תשובותיו של אחד מגדולי חכמי מצרים, פוסק אמיץ ומיוסר ומגן זכויות הנשים, מלמדות פרק בתולדותיה של קהיר כאחד ממרכזי ההלכה החשובים בעולם היהודי בדור שלאחר גירוש ספרד

ספר שאלות ותשובות רבינו חיים כפוסי זצ"ל- מגדולי חכמי מצרים לפני כארבע מאות שנה, חברו ואיש ריבו של רבינו בצלאל אשכנזי זצ"ל, מבוא, מקורות, הערות, נספחים ומפתחות: מיכאל ליטמן; מכון שלמה אומן שע"י ישיבת שעלבים ומכון ירושלים, תשע"א, 29 + רמח עמ'

 ספרי השאלות ותשובות (שו"ת) הרבים שנכתבו מאז תקופת הגאונים ועד ימינו משמשים כאחד המקורות החשובים לפסיקה ולתיאור המציאות ההיסטורית המשתקפת בהן. שו"ת ר' חיים כפוסי (להלן: רח"כ), יליד אלג'יר שחי רוב שנותיו במצרים (1540-1631 לערך), מרבני מצרים המפורסמים ביותר, שיצא עתה לאור על פי שני כתבי-יד, מהווה תרומה חשובה לספרות השו"ת של חכמי המזרח וחכמי ספרד בדורות הסמוכים לאחר הגירוש מספרד.

ראוי לציין שפרופ' אליאב שוחטמן פרסם אף הוא מספר תשובות ואגרות של הרב כפוסי במהדורת שו"ת ר' מאיר גאויזון שההדיר (ירושלים תשמ"ה). מעט מיצירתו של הרב כפוסי היה ידוע מזה רבות בשנים, ובכלל זה ספרו על התורה "באור החיים" (ירושלים תרפ"ט). גם החיד"א הביא בספריו שתי תשובות. רוב חיבורו של רח"כ על המכילתא "ספרי חיים" וקובץ דרשותיו עודם בכתב יד.

הספר שלפנינו משתלב במגמה הברוכה לפרסם את כתבי רבני מצרים מהדורות הסמוכים לגירוש ספרד. מהדורה זו היא פרי עמל של שנות עבודה רבות של המביא לבית הדפוס ד"ר מיכאל ליטמן, היסטוריון של יהדות מצרים שמחקריו דנים במאות הט"ז והי"ז. במשך שנים הוא פרסם קרוב לעשרים מן השאלות והתשובות שבספר עם מבוא וניתוח היסטורי והלכתי מקיף. עתה הוא ההדיר את כל החיבור הכולל ע"ט סימנים, מתוכם כשישים שאלות ותשובות בהלכה, והשאר חידושים לש"ס ולפוסקים המופיעים בקובץ בתשובות עוקבות. כמו כן מצויה בספר חטיבה של שש תשובות עוקבות (ח-יג) שעניינה המחלוקת החריפה שהייתה לרח"כ עם ר' בצלאל אשכנזי על התרת נדר שנדר פקיד של מוכסן. בסוף הספר צורפה כנספח הערתו של הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל הנוגעת לסימן ח בספר. בספר גם תשובות מחכמים בני זמן המחבר, וכן נוסף לספר מפתח מקורות לדברי חז"ל ולדברי הראשונים שבספר, ושמות אישים ומקומות.

ד"ר ליטמן הכין מהדורה מדויקת ומוקפדת עם מקורות ומראי מקומות, והפניה נרחבת למקור המליצות שבהן הרבה המחבר להשתמש, וכן נלוו לשו"ת הערות קצרות שנועדו לפרש עניינים שונים. בראש הספר הוא כתב מבוא שבו דן במרכז ההלכתי החשוב במצרים לאחר הגירוש מספרד, בתולדותיו של רח"כ ובתולדות חיבוריו, בכתבי היד של הספר, ובעוד נושאים.

רח"כ נולד באלג'יר בשנת 1540 לערך, קרוב לוודאי למשפחה שהשתייכה ל"קהל הכפוסיין" – יהודים שעזבו את ספרד אחרי פרעות קנ"א (1391), התיישבו באלג'יר, וממנה הגיעו לקהיר. הוא עבר סבל רב בחייו והוא מרבה להתלונן בתשובותיו על מצבו. מקהיר עבר לאלכסנדריה וממנה לדמיאט, ובהמשך שב לקהיר. מתקבלת על הדעת השערת ליטמן ש"אולי העיוורון מצד אחד, והמתיחות המתמדת עם חכמים בני דורו מצד שני, הם שהותירו בו משקע עמוק של מרירות" (מבוא, עמ' 18). הוא למד בבית מדרשו של ר' יצחק בירב, ונראה שלמד אצל האר"י במצרים. ההיסטוריון בן המאה הי"ז תושב קהיר יוסף סמברי כותב שרח"כ נפטר בי"ב בשבט שצ"א (1631).

רח"כ התפרסם מאוד בעקבות הסיפור על אודותיו, שכתב החיד"א בספרו "שם הגדולים": "הרב החסיד מה' חיים כפוסי בעל הנס זלה"ה, שהיה דיין ונסתמא, והיו מרננים עליו שח"ו לקח שוחד. ואמר בתוך קהל ועדה כי שמע דבת רבים יחד ירננ"ו שלקח שוחד, ואם האמת אתם כן יהיה תמיד הענן יכסנו, ואם הוא נזהר מאד בזה יאיר עיניו כבראשונה. ונתקבלה תפלתו בהלו נרו. ואני הצעיר ראיתי חתימתו כשהיה סגי נהור והיה חותם מאומד וכמעט אין האותיות נכרות כמי שלא ראה, וראיתי חתימתו אח"כ ה' נסי חיים כפוסי כתובה מאושרה. ועד היום כל הנשבע לשקר על קברו נענש. תנצב"ה, זכותו יגן עלינו". חתימה זו אכן מופיעה במספר תשובות ממנו.

קברו של רח"כ בשכונת בסאתין בקהיר היה למקום עלייה לרגל עבור יהודים ומוסלמים עד חיסול הקהילה במצרים. בשכונה היהודית בקהיר קיים גם בית כנסת קדום על שמו. על מעמדו הרם בין פוסקי זמנו ניתן ללמוד מהתכתבויותיו עם גדולי הפוסקים בדורו ובכללם עם דיין העיר סלוניקי ר' שמואל די מדינה.

רח"כ פעל במצרים, שבירתה קהיר הייתה אחד ממרכזי ההלכה החשובים בעולם היהודי בדור שאחר גירוש ספרד והתרכזו בה גדולי הפוסקים. כבר ר' דוד אבן אבי זמרה (הרדב"ז), מגדולי דור הגירוש שעמד בראש ההנהגה הדתית של הקהילה במשך ארבעים שנה, ור' משה אלאשקר, חבר בבית דינו, ציינו את הפעילות האינטלקטואלית בקהילה זו. מלבדם ישבו בקהיר לאורך המאה הט"ז ישיבת קבע או ארעי הרבנים הנודעים ר' יעקב בירב, שבשנת רצ"ח (1538) חידש בצפת את הסמיכה, ר' בצלאל אשכנזי, ר' יעקב קשטרו (מהריק"ש), ר' מאיר גאויזון ורח"כ. במאה הי"ז התברכה מצרים בפוסקים נודעים ובראשם ר' מרדכי הלוי בעל "דרכי נעם" ובנו ר' אברהם הלוי בעל "גנת ורדים" ואחרים.

על ספרי שו"ת רבים ניתן לומר את האמרה "הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל". זכה רח"כ שספרו יצא קרוב לארבע מאות שנה לאחר פטירתו במהדורה מדוקדקת ומדויקת, על ידי חוקר המכיר את יהדות מצרים בתקופת המחבר לפני ולפנים. יש לשבח גם את הרבנים ש"ש גולדשמידט ויואל קטן שסייעו אף הם בההדרת החיבור.

סימנים אחדים בספר דנים במחלוקות קשות בענייני הלכה בין רח"כ לבין מהריק"ש, מרא דאתרא של מצרים, בעיקר בדיני אישות. בין היתר היו השניים מעורבים יחד עם חכמים נוספים בפרשת הגט המפורסמת של נסים ענקרי בתחילת המאה הי"ז. רח"כ שסידר את הגט נתמך בידי הרב אברהם מונסון, בעוד מהריק"ש פסק לפסול את הגט. במחלוקות ההלכתיות של המחבר התערבו חכמי הדור ממצרים, מצפת, מאיסטנבול, מאלג'יר ומפאס. ליטמן הראה כי מדובר במחלוקות הלכתיות ומקורן בפרשנות שונה של המקורות, וכי לגבי פסקים קדמונים מגלה רח"כ יראה וענווה ואף התבטלות עצמית. במחלוקות אלו ובתשובותיו האחרות רח"כ אינו נושא פנים לאיש, ובכלל זה גם לידידיו. במקרה אחד אף אישר את הנידוי שנגזר על ידידו תושב כרתים על ידי בית הדין והטיף לו מוסר במילים קשות ובמליצות רבות (סי' ב).

ישרותו ותקיפותו בולטות בכל תשובותיו. כתיבתו החריפה, העשירה והמליצית גולשת לעתים לסרקזם. בכמה תשובות לועג רח"כ לתביעת שררה בגלל ייחוס אבות. החיבור מוכיח את שליטת רח"כ בתורה שבכתב ושבעל פה על כל גווניה: הלכה, אגדה, דרוש ופרשנות. הוא משלב חלקי פסוקים ומאמרי חז"ל לצורך פרפרזה, ולעתים הציטוט שלו מספרי הפסיקה הוא ציטוט חופשי. הוא מרבה להשתמש בחריזה, בלשון נופל על לשון ובמבעים דו משמעיים. כך הוא כותב על ר' חיים ן' סרוק "ויסרק"ו אותו במסרקות של פיפיות" (על פי ברכות סא ע"ב). דוגמה נוספת – על המשחק בקובייה בשבת הוא כותב: "…מעתה אין לחדש רק למצווח בייא בייא על המצחק בו בכל מין קוביא, ולהודיע כי נלכד בפח, ועשה מדמו שחוק… ועון עצמו אסור קשור עצור בעצמיו וישחקו ימיו וגם לילו.." (סי' סה).

התשובות דנות בנושאים מגוונים מכל הטורים, עם דגש על אבן העזר וחושן משפט, כשניכרת גישה מקורית וחדשנית בפסיקותיו ובפירושיו. יש בתשובות מידע רב ערך על יהדות מצרים ועל קהילות אחרות באימפריה העות'מאנית ובצפון אפריקה, המשקף את המציאות ההיסטורית במשך יותר מ-60 שנה, מן השנים 1570-1631 לערך. בכלל הנושאים אפשר ללמוד על אודות ההרכב העדתי של הקהילה היהודית במצרים ועל הקשרים בין קהילות מצרים ותפוצות אחרות. כן נלמד על מצוקות ביטחוניות וכלכליות שידעו יהודי מצרים ושבגינן מציין רח"כ שקשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (סי' מט). הספר גם חושף את ריבוי מקרי הרצח והשוד בדרכים.

רח"כ עמל להתיר עגונות והגן על זכויות הנשים. כך פסק בניגוד למהריק"ש שזכותה של האישה לדרוש מבעלה מגורים נפרדים כאשר אינה רוצה לגור עם הוריו והיא נאמנת על עצמה לטעון שאינם מתנהגים עמה כהוגן (סי' ג-ד). בתשובה אחרת פסק לטובת אישה שבעלה ניסה לנשלה מכתובתה (יט). לעומת זאת הוא מחייב אישה ללכת לדמיאט אחר בעלה שמצא שם את פרנסתו (מט). מעניינת תשובה שבה התיר רח"כ שתי עגונות שבעליהן הומתו בצורה אכזרית בידי מוסלמים על פי עדות יהודייה שחיה עם מוסלמי וסחה לפי תומה ליהודייה שפגשה על דבר הרצח. אותה אישה שהופיעה לבושה כמוסלמית אמרה 'שמע ישראל' ליהודייה שפגשה, וסיפרה לה שהייתה יהודיה ונאנסה "ועתה היא נשואה לגוי, ואכלה את כל שללה, והיתה בוכה על המרתה ונאנחה ואומרת כשהיא מריחה ריח יהודי נפשה יוצאת ממנה". אישה זו הזהירה לדבריה את השניים מפני הרוצחים, והעידה כי בעלה מנעה מלצעוק מחשש שידעו שהוא נשוי ליהודייה "ונאספו עלי והיכוני" (סי' סו).

תשובותיו מרבות לדון בעיסוקי היהודים במצרים במסחר מקומי ובינלאומי, בחכירת נכסים, בטביעת מטבעות, במנהגי אבלות, בפנייה לערכאות של גויים, בפדיון שבויים, בביטול שידוכים, בריבוי נשים, בשטרות, בנדרים, במלשינות, בהקדשות, בשמיטת כספים, בכוהנים המתעסקים בקבורה ובעניינים נוספים.

לאה מקובצקי היא פרופסור חבר במחלקה למורשת ישראל, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' בשבט תשע"ב, 3.2.2012