כניסת הדתיים להיסטוריה | רוני בר לב

 

מלחמת ששת הימים הייתה נקודת מפנה, לא פוליטית בלבד, בתנועת הציונות הדתית. ספר חדש מנתח מבפנים את שידוד הערכים ואת ההתפתחויות החברתיות וההגותיות שהתחוללו בקרבה

מריאליזם למשיחיות

הציונות הדתית ומלחמת ששת הימים

אבי שגיא ודב שוורץ

כרמל, 2017, 210 עמ'

בדברים הנשמעים לאחרונה בתקשורת נשמעת האמירה שיש אליטה אחרת, אומרים שהציונות הדתית היא הדבר החדש. פעמים רבות המילים נאמרות בארסיות ובפחד וההצבעה על עניין זה איננה אלא הוקעה ואזהרה מפני מה שנראה כאיום מסוכן. ביקורת על הציבור הדתי-לאומי, ובעיקר על מפעל ההתיישבות בשלל חבלי ארץ ישראל המיוחס לו, הפכה ללחם חוק בפי רבים. מדברים על הכיבוש, על לאומנות, על הדתה, על השתלטות על הצבא ועוד. אבל גם במקרים שזהו הטון, בדיבור על אודות האליטה ישנה הכרה כלשהי שאולי יש מקום לקבל אותה כהזמנה לתודעה עצמית חברתית חדשה בקרב הציבור הזה.

לכן אפשר לברך על ספר חדש, שיצא לאור בתזמון המעניין של חמישים שנה למלחמה בשנת 67' – "מריאליזם למשיחיות: הציונות הדתית ומלחמת ששת הימים". אבי שגיא ודב שוורץ, פרופסורים לפילוסופיה ולמחשבת ישראל באוניברסיטת בר-אילן, כתבו על התהליכים שעברה הציונות הדתית בחמישים השנים האחרונות. בספר אפשר למצוא היבטים ייחודיים של ההיסטוריה של המגזר, פרשנות, ניתוח פילוסופי והתחקות אחר שורשי ההתנהלויות הפוליטיות השונות עד ימינו.

נקודת המוצא של הכותבים היא של התבוננות מבפנים. שניהם בשר מבשרה של הציונות הדתית ויחד עימה חוו את התמורות והחידושים של המגזר הדתי-לאומי בתוך שאר בני ישראל. הדיווחים מהימנים, ניתוח הנתונים מדויק והקוראים הדתיים לא יחושו את הניכור ולעיתים חוסר ההבנה הבעייתי של כותבים מן החוץ. אדרבה, ניכרת אמפתיה רבה כלפי השחקנים הראשיים והמשניים של הדרמה של הציונות הדתית והיכרות עם הניואנסים הדקים ביותר של התהליכים החברתיים והרעיוניים של החברה. עם זאת, אין מדובר כאן בספר מפאר או מגונן על החברה הדתית-לאומית, אלא במסמך המנתח באופן ביקורתי וללא משוא פנים את ההיסטוריה של המגזר במשך חמישים שנה אלו, ואף בניסיון לחשוף את הצדדים הבעייתיים בהחלטות ובגישות של מובילי דרכו.

דרכי הניתוח מגוונות והכותבים נעזרים בארגז כלים אינטלקטואלי עשיר כדי להתמודד עם הרבדים הרבים המצויים בכל צביר אירועים: הן רבדים דתיים הנשענים על טקסטים ופרשנויותיהם, הן רבדים חברתיים והיסטוריים שפשרם מצוי בדיסציפלינות מחקריות שונות. אחד החידושים הבולטים בעיסוק שלהם בחברה הדתית-לאומית הוא האופן שבו הכותבים מנסים לתפוס היבטים שונים של החברה דרך שבירת מחסומים בין תחומי עניין. הניתוח העיוני מצרף יחד את ההיסטוריה של התנועה ואת התנועה הפנימית בין מנהיגיה, את תפיסת הגוף ותנועת המשיחיות, זהירות פוליטית לצד מרד קדוש. הכותבים בוחנים את הנושאים השונים תוך השוואה לחברה החילונית ולזו החרדית ומציגים "תיאור גדוש" של הסיפור של החברה הדתית-לאומית לאורך חמישים שנה המונחות על שנות אלפיים.

צורך לפצות על מעורבות מעטה יחסית בראשית ימי המדינה. תפילת חייל בעזה, מלחמת ששת הימים
צילום: משה מילנר, לע"מ

בריאה מחדש

הפרק הראשון בספר דן בשאלת היחס למלחמה בקרב ההנהגה של הציבור הדתי-לאומי. המחברים עורכים הבחנה בין הדור הצעיר (המפד"ל), הכריזמטי, המקדש את החול, המשיחי, אנשי המהפכה, לבין הדור הוותיק ("המזרחי"), הפרגמטי, השורד והמתון, אנשי דרך האמצע והזהירות. דרך ההיסטוריה של הזמנים שלפני המלחמה ואחריה מתואר שינוי בערכים של הדורות השונים, כאשר הוותיקים דוגלים בערכים הממקמים אותם כפועלים בתוך המצב הקיים ואילו הצעירים דוגלים בערכים של שינוי ופריצה ולמעשה ב"שידוד ערכים".

מחברי הספר מציגים את המפנה העמוק שחל בתודעה של הדתי-לאומי הצעיר בעקבות המלחמה, את תחושת הכניסה שלו אל תוך ההיסטוריה הישראלית ואת האפשרויות שהוא חווה כנפתחות בפניו. המלחמה, שבה השתתפו צעירי הציבור ובה התממשו חזונות דתיים עתיקים, חשפה בעבור אותם צעירים את הדתי-לאומי ה"אמיתי" והביאה לתודעה של בריאה מחדש. המחברים מראים כיצד במסגרת תחייה זו קמה וגם ניצבה הסמכות הרבנית, בעיקר בדמותו של הרצי"ה קוק, אם כבסיס לתחייה ואם כהשלכה שלה, סמכות שהניחה את האפשרות להמשגה ולפרשנות של כלל האירועים (ואף מכאן והלאה) במינוחים הלכתיים ובאתוס משיחי.

בפרק השני המחברים חותרים להבין את מבני העומק של המחשבה שהתפתחה בקרב הדור הצעיר וקיבלה את התאוצה הגדולה עם מלחמת ששת הימים, ומתייחסים לשלושה אלמנטים משמעותיים בהתפתחות הציונית הדתית: "ההיסטוריה הקדושה", "מנגנון הפיצוי" וייסוד קאנון הגותי הניצב כחזון בפני הדור הצעיר. נערכת הבחנה בין פרספקטיבות פרשניות שונות, בין הבנת המציאות כהיסטוריה נטו לבין הבנתה כ"היסטוריה קדושה", שבמסגרתה ישנם ערכים מוספים על פני האירועים ה"פשוטים". הבחנה חשובה נוספת שעורכים הכותבים מתייחסת כאמור למה שהם מכנים "מנגנון הפיצוי", והוא הצורך של צעירי הציונות הדתית לפצות על המעורבות המעטה יחסית של הדתיים הלאומיים בראשית ימי המדינה בפעילות ההתיישבותית ובהתגייסות הגבוהה.

בשלב זה המחברים מציבים את הגותו של הראי"ה קוק בקונטקסט שנבנה עד כה ומצביעים על האפשרות שהיא מציעה לצעיר הדתי-לאומי. לצעיר זה, כיצור רב תרבותי המשלב בחייו מערכות ערכים שונות, מתאפשר אופק תודעה מורכב ולא מפוצל, ללא ניכור מחיי העולם והדת. לטענת המחברים, קיום מעין זה מייצר פער בין החיים הממשיים לבין התודעה הדתית הנלווית להם. האידיאולוגיה איננה נותנת מענה והכזב שעליו מנסים האמונים על ה"היסטוריה הקדושה" להתגבר עשוי להופיע שוב והפעם בהצפנה עצמית. לבסוף, המחברים מונים את היישומים של הלך הרוח של ה"היסטוריה הקדושה" בציבור הדתי לאומי: תופעת החרד"ליות, עיצוב קאנון ספרותי תורני ("הש"ס הלבן" – כתבי הראי"ה קוק – ומקורותיו) והשלכות מוסריות חסרות תקדים.

הפרק השלישי עוסק במה שנראה לי כהמשך שמהווה מענה לשני הפרקים הקודמים, בזווית ראייה מקורית ומחדשת. הפרקים עד כה תיארו תהליך שבסופו ריקון המשמעות הדתית-רוחנית מחיי היום יום החברתי והמדיני במדינת ישראל. בפרק זה מוחזר הגשמי האולטימטיבי אל מרכז הבמה, הניתוח והעיון – הגוף והמרחב הגופני. המחברים מנתחים את שיח הגופניות והמיניות בציבור הדתי-לאומי, בהקשריו ההלכתיים, החברתיים, המגדריים ועוד. לטענתם, שיח זה הפך בעקבות המלחמה והמפנה המשיחי משיח מינורי מכיל, שאפשר אולי לכנות כשיח הלכתי קלאסי, לשיח כוחני מועצם, המשמש כמנגנון משטור וניהול של המיניות עצמה לטובת עיצוב אתיקה של הקפדה והחמרה בצניעות. המחברים עוקבים אחר השינויים התדמיתיים, הלבוש, היחס אל הנורמות החילוניות, תנועת הנוער בני עקיבא, הפערים הבין-עדתיים והגיאוגרפיה של הציבור. מתוארים גם הפולמוס סביב כניסת השיח ההלכתי החדש על נושא הצניעות והופעתה של "דעת תורה" כייבוא מחיי הדת החרדיים.

שקיפות וביקורת פנימית

אין מדובר כאן בתיאור היסטורי גרידא של השפעות מלחמת ששת הימים על הציבור הדתי, אלא במהלך ביקורתי מודע, הטוען שלצד ההישגים הגדולים שהניבה המלחמה והפעילות של הדור הצעיר בעקבותיה במישור החברתי הכללי במדינת ישראל, החברה הדתית-לאומית שילמה ומשלמת מחירים כבדים במישור החברתי-פנימי, האידיאולוגי והרוחני.

המבט הביקורתי והדעות, כמו גם הרעיונות האוניברסליים, הנלקחים בחשבון עשויים לצרום לקורא הדתי הנמנה על קבוצות נרחבות התומכות בהתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל, בגוונים המתגברים של הלכתיות אקטיביסטית ועוד – נושאים הזוכים בספר לטיפול שונה מזה המופיע בעלוני השבת הפופולריים. הספר מעלה שאלות כבדות על אודות לאומנות וקהות חושים במסווה של דתיות ועל התנכרות לעצמי ולהלך החיים הבריא והשופע, שלטענת המחברים היה מנת חלקה של הציונות הדתית ואיננו.

עם זאת, נראה לי שעיקר חשיבותו של הספר היא השקיפות שהוא מבקש להעניק למהלכים ההיסטוריים מבעד להרואיות של הרגע. שקיפות זו מאפשרת לבצע רפלקסיה ולהתחקות אחר הצעדים שנעשו בדרך. הספר חוזר אל צומתי ההכרעות, אל פרשות הדרכים, אל המקומות שבהם נבטו התהליכים על מנת שאפשר יהיה לשוב ולהרהר בהם. כאשר יש שקיפות, אפשר לנהל דיון בתוך הקבוצה ולערוך ביקורת פנימית נוקבת מתוך רצון טוב ואחווה, ולא למסמס את הביקורת על ידי טענות מתלהמות אד-הומינם או אד-פוליטיקום.

ד"ר רוני בר לב מלמד חסידות ופילוסופיה של הדת במרכז שלם ובקריה אקדמית אונו. ספרו "אמונה רדיקלית – אוונגרד האמונה של רבי נחמן מברסלב" ראה אור לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, ד טבת תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 בדצמבר 2017,ב-גיליון ויגש תשע"ח - 1063, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: