"שחר גאולת ישראל הגיע" | שמואל כ"ץ

תיקון תפילות מיוחדות, קביעת ימי הודיה והשתתפות במעמדים של כינון המדינה – על תפקידם הפעיל של הרבנים הראשיים במאורעות ההיסטוריים הגדולים של שנת תש"ח, לרגל 70 שנה לכ"ט בנובמבר

בכ"ד באייר תש"ז התכנסה העצרת הכללית של האו"ם לישיבה מיוחדת לצורך דיון בסוגיית המנדט הבריטי על ארץ ישראל. בישיבה זו הוחלט על הקמת ועדת חקירה, שתגיש מסקנות לעצרת הכללית. בכ"ב בתמוז העידו בפניה הרבנים הראשיים לארץ ישראל, הרבנים הרצוג ועוזיאל. בעדותם המרשימה הם הסבירו ל–11 חבריה את הקשר ההיסטורי של עם ישראל לארצו.

המלצת רוב חברי הוועדה הייתה לחלק את הארץ בין שתי מדינות עצמאיות, ערבית ויהודית, כשירושלים ובית לחם הקדושות לנצרות יהיו שטח ניטרלי בחסות האו"ם. מסקנות הוועדה הועברו לדיון בעצרת הכללית של האו"ם. לאחר דיון בוועדה נוספת גובשה "תכנית החלוקה" הסופית שהתקבלה ברוב קולות בהצבעה דרמטית בכ"ט בנובמבר 1947 (י"ז בכסלו תש"ח). להלן נבחן את תגובת הרבנים הראשיים לאירועים ההיסטוריים רבי המשמעות הללו שהתרחשו מראשית שנת תש"ח.

לאחר ההצבעה באו"ם בירך "שהחיינו" בשם ובמלכות. הרב עוזיאל בטקס הנחת אבן הפינה למכון ויצמן ברחובות, 1946 . משמאלו: פרופ' חיים ויצמן
צילום: האנס חיים פין, לע"מ

ריקודים במאה שערים

שבת פרשת וישלח, ט"ז בכסלו תש"ח, הייתה גורלית בחיי היישוב היהודי בארץ–ישראל. באו"ם עמדו להצביע ביום זה על השאלה האם תקום מדינה יהודית. עד הרגע האחרון היה חשש כבד שמא ידן של האומות המתנגדות לכך תהיה על העליונה.

בי"א בכסלו פרסמו הרבנים הראשיים קריאה אל הרבנים וגבאי בתי הכנסת בארץ ובתפוצות לומר בכל יום עד ערב שבת, לאחר תפילת שחרית, את פרק כ' בתהילים שבע פעמים. למחרת הם קראו לכל הבחורים הצעירים בארץ להתגייס לצבא, לכל יהודי לתרום למגבית "לביטחון העם", ולגבאי בתי הכנסת בארץ לקרוא אגרת מיוחדת בשבת לפני הקריאה בתורה. ביום חמישי התפרסם בחוצות ירושלים כרוז מטעם הרבנות הראשית, ובו היא ביקשה מתושבי העיר להרבות ביום שישי בתפילה ליד הכותל המערבי עד סמוך להדלקת נרות שבת, קרוב למועד ההצבעה באו"ם.

אלפים נענו לקריאה. במקום נאמרה תפילה מיוחדת שחיבר הרב הרצוג. רבים מתושבי ירושלים הפסיקו את מלאכתם כדי להשתתף בתפילה מיוחדת זו, והיא נאמרה גם בבתי הכנסת בעיר. ההצבעה, שהתקיימה במוצאי שבת בחצות, הייתה דרמטית ביותר; רבים ישבו במתח אדיר מול מקלטי הרדיו. 33 מדינות הצביעו בעד תוכנית החלוקה, 13 התנגדו ו–10 נמנעו. מדינה אחת נעדרה. הרוב הושג ממש ברגע האחרון, שלא בדרך הטבע. השמחה הספונטנית סחפה את ההמונים, ורבים יצאו לחגוג ולרקוד ברחובות הערים. גם הציבור החרדי חגג בריקודים, כולל בשכונת "מאה שערים".

ב–4:00 לפנות בוקר הגיע הרב עוזיאל לחצר הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים. בדבריו מעל המרפסת בפני ההמון החוגג, הוא אמר: "שחר גאולת ישראל הגיע!". הוא קרא לתושבי ירושלים שלא להשלים עם ההחלטה שעיר הקודש תהיה מחוץ למדינת היהודית. לפנות בוקר ערך סעודת חג בביתו, ובה בירך ברכת "שהחיינו" בשם ובמלכות. הרב הרצוג, שסבב במכוניתו בחוצות העיר, עודד וחיזק: "הנה שחרה של גאולת ישראל מתחיל ועולה. התאחדו כל בית ישראל בתקוות איתן ואמונת נצח בצור ישראל וגואלו". לשאלת הרב הרצוג, השיב האדמו"ר מגור ביד בנו: "כך היא גאולתם של ישראל – קמעא קמעא". למחרת בבוקר, בבתי כנסת רבים הוסיפו בפסוקי דזמרה את "נשמת כל חי" ולא אמרו תחנון. היו גם שאמרו הלל שלם.

יום הודיה לדורות

הרבנים הראשיים חשו היטב את גודל הרגע היסטורי. באותו בוקר הם כינסו ישיבה מיוחדת של מועצת הרבנות הראשית. הרב הרצוג הציע שלוש הצעות מפתיעות: א. להכריז על תפילת הודיה בכל העולם, שתכלול אמירת הלל ללא ברכה ו"נשמת כל חי". ב. לקבוע את יום י"ז בכסלו ליום הודיה ושמחה לדורות. ג. להוסיף בהפטרת חנוכה את דברי זכריה ח, א–ג. חברי המועצה קיבלו את ההצעה הראשונה, וקבעו את י"ט בכסלו כיום תפילה והודיה בארץ ובתפוצות, וכן הסכימו "לקבוע את י"ז כסלו תש"ח ליום הודיה ושמחה לדורות".

יוזמה חשובה זו הועברה לידיעת הוועד הלאומי. הרב עוזיאל הגיע בראש משלחת של העדה הספרדית לישיבת הנהלת הסוכנות היהודית, ובירך אותה על קבלת ההחלטה ההיסטורית. בכ"א בכסלו פרסמה הרבנות הראשית כרוז ובו הודיעה – השבת, פרשת וישב, תהיה שבת של הלל והודיה בארץ ובעולם. בשבת בבוקר לאחר חזרת הש"ץ של שחרית יש לומר הלל פסוק בפסוק ללא ברכות, ותפילה מיוחדת שחיבר הרב הרצוג. כל רב יעורר בדרשתו את הקהל על ערכה של השעה הגדולה, והחובה לבנות את המדינה על אדני התורה. בנאומו המרגש בבית כנסת "ישורון" הסביר הרב הרצוג שלא ניתן לומר הלל בברכה בשבת זו, כי חלקים גדולים מהארץ נשארו מחוץ לגבולות המדינה המתוכננת ובפרט ירושלים.

הרב הרצוג שלח מברקי ברכה ותודה לנשיא ארה"ב הארי טרומן על תמיכת ארה"ב בהחלטת האו"ם; לד"ר חיים ויצמן, משה שרת והרב זאב גולד על פועלם הרב לקבלת ההחלטה באו"ם; וכן לרבה הראשי של מוסקבה זה התבקש למסור את ברכתו והוקרתו לממשלה הסובייטית על שעמדה לצד עם ישראל במאבקו ההיסטורי. בכ"ב בכסלו יצאו הרבנים הראשיים בקריאה למנהיגי האסלאם בארץ ובכל ארצות ערב לשלום ואחווה בשם תורת ה', לשכנות טובה ולהפרחת הארץ כולה לטובת כל תושביה.

למחרת קבלת ההחלטה באו"ם פרצה מלחמת השחרור. הרבנות הראשית עודדה וחיזקה את רוח העם בתקופה קשה זו, קראה מספר פעמים לציבור הרחב לומר תפילות מיוחדות ופרקי תהילים, ולגברים קראה להתגייס לצבא. הרבנים הראשיים נשארו כל העת בירושלים הנצורה והמופגזת, ועודדו את תושביה. באותה העת חיבר הרב הרצוג את נוסח "תפילה לפני יציאה לקרב".

הכרזה לפני השבת

עם התקרב מועד סיום המנדט הבריטי, בחצות ליל שבת פרשת אמור, ו' באייר תש"ח, החלו הדיונים אם להכריז על הקמת מדינה יהודית. בג' באייר, בישיבת מנהלת העם, הוחלט ברוב קולות שטקס ההכרזה יתקיים ביום שישי ה' באייר בשעה 16:00 אחר הצהרים כדי לא לחלל את השבת. פרט זה נשמר בסוד. נקבע כי שם המדינה יהיה "מדינת ישראל".

הרבנים הראשיים לא השתתפו בטקס ההכרזה כי ירושלים הייתה נצורה. לפני ששר הדתות ונפגעי המלחמה, הרב יהודה ליב פישמן, עזב את העיר במטוס מיוחד בדרכו לישיבה הנ"ל, הם מסרו לו דרישה חד משמעית – להכריז מיד וללא חשש על הקמת מדינה יהודית. הרב פישמן הציע לראש הממשלה הזמנית, דוד בן–גוריון, לשלוח מטוס כדי להביא את הרב הרצוג לטקס כדי שיברך את ברכת "שהחיינו". משזה סירב לכך, בירך הרב פישמן בעצמו עם סיום הקראת מגילת העצמאות. היה זה אחד הרגעים המרגשים ביותר בטקס היסטורי זה.

הרב הרצוג, שעוד הספיק לשמוע ברדיו את טקס ההכרזה לפני כניסת השבת, הגיב: "עלינו לשמוע את עקבות המשיח מתוך הקולות והברקים. הנה היום שקיווינו לו בא. חבלי משיח ואתחלתא דגאולה נוגעים זה בזה". ולאחר זמן הוסיף: "נפלה 'מלכה' (שם הקוד של כפר עציון, שנפל בד' באייר. ש"כ) אך קמה מלכות". באותו היום כתב הרב עוזיאל ביומנו האישי: "חוסל המנדאט והוכרזה מדינת ישראל, ועלינו נאמר: 'שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל'. וד' יגמור לטובה ולא נבוש כי חסינו בו והאמנו ליעודים מפי נביאי קודשו".

יום המדינה

בכ"ח באייר הוקם צבא ההגנה לישראל. לרגל הקמתו שלח הרב הרצוג מברק ברכה לממשלת ישראל. כבר בחודש שבט החלו הרבנים הראשיים להכין הצעה להקמת רבנות צבאית. הם הציעו מספר פעמים את תפקיד הרב הצבאי הראשי לרב שלמה גורונצ'יק (גורן), ובי"ט באב התפרסם מינויו הרשמי.

בט"ז באלול התפרסמה לראשונה בעיתונות "תפילה לשלום מדינת ישראל", שנתקנה על ידי הרבנים הראשיים. התפילה פותחת בביטוי מיוחד המבטא יותר מכול את תחושת הלב של רבים באותם הימים: "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו".

בסיום שנת תש"ח היטיב הרב הרצוג לבטא את ייחודה של השנה: "מצד אחד ירדו עלינו בדורנו חושך וערפל וצלמוות, השואה האיומה שלא היתה דוגמתה בתולדות עם ישראל, ולעומת זה נצנץ פתאום אור גדול, אור חדש על ציון: שיבת האומה לארצה וכינון ממלכת ישראל השלישית. אטום הוא הלב וקטן הוא המוח, בל ירגיש את רוממות הרוח הנורא והוד הנבואה, כשלנגד עינינו הולכות ומתמלאות הבטחות הנצח של נביאי ישראל. דורנו זה לא יהיה זכאי לגאולה אם בעלי הנס לא יכירו בניסם, אם לא נתעמק בתופעה הרוחנית העליונה הזאת, שזכינו לה בחסדי עליון".

פתיחת האסיפה המכוננת

בכ"ב בכסלו תש"ט התקיימה אספת רבנים בראשות הרב הרצוג, ובה הובעה "דעת תורה" שעל פיה חובה על כל יהודי להשתתף בבחירות, על רבני ירושלים ועסקניה לפעול שכל הציבור הדתי יצביע לרשימה המאוחדת, וכן יש לפרסם כרוז מכל גאוני הארץ שיקראו להצביע לה. ואכן, בכ' בטבת התפרסם הכרוז שעליו חתמו מאות מרבני הארץ, ובראשם הרבנים הראשיים וראשי ישיבות חרדיות. הוא נפתח במילים אלו: "נודה לה' על שזכינו ברוב רחמיו וחסדיו לראות את הניצנים הראשונים של האתחלתא דגאולה עם הקמתה של מדינת ישראל". "החזית" זכתה להישג של 16 מנדטים.

בי"ד בשבט התקיים בירושלים כנס של "אספת הנבחרים". הרבנים הראשיים קראו בכנס זה לעם ישראל להכיר כי יד ההשגחה היא שהפכה את הכנסת – לעם, ואת העדה – למדינה. בט"ו בשבט, לפני הפתיחה החגיגית של האספה המכוננת, נערכה תפילת מנחה חגיגית בבית הכנסת "ישורון", ובה השתתפו גם דוד בן–גוריון ומשה שרת. הרב הרצוג הזכיר בנאומו שבמקום הזה לפני עשר שנים הוא קרע את "הספר הלבן". הרב עוזיאל נשא תפילה מיוחדת באירוע היסטורי מרגש זה.

בי"ג באדר תש"ט החליטה הממשלה לקבוע את יום ה' באייר כ"יום המדינה", שיצוין מדי שנה כחג לאומי רשמי. בתגובה לכך, בח' בניסן שלחו הרבנים הראשיים מכתב לחברי מועצת הרבנות הראשית המורחבת, וביקשו לקבל את הסכמתם לקביעת יום זה כיום תפילה והודיה לקב"ה. כך הם כתבו בפתיחתו: "המפנה היסודי שחל בחמלת ה' עלינו להצלתנו ולפדות נפשנו עם הכרזת עצמאותנו בארץ מחייב אותנו לקיים ולקבל עלינו לדורות את יום הכרזת מדינת ישראל, הוא יום ה' באייר שבכל שנה, ליום שמחה של אתחלתא דגאולה לכלל ישראל".

בי"ג בניסן התקבלה החלטה בכנסת ובה הוכרז על יום ה' באייר כ"יום העצמאות", שיצוין מדי שנה בשנה כחג המדינה. מפאת הדחיפות שבדבר, מועצת הרבנות הראשית המורחבת התכנסה לדיון בי"ח בניסן, חול המועד פסח, ובו נקבע בין השאר שיש לומר ביום העצמאות בתפילת שחרית הלל ללא ברכה.

מכל המתואר בדברינו עולה שדעתם של הרבנים הראשיים היתה ברורה ונחרצת. ימים אלו של ייסוד המדינה הם ימים גדולים של "אתחלתא דגאולה", ויש להודות לקב"ה על הניסים שהתרחשו בהם. הרבנים הופיעו כמעט בכל האירועים החשובים יחד עם מנהיגי האומה, תוך השתתפות והזדהות עם הציבור בימי חרדה ושמחה, והביעו את דעתם ללא מורא. ראוי שבשנת השבעים לתקומת המדינה נודה בכל לב לקב"ה על נס תקומתה, בניינה והתפתחותה המופלאה בחסדי שמים, למרות כל הקמים להשמידה.

הרב שמואל כ"ץ הוא רב בתי ספר בירושלים וחוקר תולדות הרבנות הראשית

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון,י"ג כסלו תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסם ב-4 בדצמבר 2017,ב-גיליון וישלח תשע"ח - 1060. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: