מסע בעקבות הזרע | אוריאל טויטו  

 

על עקרותה של שרי מסופר בדרך אגב, אך אפשר שזו נקודת המהפך בסיפור, המהווה צעד ראשון של אברהם בדרך אל ארץ כנען ואל הגשמת ייעודו

את הנבחרים מעטר התנ"ך בסיפורי לידה מרשימים, המספרים על הקושי הגדול שהיה כרוך בהולדתם. כך בסיפור לידת יצחק, יעקב, יוסף, משה, דוד (מגילת רות) ועוד. כאשר התרחבות המשפחה לא נתקלת בקשיים, סימן הוא שאין בה דמות נבחרת. חריג הוא אברהם אבינו שהתורה מסתפקת בסיפור לידתו בהודעה קצרה: "תרח הוליד את אברם". חסרונו של סיפור הלידה הניסי של אברהם מעורר את השאלה מדוע לא נכרכה לידתו של אברם בקושי, המסמל את הופעתה של דמות גדולה וחשובה?

זאת ועוד; הסיפור הראשון המסופר על אברם אבינו הוא הצטרפותו למסעו של תרח מאור כשדים לכנען. המסע נקטע באמצעו, כאשר תרח התיישב בחרן ומת שם. פתיחה זו לסיפורי אברהם מתמיהה: מה ראתה התורה לפתוח את תיאור חייו של אברהם אבינו באירוע שולי זה?

איור: מנחם הלברשטט

סוד היציאה

דומה שכדי להשיב על השאלות הללו עלינו לבחון מדוע בכלל יצא אברם מאור כשדים.

ראב"ע פירש (יא, כו; יב, א) שאברם עזב את אור כשדים במצוות ה': "והנכון בעיני שפרשת לך לך שאמר ה' לאברם, קודם זה הפסוק שהוא 'ויקח תרח את אברם בנו… ויצאו איתם מאור כשדים'". כלומר, למרות שהציווי "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" מסופר לנו רק בתחילת פרשת לך לך (יב, א), אין מוקדם ומאוחר בתורה, וכבר בסוף פרשת נח נצטווה אברהם ללכת לארץ כנען. תרח ואברם עזבו את אור כשדים בציווי ה'. וכך הוא סדר המאורעות לשיטתו:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט. וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ..

וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

הרמב"ן דחה את פירוש הראב"ע בתוקף, והזהיר את הלומד: "ואל יפתה אותך רבי אברהם בקושיותיו" (יא, כח). לדעתו, הציווי ללכת לארץ כנען ניתן לאברם בחרן (ולא באור כשדים). את יציאתו מאור כשדים תולה הרמב"ן באיומיו של נמרוד על חיי אברם ומשפחתו, לאחר שאברם שיבר את צלמיו וניצל מכבשן האש. "ותרח ואברם, היה בלבם מן היום ההוא שניצל, שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך" (רמב"ן שם).

הקושי בשיטת המפרשים הוא ששניהם מכניסים אל הסיפור את מה שאין בו: ראב"ע את הציווי ללכת אל ארץ כנען, והרמב"ן את מעשה שבירת הצלמים והצלת אברם מכבשן האש.

התמודדות עם העקרות

הבה נפנה אל הפסוקים: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח, תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן" (יא, כז). סיפור הפותח ב"אלה תולדות" (ויש אחד–עשר כאלה בספר בראשית) הוא סיפור על העמדת צאצאים ועל המאמצים שעושה האדם כדי להרחיב את משפחתו. ואכן, סיפורנו עוסק בהתרחבות משפחת תרח. בתחילה נולדים הבנים ואחר כך מסופר על נשיאת הנשים. אלא שאז נתקלת התרחבות המשפחה בשני קשיים: האחד, מותו של הרן; והשני, עקרותה של שרי: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (יא, ל). על מותו של הרן מפצה העובדה שיש לו בן ובנות שימלאו את מקומו. אולם לעקרותה של שרי לא נמצא פתרון. עובדה זו נראית שולית וכאילו נמסרת בדרך אגב, אולם מקומה במרכז הסיפור מעלה את האפשרות שאין זו הערת אגב, אלא נקודת המהפך בו. אחת הכלות עקרה ולכן ענף זה (של אברם) לא יכול להמשיך ולהתפתח.

מסתבר שזהו הקושי שעליו צריכים תרח ואברם להתגבר, ומכאן והלאה תתואר התמודדותם עם בעיה זו. הסבר זה מעלה את האפשרות שהסיבה לנדידת משפחת תרח היא עקרות שרי. תרח יוצא עם אברם ושרי למסע ארוך, מתוך מחשבה שאולי המקום הוא הגורם לעקרותה, ובמקום אחר תוכל שרי להרות וללדת. הד לתפיסה שהמקום גורם מצאנו בנתינת הגר לאברם לאחר עשר שנים לשבת אברם בארץ: "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה" (טז, ג). רש"י ורמב"ן (שם) פירשו ששרה המתינה עשר שנים מאז הגיעו לארץ מכיוון שאין ישיבת חוץ לארץ עולה מן המניין, ומעת הגעתם לארץ התחילה למנות את שנות נישואיה מחדש.

נמצא שמוקד הסיפור הוא המאמצים שמשקיעים תרח ואברם בהעמדת הדור הבא. הסיפור הפותח את מסכת חייו של אברם אכן עוסק בקושי הלידה, כראוי לדמות נבחרת, אלא שהקב"ה העביר את קושי הלידה מאברם לבניו. ומה משמעות העברה זו?

נראה כי כוונת הכתוב ללמדנו שבחירת אברם היא בעצם בחירת זרעו. יחד עם אברם נבחרו כל הדורות הבאים אחריו, ולכן דווקא לידתם (ולא לידת אברם) מתוארת כלידה ניסית. בחירת אברם אינה בחירה רק באברם האיש, אלא באברהם אב האומה. ואולי עוד למדנו מכאן שהקושי הכרוך בהתפתחות זרעו של אברהם קשור להליכתו לארץ ישראל. לא ניתן להפריד בן לידת העם והתפתחותו לבין הליכתו אל ארץ ה', היא ארץ ישראל.

הרב ד"ר אוריאל טויטו הוא ראש תוכנית המצוינות ומרצה לתנ"ך במכללת אורות ישראל

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, ל' תשרי תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסם ב-22 באוקטובר 2017,ב-גיליון נח תשע"ח - 1054. סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. הפירוש הזה נראה לי פשט ולכן שיבצתי אותו בספרי 'לדעת תורה' על אתר, עמ' 56. את ההסבר הזה להגירת המשפחה מביא כבר רבנו בחיי ואחריו האברבנאל. שד"ל מציין את דברי האברבנאל בפירושו.

  2. קצר וקולע.

    נכתב: "הקושי בשיטת המפרשים הוא ששניהם מכניסים אל הסיפור את מה שאין בו"

    הקושי הוא לא בשיטת המפרשים.
    ה"קושי" הוא בחשיבה הפרשנית שלנו שעיקרה היצמדות לטקסט כפשוטו וניתוח רציונלי.

    חז"ל הרשו לעצמם, ואנו מקבלים זאת, להכניס אל טקסטים, סיפוריים ולא רק סיפוריים, רכיבים שאינם נמצאים בטקסט או עולים ממנו, ואפילו מנוגדים לו. זו פרשנות שמוסיפה ומשמיטה, הופכת סדרי מילים ופורמת משפטים (רש"י "אלוף" בזה).

    הפרשנות החז"לית לא רק "מבארת" כדי "להבין". היא מגמתית ומיועדת להעביר מסרים. לצורך זה, טכניקות שנראות בעינינו כ"קושי" בעיני חז"ל הן כשרות.

