הרב נריה היה הוגה עולם החינוך המתחדש, ושותפו, הרב צוקרמן, היה המוציא אל הפועל. 
נקודות ציון לדמותו של מחנך של דורות

"והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו ל, כ). זו הדרכה לכל הדורות, ובמיוחד בדור של גאולה. אנו, עולם הרבנים הדתיים־לאומיים, נדרשים ללמוד מדרכו של מו"ר הרב אברהם צוקרמן כיצד לתקן את השבר הנסדק בתוכנו בתקופה האחרונה.

כבר בימי הראי"ה קוק ירדה קרנם של הרבנים, והראי“ה ניסה להרים את כבודה בעת “אתחלתא דגאולה“. אך הרב צוקרמן חי בתקופת מימוש הגאולה, בשלבי המדינה, וכתלמיד של הרב יעקב משה חרל“פ שימש מדריך אמיתי לעולמנו החינוכי והרבני.

רבנות בשותפות וכבוד הדדי: מי יכול לעמוד בצילם של שני ענקים שהלכו ביחד למעלה מיובל שנים: מחולל המהפכה החינוכית של "נוער הכיפות הסרוגות", רבנו הרב משה צבי נריה, ושותפו והמוציא אל הפועל, רבנו הרב צוקרמן. איזה כבוד הדדי שרר ביניהם, כאשר כל אחד יודע את מקומו, כל אחד מעביר לשני את הטיפול בתחום שלו, ושניהם דואגים להעביר הדדיות זאת באופן חינוכי אל התלמידים. אף לאחר פטירת הרב נריה, במפגשים שהיו איתו, הרב צוקרמן העריץ ושיבח כל כך את הרב נריה ופועלו, ולא "גנב את ההצגה" ממפעל החיים המשותף של שניהם.

הוא כיבד גם אחרים שנחלק עמם בדרך החינוכית או ההשקפתית. לא שמענו אותו אומר מילת גנאי ובוודאי לא נאבק בו. "איך לומר לכם, זוהי דרכו, ואף זו דרכה של תורה", היה נוהג לומר.

איזה כבוד הדדי שרר ביניהם, כשכל אחד יודע את מקומו. עם הרב נריה
באדיבות המשפחה

לקראת יום השלושים להסתלקותו כתבתי מספר נקודות מרכזיות על אישיותו, ויש לקוות שישמשו לנו הדברים כנר להמשך דרכנו:

פשטות: יכולתו לדבר עם כל אחד, מתלמיד צעיר ועד גדולי המחנכים, ללא גינונים ומילים גבוהות, השאירה אותו מחובר לכל הגילאים, עד יומו האחרון. הוא ישב עם בני הנוער, שהיו בגיל של נכדי תלמידיו, כאילו הוא עדיין קומונר בסניף חיפה של לפני שבעים שנה. כך הוא היה להם מורה דרך, גם ללא פרסום והופעות ציבוריות מתוקשרות. זכורני כיצד בהופעתו לפני הורי תלמידי ההתיישבות הדתית בעמק בית שאן, בהיותו בן למעלה משמונים, יחד עם הרב נריה, הם דיברו עמם ב"גובה העיניים", ונשמעו כמחנכים צעירים המסבירים בתחילת דרכם את החשיבות שבחינוך הישיבתי.

נגישות: כל מי שרצה לשוחח או להתייעץ איתו נכנס אליו לביתו, דיבר איתו ישירות בטלפון או ניגש אליו ללא משב"ק או רל"ש. הוא ידע בדיוק מה קורה בשטח, ללא מתווכים וללא "מסננים" המעבירים מידע מגמתי או לא מדויק. בכל מפגש איתו בשנים האחרונות היה בקי בכל הקורה בציבור הדתי, וכך הביע את דעותיו מתוך ידיעת המציאות לפרטיה.

נעימות הליכות: האמת לפעמים מחדדת את הדרך הרבנית עד כדי ראייה מפלגת. נעימות הליכות לפעמים גורמת לוויתור על עקרונות כדי להסתדר עם האחרים. ישרותו הייתה עקבית, ובמאבקים חינוכיים לא היה מוותר לתלמידים שהרחיקו לכת. אך נעימות הליכותיו השאירה אותו בשלוותו, וניכר הדבר כי לא פעל מתוך כעס. תלמידיו ידעו כי מילה שלו היא "מילה בסלע".

תורה בעת החדשה: הרב ידע להמשיך את עולם התורה הנצחי שממנו ינק בילדותו, אף שהיה זה עולם שאינו ציוני, ולחבר אותו לעולם הגאולה המתרקם כאן בארץ. הוא תרגם את אמרות עולם המוסר לעולם החינוכי של הנוער הדתי הסוער, ואת עולם הלימוד לעולם הישיבה החדשה של אותו הנוער. גם לימודי התיכון היו טבעיים אצלו, כמי שראויים להיכנס לעולם "תורה ועבודה" שלאורו חינך בבני עקיבא ובישיבות התיכוניות. הוא לא ראה בכך רק חיבור "בדיעבד", מתוך התנצלות ודחיקת לימודים אלה לצד לימודי הקודש. אדרבה, תגבור מגמות מיוחדות בישיבות התיכוניות היה דרך מרכזית בגידול נוער דתי חלוצי, התורם בכל תחומי החיים. כך ידע ביחד עם הרב נריה לשלב את שינוי מסלולי החינוך במדינה בתוך החינוך הדתי לאומי. אמנם, דאג לצורך בתוספת יראת השמים החסרה בעולמנו החינוכי, וביושרה שלו ידע לומר זאת בגלוי.

צניעות: אלפי תלמידים שמעו את שיעוריו, את דברי פרשנותו, את אמרותיו ואת הדרכותיו החינוכיות, ואף קראו את מאמריו התנועתיים. אך הוא לא הספיק להעלות על הכתב אוצר עשיר ועמוק זה, אלא מעט בשנים האחרונות. דווקא עיסוקיו החינוכיים הרבים ב"שטח", עד גיל מופלג, ענוותנותו הטבעית ובריחתו מפרסום משכו אליו המוני חניכים מכל הדורות.

הרב נריה היה ההוגה והמחדש של עולם החינוך הגאולי, בדרכו של רבו ומורו הרב קוק. שותפו, הרב צוקרמן, היה המוציא אל הפועל, "מרן" החינוכי הבלתי מוכתר של עולם הרבנים והמחנכים הדתיים הלאומיים.

הרב שלמה רוזנפלד הוא ראש ישיבת ההסדר "שדמות נריה" בשדמות מחולה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב כסלו תשע"ד, 15.11.2013