"שמירת שבת כהלכתה" ומחברו, הרב נויבירט, מוכרים ומזוהים כיחידה אחת, אך היו שדרשו לעצמם חלק מזכויות הספר עד שנתגלגל הדבר לבית המשפט. על הדין והצדק  

רבות נכתב על מפעלו של הרב יהושע נויבירט זצ"ל, שהלך לבית עולמו לאחרונה בשם טוב. כאן אבקש לייחד דברים שטרם פורסמו לציבור הרחב בעניין "דין תורה" שנערך בנוגע לזכויות היוצרים של הרב נויברט על יצירתו הספרותית שהתקבלה בכל תפוצות ישראל, “שמירת שבת כהלכתה“. הדברים נכתבים לאחר שקבלתי רשות וברכה מבניו ממשיכיו של הרב נויבירט זצ“ל. תכלית מאמר זה להוציא מלב הטועים או המפקפקים בדבר בעלותו וקניינו של הרב נויבירט זצ“ל ומשפחתו על יצירתו שזכתה למעמד כה נדיר ומיוחד.

 בהעמדת הדברים על דיוקם יתקיימו בנו דברי חז“ל בעניין ההקפדה על זכויות קניין רוחני כחובה הלכתית ומוסרית: “כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם“ (אבות ו, ו); ובמדרש: “כל מי שאינו אומר דבר בשם אומרו עליו הכתוב אומר אל תגזול דל כי דל הוא“ (תנחומא פרשת במדבר, כב).

התייעצות נמשכת. הרב שלמה זלמן אוירבך (מימין) עם הרב יהושע נויבירט
צילומים: פלאש 90

צו מניעה נגד הרב

כידוע, ראשיתו של החיבור "שמירת שבת כהלכתה" בפרסום שראה אור עוד בשנת תשכ"ה, 1965, בהוצאת פלדהיים. מהדורה שנייה מתוקנת יצאה בשנת תשל"ט, בהוצאת "בית המדרש להלכה מוריה". בשנת תש"ע יצאה לאור המהדורה השלישית המתוקנת והמורחבת (בצירוף מספר עמודי מבוא מרתקים ובהם נשזרו סיפורים ו"עיקרי הניסים שאירעו לי בימי נעוריי בזמן מלחמת העולם השנייה ולאחריה", אף היא בהוצאת "פלדהיים".

ומעשה שהיה כך היה: בעקבות הוצאת המהדורה השלישית, פנו שניים מתלמידיו של הרב נויבירט שסייעו בידו בכתיבה, בהקלדה ובעריכה במהדורה השנייה וטענו, בעזות, לבעלות, שיתוף וזכויות יוצרים במהדורה זו. הם ניסו לכרסם בכל דרך בקרדיט המגיע לו. לטענתם, המהדורה השלישית הפרה את זכויותיהם. אלו אף פנו לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקשו (כך ממש!) צו מניעה האוסר את המשך הפצת המהדורה.

וכך הגיעו למשרדי בניו של הרב נויבירט, הרבנים עקיבא, שמחה וברוך. הם ביקשוני כי אייצגו בהליכים שנפתחו נגדו. מחדר הישיבות שוחחתי טלפונית ארוכות עם הרב נויבירט זצ"ל. הוא ביקש כי אגן בכל כוחי ומומחיותי המקצועית בנושא זכויות יוצרים על מפעל חייו. בקולו ובשיחות נוספות שהתקיימו עמו ניכר היה כי פרשה זו הסבה לו צער וכאב רב. באותן דקות ולאורך ההליכים חשתי את הזכות הגדולה שנפלה בחלקי כפרקליט לייצג לא רק לקוח חשוב מאוד, מגדולי הדור ופוסקיו המובהקים, אלא גם את עניינה וכבודה של השבת.

כשהכרתי אותו מקרוב חשתי כי הרב נויבירט איננו רק 'גדול בתורה' כי אם ב'גאון במידות ובחסד'. בעל ענווה, פשטות, נגיש, חסר כל גינוני כבוד. הוא דיבר עימי כמו היה אחד העם ולא הייתה ניכרת בדבריו כל החזקת טובה לעצמו והכרה במעמדו התורני הרם.

לאחר "משמר" שבמהלכו הוכנה תגובה לצו המניעה, התייצבנו למחרת, ערב שבת קודש, בפני שופט תורן בבית המשפט המחוזי. לאחר דין ודברים קצר הוחלט בהסכמת הצדדים להעביר את הסכסוך לבוררות בפני בית דין צדק ובית הוראה "דרכי הוראה" בראשות הגאב"ד הרב אשר וייס.

התיק התנהל בפני בית דינו של הרב אשר וייס במשך למעלה משנה. נתקיימו בו שש ישיבות ארוכות. הדיונים היו טעונים. נטלו בהם חלק בני משפחה רבים משני הצדדים. נשמעו עדים, הוצגו מסמכים ונטענו טענות בלמדנות ובמשא ומתן הלכתי (עמי בייצוג ההלכתי נטל חלק הרב מאיר שמואלוביץ).

בית הדין ירד לפרטי פרטים במיומנות רבה, בכישרון ובתבונה ראויה לציון. הוא עסק באזמל חד בהורתו ולידתו של החיבור מראשיתו, ובניתוח רבדיו השונים – החל מהקלדתו של הרב נויבירט במכונת כתיבה, מילה במילה, סימן אחרי סימן בשולחן ערוך, עוד בימים שבהם הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו, וכלה בכוח המחבר ליצירת בהירות בפאזל ההלכתי המורכב והסבוך של הלכות שבת, לצד הצטיינות ביכולת הכרעה מעשית בסוגיות ההלכתיות של הבית היהודי המודרני, כמו גם בשאלות חינוכיות (כך, למשל, במהלך גיבוש החיבור הושמט הסימן של טבילה בערב שבת לאשה נדה בהדרכת הגרש"ז אוירבך, כדי שהספר יתקבל גם בסמינרים של "בית יעקב").

הרב וייס חקר את דרכי היניקה הישירה והצמודה מהגרש"ז אוירבך ושמע עדויות מפורטות על קבלת כל התיקונים, ההערות וההגהות שחותמם ניכר היטב בחיבור. בית הדין הדגיש את החידוש שבמבנה החיבור מראשיתו, כבר לפני יובל שנים, ונתן דעתו גם על מלאכת המחשבת שבמפתח הספר בניצוחו של ר' אשר וסרטיל ז"ל. והנה לשונו:

ספר זה יצא לאור לראשונה בשנת תשכ"ה ומיד קנה מקום של כבוד בארון הספרים ההלכתי, שהרי מלבד חשיבותו בפסקי ההלכה פתח ספר זה סגנון חדש בספרות ההלכתית. עצם השם שמירת שבת כהלכתה היה חידוש. וכן מבנה הספר: הלכות קצרות בראש הדף, מקורות ובירור הלכה תמציתי בתחתיתו. עשרות ואולי מאות ספרים "כהלכתה" באו בעקבותיו וכולם אימצו סגנון ומבנה זה (עמ' 4 לפסק הדין).

מכרה זהב רוחני וחומרי

פסק הדין של בית הדין בראשות הרב אשר וייס ניתן ביום כ"ח באלול התשע"א (26.9.2011), והוא מחזיק תריסר עמודים. להלן מבחר ציטוטים מגוף פסק הדין:

וכי סביר להניח שמחבר הספר לא היה מודע לחידוש העצום שבספרו והסכים לוותר על מכרה זהב רוחני וחומרי ועל עצם זכותו כמחבר הספר ולשתף בבעלות שני אברכים אנונימיים שקבלו שכר תמורת עבודתם. הלוא לא שמענו מעולם שמחבר ספר כלשהו ויתר על זכותו כמחבר ועל בעלותו לטובת מי שסייע לו בעבודתו ובוודאי לא מסתבר להניח שכך נהג מחבר ספר חשוב זה (עמ' 5).

מלבד כל האמור לעיל… צאו לרחובה של עיר וחזו מה עמא דבר. קול המון כקול ש־די באהלי שם, בבתי מדרשות ובבתי הוראה. הרב נויברט ושמירת שבת כהלכתה – חד הם. שני צדדים של מטבע אחת. זה עשרות שנים מוכר הרב נויברט כסמכות עליונה בהלכות שבת, בעוד התובעים כבודם במקומם מונח, תלמידי חכמים מופלגים הם, אך לא הם יוצריו ומחלליו של ספר זה ולא הם שנתנו לו את משקלו הסגולי (שם, עמ' 10).

כדי להכריע אם צדקו דבריהם והיו שותפים מלאים בספר, עלינו להקדים ולומר את דעתנו בנוגע למעמד התובעים והנתבע ביצירת הספר. לדעתנו אומדנא מוכחת יש, וכך התברר לנו במהלך הדיונים, שמאז ומקדם היה הספר שמירת שבת כהלכתה יצירת כפיו של הנתבע, שהתחיל בפרויקט זה במהדורה הראשונה שיצאה לאור בשנת תשכ"ה ועמל במשך כל השנים להרחיב ולשפר את יצירתו זו, וזה היה מפעל חייו.

במשך השנים נזקק הנתבע לעזרת התובעים לשפר הספר ולברר היטב את ההלכות… עבודה זו שעשו התובעים אין בה כדי להחשיבם כמחברי הספר ויוצריו, כי אם לעורכים ולמסייעים ביצירתו. עובדה זו מוכחת משער הספר "שמירת שבת כהלכתה" (בשני חלקיו) – בכולם מופיע שמו של הנתבע לבדו כמחבר הספר, כמו כן נכתב בגב השער: "כל הזכויות שמורות למחבר הרב נויבירט".

לאור האמור, מסתבר כי מערכות ההסכמים שהיו בין הצדדים לא הפכו אותם לשותפים ביצירה זו (שם, עמודים 4-5).

בסיכום דבריו, וכדי למנוע כל ספק ספיקא, חזר ושנה בית הדין:

הרב נויברט הוא בעל הספר "שמירת שבת כהלכתה" וספר זה על קרבו וכרעיו היה והינו קניינו הבלעדי (שם, עמ' 10).

לשם שלמות התמונה יצוין כי בית הדין פסק לתובעים על דרך הפשרה והאומדנא פיצוי עבור תרומתם בהשבחת הספר והפצתו והוסיף בלשון פסקנית: "ובכך יזכה [הרב נויבירט] בכל הזכויות של שני חלקי הספר באופן בלעדי, ולא יהיו לתובעים כל טענות וכל זכות שהיא מעתה ועד עולם" (שם עמ' 12). יובהר כי פסק דין זה מתייחס לשני החלקים  של הספר.

תורת חסד

במהלך השבעה זכיתי להתבשר על־ידי בנו הרב עקיבא נויבירט שהרב זכה לעבור ולדקדק עמו בכל הסימנים שבחלק ב' למעט הפרק האחרון ומחצית הפרק, וכשתושלם המלאכה יצא לאור חלק ב'.

אחתום דבריי בחידושו של בעל "בני יששכר" בפירושו לדברי הגמרא (יבמות צו, ב) בעניין הקפדת  רבי יוחנן על תלמידו רבי אלעזר שלא אמר שמועה מפיו. מקשה בעל “בני יששכר“ מה טעם הקפיד ר‘ יוחנן כל כך, ומבאר שעל עניין זה ביקש גם דוד המלך שנאמר “אגורה באהלך עולמים“ (תהילים סא, ה)  – בשני עולמות, וכשיאמרו שמועה מפיו יהיו שפתותיו דובבות בקבר. וזו לשונו:

כל מה שהאדם מרבה ללמוד תורה בעולם הזה אזי יתרבה שכרו לעולם הבא בגן עדן… ובצאתו מן העולם… אין לו עוד קיווי שיתרבה שכרו יותר… ועל כן כל ימי חיי האדם בעולם הזה נקרא מהלך, מה שאין כן בצאתו מן העולם הזה נשאר עומד, וזה שהבטיח ליהושע בן יהוצדק "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", הינו: תלמידיך בעולם הזה… פירוש: נתתי לך אותם התלמידים שעל ידם תהיה גם אתה במדרגת מהלך בעולם הבא (מאמרי חודש כסלו, ב, אות נ).

תורתו של הרב נויבירט הייתה "תורת חסד", שזיכתה ולימדה לרבים. עתה, עם הסתלקותו, רבבות תלמידיו – חוצי מגזרים וקהלים – ימשיכו לעסוק ביצירה שיצר לדורות והדברים יעמדו לזכותו. נמצינו למדים כי אין עסקינן רק בזכויות יוצרים משפטיות של המחבר אלא אף בזכויות נצחיות לנשמת המנוח.

עו"ד גלעד קורינאלדי הוא מומחה לקניין רוחני וזכויות יוצרים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ג תמוז תשע"ג, 21.6.2013