    למשל: למשלחת שבאה לגייס את בלעם לשירות בלק הוא אומר:
    " אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב–לֹא אוּכַל, לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה, אוֹ גְדוֹלָה." (במדבר כ, יח)
    לפי הכתוב כפשוטו בלעם אומר שאם בלק ייתן לו ממון רב לא יוכל לעבור על דברי אלוהים.
    חז"ל הפכו את הכתוב על פיו כדי לקבוע שבלעם היה רודף בצע.
    רש"י מגיע למסקנה זו על-ידי שליפת כמה מילים מהמשפט והתעלמות מהשאר:
    "'מלוא ביתו כסף וזהב' – למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים."
    רש"י ע"פ מדרש תנחומא בלק ו.
    אבות דרבי נתן (פרק כט, ד"ה ורבי") מגיע לאותה מסקנה משום שלהשקפתו בלעם הוא זה שיזם את אופציית הממון שעה שבלק היציע לו רק כבוד:
    .. . שכן מצינו בבלעם הרשע שכיבד את בלק לשם ממון, שנאמר (במדבר כב, יח): "ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב…".
    בלעם פשוט אמר, "בלק לא יקנה אותי בשום מחיר".
    בנוסף, הפירוש לפיו בלעם יזם את הזכרת הממון אינו הכרחי. הגיוני לא פחות, ואולי יותר, להבין שבלעם סירב לקבל ממון שהונח לפניו, ואמר שגם אם בלק יציע לו יותר (מלוא ביתו) לא יעבור על דבר אלוהים.
    והעיקר, אם בלעם רוצה ממון מדוע שיגיד את ההיפך. אין בסיפור דמות שבלק ירצה להוליך שולל על-ידי סירוב למראית עין, ואת אלוהים אי-אפשר.

    זו דוגמא אחת מאינספור. אין כמעט טקסט תנכי שלא זכה לפרשנות "מלאכותית" כזו.

    אין הכוונה לומר חו"ח שהפרשנויות האלו פסולות או "לא נכונות".
    להיפך, אין טעם להעניק משקל רב מידי למידת נאמנותן לטקסט כפשוטו ואין לראות בהן קשיים, אלא תפישה פרשנית שאופיינית לחז"ל (ולגיטימית גם היום. ר' הרב ד"ר אוריאל טויטו, הרצח הראשון ועונשו, 'שבת', מקור ראשון, כ"א תשרי תשע"ח 22.10.18).

  3. טעות. ההפניה בסוף אל : הקרבן ב-הרצח הראשון ועונשו | אוריאל טויטו 'שבת', מקור ראשון, כ"א תשרי תשע"ח

  4. בלעם
    עוד טעות: אין בסיפור דמות ש_____ ירצה להוליך שולל על-ידי סירוב למראית עין, ואת אלוהים אי-אפשר.

  5. גם מה שהכותב מציע לא כתוב

    מהיכי תיתי שהליכה לארץ אחרת פותרת בעיות עקרות? ולמה לארץ כנען? ואם באמת סבר אברהם שבארץ כנען ייפקד – למה לא הלך לשם גם בלי ציווי? הרי תרח ישמח מאד שיילכו ויפקדו בבן.

    ההגיון הפשוט הוא כדעת הרמב"ן, שהרבה יותר קל לאברהם להחזיק באמונתו המונותאיסטית במקום פריפרי ולא בבירת מסופוטמיה, שבה עלול השלטון לראות בו אוייב מסוכן.

    העדיפות היתה להגיע לארץ כנען שבה ישב מלכיצדק מלך שלם שהיה 'כהן לא-ל עליון' ושותף לאמונתו של אברהם,, אבל מבחינת הביטחון שנותן מקום פריפרי – גם חרן היתה בסדר, ולכן היו תרח ובעקבותיו אברהם מוכנים להסתפק בברירת המחדל שנתנה חרן, אך ה' חשב אחרת…

    בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: