אורות המלחמה | אלישיב רייכנר

ספר חדש, המכנס מאמרים ודרשות של רבנים מכל העדות והזרמים בנושא שחרור ירושלים ומלחמת ששת הימים, חושף התייחסויות נדירות ומפתיעות למלחמה ולשחרור העיר. עורך הספר, הרב שי הירש, מספר על ההתעוררות לכתיבה לאחר רצח שכנו וחברו הרב איתם הנקין, מסביר מדוע השמיט ממנו את דעות הרבנים המתירים לעלות להר הבית, ומביע את אמונו ברבנות הראשית  הנוכחית

שני דברים בולטים לעין כבר בדפדוף ראשוני בשלושת הכרכים המהודרים של "המחזיר שכינתו לציון". הדבר הראשון הוא מגוון הרבנים שמאמריהם ודרשותיהם מופיעים בספרים. הרב עובדיה יוסף והרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב שריה דבליצקי והרב עובדיה הדאיה, הרב יהודה עמיטל והרב שלמה אבינר, הרב צבי טאו והרב אהרון ליכטנשטיין, עשרות רבנים ומחנכים מכל גוני היהדות הדתית והחרדית, שמאמריהם מעניקים מבט תורני רחב היקף על מלחמת ששת הימים ועל יום שחרור ירושלים. הדבר השני שבולט מיד הוא הגיוון בתכנים. מאמרים הלכתיים לצד דרשות ודברי מוסר, שירים ופיוטים לצד זיכרונות, פרקי יומן ומחקר.

מאחורי הפרויקט המרשים עומד אדם אחד, רב צעיר, עדיין לא מאוד מוכר: הרב שי הירש, בן 35 בסך הכול, תושב הישוב נריה שבבנימין. הרעיון להוציא ספר שיעמוד על משמעויותיה הרוחניות והתורניות של מלחמת ששת הימים ותוצאותיה החל לקנן בו כבר לפני שנים, בהיותו אברך צעיר בישיבת מרכז הרב.

"כידוע, אצלנו בישיבה יום ירושלים מודגש מאוד. הרהרתי לעצמי בעובדה שבניגוד ליום העצמאות שעליו כבר נכתבו לא מעט ספרים, יום ירושלים הוא עדיין במעמד אח קטן של יום העצמאות, שמקבל את העמודים האחרונים בספרים שנכתבים על מועדי חודש אייר. בהמשך מצאתי דברים יפים שנכתבו על היום, על ידי ה'ציץ אליעזר' וה'ישכיל עבדי' (הרב עובדיה הדאיה), ופעם ביום ירושלים רשמתי לעצמי קובץ במחשב עם רשימת מקורות ללקט תורני או לחוברת שניתן יהיה להוציא ביום מן הימים על יום ירושלים".

הקובץ היה נשאר כנראה עד היום במחשבו של הרב הירש, אילולא הפיגוע שאירע בסוכות תשע"ו, ובו נרצחו הרב איתם הנקין ואשתו נעמה. הנקין היה חברו של הרב הירש ושכנו לישוב נריה. יחד הם חלמו להקים ביום מן הימים בנריה בית מדרש תורני להלכות מדינה על שם הרב שלמה גורן. "אחרי הרצח של הרב איתם, אשתי אמרה לי: אני לא מרשה לך לשקוע. 'וחזקת והיית לאיש'. החלטתי לשים בצד ספר מאמרים אישי שהתחלתי לעבוד עליו וליצור משהו גדול וחשוב. שנת היובל לשחרור ירושלים עמדה בפתח והחלטתי להתפנות משאר העיסוקים ולהתמסר יומם ולילה להוצאת הספר הזה. במקביל, הקמתי את מכון תורת שלמה על שם הרב שלמה גורן והדברים התחברו. הרב גורן מזוהה בצדק עם מלחמת ששת הימים והוא גם היה דמות השנה בחינוך הדתי".

צילום: יוסי אלוני

השיחות הועלמו

הרעיון הראשוני היה להוציא לאור כרך אחד, אך תוך כדי איסוף החומרים הבין הירש שהוא לא יצליח לכנס את כל החומרים בכרך בודד. בנוסף, ממחשבה ראשונה להסתפק במאמרים הלכתיים ומחשבתיים בלבד הוא הגיע לשישה שערים, כנגד ששת ימי המלחמה – הלכה, מוסר, דרוש, אמונה, רמז, רז ושיר. את איסוף החומרים החל הירש בחיפוש פשוט במנוע החיפוש של "אוצר החכמה".

"הציץ אליעזר למשל, כתב בשו"ת שלו קונטרס של שבעים סימנים על המשמעויות ההלכתיות של מלחמת ששת הימים. יש תשובות רבות שמופיעות בשו"תים של הרב ישראלי והרב גורן, ויש דברים שקיימים אך כמעט אינם ידועים כמו שיחות של משגיחים בישיבות חרדיות שנאמרו אחרי המלחמה. כשיש לך קצה חוט אתה יודע היכן לחפש את ההשלמות. יש גם חומרים שטרם הודפסו, כמו למשל מכתב שכתב הרב עובדיה הדאיה לרב גורן מיד אחרי המלחמה. הרב הדאיה, שהיה ראש ישיבת המקובלים בית אל וחבר בית הדין העליון ומועצת הרבנות הראשית, מבקש שם מהרב גורן שייתן אישורים לחברי ישיבת המקובלים לערוך סיור ראשוני בשטחים המשוחררים ולהתפלל שם להצלחת חיילי צה"ל ולהצלחת הכיבושים והמשכתם עד נהר פרת. בהמשך הוא כותב שלדעתו מדינת ישראל צריכה להקים בחצי האי סיני 42 יישובים, בכל המקומות שבהם עם ישראל חנו במדבר. קיבלתי את המכתב הזה מהרב יצחק דדון, קרוב משפחתו של הרב הדאיה.

"חומר נוסף שטרם הודפס הוא דרשות ליום ירושלים של הרב יהושע קניאל, מתלמידי הרב קוק ורבה של חיפה, שקיבלתי מנכדו, פרופ' אליאב שוחטמן. מצאתי הקלטה של דרשה של אב בית הדין בחיפה, הרב יעקב רוזנטל, שנאמרה באחת הישיבות; וכן הקלטת שיעור של הרב יוסף לייב זוסמן, תלמידו של הרב חרל"פ. דברים יפהפיים שהוא אומר על ששת הימים. כשאתה מחפש אתה מוצא".

כל הרבנים שיתפו פעולה במסירת החומרים?

"הנושא רגיש במיוחד בציבור החרדי כי הם עברו מהפך. בתחילת הדרך הציבור הליטאי ציין את יום ירושלים. בישיבת פוניבז' אמרו בשנתיים הראשונות שאחרי המלחמה הלל שלם בברכה. גם בישיבת מיר אמרו הלל שלם. בישיבת קול תורה אמרו פרקי הלל, בישיבת חברון אמרו הלל עם ברכה בשנה הראשונה ועוד שנתיים בלי ברכה ובישיבת מיר הייתה סעודת הודיה. עם השנים הרב שך תפס את המושכות בפוניבז' והוא כידוע היה מקורב גם לחוגי סאטמר ולחוגי בריסק. הרב שך לא ראה את המהלך הזה כישועה אלא כלקיחה בכוח של שטח. בהמשך היו מלחמת ההתשה, מאבקי הדת והמדינה חזרו, ואחר כך מלחמת יום הכיפורים. כל האירועים הללו גרמו לראשי הציבור החרדי להפסיק לדבר על מלחמת ששת הימים בסופרלטיבים כמו 'חזרה גנרלית לפני ביאת המשיח', ביטוי שבו השתמש הרב כהנמן, ראש ישיבת פוניבז'.

"בכלל, עד כמה שזה נשמע מפתיע, בהתחלה המנהיגות החרדית הייתה מולהבת מתוצאות המלחמה אפילו יותר מהרב צבי יהודה קוק. הרב צבי יהודה ראה בששת הימים עוד שלב, עוד קמעא, עוד התקדמות, ואז במלחמת יום הכיפורים לא היה אצלו משבר גדול. הרבנים החרדים דיברו על ששת הימים כישועה אדירה, כמו עוד שנייה מגיע המשיח, ואז הגיעה מלחמת יום הכיפורים והם נזכרו לשלוף את הפסוקים שמדברים על 'כוחי ועוצם ידי'. הרב שריה דבליצקי כתב שנה לאחר המלחמה שזה מצב אבסורדי שמי שמודה לקב"ה לאחר המלחמה צריך בדיקה ומי שלא מודה נחשב חרדי ומאמין. אחת המטרות שלי בספר הזה היא להעביר לדורות את החומרים האלה כי יש היום שכתוב של ההיסטוריה, במודע או במוסווה".

מה בנוגע לרבנים הספרדים?

"גם אצל רבני צפון אפריקה ויהדות ספרד יש שכתוב של ההיסטוריה. ה'בבא חאקי', הרב יצחק אבוחצירא, היה ציוני גדול ובספר שיצא לזכרו אין שום אזכור ליום ירושלים. גם אצל הרב שלום משאש, שהיה רבה של ירושלים, אין שום אזכור ליחסו האוהד למדינת ישראל, לצה"ל וליום ירושלים. אפילו אצל הרב עובדיה יוסף לא מוזכרים דבריו על הצורך להודות לקב"ה על ניסי המלחמה. יש לנו דרשות שלמות של הרב עובדיה על יום ירושלים, דברים שאמר בבית מדרשו לאחר התפילה בפני כולם. הדברים הללו מוצנעים ולא מפורסמים בציבור בגלל ההגמוניה הליטאית שמאפילה על הרבנים הספרדים. גם זו בעיניי חשיבותו של הספר, לפרסם את הדברים הללו".

הרב גורן חזר בו

בתחום המחשבתי יש פריזמה מאוד רחבה בספר. לעומת זאת, בתחום ההלכתי היית יותר בררן. בהלכות חבלי הארץ ששוחררו במלחמה למשל לא הבאת דעות שמתירות ויתורים.

"בסופו של דבר לכל ספר יש מניע והוא שיקוף של העורך. בשער הראשון של החלק ההלכתי בספר, שהוא אולי הכי חשוב, הבאתי את דיני יום ירושלים עצמו – אמירת ההלל או ההימנעות ממנו, ודרך ההודאה. הבאתי שם בעיקר דברים של חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל, לא רק המצומצמת אלא גם המורחבת, כמו הציץ אליעזר ואחרים. תמצא שם את אלו שהורו לומר הלל בברכה וגם את אלו שהתנגדו לאמירת ההלל והעדיפו ציון אחר. בנושאים אחרים, כמו שלמות ארץ ישראל ועניני הר הבית וירושלים, הייתי יותר ממוקד על תפיסות בית המדרש של מרכז הרב, תלמידי הרב צבי יהודה והרב גורן.

"בעניין הרב גורן, הבאנו תמלול של הקלטה נדירה על יחסו לרמת הגולן באחרית ימיו. זו הקלטה מריאיון לערוץ שבע, שבועיים לפני פטירתו, שבה הרב גורן מודיע שהואיל וראש הממשלה רבין לא עמד בהבטחתו אליו בעניין יהודה שומרון בהסכם אוסלו, הפסק הקודם שלו בעניין רמת הגולן בטל ואסור לתת את רמת הגולן. ארבע שנים קודם לכן הוא שלח לרבין מכתב שבו כתב שמכיוון שקדושת רמת הגולן בזמננו היא מדרבנן, אפשר למסור אותו במסגרת הסכם עם סוריה על מנת להציל את יהודה ושומרון שהם עיקר הארץ.

"הוא חשב שאם ננטרל את סוריה מציר הרשע של איראן זה ימנע לחץ ויביא לביטול הקמת מדינה ערבית. חשוב להבהיר שהוא אמנם הסכים לריבונות סורית בגולן אבל ללא עקירת היישובים. בכל אופן בריאיון הזה הוא אמנם לא חזר בו מניתוח הדברים אבל הוא כן חזר בו מבחינה מעשית, וגם זה לא ידוע מספיק לציבור".

בסוגיית העלייה להר הבית בחר הירש להביא רק עמדות של רבנים שכיהנו במועצת הרבנות הראשית לישראל לדורותיה. "הכי קשה היה לי בסוגיית הר הבית. הרגשתי שאוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר, ולכן השתדלתי ללכת בדרך שמביאה את מגוון השיטות בלי להכריע ביניהן, כאשר אני נאמן לקו של הרבנות הראשית לישראל. מיד אחרי המלחמה מועצת הרבנות הראשית לישראל אמרה כמה דברים. מצד אחד היא אמרה שיהודים לא עולים להר הבית כי אנחנו טמאי מתים ומצד שני היא גם אמרה שהר הבית הוא מקום קדוש שלא מתאים לתיורים ולטיולים ולכן הוא צריך להיות מגודר ותחום. הם בטח לא התכוונו שייעשו הסכמים עם ממשלת ירדן ושתהיה על ההר ריבונות זרה.

"ממשלת ישראל עשתה 'פלגינן דיבורא', לקחה ממועצת הרבנות רק את האיסור לעליית יהודים והתעלמה מהדבר השני. כבר במלחמת השחרור פסק הרב הרצוג למפקדי הכוחות שאם הם יכבשו את הר הבית עליהם לרדת משם הכי מהר שהם יכולים ולהציב גדרות כדי שאף אחד לא ייכנס. ההשקפה השלמה של הרבנות הראשית הייתה 'הגבל את ההר וקידשתו' לכולם, בין ליהודים ובין לנכרים.

"גם הרב גורן שלח מזכר סודי ללוי אשכול, עוד ביום השחרור של הר הבית, וכתב לו שם לסגור את הר הבית ליהודים ולנכרים כאחד. הוא חזר על זה גם באחרית ימיו בספרו 'משיב מלחמה' וכתב – אם לא היו נותנים ליהודים ולנכרים כאחד להיכנס, אז החרשתי. אבל למציאות הנוכחית הוא לא מוכן. כלומר, הוא הסכים לכניסת יהודים להר אבל מסיבות פוליטיות. גם הרב דב ליאור והרב נחום רבינוביץ' וכל הרבנים שמסתמכים על פסיקותיו של הרב גורן בנושא הר הבית צריכים לראות את המכלול – שההיתר שלו היה רק כל עוד ההר פתוח לערבים. אבל הוא התנגד לבניין בית המקדש בזמן הזה כמו הרב שפירא, הרב אליהו והרב עובדיה יוסף. הכיוון ההלכתי הכללי צריך להיות שההר סגור לכולם".

אתה עולה להר הבית?

"אני תלמיד של הרב אברהם שפירא ולכן אני לא עולה ומחכה להוראת הרבנות הראשית שתגיד שהדבר אפשרי. בינתיים אפשר לקיים סיבוב שערים ולחזק את התודעה סביב ההר, וודאי לא להפקיר אותו. הבאתי בספר עדות של הרב שאר ישוב הכהן, שהיה חבר בוועדה מיוחדת של מועצת הרבנות הראשית לישראל בעניין הר הבית. הוא קיבל מהרב צבי יהודה הדרכה אישית לסדר נוכחות יהודית קבועה בהר הבית. כלומר, הרב צבי יהודה תמך בנוכחות ריבונית מעשית על ההר אבל סבר שזה צריך להיעשות על ידי הרבנות הצבאית או הרבנות הראשית".

נושא שלא מופיע בספר של הירש הוא סוגיית ביטול צומות החורבן, שעלתה בעוצמה לאחר מלחמת ששת הימים. "הייתה בקשה מהרבנות הראשית לבטל את הצומות אבל לא עסקתי בכך כי המטרה היא שהספר יהיה רלוונטי לחוגים רחבים. יצאתי ידי חובה בהבאת הפולמוס על אמירת הנוסח המסורתי של 'נחם' בתשעה באב. לרב גורן היה נוסח מיוחד שהוא חיבר ויש אומרים שהוא חזר בו אחר כך בהסכמי קמפ דייויד. אני מאמין שצריכים לשנות את הנוסח אבל אני תלמיד של ר' אברהם שפירא שבעניינים של נוסח תפילה לא אנחנו מחליטים אלא מועצת הרבנות הראשית. הם קובעים את הקצב. את השיעור הזה למדנו מהרב צבי יהודה. למרות שדעתו האישית הייתה שצריכים לברך על ההלל ביום העצמאות, הוא לא עשה זאת עד שהרבנות תיקנה את זה. רק אז הוא החל לברך, ואמר: עשרים שנה היינו אילמים".

יש‭ ‬דרשות‭ ‬שלמות‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬עובדיה‭ ‬על‭ ‬יום‭ ‬ירושלים‭, ‬דברים‭ ‬שאמר‭ ‬בבית‭ ‬מדרשו‭ ‬לאחר‭ ‬התפילה‭ ‬בפני‭ ‬כולם‭. ‬הדברים‭ ‬הללו‭ ‬מוצנעים‭ ‬ולא‭ ‬מפורסמים‭ ‬בציבור‭ ‬בגלל‭ ‬ההגמוניה‭ ‬הליטאית‭ ‬שמאפילה‭ ‬על‭ ‬הרבנים‭ ‬הספרדים
סיום‭ ‬השבעה‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬עובדיה‭ ‬יוסף‭ ‬בירושלים‭, ‬2013
צילום‭: ‬יעקב‭ ‬נחומי‭, ‬פלאש‭ ‬90

כור אטומי לשיבת ציון

הרב שי הירש (35) גדל בפתח תקווה ולמד בישיבה התיכונית נחלים. הר"מים בישיבה שהיו יוצאי ישיבת מרכז הרב כיוונו אותו לישיבה שבה למדו. "הרב זרח נובוגרוצקי והרב זאב הס, בוגרי מרכז הרב, גם הביאו לנו לישיבה את הרב שמואל יניב והרב בני אייזנר ז"ל וזה חיזק את ההשפעה".

הירש הגיע למרכז הרב שלוש שנים אחרי הפילוג בישיבה והקמת ישיבת הר המור, בתקופה לא קלה של הישיבה. "בתור בחור בגוש דן לא הכרתי את הניואנסים. הרבנים שלי בנחלים אמרו לי – יש במרכז את גדול הדור, הרב שפירא, לך תלמד אצלו. וכשאתה מגיע לישיבה ורואה את ר' אברום נגמרות לך הקושיות. אני זוכר את המפגש הראשון שלי איתו כשהייתי בכיתה י'. הוא היה בן 85 אבל שובב, צעיר, מספר בדיחות. בסוף הפגישה הוא אמר לי ולחבריי מנחלים: 'ניפגש בעוד כמה שנים'. הרגשתי שיש פה משהו מיוחד. ראיתי את החיוניות שלו, הבנתי שזה גדול התורה של הציבור שלנו".

הירש למד במרכז הרב במשך שמונה שנים, ושירת כחייל בשריון. לאחר מכן לימד בישיבת ההסדר שבות ישראל באפרת, בישיבת ירושלים לצעירים, בישיבת נחלים, בישיבת ההסדר בראשון לציון ובמכללת מורשת יעקב ברחובות. בין לבין הוא למד הדרכת חתנים במכון פוע"ה וייעוץ נישואים במרכז י.נ.ר.

חלפו כבר די הרבה שנים מאז תור הזהב של מרכז הרב, מהימים שבהם יצאו משם ראשי ישיבות ואנשי גוש אמונים. התחושה היא שהרבה שנים לא יצאה מהישיבה בשורה תורנית.

"קודם כול אני שמח שיכולתי להחזיר משהו, מעט מן המעט. מרכז הרב היא מקום שבו מגדלים לתורה. היא תנועה רוחנית, היא הכור האטומי של שיבת ציון. זה נכון שהרב קוק כיוון אותנו לחיים של יצירה אבל יצירה תורנית היא רבת גוונים. בישיבה עדיין ממשיכים ביתר שאת ויתר עוז להגדיל תורה ולהאדירה ולגדל את תלמידי החכמים של הדור הבא. יש בוגרים של הישיבה שהתמנו לדיינים בשנים האחרונות כמו הרב אבי גאופטמן והרב יאיר בן מנחם. בוגר הישיבה הרב יוני לביא הקים את 'חברים מקשיבים', מוקד שעונה לשאלות של נוער. זו יוזמה שיצאה ממרכז הרב וגם אני משיב שם תשובות.

"אחרי רצח הבחורים בספרייה של הישיבה קמה יוזמה של לימוד יומי באמונה שנקרא 'בשביל הנשמה'. זו תוכנית לימוד יומית באמונה. מיזם אדיר שאלפי אנשים לומדים בו ספרי יסוד באמונה. בנוסף, יש רבנים צעירים בני גילי שמתגדלים עכשיו ואני מאמין שיכירו אותם בדור הבא. גם בתחום ההתיישבות יש יישובים כמו חרשה וגבעת אסף שהם שלוחות של הישיבה. עם זאת, אני כן שותף לכאב בעניין הרוחב של התורה. כחוקר במכון 'נזר דוד' על שם הרב הנזיר גם אני שואל איפה הרוחב שהיה לרב הנזיר, המרחב של פילוסופיה וקבלה, עמקות, קדושה וצדיקות".

הכתובת שמופיעה בספר "המחזיר שכינתו לציון" לפניות בכל ענייני הספר היא "מכון תורת שלמה". מספר הנייד של המכון הוא מספר הטלפון האישי של הרב שי הירש שמייעד תוכניות רבות למכון שהקים. "זה התחיל מזה ששמתי לב שטרם הוקם שום מוסד תורני בציונות הדתית על שם הרב גורן, שהיה דמות מופת. ביקשתי את רשות המשפחה, הקמתי עמותה והתחלתי במאמצים להקים מקום תורה על שם הרב גורן בישוב נריה. בהתחלה חשבתי על מכינה קדם צבאית ואחר כך על ישיבת הסדר או בית מדרש להלכות מדינה. בשלב מסוים צרפתי ליוזמה את הרב איתם הי"ד. הוא היה דמות יותר הלכתית ואני יותר אידיאולוגית. היו עיכובים וסיבוכים.

"משרד הביטחון העלה דרישות דרקוניות ואיגוד הישיבות אמרו שלא צריכים עוד ישיבה. בינתיים נוצר קשר בין המשפחה של הרב גורן למכינה הקדם צבאית של קריית מלאכי, שהיא מוסד בת של ישיבת 'אור עציון', והחליטו להסב את שמה על שם הרב גורן. שמחתי מאוד כי העניין שלי לא היה לעמוד בראש מוסד על שמו של הרב אלא שתהיה הנצחה ראויה לרב גורן. אחר כך חשבתי שטוב שהמכינה שנקראת 'עוז שלמה' תעסוק בהקמת צבאיות ישראלית מקורית, ואנחנו נקים את 'תורת שלמה' ונעסוק בתורה של הרב גורן. כשהתעוררו קשיים ביורוקרטיים בהקמת מוסד, אמרתי שלפחות נעסוק במשנה שלו ונוציא ספרים לאור משנתו".

תהליך של קמעא קמעא

אחרי הספר על מלחמת ששת הימים, עובד הרב הירש על ספר דומה בשם "ונתנה תוקף", שיעניק מבט תורני מגוון ומקיף על מלחמת יום הכיפורים. "אני רב צבאי במילואים וכשסיפרתי לרופא שמשרת איתי על הספר שעומד לצאת על ששת הימים הוא אמר לי: 'זו לא חכמה. נראה אותך כותב על מלחמת יום כיפור'. גם כאן יש לנו אג'נדה, וכמובן אנחנו לא ניגשים לספר הזה מעמדה שרואה במלחמה הזאת כישלון, נסיגה ורפיון. אנשים לא יודעים, אבל המקור של הברכה שקבע הרב גורן על ההלל ביום העצמאות הוא במלחמת יום הכיפורים. בשנה שלאחר המלחמה הרב גורן הרגיש שיש שפיפות רוח בציבור וכדי לרומם את העם הוא אמר שאם מדינת ישראל עברה שלוש מלחמות קשות וניצחה בהן אז יש קביעות, ויש גם המשך של קיבוץ הגלויות, ואז הוא הניח את כל כובד משקלו ומועצת הרבנות הראשית פסקה להגיד באותה שנה בלבד גם בערב וגם ביום הלל בברכה. זה היה חידוש אדיר. שנה אחר כך הרב גורן כינס ישיבה סמלית של מועצת הרבנות הראשית והחליטו להגיד הלל בברכה מכאן ועד ביאת משיח צדקנו".

הירש נמנה על רבני "דרך אמונה" שמבקשים לחזק את הרבנות הראשית גם בעת הזאת, כשמעמדה הציבורי בציונות הדתית הולך ומתערער. "הרב בקשי דורון אמר בעבר שהרבנות הראשית היא המזוזה של עם ישראל, ואם אתה פוסל את המזוזה אז אתה בבעיה מאוד קשה. ר' אברום התנגד לעליה להר הבית בגלל עמדת הרבנות הראשית לישראל. הרב מרדכי אליהו אמר שסירוב פקודה הוא עניין של הרבנות הראשית לישראל. אמנם יש ליקויים והמצב לא מושלם, ויכול להיות שיש קולות שצריך להשמיע אותם יותר. אין ספק גם שמועצת הרבנות צריכה להיות מאוזנת ומגוונת, אבל עדיין אני מאמין שצריכים לחזק את הרבנות".

הבעיה היא שכבר שנים הרבנות הראשית נשלטת בפועל על ידי מנהיגי הציבור החרדי.

"הרבנות הראשית היא שיקוף של הציבור הדתי והחרדי. ר' אברום אמר פעם בשיחה לשיעור א' בישיבה: 'אנחנו צריכים לגדל תלמידי חכמים אוהבי המדינה, אחרת תהיה סכנה גדולה'. אם יבואו רבנים עם תפיסות רבניות תורניות לאומיות וינחו את הרבנות הראשית, זה יהיה שכרנו. אני לא מתייאש מהרבנות הראשית כשם שאני לא מתייאש ממדינת ישראל. זה תהליך של קמעא קמעא".

היזמות האישית חזקה בבית משפחת הירש בנריה. ליפעת אשתו יש עסק עצמאי בשם 'נשמה של צעצוע' שמשווק צעצועים בעלי אופי דתי, עשויים מבד, כמו למשל נרות שבת, חלות שבת וגביע של קידוש. "אנחנו עובדים עכשיו על ספר מבד עם תמונות של גדולי תורה תורנים לאומיים. יהיו שם תמונות של הרב קוק, הרב חרל"פ, הרב הנזיר, הרב צבי יהודה, הרב שפירא והרב אליהו. עדיין אין מוצר כזה. לא מכירים מספיק את הרבנים הדתיים לאומיים וגם מנעד הרבנים שאנחנו לומדים הוא מצומצם. כל חב"דניק ידע להגיד לך את תולדות האדמו"רים אבל בציבור שלנו יש הרבה שלא מכירים את הרב נריה והרב ישראלי, וודאי לא את הרב שלוש והבבא חאקי. כשלא מכירים את הדמויות גם לא הולכים בדרכן". #⎨

שני דברים בולטים לעין כבר בדפדוף ראשוני בשלושת הכרכים המהודרים של "המחזיר שכינתו לציון". הדבר הראשון הוא מגוון הרבנים שמאמריהם ודרשותיהם מופיעים בספרים. הרב עובדיה יוסף והרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב שריה דבליצקי והרב עובדיה הדאיה, הרב יהודה עמיטל והרב שלמה אבינר, הרב צבי טאו והרב אהרון ליכטנשטיין, עשרות רבנים ומחנכים מכל גוני היהדות הדתית והחרדית, שמאמריהם מעניקים מבט תורני רחב היקף על מלחמת ששת הימים ועל יום שחרור ירושלים. הדבר השני שבולט מיד הוא הגיוון בתכנים. מאמרים הלכתיים לצד דרשות ודברי מוסר, שירים ופיוטים לצד זיכרונות, פרקי יומן ומחקר.

מאחורי הפרויקט המרשים עומד אדם אחד, רב צעיר, עדיין לא מאוד מוכר: הרב שי הירש, בן 35 בסך הכול, תושב הישוב נריה שבבנימין. הרעיון להוציא ספר שיעמוד על משמעויותיה הרוחניות והתורניות של מלחמת ששת הימים ותוצאותיה החל לקנן בו כבר לפני שנים, בהיותו אברך צעיר בישיבת מרכז הרב.

"כידוע, אצלנו בישיבה יום ירושלים מודגש מאוד. הרהרתי לעצמי בעובדה שבניגוד ליום העצמאות שעליו כבר נכתבו לא מעט ספרים, יום ירושלים הוא עדיין במעמד אח קטן של יום העצמאות, שמקבל את העמודים האחרונים בספרים שנכתבים על מועדי חודש אייר. בהמשך מצאתי דברים יפים שנכתבו על היום, על ידי ה'ציץ אליעזר' וה'ישכיל עבדי' (הרב עובדיה הדאיה), ופעם ביום ירושלים רשמתי לעצמי קובץ במחשב עם רשימת מקורות ללקט תורני או לחוברת שניתן יהיה להוציא ביום מן הימים על יום ירושלים".

הקובץ היה נשאר כנראה עד היום במחשבו של הרב הירש, אילולא הפיגוע שאירע בסוכות תשע"ו, ובו נרצחו הרב איתם הנקין ואשתו נעמה. הנקין היה חברו של הרב הירש ושכנו לישוב נריה. יחד הם חלמו להקים ביום מן הימים בנריה בית מדרש תורני להלכות מדינה על שם הרב שלמה גורן. "אחרי הרצח של הרב איתם, אשתי אמרה לי: אני לא מרשה לך לשקוע. 'וחזקת והיית לאיש'. החלטתי לשים בצד ספר מאמרים אישי שהתחלתי לעבוד עליו וליצור משהו גדול וחשוב. שנת היובל לשחרור ירושלים עמדה בפתח והחלטתי להתפנות משאר העיסוקים ולהתמסר יומם ולילה להוצאת הספר הזה. במקביל, הקמתי את מכון תורת שלמה על שם הרב שלמה גורן והדברים התחברו. הרב גורן מזוהה בצדק עם מלחמת ששת הימים והוא גם היה דמות השנה בחינוך הדתי".

השיחות הועלמו

הרעיון הראשוני היה להוציא לאור כרך אחד, אך תוך כדי איסוף החומרים הבין הירש שהוא לא יצליח לכנס את כל החומרים בכרך בודד. בנוסף, ממחשבה ראשונה להסתפק במאמרים הלכתיים ומחשבתיים בלבד הוא הגיע לשישה שערים, כנגד ששת ימי המלחמה – הלכה, מוסר, דרוש, אמונה, רמז, רז ושיר. את איסוף החומרים החל הירש בחיפוש פשוט במנוע החיפוש של "אוצר החכמה".

"הציץ אליעזר למשל, כתב בשו"ת שלו קונטרס של שבעים סימנים על המשמעויות ההלכתיות של מלחמת ששת הימים. יש תשובות רבות שמופיעות בשו"תים של הרב ישראלי והרב גורן, ויש דברים שקיימים אך כמעט אינם ידועים כמו שיחות של משגיחים בישיבות חרדיות שנאמרו אחרי המלחמה. כשיש לך קצה חוט אתה יודע היכן לחפש את ההשלמות. יש גם חומרים שטרם הודפסו, כמו למשל מכתב שכתב הרב עובדיה הדאיה לרב גורן מיד אחרי המלחמה. הרב הדאיה, שהיה ראש ישיבת המקובלים בית אל וחבר בית הדין העליון ומועצת הרבנות הראשית, מבקש שם מהרב גורן שייתן אישורים לחברי ישיבת המקובלים לערוך סיור ראשוני בשטחים המשוחררים ולהתפלל שם להצלחת חיילי צה"ל ולהצלחת הכיבושים והמשכתם עד נהר פרת. בהמשך הוא כותב שלדעתו מדינת ישראל צריכה להקים בחצי האי סיני 42 יישובים, בכל המקומות שבהם עם ישראל חנו במדבר. קיבלתי את המכתב הזה מהרב יצחק דדון, קרוב משפחתו של הרב הדאיה.

"חומר נוסף שטרם הודפס הוא דרשות ליום ירושלים של הרב יהושע קניאל, מתלמידי הרב קוק ורבה של חיפה, שקיבלתי מנכדו, פרופ' אליאב שוחטמן. מצאתי הקלטה של דרשה של אב בית הדין בחיפה, הרב יעקב רוזנטל, שנאמרה באחת הישיבות; וכן הקלטת שיעור של הרב יוסף לייב זוסמן, תלמידו של הרב חרל"פ. דברים יפהפיים שהוא אומר על ששת הימים. כשאתה מחפש אתה מוצא".

כל הרבנים שיתפו פעולה במסירת החומרים?

"הנושא רגיש במיוחד בציבור החרדי כי הם עברו מהפך. בתחילת הדרך הציבור הליטאי ציין את יום ירושלים. בישיבת פוניבז' אמרו בשנתיים הראשונות שאחרי המלחמה הלל שלם בברכה. גם בישיבת מיר אמרו הלל שלם. בישיבת קול תורה אמרו פרקי הלל, בישיבת חברון אמרו הלל עם ברכה בשנה הראשונה ועוד שנתיים בלי ברכה ובישיבת מיר הייתה סעודת הודיה. עם השנים הרב שך תפס את המושכות בפוניבז' והוא כידוע היה מקורב גם לחוגי סאטמר ולחוגי בריסק. הרב שך לא ראה את המהלך הזה כישועה אלא כלקיחה בכוח של שטח. בהמשך היו מלחמת ההתשה, מאבקי הדת והמדינה חזרו, ואחר כך מלחמת יום הכיפורים. כל האירועים הללו גרמו לראשי הציבור החרדי להפסיק לדבר על מלחמת ששת הימים בסופרלטיבים כמו 'חזרה גנרלית לפני ביאת המשיח', ביטוי שבו השתמש הרב כהנמן, ראש ישיבת פוניבז'.

"בכלל, עד כמה שזה נשמע מפתיע, בהתחלה המנהיגות החרדית הייתה מולהבת מתוצאות המלחמה אפילו יותר מהרב צבי יהודה קוק. הרב צבי יהודה ראה בששת הימים עוד שלב, עוד קמעא, עוד התקדמות, ואז במלחמת יום הכיפורים לא היה אצלו משבר גדול. הרבנים החרדים דיברו על ששת הימים כישועה אדירה, כמו עוד שנייה מגיע המשיח, ואז הגיעה מלחמת יום הכיפורים והם נזכרו לשלוף את הפסוקים שמדברים על 'כוחי ועוצם ידי'. הרב שריה דבליצקי כתב שנה לאחר המלחמה שזה מצב אבסורדי שמי שמודה לקב"ה לאחר המלחמה צריך בדיקה ומי שלא מודה נחשב חרדי ומאמין. אחת המטרות שלי בספר הזה היא להעביר לדורות את החומרים האלה כי יש היום שכתוב של ההיסטוריה, במודע או במוסווה".

מה בנוגע לרבנים הספרדים?

"גם אצל רבני צפון אפריקה ויהדות ספרד יש שכתוב של ההיסטוריה. ה'בבא חאקי', הרב יצחק אבוחצירא, היה ציוני גדול ובספר שיצא לזכרו אין שום אזכור ליום ירושלים. גם אצל הרב שלום משאש, שהיה רבה של ירושלים, אין שום אזכור ליחסו האוהד למדינת ישראל, לצה"ל וליום ירושלים. אפילו אצל הרב עובדיה יוסף לא מוזכרים דבריו על הצורך להודות לקב"ה על ניסי המלחמה. יש לנו דרשות שלמות של הרב עובדיה על יום ירושלים, דברים שאמר בבית מדרשו לאחר התפילה בפני כולם. הדברים הללו מוצנעים ולא מפורסמים בציבור בגלל ההגמוניה הליטאית שמאפילה על הרבנים הספרדים. גם זו בעיניי חשיבותו של הספר, לפרסם את הדברים הללו".

הרב גורן חזר בו

בתחום המחשבתי יש פריזמה מאוד רחבה בספר. לעומת זאת, בתחום ההלכתי היית יותר בררן. בהלכות חבלי הארץ ששוחררו במלחמה למשל לא הבאת דעות שמתירות ויתורים.

"בסופו של דבר לכל ספר יש מניע והוא שיקוף של העורך. בשער הראשון של החלק ההלכתי בספר, שהוא אולי הכי חשוב, הבאתי את דיני יום ירושלים עצמו – אמירת ההלל או ההימנעות ממנו, ודרך ההודאה. הבאתי שם בעיקר דברים של חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל, לא רק המצומצמת אלא גם המורחבת, כמו הציץ אליעזר ואחרים. תמצא שם את אלו שהורו לומר הלל בברכה וגם את אלו שהתנגדו לאמירת ההלל והעדיפו ציון אחר. בנושאים אחרים, כמו שלמות ארץ ישראל ועניני הר הבית וירושלים, הייתי יותר ממוקד על תפיסות בית המדרש של מרכז הרב, תלמידי הרב צבי יהודה והרב גורן.

"בעניין הרב גורן, הבאנו תמלול של הקלטה נדירה על יחסו לרמת הגולן באחרית ימיו. זו הקלטה מריאיון לערוץ שבע, שבועיים לפני פטירתו, שבה הרב גורן מודיע שהואיל וראש הממשלה רבין לא עמד בהבטחתו אליו בעניין יהודה שומרון בהסכם אוסלו, הפסק הקודם שלו בעניין רמת הגולן בטל ואסור לתת את רמת הגולן. ארבע שנים קודם לכן הוא שלח לרבין מכתב שבו כתב שמכיוון שקדושת רמת הגולן בזמננו היא מדרבנן, אפשר למסור אותו במסגרת הסכם עם סוריה על מנת להציל את יהודה ושומרון שהם עיקר הארץ.

"הוא חשב שאם ננטרל את סוריה מציר הרשע של איראן זה ימנע לחץ ויביא לביטול הקמת מדינה ערבית. חשוב להבהיר שהוא אמנם הסכים לריבונות סורית בגולן אבל ללא עקירת היישובים. בכל אופן בריאיון הזה הוא אמנם לא חזר בו מניתוח הדברים אבל הוא כן חזר בו מבחינה מעשית, וגם זה לא ידוע מספיק לציבור".

בסוגיית העלייה להר הבית בחר הירש להביא רק עמדות של רבנים שכיהנו במועצת הרבנות הראשית לישראל לדורותיה. "הכי קשה היה לי בסוגיית הר הבית. הרגשתי שאוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר, ולכן השתדלתי ללכת בדרך שמביאה את מגוון השיטות בלי להכריע ביניהן, כאשר אני נאמן לקו של הרבנות הראשית לישראל. מיד אחרי המלחמה מועצת הרבנות הראשית לישראל אמרה כמה דברים. מצד אחד היא אמרה שיהודים לא עולים להר הבית כי אנחנו טמאי מתים ומצד שני היא גם אמרה שהר הבית הוא מקום קדוש שלא מתאים לתיורים ולטיולים ולכן הוא צריך להיות מגודר ותחום. הם בטח לא התכוונו שייעשו הסכמים עם ממשלת ירדן ושתהיה על ההר ריבונות זרה.

"ממשלת ישראל עשתה 'פלגינן דיבורא', לקחה ממועצת הרבנות רק את האיסור לעליית יהודים והתעלמה מהדבר השני. כבר במלחמת השחרור פסק הרב הרצוג למפקדי הכוחות שאם הם יכבשו את הר הבית עליהם לרדת משם הכי מהר שהם יכולים ולהציב גדרות כדי שאף אחד לא ייכנס. ההשקפה השלמה של הרבנות הראשית הייתה 'הגבל את ההר וקידשתו' לכולם, בין ליהודים ובין לנכרים.

"גם הרב גורן שלח מזכר סודי ללוי אשכול, עוד ביום השחרור של הר הבית, וכתב לו שם לסגור את הר הבית ליהודים ולנכרים כאחד. הוא חזר על זה גם באחרית ימיו בספרו 'משיב מלחמה' וכתב – אם לא היו נותנים ליהודים ולנכרים כאחד להיכנס, אז החרשתי. אבל למציאות הנוכחית הוא לא מוכן. כלומר, הוא הסכים לכניסת יהודים להר אבל מסיבות פוליטיות. גם הרב דב ליאור והרב נחום רבינוביץ' וכל הרבנים שמסתמכים על פסיקותיו של הרב גורן בנושא הר הבית צריכים לראות את המכלול – שההיתר שלו היה רק כל עוד ההר פתוח לערבים. אבל הוא התנגד לבניין בית המקדש בזמן הזה כמו הרב שפירא, הרב אליהו והרב עובדיה יוסף. הכיוון ההלכתי הכללי צריך להיות שההר סגור לכולם".

אתה עולה להר הבית?

"אני תלמיד של הרב אברהם שפירא ולכן אני לא עולה ומחכה להוראת הרבנות הראשית שתגיד שהדבר אפשרי. בינתיים אפשר לקיים סיבוב שערים ולחזק את התודעה סביב ההר, וודאי לא להפקיר אותו. הבאתי בספר עדות של הרב שאר ישוב הכהן, שהיה חבר בוועדה מיוחדת של מועצת הרבנות הראשית לישראל בעניין הר הבית. הוא קיבל מהרב צבי יהודה הדרכה אישית לסדר נוכחות יהודית קבועה בהר הבית. כלומר, הרב צבי יהודה תמך בנוכחות ריבונית מעשית על ההר אבל סבר שזה צריך להיעשות על ידי הרבנות הצבאית או הרבנות הראשית".

נושא שלא מופיע בספר של הירש הוא סוגיית ביטול צומות החורבן, שעלתה בעוצמה לאחר מלחמת ששת הימים. "הייתה בקשה מהרבנות הראשית לבטל את הצומות אבל לא עסקתי בכך כי המטרה היא שהספר יהיה רלוונטי לחוגים רחבים. יצאתי ידי חובה בהבאת הפולמוס על אמירת הנוסח המסורתי של 'נחם' בתשעה באב. לרב גורן היה נוסח מיוחד שהוא חיבר ויש אומרים שהוא חזר בו אחר כך בהסכמי קמפ דייויד. אני מאמין שצריכים לשנות את הנוסח אבל אני תלמיד של ר' אברהם שפירא שבעניינים של נוסח תפילה לא אנחנו מחליטים אלא מועצת הרבנות הראשית. הם קובעים את הקצב. את השיעור הזה למדנו מהרב צבי יהודה. למרות שדעתו האישית הייתה שצריכים לברך על ההלל ביום העצמאות, הוא לא עשה זאת עד שהרבנות תיקנה את זה. רק אז הוא החל לברך, ואמר: עשרים שנה היינו אילמים".

כור אטומי לשיבת ציון

הרב שי הירש (35) גדל בפתח תקווה ולמד בישיבה התיכונית נחלים. הר"מים בישיבה שהיו יוצאי ישיבת מרכז הרב כיוונו אותו לישיבה שבה למדו. "הרב זרח נובוגרוצקי והרב זאב הס, בוגרי מרכז הרב, גם הביאו לנו לישיבה את הרב שמואל יניב והרב בני אייזנר ז"ל וזה חיזק את ההשפעה".

הירש הגיע למרכז הרב שלוש שנים אחרי הפילוג בישיבה והקמת ישיבת הר המור, בתקופה לא קלה של הישיבה. "בתור בחור בגוש דן לא הכרתי את הניואנסים. הרבנים שלי בנחלים אמרו לי – יש במרכז את גדול הדור, הרב שפירא, לך תלמד אצלו. וכשאתה מגיע לישיבה ורואה את ר' אברום נגמרות לך הקושיות. אני זוכר את המפגש הראשון שלי איתו כשהייתי בכיתה י'. הוא היה בן 85 אבל שובב, צעיר, מספר בדיחות. בסוף הפגישה הוא אמר לי ולחבריי מנחלים: 'ניפגש בעוד כמה שנים'. הרגשתי שיש פה משהו מיוחד. ראיתי את החיוניות שלו, הבנתי שזה גדול התורה של הציבור שלנו".

הירש למד במרכז הרב במשך שמונה שנים, ושירת כחייל בשריון. לאחר מכן לימד בישיבת ההסדר שבות ישראל באפרת, בישיבת ירושלים לצעירים, בישיבת נחלים, בישיבת ההסדר בראשון לציון ובמכללת מורשת יעקב ברחובות. בין לבין הוא למד הדרכת חתנים במכון פוע"ה וייעוץ נישואים במרכז י.נ.ר.

חלפו כבר די הרבה שנים מאז תור הזהב של מרכז הרב, מהימים שבהם יצאו משם ראשי ישיבות ואנשי גוש אמונים. התחושה היא שהרבה שנים לא יצאה מהישיבה בשורה תורנית.

"קודם כול אני שמח שיכולתי להחזיר משהו, מעט מן המעט. מרכז הרב היא מקום שבו מגדלים לתורה. היא תנועה רוחנית, היא הכור האטומי של שיבת ציון. זה נכון שהרב קוק כיוון אותנו לחיים של יצירה אבל יצירה תורנית היא רבת גוונים. בישיבה עדיין ממשיכים ביתר שאת ויתר עוז להגדיל תורה ולהאדירה ולגדל את תלמידי החכמים של הדור הבא. יש בוגרים של הישיבה שהתמנו לדיינים בשנים האחרונות כמו הרב אבי גאופטמן והרב יאיר בן מנחם. בוגר הישיבה הרב יוני לביא הקים את 'חברים מקשיבים', מוקד שעונה לשאלות של נוער. זו יוזמה שיצאה ממרכז הרב וגם אני משיב שם תשובות.

"אחרי רצח הבחורים בספרייה של הישיבה קמה יוזמה של לימוד יומי באמונה שנקרא 'בשביל הנשמה'. זו תוכנית לימוד יומית באמונה. מיזם אדיר שאלפי אנשים לומדים בו ספרי יסוד באמונה. בנוסף, יש רבנים צעירים בני גילי שמתגדלים עכשיו ואני מאמין שיכירו אותם בדור הבא. גם בתחום ההתיישבות יש יישובים כמו חרשה וגבעת אסף שהם שלוחות של הישיבה. עם זאת, אני כן שותף לכאב בעניין הרוחב של התורה. כחוקר במכון 'נזר דוד' על שם הרב הנזיר גם אני שואל איפה הרוחב שהיה לרב הנזיר, המרחב של פילוסופיה וקבלה, עמקות, קדושה וצדיקות".

הכתובת שמופיעה בספר "המחזיר שכינתו לציון" לפניות בכל ענייני הספר היא "מכון תורת שלמה". מספר הנייד של המכון הוא מספר הטלפון האישי של הרב שי הירש שמייעד תוכניות רבות למכון שהקים. "זה התחיל מזה ששמתי לב שטרם הוקם שום מוסד תורני בציונות הדתית על שם הרב גורן, שהיה דמות מופת. ביקשתי את רשות המשפחה, הקמתי עמותה והתחלתי במאמצים להקים מקום תורה על שם הרב גורן בישוב נריה. בהתחלה חשבתי על מכינה קדם צבאית ואחר כך על ישיבת הסדר או בית מדרש להלכות מדינה. בשלב מסוים צרפתי ליוזמה את הרב איתם הי"ד. הוא היה דמות יותר הלכתית ואני יותר אידיאולוגית. היו עיכובים וסיבוכים.

"משרד הביטחון העלה דרישות דרקוניות ואיגוד הישיבות אמרו שלא צריכים עוד ישיבה. בינתיים נוצר קשר בין המשפחה של הרב גורן למכינה הקדם צבאית של קריית מלאכי, שהיא מוסד בת של ישיבת 'אור עציון', והחליטו להסב את שמה על שם הרב גורן. שמחתי מאוד כי העניין שלי לא היה לעמוד בראש מוסד על שמו של הרב אלא שתהיה הנצחה ראויה לרב גורן. אחר כך חשבתי שטוב שהמכינה שנקראת 'עוז שלמה' תעסוק בהקמת צבאיות ישראלית מקורית, ואנחנו נקים את 'תורת שלמה' ונעסוק בתורה של הרב גורן. כשהתעוררו קשיים ביורוקרטיים בהקמת מוסד, אמרתי שלפחות נעסוק במשנה שלו ונוציא ספרים לאור משנתו".

תהליך של קמעא קמעא

אחרי הספר על מלחמת ששת הימים, עובד הרב הירש על ספר דומה בשם "ונתנה תוקף", שיעניק מבט תורני מגוון ומקיף על מלחמת יום הכיפורים. "אני רב צבאי במילואים וכשסיפרתי לרופא שמשרת איתי על הספר שעומד לצאת על ששת הימים הוא אמר לי: 'זו לא חכמה. נראה אותך כותב על מלחמת יום כיפור'. גם כאן יש לנו אג'נדה, וכמובן אנחנו לא ניגשים לספר הזה מעמדה שרואה במלחמה הזאת כישלון, נסיגה ורפיון. אנשים לא יודעים, אבל המקור של הברכה שקבע הרב גורן על ההלל ביום העצמאות הוא במלחמת יום הכיפורים. בשנה שלאחר המלחמה הרב גורן הרגיש שיש שפיפות רוח בציבור וכדי לרומם את העם הוא אמר שאם מדינת ישראל עברה שלוש מלחמות קשות וניצחה בהן אז יש קביעות, ויש גם המשך של קיבוץ הגלויות, ואז הוא הניח את כל כובד משקלו ומועצת הרבנות הראשית פסקה להגיד באותה שנה בלבד גם בערב וגם ביום הלל בברכה. זה היה חידוש אדיר. שנה אחר כך הרב גורן כינס ישיבה סמלית של מועצת הרבנות הראשית והחליטו להגיד הלל בברכה מכאן ועד ביאת משיח צדקנו".

הירש נמנה על רבני "דרך אמונה" שמבקשים לחזק את הרבנות הראשית גם בעת הזאת, כשמעמדה הציבורי בציונות הדתית הולך ומתערער. "הרב בקשי דורון אמר בעבר שהרבנות הראשית היא המזוזה של עם ישראל, ואם אתה פוסל את המזוזה אז אתה בבעיה מאוד קשה. ר' אברום התנגד לעליה להר הבית בגלל עמדת הרבנות הראשית לישראל. הרב מרדכי אליהו אמר שסירוב פקודה הוא עניין של הרבנות הראשית לישראל. אמנם יש ליקויים והמצב לא מושלם, ויכול להיות שיש קולות שצריך להשמיע אותם יותר. אין ספק גם שמועצת הרבנות צריכה להיות מאוזנת ומגוונת, אבל עדיין אני מאמין שצריכים לחזק את הרבנות".

הבעיה היא שכבר שנים הרבנות הראשית נשלטת בפועל על ידי מנהיגי הציבור החרדי.

"הרבנות הראשית היא שיקוף של הציבור הדתי והחרדי. ר' אברום אמר פעם בשיחה לשיעור א' בישיבה: 'אנחנו צריכים לגדל תלמידי חכמים אוהבי המדינה, אחרת תהיה סכנה גדולה'. אם יבואו רבנים עם תפיסות רבניות תורניות לאומיות וינחו את הרבנות הראשית, זה יהיה שכרנו. אני לא מתייאש מהרבנות הראשית כשם שאני לא מתייאש ממדינת ישראל. זה תהליך של קמעא קמעא".

היזמות האישית חזקה בבית משפחת הירש בנריה. ליפעת אשתו יש עסק עצמאי בשם 'נשמה של צעצוע' שמשווק צעצועים בעלי אופי דתי, עשויים מבד, כמו למשל נרות שבת, חלות שבת וגביע של קידוש. "אנחנו עובדים עכשיו על ספר מבד עם תמונות של גדולי תורה תורנים לאומיים. יהיו שם תמונות של הרב קוק, הרב חרל"פ, הרב הנזיר, הרב צבי יהודה, הרב שפירא והרב אליהו. עדיין אין מוצר כזה. לא מכירים מספיק את הרבנים הדתיים לאומיים וגם מנעד הרבנים שאנחנו לומדים הוא מצומצם. כל חב"דניק ידע להגיד לך את תולדות האדמו"רים אבל בציבור שלנו יש הרבה שלא מכירים את הרב נריה והרב ישראלי, וודאי לא את הרב שלוש והבבא חאקי. כשלא מכירים את הדמויות גם לא הולכים בדרכן".

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, כ"ד באלול תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסם ב-17 בספטמבר 2017,ב-גיליון ניצבים וילך תשע"ז - 1049. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. צריך לקרוא לילד בשמו. בסך הכל מדובר על ספר החושף את ערוותם של הרבנים ומראה כמה קצרי ראות הם כולם. התלהבו מתוצאות המלחמה, ואחרי שראו לאן זה מוביל חזרו בהם וניסו להעלים את דעתם הקודמת, כמו אחרון הפוליטיקאים הקטנים.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: