קטגוריה: גיליון אחרי מות תשע"ד – 870
להאמין שאפשר להאמין | אלחנן ניר
תפיסת החמץ כהתגלמות הרע חושפת כי דווקא ביעורו מאפשר לנו ללכת למשך שבוע אביבי אחד בעולם מלא טוב ואמון
המשך הרשומה
אגדה של פסח | שמואל פאוסט
בתוך שלל מרכיבי ההגדה נכלל מעשה חכמים אחד. התחקות אחר גיבוריו עשויה לסייע לפענח את סודו ואת המסר האופטימי שהוא מבקש לשדר לאבותינו ולנו
המשך הרשומה
מכתב שרשרת יהודי | שרה פרידלנד בן ארזה
סיפור יציאת מצרים שבהגדה מעוצב בדרך לוליינית, שבה אנחנו מספרים שעלינו לספר. בעקבות הרקורסיה החז"לית והבריחה הגלותית אל העולם המילולי
המשך הרשומה
"דיינו שה' מחדש את כוחותיי תמיד" | יעל לוין
שלושת הבתים שהוסיפה מרת רייצע לפיוט "דיינו" משקפים את עולמה המיוסר של אשת הציבור בירושלים בשלהי המאה ה־19, ומהווים מקור נדיר לליטורגיה נשית לפסח
המשך הרשומה
היום בני חורין | רות ביתן־כהן
מצוקת הגלות של כנסת ישראל ובקשת הגאולה – הכללית והאישית. על ערגה וגעגוע בפיוט "עלבון הבת היקרה" לחכם האלג'יראי בן המאה הי"ח, ר' עמרם עמאר
המשך הרשומה
יציאה מן הצארים | סבינה שביד
דרך הדמויות והסמלים שבהגדת אאכן מספרת האמנית זויה צ'רקסקי את סיפור יציאת מצרים של יהדות ברית המועצות. האנטישמיות, התקוות שהתנפצו והעלייה ארצה
המשך הרשומה
מחוץ למחנה | יעל מאלי
יוצרי ההגדה בימי הביניים אימצו אל חיקם רק שניים מהבנים; על השניים האחרים – הבן הרשע וזה שאינו יודע לשאול – הם ויתרו, כשהם מאיירים אותם כחיילים גויים וכליצנים נלעגים
המשך הרשומה
קניידלך עם השיקסע | אליהו בירנבוים
האם מותר להזמין לא־יהודים לליל הסדר, ומה עושים כשהמחותנים הם קתוליים? על הדילמות ההלכתיות־חברתיות שבקיום ליל הסדר בתפוצות
המשך הרשומה
ערב פסח – נקודת ההתחלה | כרמיאל כהן
זיהוי המקומות הגיאוגרפיים המוזכרים במקרא חובר להגות ולאקטואליה בסדרת פינות רדיו שהייתה לספר. אביב בגִלגל הקדומה
המשך הרשומה
מכות מצרים | אלי אשד
נזיר־רופא־משורר בן המאה החמישית נפגש באלכסנדריה עם ראשי הכנסייה הנוצרית־קופטית ועֵד לרצח מחריד של אישה משכילה ולהפיכת העיר לקנאית ואלימה. רומן היסטורי שהכה גלים
המשך הרשומה
פסח דמים | ישראל מידד
יצחק ואשר איצקוביץ תעו בדרכם ממאה שערים לכותל, ונקלעו להתנפלות של המון מוסת. זיכרון לרצח בחצרות בית ה', פסח תש"ז
המשך הרשומה
עלילות דם פולניות | חבצלת פרבר
רציחות בעיירה פולנית, הידועה בסיפורי דם נוצרי לאפיית מצות, מותירות אחריהן רמזים יהודיים עבים. מותחן בלשי חושף אנטישמיות עמוקה המצויה גם ללא נוכחות יהודית
המשך הרשומה
