הוא ביסס את התשתית ההלכתית לציונות הדתית, האמין בלימוד תורה לנשים, ועשה הכול כדי להתיר עגונות. שיחה עם בנו ותלמידו של הרב אברהם אלקנה שפירא במלאת עשור לפטירתו

"הייתי עומד מאחורי דלת העץ של החדר שלו ושומע קולות וברקים, צעקות וויכוחים על כל שורה ב'קצות החושן'. אמא שאלה אותו פעם, כבר 50–60 שנה אתה מוסר שיעורים. למה כל שיעור חייב להפוך למלחמת עולם? הוא ענה לה שיש דברים בחיים שמי שלא חווה אותם לא יבין, אי אפשר להסביר את זה. כילד שאלתי אותו: מה הגדולה של ה'קצות' אם כל שבוע מקשים עליו ומפריכים אותו? הוא אמר לי: זאת הגדולה שלו, מפרקים אותו אך בשורה התחתונה הוא הצודק. אבא הוליד את השיעורים שלו, בנה אותם מאפס. כשהיה מלמד 'קצות' היה מפרק אותו לגורמים אבל בסוף הכול היה ברור ומבורר. הוא העריך מאוד את החשיבה, ודווקא השמרנות שלו אפשרה לו להיות חדשן מאוד גדול בלימוד".

את הדברים אומר הרב יעקב שפירא (66), ראש ישיבת מרכז הרב ובנו של הרב אברהם אלקנה שפירא, המכונה בפי כול: ר' אברום, שכיהן כרב הראשי לישראל וכראש ישיבת מרכז הרב משך עשרות שנים. עשור עבר מאז פטירתו בסוכות תשס"ז וזו הזדמנות לשבת עם בנו ועם אחד מתלמידיו הקרובים, הרב איתן אייזמן (74), שהיה מנכ"ל הרבנות הראשית ומייסד רשת נעם–צביה.

"אנחנו גדלנו אצלו", מספר הרב אייזמן, "דור הרבנים שהיום נמצאים בגיל 70–80. ישבנו איתו מסביב לשולחן כשהיינו בני עשרים והוא היה מלמד אותנו להתווכח בלימוד. פעם שאלתי אותו אם דיברתי נכון, אם לא צעקתי יותר מדי, והוא ענה – ככה אני רוצה אתכם. הוא היה גאון בכל חלקי התורה וקרא כל דבר. פעם חלה ואושפז ליד מיטתו של פרופ' פטנקין, מגדולי הכלכלנים. חבריו של הפרופסור מהאוניברסיטה העברית הגיעו לבקרו ודיברו על בעיה מתמטית מורכבת שהם לא מצליחים לפתור. כשהם הלכו הוא ביקש מפטנקין את הבעיה והביא לו פתרון אחרי שעה. פטנקין שאל אותו, מה אתה מתבזבז בישיבות? איפה אפשר למצוא היום ראש כזה? פעם הוא ניסה להסביר מדוע הרוגוצ'ובר התקשה לפסוק, ואמר – הוא היה למדן עצום ובכל רגע הייתה לו סברה חדשה לכאן או לכאן. אני הרגשתי שהוא מדבר על עצמו. ובכל זאת היה לו כוח הכרעה גדול".

"השאלות הכי גדולות התגלגלו לפתחה של הרבנות בתקופתו". ר' אברום עם עולים מאתיופיה
צילום: באדיבות המשפחה

ביצור מעמד הרבנות הראשית

הרב אברהם אלקנה שפירא (1911–2007) למד בתלמוד תורה "עץ חיים", ולאחר מכן בישיבת "חברון" אצל ראשי הישיבה הרב משה מרדכי אפשטיין והרב יחזקאל סרנא. בצעירותו עמד בקשר עם רבנים בולטים כמו החזון אי"ש, הרב משה פינשטיין והרב איסר זלמן מלצר. הוא נישא לפנינה, אחותו של הרב שלום נתן רענן, חתנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. השדכן היה הרב צבי יהודה הכהן קוק, והוא שהזמין את הרב שפירא ב–1945 ללמד בישיבת מרכז הרב.

מה ללמדן החרדי מחברון ולישיבת מרכז הרב?

"אבא לא שינה את דעותיו", מסביר ר' יעקב, "ההבדלות המגזריות החריפות פשוט לא היו קיימות אז. בימי שישי הוא היה הולך עם הרב אלישיב לשמש אצל הרב הראשי, הרב יצחק איזיק הרצוג, והרב אלישיב הוא ששכנע אותו להיכנס לעולם הדיינות. הרצי"ה והרב רענן משכו אותו לישיבת מרכז הרב ובינו לבין הרצי"ה הייתה קרבת נפש גדולה מאוד. תלמידים מחברון היו מגיעים לשמוע את הרב חרל"פ ואת הרצי"ה ואפילו הרב בן ציון אבא שאול היה מגיע לשיעורים. החיץ הנוראי שיש היום בין המגזרים לא היה קיים".

לאחרונה קיבל בג"ץ את עתירת ארגון "השגחה פרטית" נגד הרבנות בסוגיית הכשרות. איך התייחס ר' אברום למתח שבין הרבנות לבין בית המשפט?

הרב אייזמן: "בתקופתו של הרב שפירא השופטים לא העזו להיכנס לתחומה של הרבנות. היה דו שיח אבל הייתה להם יראת כבוד גדולה לו ולרב מרדכי אליהו. בכלל, הוא עמל קשה על ביצור מעמד הרבנות הראשית. יש שאוהבים להשמיץ אותה ולא יודעים אלו מאמצים אדירים היא משקיעה בכל התחומים. הציבור לא מעריך את הרבנות כי את רוב הדברים הגדולים היא עושה בצנעא. פעם הרב הקפיד על הרב שלמה זלמן אוירבך שהגיע עם איזו הצעה לקולא בטהרת המשפחה. שאלתי אותו למה הוא מקפיד, והוא ענה – אני לא מקפיד עליו, אני מקפיד על זה שזה מפורסם בעיתון. כי כשזה מתפרסם אנשים מפרשים את זה לא נכון".

מדוע הרבנות לא יכולה להתנהל בשקיפות, למה צריך להצניע פסקי הלכה?

ר' יעקב: "הרבנות עוסקת בנושאים הכי רגישים שיש: עגונות, מסורבות גט, ממזרים. אלו נושאים שדורשים שיקול דעת הלכתי עדין ורגישות למשמעות של תקדימים, ולכן אי אפשר לפתור אותם דרך כותרות העיתונים. אבל חוץ מהנושאים הללו יש פעילות עצומה של שיעורים והרצאות בכל רחבי הארץ, פיקוח על ההיקפים הגדולים של כל יבוא המזון של מדינת ישראל, בדיקת מפעלים בארץ ובעולם, הכשרת רבנים ודיינים. כששאלו אותו למה צריך רב ספרדי ורב אשכנזי, אבא אמר שגם אם יהיו עשרה רבנים ראשיים תהיה עבודה לכולם.

"הוא בנה את המוסד הזה מהתשתית", מוסיף הרב אייזמן. "קח למשל את מחלקת הבחינות ברבנות. עצם העובדה שהיום לא ייכנס למערכת דיין שלא עבר את הבחינות – זה נטו עבודה של ר' אברום והרב אליהו. הם מיסדו את הבחינות והעניקו להן יוקרה בארץ ובעולם, עד שהיום אפילו תלמידי חכמים חרדים מארה"ב מגיעים לפה כדי להיבחן".

קביעת רגע המוות

בתקופת הרצי"ה היה לישיבת מרכז הרב מעמד ציבורי מאוד מרכזי. היא למשל הובילה את תנועת ההתיישבות ביו"ש. מה היה החידוש של ר' אברום מבחינת המסר הציבורי?

הרב אייזמן: "בין ר' אברום לרצי"ה היה קשר מאוד עמוק. הוא הוכר על ידי כל גדולי הדור כעילוי עצום, כולם רצו אותו אך נפשו נדבקה במרכז הרב. ר' אברום הוא זה שנתן את התשתית ההלכתית לעולם הרוחני של הרב קוק. הוא זה שביסס את המשמעויות ההלכתיות לתפיסה הציונית דתית, מהלכות יום העצמאות ועד לאינספור שאלות מהלכות ציבור. הוא זה שהקים דור שלם של רבנים בעלי שיעור קומה למדני–תורני ופיזר אותם בכל רחבי הארץ, ברבנות, בדיינות ובחינוך, והוא זה שליווה אותם על כל צעד ושעל. רבני ההתיישבות היו מחוברים אליו בנימי נפשם.

"השאלות הכי גדולות התגלגלו לפתחה של הרבנות בתקופתו, כמו למשל מעמד העולים מאתיופיה ומרוסיה וסוגיית ההשתלות. אני זוכר ששאלה הגיעה מבית החולים הדסה כשרצו לעשות שם השתלת לב. הדילמה הייתה כיצד לקבוע את רגע המוות: האם ניתן לקצור לב לאחר מוות מוחי–נשימתי או שצריך להמתין למוות לבבי. התהליך היה מדהים. הרב שפירא ישב עם הרב אליהו והרב ישראלי, הם שמעו את המומחים והזמינו את גדולי הרבנים מכל החוגים לחוות דעה. למעלה משנה ישבו על המדוכה.

"יום אחד אמר לי הרב, היום אני מפרסם את הפסק. שאלתי אותו למה היום, יש הרי עוד רבנים שמתנגדים ואולי כדאי לנסות לשכנע אותם. הוא אמר לי, כל עוד למדתי והתלבטתי יכולתי לחכות. ברגע שהגעתי למסקנה אני חייב לפרסם כי מדובר בפיקוח נפש. מועצת הרבנות הראשית גיבתה את ההחלטה והרב הלך לבקר את מושתל הלב הראשון. יום אחד הגיעו אליו בני משפחתו של הרב אלישיב, שהתנגד להשתלות, כי היה להם קרוב משפחה שנזקק בעצמו להשתלה. הרב אמר להם: אתם יכולים ללכת לבקש פסק הלכה מרבנים שמתירים".

חברותא עם הנזיר בזוהר

תלמיד ישיבת מרכז הרב, דביר עמר, אסף מאות פסקי דין וסיפורים על ר' אברום במטרה לקבצם בספר. חגי בן ארצי מתאר שם את הקרע שנוצר בין ר' אברום לבנימין נתניהו סביב הסכם חברון. כבר אז התבלט הרב כאחד הקולות הרבניים הנחרצים ביותר במאבק על ארץ ישראל. מאוחר יותר, בתקופת הגירוש מגוש קטיף, הוא הוביל את הקריאה לסירוב פקודה. סיפור מפתיע אחר מספר על חברותא ארוכת שנים שהייתה לר' אברום עם הרב הנזיר בספר תיקוני זוהר.

עולם הישיבות הציוני דתי עבר הרבה שינויים בעשורים האחרונים והוא נפתח ללימודי מחשבה, חסידות, תנ"ך. איך ר' אברום התייחס לזה?

ר' יעקב: "אנשים לא יודעים אבל גם הרצי"ה היה קודם כול איש של גמרא ושולחן ערוך. הוא נתן שיעורים בנושאים אחרים כי זה היה מוטל עליו. אבא היה בקי בשפת אמת ובכתבי ר' צדוק. אמרו עליו שהיה ליטבק עם נשמה של חסיד, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון הלימוד. אנשים מחפשים דרכים בעבודת ה' וזה בסדר, אבל זה לא משנה את הסטטוס של הישיבה ולא משנה את מה שלומדים בישיבה. הרבה צעירים מבקשים טיפוח פרטני ואישי ומחפשים שיעורים באמונה, והישיבה נותנת לזה מענה.

"המשגיח הרב יצחק אריאלי תפס פעם בחור שלמד כוזרי בשעת הסדר. הוא אמר לו לסגור, והבחור אמר לו שהוא מתעקש ללמוד את זה. הוא לקח אותו לרב קוק והרב אמר לו שגם הוא לומד את זה רק בשעות הלילה. אתה שואל איך הוא הספיק ללמוד דברים מהצד בלילה עם היקפי הלימוד שלו? אין לי תשובה. ישיבת מרכז הרב לקחה על עצמה את העול המרכזי שהוא לגדל גדולי תורה, ולכן המוקד הוא למדני".

מה היה יחסו ללימוד תורה לנשים?

הרב אייזמן: "הוא תמך מאוד בלימוד תורה לנשים. הייתי בכנס רבנים גדול שבו הוא יצא בקריאה חד משמעית: למדו את הבנות תורה, כמה שיותר. הוא האמין שככל שהן יהיו למדניות יותר הן יהיו צנועות יותר. אמרו לו, אבל כתוב כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות. הוא ענה בהומור שלו – את התפלות ממילא מלמדים אותן. שילמדו גם תורה. מה שכן, לשיגעונות הוא לא התחבר.

"הוא גם היה זה שדחף מינוי נשים לתפקיד טוענות רבניות. כששאלו אותו, אמר – שיבואו. להיות עורכות דין הן יכולות וטוענות רבניות לא? בכלל, הייתה לו מסירות נפש למען נשים עגונות. הוא לא היה ישן בלילה אם היה לו תיק פתוח. פעם נהגתי ברכב, והוא ישב מאחור ונמנם. פתאום התעורר ואמר בהתרגשות, התרתי עגונה. הוא ביקש שנעצור מיד במקום שיש בו גמרא, פתח תוספות ואמר – יש לי בסיס להיתר".

בואו אחרי חצות

הפצע הגדול בישיבה הוא ללא ספק הפיצול שאירע בישיבה בשנת תשנ"ז, שבה פרשה קבוצת רבנים ותלמידים והקימה את ישיבת הר המור. רוב השיח הציבורי על "ישיבות הקו" מאז עוסק בישיבת הר המור והתחושה היא שהשפעתה של ישיבת האם, מרכז הרב, נחלשה. ביקשתי מדביר עמר להעביר לי את רשימת הבוגרים של הישיבה משני העשורים האחרונים שמונו לתפקידי רבנות ודיינות. הגיליון הארוך, והמפתיע יש לומר, מפריך את הסטיגמה ולא מותיר ספק: ישיבת מרכז הרב היא בית הגידול הגדול והמשמעותי ביותר לתפקידי רבנות בציונות הדתית.

הרב אייזמן: "זה כאב לו מאוד מאוד. לראות רבנים שהוא גידל על ברכיו מפנים לו עורף ועושים את הדבר הזה. הוא לא דיבר על כך עד יום מותו. בפרספקטיבה רחבה זה לא פגע כהוא זה בישיבה. יש לנו 550 תלמידים, 140 מתוכם אברכים, וחוטפים אותם לכל המשרות החשובות. יישובים שלמים וישיבות שלמות ניזונים מבית הגידול הזה, ור' אברום לא רק דחף אותם לצאת אלא גם ליווה אותם בהתייעצויות שוטפות. כשהזמינו אותו לערוך חופה באלון מורה הוא התעקש שהרב המקומי יברך את הברכות. היה חשוב לו לתת כוח למרא דאתרא. הוא גם ליווה מקרוב רבני קהילות יהודיות בחו"ל. כשהיה מגיע אליו רב הוא היה שואל אותו, יש לך בני עקיבא בקהילה? אם אין לך בני עקיבא אין עתיד לקהילה. הוא באמת הפך את הרבנות לתלפיות. תל שכל פיות פונים אליו".

ר' יעקב: "הוא היה האבא של הבחורים בישיבה, והיו נכנסים אליו יום ולילה. אמא ביקשה מהם לרחם עליו שילך לישון, אז הוא אמר להם בשקט, בואו אחרי שתים–עשרה בלילה, אז הרבנית ישנה. כשהתמודדתי לתפקיד הרב הראשי אמא אמרה לי – זה שלא נבחרת זה בזכות התפילות שלי. כשאבא ניגש התפללתי שלא ייבחר, הוא נבחר אבל התפילה לא שבה ריקם. היא התקיימה בך.

"הייתה לו רגישות עצומה לאנשים. פעם שאל אותו רופא אם לחבר חולה סופני למכשיר הנשמה. הוא שאל את הרופא – אם החולה הזה היה ה'חפץ חיים', הייתה לך שאלה? הוא ענה שלא. 'אז תחשוב שכל יהודי הוא חפץ חיים קטן', אמר.

"אחרי רצח רבין השב"כ התחיל לתחקר רבנים כדי לגלות מי נתן השראה לרוצח. קראו גם לאחד מראשי הישיבות המבוגרים ואבא קרא על זה בעיתון. הוא נחרד מעלבונו של תלמיד חכם, התקשר וביקש לבוא לתת שיעור בישיבה שלו. הוא נתן חצי שיעור על הסוגיה שהם למדו ואחרי זה דיבר ארוכות בשבחו של ראש הישיבה. משם הוא נסע לשמעון פרס ודרש ממנו במפגיע להפסיק עם חקירות הרבנים.

"את אירועי עמונה הוא לקח כל כך קשה, שזו הייתה אחת הפעמים הבודדות שהוא הודיע שהוא לא מסוגל להעביר שיעור. הרגישות שלו הייתה גם לדמויות שהוא לא הסכים איתן, כמו הרב יהודה עמיטל. הוא אמר לו – זה שאני תוקף אותך על דעותיך בענייני ארץ ישראל זו לא סיבה שאתה תפסיק לדבר".

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, י"ד תשרי תשע"ח