בן החזן, בעל שלושים שמות-עט, חולל מפנה בעיתונות היהודית ועבד לפרנסתו כ"רב מטעם". תולדות חייו, שנשכחו, של עיתונאי שומר מצוות

יהודה ליב קנטור – חלוץ היומון העברי
ביוגרפיה
דוד טל
הקיבוץ המאוחד, תשע"ב 2011, 427 עמ'

דמות מיוחדת בעולם העיתונות העברית היה יהודה לייב קנטור, שהיה לפי מקצועו רופא שמוצאו ממשפחת חזנים ידועה בווילנה. קנטור חולל מפנה בעולם העיתונות היהודית כאשר החל בהפצת עיתון יומי בעברית. עד שקם קנטור לא היה קיים עיתון עברי יומי. עיתונים עבריים היו מופיעים פעם בשבוע. כאשר הופיע עיתונו של קנטור, טרם השתמשו במילה "עיתון". עיתונים עבריים שהופיעו באותה עת נשאו שמות מפוצצים כגון "המליץ בין עם ישורון והממשלה, בין האמונה ובין ההשכלה", שבועון "הצפירה" הגדיר עצמו "מכתב עת משמיע חדשות", עיתון הבשם "פרחי צפון" ועיתון בשם "פרחי הדס", ועיתון בשם "המגיד" – ואילו עיתונו של קנטור נקרא בפשטות "היום", והגדיר את עצמו בפשטות "יופיע מדי יום ביומו".

הספר שלפנינו הוא פרי מחקרו של ד"ר דוד טל מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא עבר על עשרות ספרים וקטעי עיתונות והוא מציג בפנינו את דמותו של חלוץ העיתונות העברית. על קנטור אמר חיים נחמן ביאליק: "הוא יצר לנו את העיתון היומי, עיתון החול, והנחיל את לשון החול הפשוטה, זו שאנו רוצים להחיותה בפינו" (דברים שבעל פה, כרך שני עמוד קפ"ג).

יהודה לייב קנטור השתייך למשפחת חזנים, כפי שמעיד עליו שם משפחתו. הוא נולד בווילנה בשנת תר"ט (1849) ונפטר בריגה בשנת תרע"ה (1915). את הלשון העברית הנחילה לו אמו, שהייתה אישה משכילה ושלטה במכמני הלשון. קנטור למד בבית המדרש לרבנים בז'יטומיר וכן בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ברלין, ושם הוסמך לרפואה אך לא שימש מעולם כרופא. הוא היה בקי בספרות העברית וברוסית והשתתף בעיתונים בשתי השפות וכן כתב יידיש וגרמנית. הוא היה מקורב למשורר יהודה לייב גורדון. אך כאשר ניגש להוצאת עיתון יומי חלה הרעה ביחסיהם. גורדון התנגד להפצת עיתון יומי בעברית. כאשר שמע גורדון שהסופר דוד פרישמן עומד להצטרף למערכת "היום", הוא ניסה למנוע זאת. הוא כתב לפרישמן כי הוא מפקפק אם יהיו לקנטור אמצעים להוציא עיתון יומי. לפניו ניסה נחום סוקולוב להוציא עיתון יומי עברי אך לא קיבל רישיון. קנטור לא נבהל מהקשיים ובהם גם קבלת אישור מהשלטונות הרוסיים.

קנטור הקים מערכת, שבין המשתתפים בה היו דוד פרישמן, הסופר והרופא י"ל כצנלסון, שנודע בכינויו "בוקי בן יגלי", והסופר י"ל פרץ, סופר החסידות. במדור הספרותי ב"היום" השתתף גם מנדלי מוכר ספרים. קנטור גייס לעיתונו חבר סופרים וכן סוכנות טלגרף רוסית שסיפקה לו ידיעות על המתרחש בעולם. בעוד עיתונים אחרים היו מפרסמים ידיעות באיחור, לקנטור היה קשר מיידי עם הסוכנות הטלגרפית.

כרופא דאג קנטור שבעיתונו יהיה מדור על חידושים ברפואה, דבר שהיה חידוש בעצמו בעיתונות העברית. הונהג מדור לשערי הבורסה, תחזיות מזג האוויר ואפילו מכתבים למערכת. במדור ביקורת הספרים הופיעו ביקורות על ספרים, והמערכת מודיעה "למחברים הנכבדים החפצים בביקורת ספריהם ייאותו בטובם לשלוח אלינו את הספרים היוצאים מתחת ידיהם וביקורת תהיה להם". לעיתון היה כתב לענייני אסטרונומיה, וולף שור. מדור הבורסה נקרא "ידיעות הבירזא", ובו שער החליפין של המטבעות. מהגיליון השני ואילך מופיעים בעיתון שני התאריכים, העברי והכללי. אפילו מצב האישה היהודייה נדון בעיתון – "לבבנו ימלא עצב ונפשנו תוגה בראותנו את מצב בנות העניים בכלל ומצב בנות עניי ישראל בפרט".

כנהוג בעיתונים, נמסר בגיליון הראשון על העמדות שינקוט העיתון. "שלובי זרוע נלך על דרך אהבת עמנו – אהבת אמת שאינה תלויה בדבר… נילחם בעד זכויותינו ומשפטינו – מלחמת הרוח, מלחמת העט עם הלב". הגיליון הראשון זכה לתפוצה עצומה והופיע באלפיים וארבע מאות עותקים שנשלחו למנויים. העיתון הופיע בארבעה עמודים ולפעמים רק בשני עמודים. בגיליון תשעה באב מודיעה המערכת "ביום הצום לא יעשו המסדרים את מלאכתם ועל כן יצא גיליון 145 ביום ה' הבא".

בנוסף לעיתון הוציא קנטור גם ירחון ספרותי בשם "בן עמי", השתתף גם בעיתונים אחרים, והחזיק בשלושים כינויים ספרותיים שונים. העיתונים "המליץ" ו"הצפירה" החלו להתחרות בקנטור, חילקו תשורות למנויים ועברו גם הם להופיע מדי יום ביומו. ההתחרות הביאה לירידה במספר הקוראים, ולעתים נאלץ קנטור לכסות את ההפסדים מכספו הפרטי. מספרים שהחזן הריגאי המפורסם ברוך לייב רוזובסקי אמר לקנטור: "למעשה שנינו מרוויחים מיום השבת. אני מרוויח מכך שמשלמים לי שכר עבור שבתות וחגים, ואתה מרוויח מכך שעיתונך לא מופיע בשבתות וחגים, וכך נמנע ממך הפסד". הגירעונות הלכו וגדלו ואחרי שנתיים נאלץ "היום" להפסיק את הופעתו.

השם "היום" שימש במשך השנים עוד כמה וכמה עיתונים. בשנת 1904 ערך משה קליינמן עיתון יומי בשם "היום" וזה נסגר אחרי חודשיים. כך היה גורלו של עיתון "היום" שהופיע בווילנה בשנת 1906 וגם הוא החזיק מעמד חודשיים בלבד. בשנים 1925­-1927 הופיע בוורשה עיתון בשם "היום" בעריכת יוסף הפטמן, והחזיק מעמד כשנתיים. שני עיתונים בשם "היום" הופיעו בישראל. אחד, בעריכת אלכסנדר פלאי, החזיק מעמד שנה וחצי (1947­-1949). עיתון זה הופיע בירושלים. עיתון נוסף בשם "היום", שנוצר כתוצאה מסגירת העיתונים "הבוקר" ו"חירות", פעל כחמש שנים.

לאחר סגירת העיתון המשיך קנטור לפרסם בעיתונים אחרים. אחד מידידיו של קנטור היה נחום סוקולוב, שהתרעם על כך שקנטור הקדימו בהוצאת עיתון יומי עברי. למרות היריבות ביניהם הציע סוקולוב לקנטור להשתתף בעיתונו. סוקולוב כתב כי "אנשים כקנטור הם קניין האומה, רכושה וכבודה".

עם סגירת "היום" לא פנה קנטור לעסוק ברפואה, וכדי להתפרנס בחר בכהונה של "רב מטעם", רב שתפקידו "לפקח על הדת". הקהילות נאלצו להסכים למינוי "רב מטעם", אך יחד עם זה בחרו רב תלמיד חכם שיהיה "רב העדה". ל"רב מטעם" פנו כאשר היו צריכים לרשום לידות ופטירות, לפקח על תשלום מסים ועוד תפקידים פקידותיים. בענייני הלכה קבע רב הקהילה, שלא היה לו מעמד רשמי בממשלה. חלקם של ה"רבנים מטעם" היו דמויות נלעגות שהיו בורים בענייני הדת. הרבה סיפורים משעשעים נתלו ברבנים מטעם.

היו "רבנים מטעם" שהיו מורמים מעם, שמרו מצוות וראו בתפקידם שליחות. "רב מטעם" בבית הכנסת "טהרת הקודש" בווילנה (היחיד ששרד עד היום) היה המנהיג הציוני שמריהו לוין. גם הסופר שלום עליכם היה תקופה מסוימת "רב מטעם". "רב מטעם" שהיה מורם מעם ושמר מצוות היה קנטור. הוא כיהן כרב מטעם בליבאו, ונהנה מתפקידו זה, שהיה מקור פרנסתו. כמה פעמים העמיד קנטור את עצמו כ"רב מטעם" בווילנה, ורק אחרי כמה התמודדויות נבחר לתפקיד בקהילת וילנה ברוב של 9 קולות בלבד.

שכרו של קנטור נקבע על 2,400 רובל בשנה, מלבד 300 רובל על החזקת משרד. כמו כן הותר לו לגבות עמלות בעד שירותים שונים. הוא קיבל 0.5% מנדוניות, 25 רובל עבור גט, ועוד שירותים שונים שהוטלו עליו. הוא נהג לדרוש בשבתות ובחגים. תפקיד נוסף שהוטל על קנטור כרב מטעם היה להיות נוכח בביצוע גזר דין מוות על יהודים. באותה תקופה היו בני נוער יהודים נתפסים על עברות נגד השלטון ונידונים למוות. קנטור הצליח להתחמק ממשימה טרגית זו, ובאישור שר הפלך הווילנאי שלח ממלא מקום. עם תום תקופת כהונתו עבר לריגה, שם כיהן כ"רב מטעם" עד סוף חייו.

לספר שלפנינו כמה נספחים. נספח אחד עוסק בשלושים שמות העט של קנטור, מהם מוזרים ומקוריים. כגון "ועלועל צפאצערוק", "מנחם אב", "קדמא ואזלא", "שלשום בר' יענטע" ועוד. נספח נוסף כולל את רשומות העיתונים העבריים באותה העת, מכתבי קנטור לדוד פרישמן, הצעת מועמדותו לרב בווילנה ותיאור מעמד הבחירה. הספר הנו נכס רב ערך לחוקרי העיתונות היהודית ומחברו ראוי לשבח על העבודה העצומה שהשקיע במחקרו.