האחרונות בלי האופק שאליו חותרות התנועות הללו, והאופק הזה קשור עמוקות באמון שלי ברב קוק, ובעצם, באמון שלו בי, בנו, בכנסת-ישראל, באדם, בארץ, בעולם (הזה, שאור עולם הבא גנוז בו, 'זורח בו', כלומר שהאופטימום שלו הוא העולם הבא; כך למשל אורות הקודש ג, עמ' קעו-קעז), בחופש, בכך ש'הנשמה החופשית דווקא היא היוצרת', ב'כח הקודש שבחול' וב'טוב הבא לעולם בדרך חול', בטבעי וביש.

מחבר לחן למציאות

ככל שאני מתוודעת לתקופות התפר שאנחנו חיים בהן, בהיסטוריה של עם ישראל ובאנושות בכלל, אני מוצאת את עצמי פעמים רבות, כמו רבים אחרים, במבוכה ואי-נחת הנוגעות למישורי קיום שונים. אותה מבוכה של חוסר ודאות ועמימות, אשר יש והיא מגיעה עד תודעת משבר ופחד כאוטי נוכח מציאות המשתנה תדיר. אני שואלת את עצמי שאלות כאלו ואחרות ביחס לדברים שמעסיקים אותי, ובכל פעם אני מופתעת לגלות שהרב קוק כבר 'היה שם', או לפחות 'הציץ' לשם.

הנה, למשל, הרב קוק מתעמק בסגולתו של הדמיון, מאמין בטוּב הצפון בכלל האנושות – "עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש תמיד לא זזה מהצלם הא-להי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון…" (מוסר אביך, עמ נז) – כמו גם במגמה האוניברסלית של הגאולה (אורות, אורות ישראל, ו, ו), ואינו ירא מן החיים.

ולעתים הגילויים האלה מהווים בתודעתי להרף-עין כעין חיבור לַחַן למציאות, ההופך אותה לשירה.

אני תוהה האם הכיר הרב קוק את 'אני מאמין' של טשרניחובסקי, המוכר יותר כ'שחקי שחקי'. אני תופסת את עצמי לא פעם מנסה להבין איזו פסקה בכתבי הרב כשפתאום מזדמזמות בי המילים 'כי עוד נפשי דרור שואפת, לא מכרתיה לעגל פז/ כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו רוח עז… ישוב יפרח אז גם עמי ובארץ יקום דור/ ברזל כבליו יוסר מנו, עין בעין יראה אור'.

מאמינה במנוחה שלו

כמה טובה מונעים בידיים מפני שפלות הדעה שבאנשים אשר רוח ה' ראוי לדפוק בלבבם, והם אוחזים בקטנות, ואינם מאמינים בעצמם בגדולת נשמתם (אורות הקודש, ג, עמ קכג).

ואולי זה באמת העיקר. גדולת הנשמה. ברגעים נדירים ומפולשים אני מוצאת שאין לי ברירה אלא להאמין לרב קוק היודע 'להרגיש את תנועת הנשמה שבתהום תעלומתה, את קישורה אל אותם עולמות נשגבים שמהם היא יונקת את סוד חייה, את זיוה והדרה'. ואולי אני מאמינה מפני שהוא שומע גם את המיית סערתן של 'הנשמות הגדולות אשר אין להם מרגוע מפחד ומעצבון' ושל 'נשמות דתהו, הגבוהות מנשמות דתיקון, המבקשות הרבה מן המציאות, מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול', ואינו חושש אף מכניסה לפינות אפלות של הנפש 'המתגלה לפעמים בכל מערומי כיעורה לאדם'.

אני מאמינה עד השיטין, עד תת-הקרקע של קיומי, לכך ש'הנשמה היא תמיד מתפללת', וש'במעמקי החיים מתנוצץ בכל רגע אור חדש של תשובה'.

אני מאמינה אפילו לחתירה של הרב קוק אל ההרמוניה ואל השלם, לכך ש'מקום מנוחתנו הוא רק בא-להים'. ואולי הייתי מתקשה להאמין, כמו ברנר בשעתו, לולא הכרתי את תגובתו המפורסמת של הרב לספקנות הברנרית:

מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה, יפה אמר. בוודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה תמיד בקרבו. וכל עבודת האדם היא לאחד את הניגודים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדולתו וברוממותו הכול נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה.

שמינית שבשמינית של 'יש'

זה לא אומר שאני תמיד 'שם', בתודעה כזאת, או בחוויה קיומית כזאת. בעצם, בדרך כלל אני חיה בתודעה אחרת מאוד ומתוך כך גם פועלת אחרת לגמרי. כלומר, למשל, לעומת האופציה של העמדת הכול על החופש הנעוץ ביסוד הבריאה, ומתוכה האמון הנהדר באדם וביש (וככל הנראה אלו אלמנטים בתורת הרב שנעוצים בקבלת הגר"א הגורסת צמצום כפשוטו), אני מוצאת את עצמי הרבה יותר על סף החלל הפנוי ובתוכו, ונדחפת מתוכיותי להרפיה חסידית עמוקה של תודעת אַין וביטול היש.

וכך אני חושבת שר' נחמן הכיר אותנו עד דק ולפרטי-פרטים של הנסתר והנגלה, נמשכת מאוד להגות אקסיסטנציאליסטית מפני שאני מוצאת בה את עצמי ואת האנושי שסביבי, נזקקת לעתים לראייה החב"דית הפורטת את הנפש לחלקיה, ומוצאת נחמה אף בפסימיות העדינה שקיימת באותו מבט חב"די נוקב. כמו ב'בן מלך ובן שפחה שנתחלפו', ובתורה ס"ד – תורת 'החלל הפנוי' – של ר' נחמן, אני שומעת בתוכי הד לטראגיות שבשבירה ובצמצום. אני אדם של געגוע ואי-שקט שמחוללים בי גלי גאוּת ושפל המתנפצים אל תהום-רבה, אבל אני מאמינה למנוחה בא-להים של הרב קוק, הגם שנשמתי קרועה.

ואולי דווקא מתוך כך אני חשה שאין לי מוצא של גאולה אלא בתורת הרב קוק. כאותה 'שמינית שבשמינית של גאווה' שצריכה להיות בתלמיד חכם, מעמיד בנו הרב קוק שמינית שבשמינית של יש, יש מפכּה, מלא 'לשד-חיים', והגם שאינו מצוי לנו תדיר בנגלה, הוא מקיים את ה'ביטחון העצמי' הטהור של האישיות ושל ההוויה כדבר ההולך ונגאל. אני חושבת שאיש לא ראה אותנו במבט כל כך מרחיק ומעמיק ראות כמו הרב קוק, אשר מביט ביחיד מבעדה של כנסת ישראל, ואיש לא האמין בנו כמו שהרב קוק מאמין בנו, הרבה-הרבה מעבר למה שאנחנו מאמינים בעצמנו. והאמון הזה מאפשר הימתחות והזדככות של המושגים ושל הנפשות, ומרחיב את העולם.

עולש גולדברג מלמדת חסידות במדרשת 'שובה', באולפנת עפרה ובתיכון 'פלך' בירושלים

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 בינואר 2011, ב-75 שנה לפטירת הרב קוק, גיליון שופטים תש"ע - 679 ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. בס"ד

    שלום וברכה עולש,
    רציתי לדעת איפה אפשר לשמוע שיעור שלך.
    תודה,
    נאויה משרקי

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: