אין לי אלא לפרסם כאן את תגובתי לדברי הררי שם. הנראה בעיני שחוסר הדיוק, והצנזורה מחבלים בהבנת הפולמוס שנתגלה בין הררי לביני בעבר. ראשית כדי למקם את הקורא בפרופורציות הנכונות, מן הראוי לקרוא את המאמר, שם כתוב כי: "אל האמונה הזאת (המשיחית), הוסיפו הזרמים היותר רדיקאליים (!!!) בחב"ד את האמונה שהאדמו"ר האחרון לא נפטר ושהוא אינקרנציה אלוהית המתקיימת כעת כבעבר…". (עמ' 149). בדוקטורט שלי, בניגוד לדברי הררי, לא עסקתי בעניין הזה כל כך. אבל בכל אופן, גם במאמר הנוכחי מודגש שזו קבוצה קטנה. כעת לעצם העניין, הררי צודק שאצל כל אחד יש את עניין הבחינה האלוקית המפכה במציאות כולה, אבל יש אנשים שאצלם זה בגלוי, ואז הם הופכים ביטוי מוגשם להווייה השמימית הנשגבת ביותר, וכן הרבי כתב דברים מפורשים בעניין, שהובנו כך גם על ידי בני תורה שמגיעים 'כמעט' לרמתו של הררי – הרב עובדיה, הרב מאזוז, הרב שך ועוד. בכל אופן, בשעתו פרסמתי באתר התבוננות, כמה תגובות, עד אשר משום מה דברי החלו להתעכב, וגם דברי מגיבים אחרים, והבנו שהררי משתדל לצנזר. הדיון עצמו הפך לחד ממדי, ועבר לאתרים אחרים – בחדרי חרדים, ולאתר של תומר פרסיקו. שם העמדות חזרו להיות מגוונות, חלקן כללו תמיכה בדברי וחלקן כללו תמיכה בדברי הררי. הררי עצמו פנה אלי לאחר ששלחתי לו כמה אתרים אלוקיסטיים חב"דיים והוא נמנע מלפרסמם, בטענה שלצערו משום מה המייל הגיע לספאם…, אני חדלתי מלהתווכח, אבל יעיין הקורא במקורות הבאים וישפוט לפי תגובתי שם באתר של הררי, והאם באמת לאור ריבוי המקורות שכאן, ועוד יותר במאמר, האם הררי לא מיתממם ומתעלם באמרו: "בדיון שקיימנו בבלוג התבוננות לפני כשלוש שנים ביקשתי מד"ר דהן שמות של מניין אנשים האוחזים בגישה "האלוקיסטית", בארץ או בעולם. חסידים שפויים שלא נודו מקהילותיהם. האתגר נותר בעינו.":

שלום יחיאל,
העניין רחב ואולי אתחיל מן הסוף: 1. אכן הופעתי בכנס משיחי, אבל התמונה המצורפת איננה שייכת לכנס האמור כי אם לכנס אחר, אקדמי דווקא, ולכן הכיתוב תחתיה מטעה. בנוסף גם התראיינתי לעיתונות החב"דית, וחסידי חב"ד מכל הפלגים מצאו עניין בעבודתי – כולל במאמר שאתה מתארו כחוץ קונצנזואלי בחב"ד. עניין זה שייך להשקפה עקרונית שלי, ולפיה אני אופיע בכל מקום שבו יחפצו להקשיב לדברי ואו יחשבו שיש בהם ערך כלשהו, וכך אני נוהג בלי לצנזר איש, זרם או רעיון כלשהו.
2. מסוף דבריך אתה רוצה להדגיש את הטענה שמדובר בגורמי שוליים. שאלתי היא יותר מרחיקת לכת: לא כמה שולית העמדה שהיצגתי בחב"ד אלא האם זו היתה עמדתו של הרבי מליובאוויטש עצמו? וכאן אני עונה בחיוב גמור!!! ומכאן שזה כלל לא רלוונטי אם עמדה זו היא קיצונית או לא. אם היא משקפת עמדת שוליים או לא. אני לא עוסק כלל בשוליות הרעיון, כי אם רק בהשקפה של הרבי מליובאוויטש. והוא אומר את הדבר הבא: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום…שפסוק זה נאמר על ידי משה, וכולל גם אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא, נשיא הדור שנקרא 'אנכי', כמו 'אנכי' שלמעלה… בחינת הכתר ודוגמתו בכללות נשמות ישראל, ש'אנכי' קאי על בחינת היחידה, בחינתו של נשיא הדור" (התוועדויות א, עמ' 184). ציטוט זה מלמד שני דברים מפורשים: א. 'אנכי' הוא הקב"ה והוא נשיא הדור, משה. לכן יכול היה משה לדבר בתורה בגוף ראשון ולומר 'אנכי נותן לפניכם היום' או 'ונתתי עשב', כי האנוכי הזה הוא 'בחינת הכתר' – הדרגה הגבוה ביותר באלוקות. ב. לכל יהודי יש ניצוץ מהבחינה הגבוהה הזו, והיא יחידה. גילוי יחידה בכוחות הגלויים זה גילוי מה שהרב גינצבורג אומר בהרצאותיו, איך שאין צמצום כפשוטו אצל נשיא הדור, שהוא אלוקות ואלוקות זה הוא. ובמקום אחר אומר הרבי מליובאוויטש: "…שצדיקים אינם מציאות בפני עצמם, מציאותם היא אלוקות. וזה הפירוש המדובר בחסידות בכלל, ובמאמרי כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר הכבוד מנוחתו בפרט, בפירוש מאמר הזוהר: 'מאן פני האדון הוי'? דא רשב"י', אשר לכאורה כיצד ניתן לומר על נברא 'מאן פני האדון ה'?', רק שמאחר ורשב"י היה בטל לגמרי והוא לא היה כלל מציאות לעצמו, ניתן לומר עליו 'מאן פני האדון האי"…". (לקוטי שיחות, כרך ב עמ' 444 – 445). והרי ידוע שיצא היעב"ץ נגד מאמר זה ודומים לו בזוהר וחשב להגיה את הזוהר בגלל בעיות השבתאות, ולבסוף לאחר שהגיה אמר שאולי היה עדיף בכלל להשמיט את כל זה מן הספר בדפוסים הבאים, כמובא בארוכה בספרו 'מטפחת ספרים' (פ"ד אות מב). על מאמר הזוהר הנ"ל כתב היעב"ץ: "לשון זה חירוף וגידוף הוא בודאי, ובזה אינני נושא פנים למי שיהא, אפילו יהא רשב"י האמיתי (ח"ו לחשדו בכך, שיקבל עליו לעשותו אלוה…)". משמע שהיעב"ץ הבין בדיוק כמוני שמדובר כאן בהאלהת אדם והסתייג. אבל גם הרבי מליובאוויטש התייחס לביקורת של היעב"ץ, שהבין את הקטע נכון, ושלל את ביקורתו לא בגלל שלא הבין, אלא בגלל שאין כל פסול באמונה שצדיק ובורא חד הוא!!!. וכך כותב הרבי מליובאוויטש: "מה שפירש שם בפירוש ניצוצי אורות בשם היעב"ץ… מבואר להיפך, שזה קאי עלך הוי'…" (אגרות קודש, ח,ד ע' נג). והיה והדברים שעד כה לא הספיקו, הנה דברי הרבי בהקשר זה במקום נוסף: "…לא ראיתי שכתוב כך במפורש בחסידות, ואולם זהו הרגש, ובמילא מי שמרגיש כך מרגיש כך, ומי שלא אינני רוצה להתווכח עמו – יהי לו אשר לו. במילא לא שייך להקשות קושיות על ממוצע, מאחר וזה עצמות ומהות כפי שהכניס עצמו בתוך גוף, ועל דרך מאמר הזוהר: מאן פני האדון? דא רשב"י, או כשם שבעת השליחות אפילו מלאך נקרא בשם ה', או כשם שמשה רבינו אמר [בתורה] 'ונתתי עשב'…". (לקוטי שיחות ב, עמ' 510 – 511). כעת ישנו הביאור שלי, שהובן כך על ידי: הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק הוטנר, הרב פרופ' יעקב ניוזנר, הרב שך, הרב מזוז ועוד, וכן על ידי מספר עצום של חסידים, שכפי שאתה יודע אני נפגש איתם הרבה, ולא נמנע מלהופיע בכנסים שלהם. ואתה חושב שהם והיעב"ץ ואני הקטן לא מבינים, ואנו נוהגים כפיל בחנות חרסינה. אם כן אצטרך להביא ראיות נוספות לעיקרי הטיעון. בהקדמת הספר 'עבד לעבדי השם' כתב הרב מאזוז, ראש ישיבת 'כסא רחמים' את הדבר הבא: "מי הרשה להגיד על בשר ודם ביטוי כגון: "עתיד כ"ק אדמו"ר שליט"א לעשות מחול לצדיקים והוא בתוכם, וכל אחד מראה עליו באצבעו ואומר: הנה אלוקינו זה"?? כפי שראיתי בשבועון 'בית משיח' תמוז התשנ"ה. והם חושבים שמוסיפים כבוד לאדמו"ר רחמנא ליצלן מדעותיהם ושיבושיהם… ומכאן אתה למד, למה ששגור בפי חסידי חב"ד בשם האדמו"ר, על עצמות ומהות אין סוף ברוך הוא, שכאילו מתגלם בצדיק, ובגוף וכו' וכו', שאסור להאמין בדברים אלו…". מדברי הרב מאזוז, שודאי יודע את מה שאני ואתה יודעים ואולי קצת יותר, אין מדובר במיעוט שולי וודאי שלא מדובר בהבנה מוטעית שלי את הטקסטים – יש כאן קבוצה שרואה בצדיק אלוה. לא נעים למישהו או כן נעים זה כבר עניין אחר. ולעניין תמונת הרבי על כותל המזרח, המצוייה כך בכמה וכמה בתי חב"ד בהם ביקרתי, כותב הרב מאזוז: "וראיתי בדרום אפריקה בתמוז התשנ"א לוח 'שיוויתי' בבית האכסניא שלי, יהודי ישר ותמים, ומעליו תמונת האדמו"ר מליובאוויטש, ונזדעזתי…". ומעניינת לא פחות תגובתו של הרב שלום וולפא לעניין – שלא ידוע כדמות שוליים בקרב חסידי חב"ד, וגם הוא מבין משהו בתורת הרבי. הוא לא טוען שיש כאן 'הבנה מוטעית', או אי הבנה. הוא רק טוען שאמונה זו שהצדיק הוא אלוה איננה חריגה ואיננה עבודה זרה או שיתוף, כי הצדיק איננו מציאות לעצמו וכל כולו הוא אלוקות, ולכן אין כל פסול בקביעת תמונתו על לוח שיוויתי: "ובאמת אינני מבין מה הרעש בעניין התמונה שתלו מעל ה'שויתי'…ואקוה שלא אגרום 'דפיקות לב' לאף אחד, אם אעיר שגם עצם העניין שבהשגחה פרטית נתלתה תמונת הצדיק מעל ללוח 'שויתי' אינו איום ונורא כל כך, ואין צריך לקרוא על זה 'רחמנא ליצלן'. שהרי מי שרגיל בספרי גדולי החסידות יודע, שכל יהודי ובפרט צדיק וקדוש הדור, יכולים להגיע בעבודתם גם למעלה משם הוי' (שעל זה מורה לוח 'שיויתי הוי' לנגדי תמיד')…" (וולפא, ותורה יבקשו מפיהו, עמ' 195). ולמעשה ניתן לומר שכל החלק, מעמ' 190 – 219 בספרו של וולפא עוסק בעיקר בעניין האלהת הצדיק. מכאן שהשם איננו שגוי ופרובוקטיבי, וכך גם הבינו זאת אנשים מתוך חב"ד המחזקים את ההשקפה לפיה הרבי הוא גילוי אלוקות ללא צימצום כמו הרב וולפא, וכמו הרב גינצבורג שרואה ברבי מליובאוויטש אינקרנציה אלוהית, (וראה: יהונתן גארב, יחידי הסגולות יהיו לעדרים, עמ' 151 ובריבוי מקומות). עניין זה, אף שאתה מנסה להציגו כשולי, מצוי בתרבות הפירסום הענפה של חב"ד, ובייחוד בשלטי חוצות: 'זה אלוקינו לו חיכינו', כאשר מתחת לכיתוב זה מופיעה תמונת הרבי, או 'לעולם ה' דברך ניצב בשמים', כאשר מתוך שמים כחולים מופיעה תמונת הרבי ועוד. אלה אינן תופעות שוליות, וכבר דן במגמות הללו פרופ' בילו בריבוי מקומות ואכמ"ל. על כל פנים, ולסיום: אם אתה צודק בביקורתך, אזי טועים כל אותם חסידי חב"ד – כולל הרבי עצמו שדבריו המפורשים הובאו כאן, וחלקם אף נזכרים במאמר הנ"ל. בנוסף עליהם טועים גם הרב הוטנר, הרב מאזוז, הרב עובדיה, הרב וולפא, הרב גינצבורג ועוד שכולם הבינו את הדברים כפי שהסברתי אותם במאמרי הנזכר. אם אכן כך, אשמח לחזור בי במאמר נפרד. ואולי תוכל גם לשכנע את כל האמורים לעיל גם הם, לחזור בהם מהבנתם… עד אז – נחתום בחיוך ובשלום, ושוב תודה על הביקורת, למרות שכאמור אינני מקבלה כלל ועיקר, וכאן הבאתי רק מקצת טיעוני כנגדה…

לינון – שלום רב,

אין בידי הציטוט המלא של דברי הרבי, ומומחה גדול בתורת חב"ד אינני, אך גם ממה שמצוטט: 'נשיא הדור שנקרא "אנכי" , כמו "אנכי" שלמעלה…בחינת הכתר', מבואר, שנשיא הדור אינו "אנכי שלמעלה', אלא נקרא כמותו מפני שהוא 'דוגמתו'.

והדימוי הוא בכך: 'ודוגמתו [כנראה של 'הכתר'] בכללות נשמות ישראל, ש"אנכי" קאי על בחינת ה"יחידה", בחינתו של נשיא הדור' [כמדומני שכוונתו שנשיא הדור המזרים חיות ועוצמה רוחנית לכלל ישראל, דומה לבחינת ה"יחידה" שבנפש האדם, שהיא החלק הגבוה מחמשת בחינותיה 'נפש רוח נשמה חיה יחידה', וממנה משתלשלות שאר הבחינות. וכל זה מקביל ל'כתר' שממנו משתלשלות שאר הספירות].

גם אתה נקרא 'ינון' כמו שהמשיח נקרא 'ינון', האם זה אומר שאביך סבר שאתה הוא מלך המשיח? יותר נראה לי שהיתה כוונתו שתהיה כדוגמתו של המשיח ואף אתה תפעל כפי יכולתך להרים את קרן ישראל.

בברכה, ש.צ. לוינגר

בגלל הבעייתיות של מסירת דברי קבלה עמוקים לרבים, שעלולים לטעות בהבנתם, באמת היתה התנגדות של רבים מגדולי ישראל לדרישתם בהמון. כך חשש רבי חיים מוואלוז'ין שההמון יגיע מתפיסה של 'לית אתר פנוי מיניה' לידי תפיסה מעוותת שגם בבית הכסא אפשר להרהר בדברי תורה שהרי הכל אלקות.
ב'גדול שמושה' מסופר על ר' אברהם רמר זצ"ל שלמד עם בחור אחד בספר 'תומר דבורה' לרמ"ק שבו יש הדרכות מוסריות על פי הספירות, מתוך התפיסה ש'בצלם אלקים עשה את האדם'. הגיעו לפרק על 'כתר'. הלך הבחור לרצי"ה קוק זצ"ל ושאלו: 'מה זה כתר?'. ענה לו הרצי"ה: 'תגיד לר' אברהם רמר שיסגור את הספר…'. הרצי"ה עצמו היה 'ארי במסתרים' ועודד תלמידים ותיקים שמצאם ראויים לכך לעסוק בפנימיות, אך לא לבחורים צעירים
גם בחב"ד שמרבים לעסוק בטרמינולוגיה קבלית, יש הדרכה צמודה של 'חוזרים' ו'משפיעים' ועל כולנה ההתקשרות עם הרבי. אני מתאר לעצמי שמי שראה את הרבי בתפילתו לאלקיו, עלול לחשוב שהרבי מתפלל לעצמו…

בס"ד י"ג אלול ע"ד

אף דוד המלך (תהלים כז,ח), ובימי אלול כל אדם. שומע בתוך ליבו את קול ה' הקורא לו: 'בקשו פני', וכפירוש רש"י: "לך אמר לבי בקשו פני – בשבילך, בשליחותך, אומר ליבי: "בקשו כולכם, ישראל, פני, ואני שומע לו: "את פניך ה' אבקש"'. וכעין זה מפרש ר' עמוס חכם ב'דעת מקרא': 'המתפלל שמע בקרבו קול האומר: "בקשו פני", והוא מכיר ומבין שהקול הזה נובע מתוך שליבו נכסף לה', ולפיכך הוא מבקש את פני ה', כמו שמסיים ואומר: "את פניך ה' אבקש", כלומר: אבקש לבוא אל מקדשך ולשמוע את תורתך ולחסות בצילך'.

לפי פירוש זה מדבר ליבו של אדם אליו בשם ה' בגוף ראשון, ואומר לו בשם ה: 'בקשו פני'. לעומת זאת רב סעדיה גאון: 'שהלב הוא מרכז לכל אברי הגוף, כי הוא משכן הנפש וממנו מתפשט החום הטבעי בכל הגוף ונותן לו את התנועה וההרגשה, וכיוון שכך הוא הלב, אמר עליו הנביא שהוא ציוה את הפנים ואמר: "בקש מאדון העולמים כי הוא ראוי לכך"'. וכין זה פירש ר' עובדיה ספורנו: 'לך אמר ליבי, לרצון לפניך: "בקשו, פני", אמר וציוה את פני שיבקשו וידרשו אותך'. וכעין זה פירש המלבי"ם, שם.

בברכה, ש.צ. לוינגר