הרצח הראשון ועונשו | אוריאל טויטו  

 

כיצד ייתכן שקין בונה עיר ומוליד ילדים מיד לאחר שהוענש בגלות על ידי הא–ל? הצעה חדשה

בשנת תשנ"ח הוזמן הסופר א"ב יהושע להרצות בחוג לספרות של אוניברסיטת תל–אביב. הרצאתו פורסמה בכתב העת מאזניים תחת השם: "מהו בעצם עונשו של הרוצח הראשון" (אלול תשנ"ח, עמ' 6-3), ובה ניסה להוכיח כי מצבו של הרוצח הראשון הוטב בעקבות הרצח. ואז שאל: "האם יש טעם לקבל את סמכותו המוסרית של א–לוהים, אם זו רמת הצדק שהוא משליט בעולמו?"

אבקש בדברים הבאים לעיין בטיעונו של יהושע לאור המסופר במקרא. האמנם הוטב מצבו של קין לאחר הרצח?

איור: מנחם הלברשטט

תבנית הסיפור הבודד

נזכיר את הסיפור בקצרה, כמתואר בפרק ד בספר בראשית: קין רוצח את הבל אחיו ונענש על כך בגלות. מעתה הוא יהיה נע ונד בארץ ולא ימצא מנוח לכף רגלו. אלא שקין אינו משלים עם העונש שקיבל ובעזות מצח מתווכח עם הא–ל, אשר נענה לו ונותן לו "אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ". קין יוצא מלפני הא–ל ואז מגיעה התפנית – לא רק שקין אינו מקיים את העונש שהושת עליו ויוצא לנדודים, אלא שבניגוד לדברי הא–ל הוא מקים משפחה, מוליד ילדים, בונה עיר וכנראה מהקשר הפסוקים, אף מתיישב בה ישיבת קבע (ד, טז–יז):

וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ.

לכאורה, המסקנה העולה מכאן שאכן א"ב יהושע צדק – לא רק שהרוצח הראשון לא נענש, אלא שמצבו השתפר, והדבר כמובן אינו מתיישב עם מידת הצדק והיושר.

שאלה זו לא נעלמה ממפרשי המקרא, ותשובותיהם עימם. אנו ננסה לענות על כך בדרך אחרת, הקשורה לתבנית הסיפורית במקרא. ככלל, הסיפור הבודד הוא היחידה הבסיסית שדרכה התורה מעבירה את מסריה לקורא, ולכן גבולותיו של הסיפור חשובים לקביעת המסר העולה ממנו. סיפוח חלקים שאינם שייכם לסיפור, כמו גם השמטת חלקים ממנו, יכולים להביא לשינוי, עד כדי היפוך, במגמת הסיפור ובלקחו.

לפיכך עלינו לשאול: האמנם פסוק י"ז, המספר על נישואי קין ובניית העיר, הוא חלק מסיפור הרצח? הכתוב עצמו מעיד שלא. פרק ד' כולל בתוכו שלוש פרשיות שונות, שהכתוב עצמו הבחין ביניהן על ידי נתינת כותרת שווה לכל אחת מהן:

(א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן

(יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ

(כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת

כל אחת מהפרשיות מתחילה בידיעת הבעל את אשתו – דבר המבטא התחלה חדשה, הן מבחינה ביולוגית והן מבחינה ספרותית. אם כך הוא, מסתבר שכך יש לקרוא את הפסוקים על קין: בפסוק ט"ז מתפזרות הדמויות של סיפור הרצח – "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'", ובפסוק י"ז נפתח סיפור חדש בידיעת קין את אשתו.

התיישבות מוקדמת

משהגענו לכאן ניתן להעלות את ההשערה כי אין כל קשר בין סיפור הרצח ובין התבססות קין בעיר. במקרא, סמיכות הסיפורים אינה מחייבת סמיכות של זמן ההתרחשות, וממילא הקביעה כי פסוק י"ז הוא חלק מסיפור אחר מעלה את האפשרות כי בינו לבין סיפור הרצח עבר זמן ניכר, שבו התקיימה גזרת הגלות.

יתר על כן, ייתכן שהמסופר בפסוק זה התרחש קודם לסיפור הרצח. דרך הסיפור במקרא היא שלא לערב בין סיפורים, גם כאשר הם התרחשו במקביל, ולספרם בנפרד. פרשנותם הנכונה תוכל לצמוח רק מתוך ההבנה שלמרות שהם מסופרים בנפרד הם התרחשו במקביל ואף ייתכן שהשני אירע לפני הראשון. עמד על תופעה זו הרמב"ן בפירושו לספר ויקרא (טז, כג): "ודרך הכתובים בכל מקום להשלים העניין אשר התחיל בו, אף על פי שיש בו קצת עניין מאוחר למה שיזכיר אחר כך".

ייתכן אפוא שכך הדבר גם בפרקנו. הסיפור המתאר את התיישבות הקבע של קין לא התרחש לאחר רצח הבל, אלא לפניו. רועי צאן שאינם קבועים במקום אחד גרים באוהלים, ואילו קין, שהיה עובד אדמה, סביר שהיה יכול לבנות לעצמו עיר. סיפור מעשיהם של צאצאיו של קין, שהתרחש שנים רבות לאחר הרצח, הוא כבר סיפור חדש, ולכן שובץ לאחר הרצח – למרות שהאירוע הראשון המתואר בו, היינו העמדת הצאצאים ובניית העיר, התרחש קודם לרצח.

ראיה לטענה זו ניתן למצוא בדבריו של קין: "וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" (שם, יד). טענתו קשה להבנה: והרי אין בעולם אדם זולת קין והוריו, וממי הוא פוחד? על כורחנו יש לומר שהתפתחות השושלת (לפחות של קין, ואולי גם של שת) אירעה עוד קודם לרצח הבל. נמצא לאור זאת שפסוק י"ז אינו מתאר את שעשה קין לאחר שנענש, אלא את מה שקין הפסיד מחמת חטאו. לקין היו בית, אישה ובן, ואת כולם הוא הפסיד מכיוון שנאלץ לצאת אל ארץ נוד – היא הארץ שאליה היו מגורשים המנודים שבחברה, הרוצחים והעבריינים – בגזרת הא–ל. לאור כל זאת מתגלה שהליכתו של קין לארץ נוד לא הייתה כדי לבנות עיר, אלא ההפך מכך: קין נענש בכך שנאלץ לעזוב את עירו כגולה לארץ גזרה, ובכך קיים את העונש שהושת עליו.

הרב ד"ר אוריאל טויטו הוא ראש תוכנית המצוינות ומרצה לתנ"ך במכללת אורות ישראל

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, כ"א תשרי תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 באוקטובר 2017, ב-גיליון בראשית תשע"ח - 1053 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 15 תגובות.

  1. תודה על הפוסט , אלא שהדברים ( הן של כבוד הרב , בטח של הסופר יהושוע ) לא ממש אחוזים במציאות עם כל הכבוד . ספר בראשית , כשמו כן הוא , מתאר לנו ראשיתם של דברים . ראשיתם ואחריתם , והכל בהקשר הסיבתי . התיאורים אינם ריאליסטיים כמובן , אלא , מיתיים סימבוליים . כבר בפרקים קודמים ראשונים , אנו למדים על טיבו של העולם , על הקשר הסיבתי לתופעות שונות , מטבע הבריאה וההתרחשויות בתכוף לה , הנה :

    עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.

    ועוד :

    וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. {ס} טז אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ. {ס} יז וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב.

    כך הדברים מכאן ואילך , אלו הסיבות לדברים מכאן ואילך . סיפור קין והבל , מלמד אותנו על ההעדפה המוסרית , בחיי הנוודות ורעיית הצאן , על פני יושבי הקבע ועובדי האדמה , ולכן , שעה האלוהים למנחתו של הבל , ולא זו של קין . וכך גם באחריתו של דבר , אך טבעי , שקיין ימלא את תפקידו הסימבולי והטבוע , של בניית עיר , שהיא כל כולה , סמל ליישוב הקבע . אין לנתק זאת , מפרשת הרצח ועונשה כאמור , אלא נהפוך הוא , משלים לעילא הפרשה . והרי , מוצא הישראלים ( המוצא הגרעיני / תיאולוגי ) הינו זה של עובדי צאן ( וראה יעקב ובניו , ותועבת מצרים כל רועה צאן ) .

    כאן ניתוח יוצא מן הכלל , באתר " כיפה " את סיפור קין והבל , והדרש הצומח כאמור :

    http://www.kipa.co.il/jew/pash/35/64669.html

    תודה

  2. ואולי היתה זו 'עיר מקלט'?

    לגבי השאלה איך בונה קין עיר אחרי שנגזר עליו להיות נע ונד? – במקום אחר הצעתי שמשום שהוא עצמו היה צריך לחיות חיי נדודים ולא יכול היה להגן על משפחתו, לכן בנה לבנו עיר שיהיה מוגן בה בזמן שאביו נודד (וכפי שבני ראובן וגד בנו ערים לטפם שבהן יהיו מוגנים בהיעדרם של האבות).

    כעת עולה בדעתי שהעיר נחשבה לקין כ'עיר מקלט' שבה יכול היה למצוא מנוס מהצורך התמידי לברוח מפני גואל דם אפשרי. קין קורא לעיר על שם בנו, לומר שאינו מנהיג העיר, אלא בניגוד למקובל שהבן חוסה בצילו של האב – קין רואה עצמו כעת כחוסה בצילו של בנו וטפל אליו.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • שתי תפיסות בהבנת עניינו של הקרבן

      נראה שיש הבדל בין תפיסתו של קין לתפיסתו של הבל לגבי הקרבן. קין תופס שהקרבן הוא מתנה לה', בעוד הבל מבין שהקרבת בעל חיים היא סמל לאדם שצריך למסור את נפשו לעבודת בוראו.

      התורה שילבה גם את קרבנו של קין כנלווה לקרבנו של הבל, שהרי קרבן מן החי צריך להיות מלווה בנחה ונסכים מהצומח. לו היה קין מבין זאת מעיקרא, היה רואה עצמו כנלווה אל אחיו הצעיר, וכך היתה עבודתו מקובלת בעיני ה'. 'שבת אחים גם יחד'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  3. זלפשה # אלוהים בסדר גמור

    (מתנצל מראש על אורך התגובה)

    לטענתי, השאלה המוסרית של הצדק האלוהי, "רשע וטוב לו", לא מתעוררת בקשר לקין.
    מי שמעורר שאלה זו, היא ההנחה ש"מקים משפחה, מוליד ילדים, בונה עיר … [ו] מתיישב בה ישיבת קבע" זה דבר טוב וחיובי שאינו מתיישב עם עונש. מסתבר שלא.
    לגבי הולדה, אין צורך להשחית מילים שילדים זה לא תמיד שמחה. ילדי התנ"ך לא תמיד מביאים תעודות טובות לאימא ואבא. קין עצמו לא הרווה את הוריו נחת.

    בניגוד להנחה של א.ב. יהושע ושל הכותב, בניה ממש של עיר (להבדיל מנבואות לעתיד, תפילות ומזמורים) מופיעה לאורך כל התנ"ך (אני כמעט מוכן להסתכן ולומר תמיד) בהקשרים שליליים:

    בראשית.
    אימפריית הרשע צוררת ישראל- פרק י – יא מִן-הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת-נִינְוֵה וְאֶת-רְחֹבֹת עִיר וְאֶת-כָּלַח. יב וְאֶת-רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה.

    מרידה באלוהים- פרק יא – ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ… ח וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.

    שמות.
    גלות, שעבוד, עבדות – פרק א – יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת-פִּתֹם וְאֶת-רַעַמְסֵס.

    במדבר.
    חטא המרגלים – פרק יג – כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם.

    סיחון- פרק כא – כו כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת-כָּל-אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד-אַרְנֹן. כז עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן. כח כִּי-אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.

    יהושע.
    קללת יריחו – פרק ו – כו וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת-הָעִיר הַזֹּאת אֶת-יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ.

    שופטים.
    בגידה – פרק א – כד וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן-הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת-מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד. כה וַיַּרְאֵם אֶת-מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת-הָעִיר לְפִי-חָרֶב וְאֶת-הָאִישׁ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ. כו וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

    פסל מיכה, שוד, עבודת אלילים – פרק יח – כח וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה-הִיא מִצִּידוֹן וְדָבָר אֵין-לָהֶם עִם-אָדָם וְהִיא בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית-רְחוֹב וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. כט וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם-הָעִיר לָרִאשֹׁנָה

    פילגש בגבעה אונס, רצח, מלחמת אזרחים, חטיפת נשים – פרק כא – כג וַיַּעֲשׂוּ-כֵן בְּנֵי בִנְיָמִן וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם מִן-הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל-נַחֲלָתָם וַיִּבְנוּ אֶת-הֶעָרִים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם. כד וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ.

    מלכים א.
    מלכים חוטאים עובדי עבודה זרה עומרי ואחאב – פרק טז – כד וַיִּקֶן אֶת-הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת-הָהָר וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם-שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן. כה וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו.
    לג וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת-הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. לד בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן.

    אחאב. יציאה למלחמת תבוסה מול ארם בעצת נביאי שקר – פרק כב – לז וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן וַיִּקְבְּרוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן. לח וַיִּשְׁטֹף אֶת-הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמוֹ וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֵּר. לט וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה וְכָל-הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. מ וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב עִם-אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו.

    ירמיהו.
    נבואת חורבן בית ראשון – פרק לב – כח לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי נֹתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל וּלְכָדָהּ. …. לא כִּי עַל-אַפִּי וְעַל-חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי.

    הושע.
    עבודה זרה – פרק ח – יג זִבְחֵי הַבְהָבַי יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ יְהוָה לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲו‍ֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ. יד וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת-עֹשֵׂהוּ וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת וִיהוּדָה הִרְבָּה עָרִים בְּצֻרוֹת וְשִׁלַּחְתִּי-אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ.

    חבקוק.
    בניית רשע – פרק ב – יב הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה. יג הֲלוֹא הִנֵּה מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי-אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי-רִיק יִעָפוּ. יד כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת-כְּבוֹד יְהוָה כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל-יָם.

    קוהלת.
    כפיות טובה – פרק ט- יד עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא-אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים. טו וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט-הוּא אֶת-הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת-הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא.

    דניאל.
    חלום נבוכאדנצר מתבשר על עונשו, גזירת גירוש אובדן מלוכה-
    פרק ד – כו לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי-עֲשַׂר עַל-הֵיכַל מַלְכוּתָא דִּי בָבֶל מְהַלֵּךְ הֲוָה. כז עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר הֲלָא דָא-הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דִּי-אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ בִּתְקַף חִסְנִי וְלִיקָר הַדְרִי. כח עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא קָל מִן-שְׁמַיָּא נְפַל לָךְ אָמְרִין נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא מַלְכוּתָא עֲדָת מִנָּךְ.

    עזרא.
    האגרת לאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא, הפסקת הבניה בירושלים- פרק ד – ח רְחוּם בְּעֵל-טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה עַל-יְרוּשְׁלֶם לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא. .. טז מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָה לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן לָקֳבֵל דְּנָה חֲלָק בַּעֲבַר נַהֲרָא לָא אִיתַי לָךְ… כד בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית-אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם וַהֲוָת בָּטְלָא עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרָס.

    עולה, שההנחה לפיה בניית עיר הינה דבר חיובי אינה מחזיקה מים. בניית עיר מקושרת לתופעות שליליות. קין נמצא במקומו הנכון. אין מקום לתהיות לגבי הצדק האלוהי.

    להשלמה: בניית עיר חיובית בשתיים : מלכי יהודה שעשו הישר בעיני אלוהים, וכשניתן צו או היתר אלוהי מפורש לבנות עיר, כמו ההיתר שהוענק לגד ולראובן לבנות בעבר הירדן המזרחי ערים להגנת משפחותיהם, למען יוכלו להצטרף אל יתר השבטים בכיבוש כנען.

    • בניין עיר כזכות

      אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות? מפני שהוסיף כרך בארץ ישראל…

      • ובפרט כשהיא נקראת על שם אחר

        בס"ד עש"ק אל עמק שוה תשע"ח

        הצדדים החיוביים שבעיר הם: (א) ההגנה ליחיד (ב) האפשרות לפתח חיי חברה וקהילה.

        הצורך בהגנה שנותנת העיר ליחיד היא תוצאה ממעשהו של קין. אחרי שהראה את הדוגמה השלילית, לנצל את אי הימצאות אנשים רבים 'בשדה' וקם על אחיו להורגו – היה השדה למקום לא בטוח, ונוצר הצורך להקים 'מרחב מוגן'.

        אך השורש של חטא קין היתה הקנאה והתחרות שבין אנשים. כאן יש בעיר סיכון וסיכוי. אם נשארת רוח הקנאה והתחרות – הרי שבעיר בה חיים אנשים רבים בצפיפות הסיכון גדול יותר.

        אך בעיר יש גם פוטנציאל הפוך: היא יכולה להיות מקום של תמיכה ועזרה הדדית. כשאנשים רבים ושונים מתרכזים יחד – יכול כל אחד לתרום מכישוריו הייחודיים לרווחתם של כל תושבי העיר. הגיוון הגדול של בני העיר הופך לברכה לכולם.

        שאלת המפתח להצלחת החברה שבעיר היא מה נקודת המוצא? וכאן הראו קין ועמרי את הדרך הראוייה. שניהם ביטאו בקריאת עירם על שם אחר, את ערך ה'פירגון' לזולת.

        קין קורא לעירו 'חנוך' על שם בנו, וכך קובע לעיר את ייעודה – לגדל ולחנך את הבנים. עמרי קורא לעירו 'שומרון' על שם האיש להסכים למכור לו את המקום, ובשם זה רמז גם על ייעודה של העיר – לשמור ולהגן על תושביה.

        בערים 'חנוך' ושומרון' ובעיר הקודש 'ירושלים', רמוזים פסוקי ברכת הכהנים: 'יברכך ה' *וישמרך*, יאר ה' פניו אליך *ויחנך', ישא ה' פניו אליך וישם לך *שלום*'.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • זלפשה # אלוהים בסדר גמור

          שבוע טוב ש.צ. לוינגר.

          "ובפרט כשהיא נקראת על שם אחר"

          פירגון? שופטים פרק יח- כט "וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם…"
          המפרגנים לאביהם הם אותם שודדי אֵפוֹד וּתְרָפִים וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה שייסדו ובנו עיר פולחן אלילי על-שמו.

          "דן" שם לא פחות טוב מ"חנוך":
          בראשית ל, ו וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן-לִי בֵּן עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן.
          רש"י : "דנני אלהים. דנני וחייבני וזכני."

          על משקל דבריך " קין קורא לעירו 'חנוך' על שם בנו, וכך קובע לעיר את ייעודה – לגדל ולחנך את הבנים"

          בני דן קראו לעירם "דן" על שם אביהם וכך קבעו לעיר את ייעודה – להיות עיר משפט וצדק (של שודדים ועובדי אלילים).

          אם מקישים מחזון בני דן אל חזון קין, היעד החינוכי שלו היה הקמת ישיבה גבוהה וכולל ללימודי עבריינות.

          מה גם כפי שלמדונו בני דן, לקרוא עיר על שם קרוב משפחה לא נותן הרבה נקודות זכות. יש ערים ששמותיהן תאווה לאוזניים. הם לא שיקפו את מה שהתרחש בהן. ירושלם, בית אל.

          על היתר לא חולק.

          אבל בשביל כל העניין של הגנה ליחיד, ביטחון, האפשרות לפתח חיי חברה וקהילה, עזרה, כישורים וכולי, בשביל אלו אין צורך לבנות עיר. אפשר לגור בעיר קיימת עם סיכונים וסיכויים, קנאה ותחרות, וגם פוטנציאל לבנות (לתרום לחברה) ולהיבנות בעצמך.

          המאמר מעורר את שאלת הצדק האלוהי מתוך הנחה שבניין עיר הוא דבר חיובי שקין זכה בו.
          כפי שהראיתי, ההשקפה התנכית היא אחרת
          (הוסף לרשימה את הבנאים החוטאים ירבעם בעל עגלי הזהב בדן ובית אל [ מלכים א, יב, כה והלאה] ואת רחבעם המבולבל בעל העקרבים שבנה ערים רבות [דברי הימים ב יא, ה-יב] " וּכְחֶזְקָתוֹ עָזַב אֶת-תּוֹרַת יְהוָה וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ" [דברי הימים ב יב, א]).

          לכן, גם ההנחה שאלוהים הניח לקין לחמוק מעונש, בבחינת רשע וטוב לו, אינה נכונה. להיפך, בניין עיר, לפי הסטטיסטיקה התנכית, הוא מעין חותמת מים שמסמנת חטאים.

          אין נפקא מינה אם לעיר יש ערך חיובי, פרטי או ציבורי, או שהיא מתקנת את קין, או שרמת החיים שלו עלתה, או שיש לו משפחה נהדרת. מה שרלבנטי לעניין הצדק האלוהי (נושא המאמר), הוא שקין ממשיך לשאת אות קין שמסומן בקוד תנכי לחטאים- בניית עיר.

          יתכן אפילו להיפך: מאחר שקין בנה עיר, האקט הזה הוכתם בפשעו והפך סמן תנכי לחטא עבור חוטאי כל הדורות כולל דור זכריה. במילים אחרות: בניית עיר קבלה משמעות שלילית לא בגלל שהיא כזו מטבעה, אלא בגלל שזה מה שקין עשה. אילו היה נוטע כרם, הייתה פעולה זו סמן לחטא.
          לפי הטענה הזו, קין לא רק שנשאר חוטא משבנה עיר, הוא זכה למעמד של אבי החוטאים לעולמים ונבחר לעצב את הלוגו שלהם.

          " וַיִּקֶן אֶת-הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת-הָהָר וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם-שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן. כה וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו."

          "שמר" אינו חייב להתפרש כאדם בעל נדל"ן. סביר יותר שזה מקדש האליל המקומי של פולחן אנשי השומרון (ראה http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11123) שמכר לעומרי שטח בבעלותו (כידוע, בדתות אחרות מנזרים וכנסיות מחזיקים נדל"ן רב).
          קריאת העיר בשם האליל מתיישבת היטב עם הסיפא של אותו פסוק ממש: "וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו."
          "שומרון" היה מרכז עבודת אלילים לפני עומרי (ירבעם) בזמן עומרי וגם אחריו (בנו אחאב). השם קיבל משמעות חיובית לא בזכות הטייתו ("לשמור") או ההיסטוריה המפוקפקת שלו, אלא (יש להניח) משום שלא יעלה על הדעת שחלק כה חשוב של ארץ ישראל ייקרא בשם אלילי (אפשר היה להחליף שם אבל זה כרוך באי-נוחות רבה לתושבים – לשנות כתובת בדואר, משרד הפנים, ביטוח לאומי…).

        • אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה (לזלפשה)

          בס"ד י' בחשון ע"ח

          לזלפשה – שלום רב,

          אין הקב"ה שכר כל בריה. נבוכדנצר זכה למשול בכיפה בזכות שלוש פסיעות שפסע לכבוד ה'; עגלון זכה שבתו תהיה אמה של מלכות' בית דוד בזכות שקם כשאהוד אמר לו 'דבר אלקים לי אליך'. מובן שאין זה פוטר אותם מאחריות למעשים לא ראויים שעשו.

          וכך בני דן מוזכרים לשבח על המעשה הטוב שעשו בהוספת עיר בארץ ישראל, ועל כך מברכם משה: 'דן גור אריה יזנק מן הבשן', וודאי שאין בכך הסכמה על גזל ועבודה זרה שעשו. וכך זוכה עמרי לשושלת מלוכה על המעשה הטוב שעשה בהוספת עיר בא"י (וכדברי רבי יוחנן ותנא דבי אליהו), ואין זה פוטרו מאחריות על מה שעשה הרע בעיני ה'.

          בנין העיר על ידי קין וקריאתה על שם בנו 'חנוך', היא מעשה בולט של תיקון. מי שנכשל בשל קנאה באחיו, הולך 'לצד השני' ומראה שהילד הוא העיקר והאב הוא רק 'חונך' לילד. רעיון המקובל מאד בתקופה המודרנית, אך היווה חידוש מהפכני בימי קדם, בהם היתה התפיסה המקובלת של יחס ההורה לילדיו 'קניתי איש את ה". קין המחדש שמטרת העיר והמשפחה היא לחנך את הדור הבא – חידש בכך חידוש עצום וצעד צעד גדול בדרכי התשובה.

          אף את אברהם משבח ה' כמחנך את בניו ובני ביתו 'כי ידעתיו (= אהבתיו} למען אשר יצוה את בניו ובני ביתו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט', וכך מתאר ח"נ ביאליק את יעקב לעומת עשיו: 'בניו חייו, ללמדם חייב, כי שמו יעקב'!

          בברכה, ש.צ. לוינגר

        • העיר היא מכשיר

          בס"ד י"א בחשון ע"ח

          לזלפשה – שלום רב,

          על כל פנים, בניית העיר בא"י נחשבת לעמרי לזכות בעיני רבי יוחנן ובעיני תנדב"א. אף בברכת האורח לבעל הבית הוא מברכו 'ויהיו נכסיך מוצלחים וקרובים לעיר' העיר והקירבה אליה מעניקים ביטחון. בשדה יכולה נערה לצעוק 'ואין מושיע לה', בעוד שבעיר יש מי שישמע ויציל.

          ההימצאות בחברת אנשים יוצרת מחוייבות למערכת נורמטיבית כלשהי. הגע עצמך, שהרצח הראשון אירע דווקא 'בהיותם בשדה'. כשרחוקים מהחברה מתרופפות גם הנורמות הבסיסיות. ההתבודדות בשדה יכולה להביא את האדם להתעלות יתירה, אך גם ל'ג'וקים בראש', כך שהאוירה של השדה אינה בהכרח שלווה ופסטורלית כפי שמנסים רוסו ודומיו לצייר, ואינה ערובה לנקיון הנפש.

          בעיר, מלבד החיבור של האדם לחברה, יש גם הקלשה של הרגשת האדנות של האדם על הטריטוריה הפרטית שלו. יוסף, בבקשו להפנים בלב המצרים שהם רק אריסים באדמת המלך, העביר את העם לערים. וכך גם הכהנים והלוויים שלא קיבלו חלק ונחלה בארץ, קיבלו ערים לשבת בהם.

          בסופו של דבר העיר היר מכשיר רב עוצמה. הוא יכול להיות מנוצל לטוב, להגנה על היחידים וליצירת חיי חברה תקינים ולהטמעת מערכת נורמטיבית ראוייה, והיא חלילה יכולה ליצור חיי קנאה ותחרות, פאר וגאווה. זה טיבו של כל מכשיר, שככל שנהיה מודעים לעוצמתו – ניתן את הדעת להשתמש בו בדרך הטובה ביותר.

          בנקודבה זו אולי דברינו משלימים זה את זה. אתה מבהיר את צדדי הסיכון הרוחני שבבניין עיר, ואני מדגיש את צד הסיכוי.

          בברכה, ש.צ. לוינגר

      • זלפשה # אלוהים בסדר גמור

        יש מקור נוסף:
        "תנא דבי אליהו (אליהו רבה פרק ט'): "פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים, שאלתי להם: מפני מה נשתנה עמרי המלך, שכל המלכים שלפניו לא זכו להושיב את בניהם תחתיהם על כסא מלכותם, ואילו עמרי זכה להושיב שלושה מלכים מזרעו על כסאו? אמרו לי: לא שמענו. אמרתי להם: רבותי, עמרי זכה להושיב שלושה מלכים על כסאו, משום שבנה עיר גדולה בארץ ישראל".

        ניסו לאתר נימוק שיסביר את זכיית עומרי להושיב שלושה מלכים. כנראה שברקורד המרושע שלו לא מצאו דבר, חוץ מבניה שיכולה להיחשב חיובית בנסיבות מסוימות – כשמתבצעת על ידי מלכי יהודה הטובים (עד ימיו- דוד, שלמה, אסא [לפני שחלה] ויהושפט). לפיכך, הלבישו אותו לרגע באדרת מלך טוב ומצאו בבניה קולב לתרץ את זכותו.
        במילים אחרות, אלמלא הצטרכו לתרץ את זכותו, או אילו אפשר היה למצוא תירוץ מוצלח יותר מאשר בניה, היו מסתדרים בלעדיה.

  4. זלפשה # אלוהים בסדר גמור

    כי לכאורה הניח, כמו א.ב. והכותב, כי בניין עיר הוא זכות (מדוע לכאורה- ראה בהמשך).
    אני חולק על ההנחה הזו.
    כמו לומר שנוח היה צדיק בגלל שבנה תיבה.
    אילו עומרי היה מוכר כמלך צדיק, ללא קשר לבניין עיר, צדיקותו הייתה נותנת ערך חיובי לבניין עיר.
    זה החריג שהזכרתי. התייחסתי לבניין עיר כחיובי משום שמלכי יהודה שעשו זאת, עשו את הטוב בעיני אלוהים (בעיקר מלחמה בעבודה זרה והנחלת עבודת אלוהים). לא להיפך. לא בניין ערים הוא מה שעשה אותם מלכים טובים.
    התנ"ך מראה חוקיות שבניין עיר מופיע (אולי) תמיד בהקשרים שליליים, חוץ משני החריגים שהזכרתי (שהשני כולל את נחום שהוא דוגמא קלאסית).
    אגב, אם מניחים שבניין עיר הוא זכות אז אין מלכים רעים. כולם בנו ערים.
    בנוסף, דברי רבי יוחנן לא מעידים אפילו על ההנחה שייחסת לו- שבניין עיר זה דבר חיובי. הוא התייחס למקרה ספציפי של עומרי.
    מה גם שלזכות במלכות לא חייב להיות טוב (התורה רואה במלכות רע הכרחי). גם גנטיקה מוצלחת מזכה במלכות.

  5. זלפשה # אלוהים בסדר גמור

    וגם רצח.

  6. זלפשה # אלוהים בסדר גמור

    אפשר גם לומר שקין מרצה את עונשו, "נע ונד בארץ ולא ימצא מנוח לכף רגלו", על-ידי זאת שהכתם שלו, שמקבל ביטוי סמלי בדמות בניית עיר, נע ונע מדור לדור, מחוטא לחוטא, מחטא לחטא, ולא ימצא מנוח לכף לרגלו – לעולם יהיו חוטאים וחטאים, "… כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם."

  7. זלפשה # אלוהים בסדר גמור

    צהריים טובים ש.צ. לוינגר.

    אנחנו אומרים בדיוק אותו דבר: "אין הקב"ה שכר כל בריה". היינו, שניתן להעניק לרשע שכר כלשהו, או שבח, בזכות מעשה טוב שעשה, ושאין בכך משום מחילה.

    בניית עיר יכולה להיות חיובית, או עלולה להיות שלילית, בהתאם לנסיבות, תלוי בתוכן הקופה שהבונה נושא על גבו, ובמשקלה (לפעמים גם בניחוחה).

    כפי שהראיתי בברור, בניית עיר (פרט לשני חריגים) מסמנת בתנ"ך באופן מובהק מעשים שליליים (תיכף אסביר מדוע).

    בדיוק כפי שאתה טוען ומדגים, אצל עמרי חיפש מי שחיפש ומצא "מתחת לאדמה", דבר חיובי שניתן לראות בו מעשה טוב – בניית עיר – ולבנות ממנו כס מלכותי לשלשה בנים.

    מדובר בהחלטה נקודתית אד-הוק לגבי עמרי (מתנצל על הציטוט העצמי: "הלבישו אותו לרגע באדרת מלך טוב ומצאו בבניה…"). אין בה מחילה לעומרי, כפי שאין בה (כאמור בתגובתי למובאה מרבי יוחנן) קביעת הלכה כללית ההופכת בניית עיר על-ידי חוטא למעשה לא-שלילי.

    באשר לתיקון של קין. אני סובר אחרת ממך, אבל אין בהכרח סתירה בין דיעותינו. פשוט מאד:

    א. המאמר (זה שאנחנו מגיבים אליו) ניסה להסביר, כיצד יתכן שבמקום להיענש קין זכה להקים משפחה ולבנות עיר.

    ב. ההנחה בבסיס שאלה זו, היא שבניין עיר הינה דבר חיובי. הראיתי שהנחה זו אינה תואמת את הטקסט התנכי (פרט לאותם שני חריגים).

    ג.בניין עיר הינו סמן תנכי (סימן מים) לחטא כלשהו של מלך או אחר. בין אם סימון זה נבחר לכך משום שקין הכתים אותו בחטאו, ובין אם מסיבה אחרת. למשל: בניה מאסיבית ומפוארת מאד מזוהה עם ממלכות גדולות אימפריות צוררות לישראל, ועם עוצמה צבאית וכוח ברוטלי שאינו מתיישב עם דרך היהדות: החל מהפירמידות של מצריים, דרך ארמונות אשור, גני בבל, אדריכלות יוון וכלה בבניה של רומי. בעצם גם הכנסיה הקתולית, על הכנסיות המפוארות שלה, לא הייתה חביבה כלפינו במיוחד כלפינו. ואין לשכוח את גדול הבונים – הורדוס. דעת חז"ל לגביו הייתה, למען צחות הלשון, לא חיובית (לאור זאת אני צופה בעיות עם מנהטן ואבו-דאבי).

    ד. לפיכך, בניית עיר על-ידי קין אינה עושה אותו חיובי יותר ואין בה מחילה או ויתור אלא היא אות קין שהוא ממשיך לשאת כקין החוטא.

    ה. קין ממשיך לרצות את עונשו גם ברגע זה, אלא שעם הבניה העונש החליף מימד, ממרחב לזמן.
    "נע ונד בארץ ולא ימצא מנוח לכף רגלו" אינו עוד נדודים ברגל. חטאו, שמקבל ביטוי סמלי בדמות בניית עיר, נע ונד בזמן וממשיך להתגלגל ולהתגולל מדור לדור, מחוטא לחוטא, מחטא לחטא, וכפי שנאמר: "ולא ימצא מנוח לכף לרגלו" משום שחוטאים וחטאים הם חלק בלתי נפרד מהאנושות: "… כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם."

    ו. אין בכך סתירה לרעיון החינוכי שלך.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: