בידור לפירוק חומרים קשים | צור ארליך

 שיפוט מהיר – 1053

 בשורות טובות

שירז אפיק

מטר, 213 עמ'

שירז אפיק ניגשת לסוגיות כבדות בכלים קלים. מנקרת את הסלעים בחדווה תרנגולית. עוקרת הרים בכפית כיפית. ההרים: בריאות הנפש, פסיכוזה, שכול, זקנה, בדידות, קנאה בין אחים. הכלים: קלות דעת דברנית, הומור שנון, אירוניה משועשעת, רכיבים בלשיים-מותחניים, מלוא הטנא עגבנוּת, וגיבורה-מספרת מהסוג הזורם המצוידת ביופי מפיל שדוּדים ובחיבה מעשית למוצרי קנאביס.

חייהם האינטימיים והנרקוטיים של יושבי העיר העברית הראשונה מצטיירים ב"בשורות טובות", כמו בעוד יצירות מהשנים האחרונות, כדומים לאלו של ציבור הדבורים והפרחים באחו אביבי. עניינים אלה ודומיהם המאפיינים את ספרנו עלולים היו להרחיקו מהיכל קודשו של מוסף שבת ומדורו הנכבד הזה, ולעטר אותו בהמלצה לעורכי "לאישה" או "בלייזר" שיפרסמו אותו בהמשכים, או לחברות תעופה שיספקו אותו ללקוחותיהן בשעות שמעל העננים, או ליצרני סדרות מתוסרטות של אחר הצהריים שיבואו ויהפכו אותו לשיחת היום במקומות-העבודה העייפים.

ובכל זאת – כאן. ראשית, כי אם כבר בידור שבכתב, הנה לכם המלצה על אחד אינטליגנטי. מצחיק באמת, ובאיזשהו אופן גם מזכך. ואם כבר דו"ח פנימי על ישראל המתירנית, הנה לכם אחד מפוכח, אירוני אפילו. יש חן במודעות העצמית המוסווית של המספרת ובעיקר של הכותבת. הראשונה, בדרכה הנהנתנית, מעבדת את אסונה המשפחתי במין תערובת מעוררת אהדה של קוצניות ידענית עם תמימות הגנתית קיצונית כלפי מה שבאמת חשוב. השנייה, שהמציאה אותה, עושה שימוש מחושב, נהנתני בדרכו, בכלי הרומן הזול לפירוק חומרים קשים.

וזו כבר, בעצם, הסיבה השנייה לדבר על הספר הזה. החומרים שלו, כמו הכימיקלים של הגיבורה אראלה, הם חומרים ממריצים, חזקים, קשים, כאובים ביסודם. אראלה היא אחותם הקטנה של תאומים, עידו וגונן. גונן הידרדר למשבר פסיכוטי זמן מה לאחר נישואיו ונעלם. המשפחה הרעישה את המדינה לאורך שלוש שנים, ואז חדלה, עד שאחרי עשרים שנה הסיפור מתעורר. והוא יוביל את אראלה להסרה דרמטית של עיוורון ורמייה עצמית. שירז אפיק בונה את זה יפה, בעזרת התרוצצות נכונה בין הווה לזיכרונות עבר, ובסיוע דמויות מוקצנות, הזויות משהו, כמיטב המסורת הפנטסטית-למחצה המתפתחת לה בספרותנו, דבר שאפשר לאהוב ואפשר, ואולי הגיע הזמן, למאוס בו.

המתח בין רך לקשה, בין גבוה לנמוך, מתקיים גם במארג הסגנוני של הספר. הוא נוטה בגלוי אל הרך והנמוך, אל מה שנראה ככתיבה טבעית הצונחת אל המקלדת היישר מן הפה המפטפט; אך מפיה של המספרת נושרות כמבלי משים גם מרגליות של דימויים רחוביים עד פיוטיים או רמזים נסתרים; אפילו אמירה סתמית כביכול  כמו "הוא טעם ועיניו אורו" על פי שמואל א' יד, כז. בקיצור, כאמור, בידור עשוי כראוי.

 

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, כ"א תשרי תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסם ב-22 באוקטובר 2017,ב-גיליון בראשית תשע"ח - 1053, שיפוט מהיר - צור ארליך. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: