גם אם המודל הכלכלי אינו משכנע בפרטיו, הרי שהזיקה שמציינים המחברים בין לימוד התורה להתפתחות הכלכלה היהודית היא טענה מרתקת המתבססת על מחקר מקיף. 

בשנת 1655 הוזמן הרב מנשה בן ישראל, ממנהיגי יהדות הולנד, על ידי שליט אנגליה אוליבר קרומוול לדיון בשאלת חופש הדת בתהליך שהביא לחזרת היהודים לאנגליה לאחר הגירוש ההמוני של 1290. מנשה בן ישראל, הידוע גם מדיוקן התחריט שצייר שכנו הידוע באמסטרדם, רמברנדט, הסביר לקרומוול במונחים אפולוגטיים מדוע טוב יהיה לממלכתו להתיר את כניסת היהודים אליה: “וכי ירדפנו האחד, יקבלנו אחר ברצון. כי יתייחס אלינו קשה נסיך זה, אחר מתייחס אלינו יפה. כי יגרש אותנו האחד מארצו, אחר מזמין אותנו אליו באלפי זכויות… וכי אין אנו רואים שאלה הקהילות הפורחות ושכרן מתרבה מאוד אשר הכניסו אליהן את בני ישראל“.

בן ישראל, כמייצג מובהק של מוסד השתדלנות היהודית בגולה, חתר בוודאי לשכנע את קרומוול במונחים של עלות־תועלת כי שיבת היהודים לאנגליה היא אינטרס כדאי לבני עמו. צמד החוקרים הבכירים פרופ‘ צבי אקשטיין, דיקן בית הספר לכלכלה במרכז הבין תחומי בהרצליה ולשעבר משנה לנגיד בנק ישראל, ופרופסור מריסטלה בוטיצ‘יני, מנהלת המכון לחקר כלכלי באוניברסיטת בוקוני במילאנו, היו בווודאי מקבלים את התובנה ההיסטורית שסיפק מנשה בן ישראל. אך ספרם החדש על יהודים וכלכלה פונה מעבר לכך ומתיימר להציג מודל כלכלי בחזות של משוואות מתמטיות־סטטיסטיות.

מכיוון שהמחברים השאירו את הנוסחאות לנספחים, קל יותר לקרוא סקירה קולחת של 1,500 שנות היסטוריה יהודית כלכלית המדגישה את מרכיב האוריינות־למדנות של היהודים. לדבריהם, הערך של לימוד התורה כפי שהתפתח ביהדות יצר רמה גבוהה של אוריינות וסיפק את המנוע של הקיום היהודי. החינוך הדתי בקהילה יצר את ההון האנושי שכיוון אחר כך את הכלכלה היהודית לתחומי התעסוקה, הפיזור הגלובלי ולהפך, בעתות משבר, הביא להמרת הדת.

לעולם שליש בנדל"ן

למרות טענת המחברים כי מחקרם דוחה את התיאוריות הנפוצות על פיזור היהודים והתרכזותם בכלכלה ופיננסים, הרי שהמחברים משתמשים בטענה נפוצה לא פחות, ומקובלת בספרות, על אודות המהפך הדתי שחל ביהדות בעקבות חורבן בית שני. בזכות האוריינות, שהתבססה במערכת של נורמות ותקנות לאחר החורבן, הפכו היהודים מעם של חקלאים לבעלי מלאכה ואחר כך לסוחרים ואנשי פיננסים שהתפזרו ברחבי העולם בריכוזים מוסלמיים או נוצריים.

היסטוריונים כלכליים, כדוגמת הגרמני ורנר זומברט, ציטטו מקורות תלמודיים כבר ב־1911 כדי להדגים את ערכי הדת והמשפחה היהודית אשר השפיעו על השכלה וכלכלה. מקובל גם להדגיש פן נוסף בדברי התלמוד המעודד מסחר ואינו מסתייג מצבירת עושר. עד היום לא נס לחם של דברי ר' יצחק (בבא מציעא מב) כי "לעולם ישליש אדם את מעותיו שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו". במונחים של הכלכלה המודרנית מדובר באורים ותומים של כל יועצי ההשקעות: שליש בנדל"ן, שליש בהשקעות סחר (כמו מניות) ושליש באמצעים נזילים. גם ההיסטוריונים המסורתיים, כדוגמת בן ציון דינור, מציינים כי היהודים התנקזו לעיסוקיהם הכלכליים בגלל ההלכה שהבדילה אותם מסביבתם, האוטונומיה המדינית־משפטית בחסות השלטונות, הרציפות ומורשת הדורות שיצרה מומחיות כלכלית, והקשר המתמיד בין חלקי הפזורה אשר יצרו את תחושת ה"עולם האחד" של היהודים. צ'רלס מורי, שכתב ב־2007 על הגניוס היהודי במונחים של רמות משכל גבוהות מן הממוצע האנושי, חיבר שיר הלל לתקנותיו של ר' יהושע בן גמלא, שאכפו את הלימוד על ההורים והקהילה ואשר "אלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל".

אין חידוש בנוסחה מרובת המשתנים שמציג "המיעוט הנבחר" על הצניחה הדרמטית באוכלוסייה היהודית בתקופת התלמוד ולאחריה כשהיהודים חשו "שעלות הזיקה ליהדות תהיה גבוהה יותר מהתועלת". זו אמירה שניתן למצוא לה הד בתלמוד על גרים החוזרים לסורם בעתות מצוקה או אפילו אצל היינריך היינה שהסביר את טבילתו לנצרות בגיל 28, במאה ה־19, כמהלך ציני בלבד שנועד לקבלת "כרטיס הכניסה לחברה האירופית" ולהשגת משרה כמרצה באוניברסיטה או כעיתונאי.

תלמוד תורה כנגד כולם

היוזמה לספר נולדה בפגישה בין שני המחברים בקפיטריה של אוניברסיטת בוסטון והצמיחה מחקר ענק בן שתים עשרה שנה, משופע בטבלאות, מפות, נתונים ונספחים. למרות החתירה המכבידה לפיתוח מודל כלכלי, מספק הספר חומר מרתק וידידותי לכל מי שמתעניין בהתפתחות הכלכלית של קהילות יהודיות מחורבן בית שני ועד לגירוש ספרד. רבים מהתובנות וההסברים רלוונטיים גם לימינו. למשל, הדיון התכוף בתופעת ההתבוללות המואצת ונישואי התערובת, של יהודי אמריקה במיוחד, כרוך לא אחת בהדגשת העובדה כי שכר הלימוד הגבוה בבתי הספר היהודיים הפרטיים מביא רבים מילדי הקהילה לבתי הספר הציבוריים, שם אין כל תשלום והוצאות כספיות, ולהתרחקות מחיים יהודיים. מצד שני, גם האוריינות היהודית בימינו, הבאה לביטוי בין השאר בריבוי חתני פרס נובל יהודים בכל תחומי המדעים והתרבות, מלמדת על אותן תכונות יסוד של "עם הספר" מקדמת דנא.

 מה אם כן הביא את היהודים להיות מלווים בריבית ומגלגלי אשראי מרכזיים בכלכלת אירופה והאסלאם של ימי הביניים? כיצד נוצר ליהודים הדימוי האנטישמי ההרסני אשר שימש את אויביהם לתעמולה על ניצול ולהאשמות על עושק עד כדי פורענויות אלימות של פוגרומים וטבח? צמד המחברים דוחה את ההסבר המקובל בין ההיסטוריונים כי היהודים נאלצו להתרכז בתחום ההלוואה בריבית מכיוון שהוטלו עליהם הגבלות ביתר התחומים הכלכליים כמו שוויון אזרחי, קניית נדל"ן, השתלבות בגילדות המקצועיות, תעשייה וחקלאות.

נאמנים למודל הכלכלי שהציגו, טוענים אקשטיין ובוטוצ'יני כי מעבר היהודים ממסחר להלוואה בריבית מעוגן ברמת האוריינות שלהם. כש"רוב תושבי אירופה היו נבערים… זכו היהודים ביתרון יחסי בשל יכולתם לקרוא ולכתוב חוזים". למרות המחקר המאלף שביצעה בוטיצ'יני על היהודים מלווי הריבית בטוסקנה של ימי הביניים אין עדיין הוכחה מובהקת לתזה שלהם ובוודאי שקשה להכליל אותה. דווקא דברי רבנו תם (מ־1160 לערך), נכדו של רש"י, אשר עליו הם חולקים, נראים משכנעים יותר ומסבירים את עמדת חכמי היהודים לדורותיהם, שהתירו את ההלוואה בריבית לגויים ככורח כלכלי של מציאות החיים: "ומה שנהגו עתה ללוות לנוכרים… יש להתיר לפי שיש עלינו מס מלך ושרים… ועוד, שאנו שרויים בין האומות, ואי אפשר לנו להשתכר בשום דבר אם לא נישא וניתן עמהם…".

בוודאי צודקים הם בטענה כי ליהודים היה יתרון יחסי במשאבי הון, בפיזור גיאוגרפי, באוריינות וחשבונאות ובמוסדות לאכיפת חוזים (באמצעות השיפוט האוטונומי־רבני בקהילות). אך לעומת זה הם אינם משכנעים בדחיית כל הסיבות הנוספות להתרכזות היהודית בתחומי עיסוק פיננסיים. הפילוסוף הצרפתי צ'ארלס לואי מונטסקייה, שהיה אמון על חשיבה כלכלית־מדינית, הסביר ב־1748 כיצד התפתח הסחר הבינלאומי כתוצאה ממדיניות הדיכוי והאפליה כנגד היהודים. מונטסקייה התייחס לכלל ימי הביניים ובמיוחד לעוולות שנעשו ליהודי אנגליה במאה ה־12 כשהמלכים השליכו יהודים לכלא ותוך עינויים קשים השתלטו על נכסיהם וגבו מהם מיסים מופרזים ומופרכים. לכן, הוא מסביר, "נוכל לראות כיצד התפתח המסחר מהדיכוי והניצול. היהודים, אשר גורשו ממדינה אחת לשנייה, חיפשו דרכים לשמור על רכושם" ופיתחו אמצעי אשראי, שטרות וסחר בינלאומי כדי להעביר את רווחיהם למרחקים.

כיצד נוצר הדימוי האנטישמי של יהודים כמנצלים ועושקים? צילום: thinkstock

אנטישמיות מעודדת מסחר

על פי עדותו של היהודי הנוסע בנימין מטודלה מ־1170, שמצטטים המחברים, היהודים בבגדד חיו בעושר וברווחה. אך ניתן להבין מדבריו מדוע נמנעים היהודים מלעסוק בפרנסות אחרות כמו חקלאות, נדל"ן ותעשייה, ולאו דווקא בגלל מודל האוריינות של "המיעוט הנבחר". גורמי האפליה ושנאת היהודים מצויים גם בתקופת "תור הזהב" ובוודאי בתקופות אחרות. ידוע, מסביר מטודלה, שנאסר על היהודים לגור בתחומי העיר ואפילו "אין מניחים שם ליהודי לרכב על סוס… כי בגלות כבד הם יושבים ורוב שנאה ביניהם". האם אלה אינם גורמים מכריעים בשיקול היהודי להתרכז בפיננסים, אשר אותם קל להסתיר ולהעביר לקהילות אחרות? האם גורמי אפליה ושנאה אינם קריטיים להכרעות של עלות־תועלת? המודל הכלכלי הוא אפשרי, אך נראה כי עליו להיות מורכב יותר ומשוכלל יותר וגם מוגבל יותר ביכולת ההסבר והחיזוי שלו (גם בדיעבד).

כידוע, מודלים כלכליים משוכללים ביותר נכשלים לא אחת בניתוח וחיזוי של מגמות בשווקים הפיננסיים וקשה עוד יותר לקבל אותם בהיסטוריה כלכלית־חברתית־פוליטית של קהילה דתית החיה בתנאים רצופים של אי־ודאות, חרדות ומשקעים הטבועים בה משך דורות. סיפורם של הרמב"ם ומשפחתו מוכיח את הצורך בניתוח מורכב יותר: הוא ומשפחתו ברחו מספרד בגלל פרעות ואנטישמיות, ולאחר ביקור בארץ ישראל החליטו מסיבות של חוסר ביטחון ואולי העדר פרנסה להגר למצרים ולהשתקע שם.

מעבר למודלים כלכליים, הרי שהספר מהווה אוצר בלום של היסטוריה יהודית כלכלית ועושה שימוש מרשים ביותר במקורות היהודיים: בתלמוד ובספרות השו"ת, בגניזה הקהירית ובבעלי התוספות, לצד רשימה ארוכה ביותר של מחקרים היסטוריים וראשוניים בארכיונים. הקורא מקבל תמונה עשירה של חיי היום־יום של יהודים לאורך הדורות ונחשף להתמודדות חכמים בפסיקות הלכתיות חדשניות שיתאימו לצרכים המשתנים.

 ד"ר אבי בקר הוא מרצה באוניברסיטת תל-אביב. ספרו על נפתולי העם הנבחר יצא לאור בקרוב בהוצאת ידיעות ספרים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ח בניסן תשע"ג, 29.3.2013