'שיר העמק' נכתב בידי אלתרמן כפסקול לתעמולה ציונית – אך הפך לשיר מכונן ששום ערב שירה לא שלם בלעדיו. גלגוליו של השיר העברי הוותיק, ופרשנות שמוליכה את אלתרמן 2,700 שנים לאחור

דרך הרוח מי יֵדע. ביום העצמאות השישים וארבעה של מדינת ישראל נשאה אותנו הרוח אל הר הגלבוע, ובהתיישבנו על 'כתף שאול', משקיפים אל נופיו המרהיבים של העמק הרובץ תחתינו, צופים בים הדגן המתנועע, החל 'שיר העמק' להזדמזם באוזנינו. כהרף עין באו המילים והניעו את שפתותינו: "באה מנוחה ליגע".

אמנם, נפלה בחלקנו הזדמנות נפלאה להתרפק מחדש על אחד מאותם שירים שהיו לאושיות הזמר העברי, שירים שמגדירים את הזמר, שלא ניתן לדמיין את הפזמון העברי בלעדיהם. את מילותיו כתב המשורר נתן אלתרמן לצלילי לחנו של דניאל סמבורסקי, ושמו המקורי שניתן לו על ידי המשורר הוא כנראה 'דממה ביזרעאל'.

גאולת קרקעות עמק יזרעאל וההתיישבות החלוצית בו בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת היו לאבני יסוד בתולדות שיבת ציון, לאגדה ולמיתוס. במקביל למיתוס העמק צמח מיתוס השיר, וכמו במראות השתקפו זה בזה העמק והשיר, ולא נודע מי עיצב את מי.

מילותיו של מלחין

ראשיתו של שיר העמק בשנות השלושים הראשונות של המאה הקודמת, ואם לדייק, בשנת 1934. קרן היסוד של ההסתדרות הציונית ביקשה להפיק סרט שאורכו שעה, שיציג קבל העולם היהודי בגולה את המעשה החלוצי הנעשה בארץ, ובאמצעותו לשכנע גבירים לתמוך במפעל הציוני.

שם הסרט היה 'הארץ המובטחת', ובסוגריים: 'לחיים חדשים', שם שבסופו של דבר הוא שנתקבע בתודעה הלאומית. היה זה הסרט המדבר הראשון שהופק בפלשתינה של אז. הפקת הסרט נמסרה לגברת מרגוט קלאוזנר. המפיקה ביקשה ליצור פסקול, ונזכרה בשירי אופרה ששמעה בדרכה לארץ מושרים על ידי החלוצים.

הייתה זו אופרה שנכתבה על ידי דניאל סמבורסקי, שעלה לארץ חודשים ספורים קודם לכן. היא לא נזקקה למאמץ מיוחד על מנת להגיע למלחין, שגר ממש מולה בשדרות רוטשילד בתל אביב. סמבורסקי חיבר את הלחן ואף צירף לו מילים משלו:

הבה נשב פה בחדר / שיר אחד עוד פה נשיר

פה בחדר כל החברים / פה בחדר יחד נשיר.

פזמון: כפר, עיר, כל השדות

פה בחדר אנו ביחד /זה כבר נושב הרוח

לא ברור מדוע, אך סמבורסקי נסוג ממילותיו ופנה לאלתרמן. בהשראת הלחן כתב המשורר תוך יום את 'שיר העמק'. יפה נהג המלחין, ההיסטוריה אך מודה לו. אין ספק שמילותיו לא המריאו לגבהים ולא היה בהן כדי לנסוך בשיר אותה עוצמה ואותו קסם שיצק בו אלתרמן. אפשר שלולא עשה כך, הייתה המיתולוגיה הציונית החלוצית חסרה משהו.

המוסיקולוג הרצל שמואלי כתב על השיר בהתלהבותו כי רבה: "פיות טובות רבות נשקו, כפי הנראה, את דניאל סמבורסקי, כאשר הלחין את לחנו למילים אלה, והמוזות אהבו אותו אז במיוחד". סביר שפיות טובות נשקו לסמבורסקי בכתבו את הלחן, אך שמואלי טעה כמובן. את ההשראה, כאמור, לא קיבל סמבורסקי מאלתרמן אלא להיפך.

בסרט מוקרן קטע שבו נראה סמבורסקי ישוב ליד הפסנתר בחדר האוכל של קיבוץ גבעת ברנר ומלמד את החברים את השיר. בהמשך העלילה, כשהשיר כבר שגור בפי כול, נראה רפתן שמזמר את השיר בתוך חליבת פרה, חבר שמלווה עם השיר את תגלחתו וחברה שפוצחת בו שעה שהיא תולה את כביסתה. והשאר היסטוריה.

זמר-עם, כשמו כן הוא. העם השר אותו בערגה ובגעגועים ליד המדורה או בערב שירה בציבור ספק נרדם ב'באה מנוחה ליגע' ספק הוזה ב'לילה חיוור משתרע' ואינו נזקק לפרשנויות ספרותיות מעמיקות. הקהילייה הספרותית משקיעה משאבים אינטלקטואליים רבים בניסיון לפצח את שירתו של אלתרמן, אולם באופן מפתיע למדי היא פסחה על שיר העמק.

אפשר ששיר שאינו אלא פסקול לסרט תדמית שנכתב בן לילה בהשראת לחן מוכן, שיר שלא נועד אלא להעצים את המיתוס של עמק יזרעאל ושכל עניינו בים הדגן המתנועע ובעדר המצלצל, גם אם מילותיו נכתבו על ידי אחד מגדולי משוררינו – אינו ראוי שתשזוף אותו עינה של הקהילייה הספרותית. אך דומה שכמו בשירים רבים אחרים שיטה אלתרמן בחוקריו, ואף השיר הזה יצא לאוויר העולם כשהוא עוטה על עצמו תחפושת חביבה של שיר עם פשוט שעה שהוא עצמו נושא איתו תובנות לרוב. אלה אבדו בעשן המדורות או לצלילי האקורדיון המלווה את שירת הציבור, וסימני השאלה סביב השיר רבים מסימני הקריאה.

אווירת אופל בעמק

אולי זו העת להרוות את צימאונם של הקוראים ולהציג בפניהם את מילותיו של השיר:

באה מנוחה ליגע

ומרגוע לעמל,

לילה חיוור משתרע

על שדות עמק יזרעאל.

טל מלמטה ולבנה מעל,

מבית אלפא עד נהלל.

פזמון:

מה, מה, לילה מליל?

דממה ביזרעאל.

נומה עמק, ארץ תפארת,

אנו לך משמרת.

 

ים הדגן מתנועע,

שיר העדר מצלצל.

זוהי ארצי  ושדותיה,

זהו עמק יזרעאל.

תבורך ארצי ותתהלל

מבית אלפא עד נהלל.

פזמון: מה, מה, לילה מליל…

 

אופל בהר הגלבוע,

סוס דוהר מצל אל צל.

קול זעקה עף גבוה

משדות עמק יזרעאל.

מי ירה ומי זה שם נפל

בין בית אלפא ונהלל?

ה'עמך' השר את השיר מסתפק בדרך כלל בבית הראשון. כשנחה עליו הרוח והוא ממשיך לבית השני, מוחשת בו אווירה פסטורלית. שדות עמק יזרעאל המפוזרים בין בית אלפא ובין נהלל, ים הדגן שמתנועע, שיר העדר, הטל, הלבנה והדממה – כל אלה מעניקים למזמר תחושה של אידיליה, מעין מנוחת הלוחם אחרי אלפיים שנות גלות, שיבה אל האדמה, גאולה, ביטחון…

אולם דומה כי המתעמק בשיר מתחילתו ועד סופו מאבד מהתחושה הפסטורלית. כבר בפזמון דואג אלתרמן להנמיך את הציפיות, לרמוז על הבאות, ושואל "מה, מה לילה מליל?", בדיוק כפי שנשאל השומר בספר ישעיהו. אילו סכנות טומן בחובו הלילה שעוטף את העמק?

הפסטורליה מופרת באחת, הדממה בעמק יזרעאל איננה עוד ביטוי של שלווה ורוגע כי אם של תחושת איום מרחפת. השיר הוא לכאורה שיר ערש, אך הוא טומן בחובו את הסכנה המחייבת עמידה על המשמר.

אם בפזמון רק נרמזות הסכנות, הרי שהבית האחרון משליך אותנו באכזריות אל תוכה של המלחמה. הר הגלבוע, על עברו הכואב, אינו רק הר שעוטף את העמק בנופיו המרהיבים ובאהבתו, אלא מאיים עליו, ובתוך החשיכה היורדת מסתתר האופל.

הדממה שבפזמון הופכת לזעקה: קול ירייה מהדהד בחללו של העמק ויש מי שנפל. האם חזה אלתרמן את הסכנות המאיימות על המפעל הציוני? האם הבין בחוש נבואי כי קשים ייסורי הגאולה וכי ים הדגן אין בו כדי להתיר את חבלי המשיח; כי דם רב עוד יישפך עד שתגיע הארץ הזו אל המנוחה והנחלה?

שירתו של אלתרמן, בחלקה הגדול, נותרה עדיין חידתית ובלתי מפוענחת, אולם בשיר זה הציג המשורר חידה לא בדרך של רמז כי אם במפורש, תוך הצבת סימן שאלה: "מי ירה ומי זה שם נפל בין בית אלפא ונהלל?".

בעמק נודעו כמה ספקולציות שביקשו לענות על השאלה "מי זה שם נפל?" שהותיר לנו אלתרמן. יש שטענו כי הכוונה לנוטר משה רוזנפלד, שנרצח למרגלות הגלבוע (במקום שנקרא היום על שמו 'מעיין הסמל') על ידי עז-אדין אל קאסם (נשמע מוכר?) ב-7 בנובמבר 1935, בשעה שרדף אחרי שודדים ערבים שפרצו לפרדס האשכוליות של קיבוץ עין חרוד. אחרים סברו כי הכוונה לשומר המיתולוגי אלכסנדר זייד, שהתגורר על גבעות שיך אבריק ונרצח על ידי פורע ערבי ב-11.7.1938 בדרכו לקיבוץ אלונים הסמוך.

לשתי ההשערות אין כל בסיס, שכן האירועים התרחשו לאחר שהסרט יצא לאקרנים. 'לחיים חדשים' הופק בשנת 1934, וכבר במאי 1935 הוקרן בפני הקהילה היהודית בברסלאו שבגרמניה. הפרכת ההשערות הללו העלתה את הסברה שהבית השלישי נכתב בתקופה מאוחרת יותר ממועד כתיבתם של שני הבתים הראשונים. לחיזוק השערה זו מסייעת העובדה שהבית השלישי אינו תואם ברוחו את הבתים הראשונים.

אך גם השערה זו אינה עומדת במבחן המציאות. בריאיון לציפי פליישר סיפר סמבורסקי כי כשהגיע לבית השלישי כבר "שר כל חדר האוכל". בקטע הסרט שבו מלמד סמבורסקי את השיר לא מופיעה אמנם שירת הבית השלישי, אך סביר להניח שהיא הוסרה בעריכה. אפשרות נוספת שהועלתה היא כי הבית השלישי אינו מתייחס לנופל מסוים אלא לנופל סמלי.

בשיחה שקיימתי עם חבר הכנסת לשעבר נחמן רז, מוותיקי העמק וקיבוץ גבע, הוא ביטל בחיוך את כל הספקולציות לגבי הנופל המרומז בשיר וביקש להשיב לשיר את כבודו האמנותי ואת זכותו להיות משוחרר מקונקרטיזציה ומרמזי דוקומנטציה. הביטוי "מי ירה ומי זה שם נפל" אינו אלא אמצעי אמנותי ואינו מרמז על אירוע היסטורי כלשהו, פסק.

מי ירה? יהוא

פרשנות מפתיעה ומרתקת הועלתה בפורום אלתרמן ברשת על ידי ד"ר יוסף גלובינסקי. ד"ר גלובינסקי, רופא עיניים בכיר במקצועו, נתוודע לשירת אלתרמן באופן מקרי לחלוטין לפני שנים מועטות בשבת פרשת 'בשלח'. על הפסוק "ובבוקר הייתה שכבת הטל סביב למחנה" אומר רש"י: "הטל יורד על הארץ, והמן יורד עליו וחוזר ויורד טל והרי הוא כמונח בקופסא". באסוציאציה מיידית נקשרו המילים הללו למילות שיר העמק שנתנגן באוזניו באותו רגע: "טל מלמטה ולבנה מעל".

מי כתב את השיר הזה, שאל גלובינסקי חבר לספסל, וזה השיבו: אלתרמן. מאז נשתנו חייו והוא שקוע עד צווארו בחיבור פרשנות מקורית ונועזת לשירי אלתרמן, בעיקר ל'כוכבים בחוץ', תוך שהוא מוליך את אלתרמן ואת קהל הקוראים במבוך הפרדס, בשבילים נסתרים של פשט, רמז, דרש וסוד.

למותר לציין שהקהילייה הספרותית לא מתלהבת, בלשון המעטה, מפרשנותו. הן בגלל שהיא מתקשה להאמין שאלתרמן ירד למבוכים אלה בכתיבתו כשפניו הגלויים של המשורר הם פני האב רוחני של הצברים המיתולוגיים יפי הבלורית והתואר, שנשאו בצקלונם את 'כוכבים בחוץ' והיו רחוקים כרחוק מזרח ממערב מהמחוזות הדרשניים שאליהם מוליך גלובינסקי את אלתרמן; הן בגלל שהיא מתרחקת ממחוזות האמנות הפואטית כשהיא רואה בשיר סוג של תשבץ הדורש פתרון קונקרטי, אחד לאחד, לכל מילה המוצגת בו.

כך או כך, גלובינסקי מוליך אותנו 2,700 שנה לאחור, ללב לבה של תקופת התנ"ך, ופרשנותו ל"מי ירה ומי זה שם נפל" מעניינת ואף אינה נטולת הגיון. בקו שנמתח בין בית אלפא ובין נהלל על פני המפה שוכן 'תל יזרעאל', ששימש בירת מלכות ישראל בתקופת מלכות אחאב. בספר מלכים  ב' פרק ט' מסופר כי אלישע הנביא ציווה את יהוא בן יהושפט להרוג את יורם בן אחאב מלך ישראל ולהניח את גופתו בכרם נבות הגזול.

יהוא רוכב על סוסו לכיוון תל יזרעאל, יורם דוהר על כרכרתו לקראת יהוא, וכאשר מתברר לו כי פניו של יהוא אינם לשלום הוא סב לאחור. או אז – "ויהוא מילא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרועיו ויצא החצי מלבו ויכרע ברכבו".

התשובה לשאלה "מי ירה" היא אפוא: יהוא (שנקרא "מי", כי כאשר חיסל את איזבל בארמון בתל יזרעאל קרא לשומרי הראש שלה שיצטרפו אליו: "מי איתי מי?"), ולשאלה "מי זה שם נפל": יורם (הוא נקרא "זה" הואיל ובצאתו לאחד הקרבות נגד מלך סדום השתמש בביטוי "אי זה הדרך").
מה עניין יהוא ויורם לשיר העמק? על כך בפי גלובינסקי תשובה מזומנה מראש: הבית השלישי של שיר העמק מספר על יריית החץ ביורם מלך ישראל בתל יזרעאל, כסמל ליציאת ישראל (עשרת השבטים) לגלות על ידי האשורים, בעוד שני הבתים הראשונים מספרים על השיבה לעמק יזרעאל וגאולתו אחרי 2,700 שנה על ידי חלוצי העלייה השנייה והשלישית.

הגלות והשיבה גם יחד מקופלים בשם 'יזרעאל'. הנביא הושע קיבל הוראה לקרוא לבנו יזרעאל כסמל לאותה דואליות: מחד גיסא, יזרעאל – וזריתים בארצות – כסמל לגלות,  ומאידך גיסא, יזרעאל – וזרעתים על אדמתם – כסמל לשיבה לארץ.
אם תרצו, הגלות והשיבה מרומזות גם בפזמון: "מה, מה, לילה מליל", הנסמך על דברי הנביא ישעיה: "שומר מה מלילה שומר מה מליל? אמר שומר: אתה בוקר וגם לילה", שעליהם אומר המדרש: "אם תרצו – בואו וחזרו!". הווה אומר: גם אם הגלות (הלילה) נמשכת ורוב העם עדיין בגלות, הגיע זמן הגאולה (בוקר) ואתם יכולים לשוב.

אפשר שיש שירימו גבה למקרא הדברים. אפשר שלא. לא בכדי שאל אחד הכותבים בפורום: "תגיד, לא הגזמת?". רבות מחשבות בלב אלתרמן ועצת הפרשן היא תקום. תהא הפרשנות אשר תהא: את שיר העמק לא נפסיק לשיר.

ד"ר מרדכי מרמורשטיין הוא כלכלן והיסטוריון

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' בתמוז תשע"ב, 22/6/12