על: השמים נופלים, מאת: לורנצה מאצטי; אהבות אסורות, מאת: אמנון רובינשטיין;כי מנגד תראה, מאת: יצחק קרונזון

השמים נופלים, מאת: לורנצה מאצטי, מאיטלקית: יורם מלצר, סמטאות, 184 עמ'

בסגנון ייחודי ושובה לב, מפיה של ילדה קטנה, מתוארת ילדות קסומה ושִׁברה בצִדה. שתי אחיות יתומות מאומצות על ידי דודיהן מטוסקנה. הדוד הוא יהודי, קרובו של אלברט איינשטיין. תיאוריה החינניים והנאיביים של פֶּני, המספרת, ממלאים את הדפים בקסם משחקי ילדוּת וטבע כפרי, מנומרים באיומים מגוונים מעולם המבוגרים. הילדים נחשפים ומאמצים אל לִבם הקטן והמשתדל אינדוקטרינציות נוצריות, עמוסות איומי גיהנום וגנות היהודים, לצד אינדוקטרינציות פשיסטיות, המטמיעות אהבה ללא תנאי לדוצ'ה. בשובבותה מלאת ההומור והעצב ומחאתה על העונשים המוטלים עליה, פֶּני הקטנה נדמית לעתים כתאומה האיטלקייה של סופי הצרפתייה ותעלוליה. החיים נעשים מעניינים עוד יותר כשהגרמנים מגיעים לווילה של הדוד. הילדות משתעשעות עם החיילים המנומסים בהירי השיער והעין. הקול הילדי המספר, שהוא בה בעת תמים ונוקב, מעצים את האימה עם התקרבות המלחמה לקן המשפחתי. דווקא כשנדמה שבא הקץ לאיוּם, חוזרת יחידת SS רצחנית לווילה, שבה מצויות הדודה ובנותיה, כדי שלא להותיר בעולם קרובי משפחה לפרופ' איינשטיין. מאצטי מפליאה לתאר את זיכרונותיה מנקודת מבט ילדית. זהו קול מזוקק של אמת, המספק את תמונת האושר המושלם לצד ראייה חדה של עולם המבוגרים ואימה לנוכח טירופו. התוצאה חודרת קרביים. ההוצאה החדשה, סמטאות, ראויה לכל שבח הן על הבחירה בספר, הן על התרגום המוצלח והן על ההפקה המוקפדת של הספרון הנאה והנוח. יש למה לצפות.

אהבות אסורות, מאת: אמנון רובינשטיין, תשע"א, 283 עמ'

מה שמעניין ברומן האחרון של רובינשטיין הוא מה שלא מודגש בטקסט שעל גב הספר. עמליה בן נון היא פרופסור לספרות. אִמה הקשישה חושפת בפניה את סיפור אהבתה הגדולה והטרגית לחייל בריטי. סמיכות הזמנים שבין מותו של האהוב, נישואיה החפוזים של האם לעולה חדש שנהרג במלחמה ולידת הבת, תפרנס את תהייתה של עמליה על זהותו של אביה האמיתי. הבירור מעלה כי אהובה של האם הוא אחד משני הסרג'נטים שנתלו על ידי לוחמי האצ"ל, לאחר ששימשו כמאזן אימה נגד תלייתם של חבריהם פורצי כלא עכו. העלילה המרכזית היא רומן הנרקם בין עמליה לבין סטודנט צעיר ומוזר הנעשה אובססיבי לה ולסיפורהּ. אין כאן ספרות גדולה, מפעימה, מעוררת מחשבה או הדהוד בחלל הלב זמן רב לאחר הקריאה. המבנה שגרתי, העלילה העכשווית קלישאתית למדי ולא מאוד מעניינת. רובינשטיין מספר סיפור רומנטי לא מזיק בלשון פשוטה ונקייה, שאגבו נחשפים הקוראים לפרשייה היסטורית סוערת, רבת עניין ודילמות מוסריות מחיי המדינה שבדרך. בהגינותו הרבה מתאר רובינשטיין את הרקע לצדדי הדילמה שלא בגוני שחור-לבן צפויים. הפרשה המרתקת אינה מקבלת את מלוא הנפח הראוי לה, אך מצליחה לגרות סקרנות מחודשת. הסופר משלב בדיון גמור במציאות ומוסיף נספח מעניין המפריד בין העובדות לדמיון, תוך ציון המקורות שמהם שאב את ידיעותיו.

כי מנגד תראה, מאת: יצחק קרונזון, עם עובד, 412 עמ'

ככה מספרים סיפורים. זהו אוסף של סיפורים קצרים שפורסמו בעיתונים החל ממחצית שנות השבעים וחלקם כבר קובצו לספרים. הסיפורים הם אנקדוטות, רובן משעשעות, מחייו של הסופר, מבוטאות בתיאורי יומיום מפורטים בשפה חסכנית ומדויקת. ההומור המשובח, היבש והלקוני הופך את העצב, הגיחוך והעליבות השזורים בסיפורים לחיוך סלחני ופה ושם אף לצחוק פרוע. סיפוריו של קרונזון מתארים חיי ילדות בחיפה הסובבים את ימי טרום המדינה והקמתה ויעוררו זיכרונות בקרב ילדי התקופה, שירות צבאי כרופא בצנחנים ועבודה כרופא שירד לניו יורק. מעבר ליכולת כתיבה והצחקה ניחן המחבר בזיכרון מופלג, בראייה חדה של מצבים ותכונות אנושיים ובכנות לא מתפשרת עם עצמו ועם בני משפחתו. כנות צברית המניבה לעתים סיפורים בוטים בשפה מעט וולגרית. נופך לסיפורים מוסיפים פריטי מידע שונים, המוגשים באופן מעניין וקולח, בעיקר בהקשר הקרדיולוגי. אך העניין המרכזי הוא במשפחה וביחסים הבינאישיים, שמבעד לאפרוריותם ונלעגותם מזדהרות לעתים פנינים של חמלה ורגישות. הקטע הפותח בסיפור הראשון, "בקלוָריה אבא מת", למשל, הוא בעל איכות של לקח מוסרי ומופת לרגישות. נראה שגם כמספר, מפליא קרונזון הקרדיולוג להשתמש במומחיותו המקצועית, והוא פשוט נוגע ללב. לספר מצורפת 'אחרית דבר' מלומדת מאת החוקר דן מירון, המבקשת לאפיין ולהעריך את התופעה ואת ההישג האמנותי בסיפוריו של קרונזון.