כדי לחבר בין הלכות ומצוות ולימוד משמעותן לבין חווייתו של היחיד, מציע הספר כתיבה דמוית–יומן אישי המשלבת דיונים במקורות וביצירות אמנות ומזמינה למפגש ולדיאלוג

רחבה מצוותך

פרקי הכנה לחוויות המצוות

דניאל גוטנמכר

תבונות – מכללת הרצוג, תשע"ז, 302 עמ'

מה אמור אדם להרגיש כשהוא נוטל את ארבעת המינים? אילו תכנים מנסות הלכות כשרות להכניס לפעולת האכילה שלנו? כיצד מעצבת המזוזה את המרחב הביתי?

הספרות העוסקת במשמעותן הקיומית של המצוות היא ענף ההולך ומתפתח בשנים האחרונות. בכל שנה יוצאים ספרים חדשים המתארים את החוויה הפנימית של האדם המתפלל, או את התהליכים הנפשיים האמורים ללוות את שנת השמיטה או את ספירת העומר. אך ברוב המקרים קיים פער מובנה בין חווית הקריאה בספר לחוויה שאותה הוא מתאר. יכול אדם לקרוא על תהליך ההתעלות הפנימית המתרחש בימי הספירה, אך יהיו אלו עבורו מילים בלבד, הבטחה שאין הוא יודע בהכרח כיצד לממש אותה ואם יש כיסוי מאחוריה. הלימוד בספר עשוי להיות מהנה ואיכותי מבחינה אינטלקטואלית, אך הוא מנותק מן החוויה הקיומית המתוארת בו.

"רחבה מצוותך", ספרו החדש של הרב דניאל גוטנמכר, יוצא דופן בנקודה זו, ועל כן יש בו בשורה של ממש. באופן מיוחד במינו מצליח הספר להעניק לקורא חוויה הוליסטית של לימוד, שבמהלכה הוא עובר תהליך ממשי של חיבור והתכווננות לתוכני המצוות שאותן הוא מתאר.

אינטימיות וחיבור בין האדם למזונו, וקריאת שם ה' על הלחם. אסתר זיבל, הקציר, 2002
מתוך הספר

היהודי המתפלל

המרכיב הראשון שבולט למתבונן בספר הוא יצירות האמנות המשובצות בו. כאשר הרב גוטנמכר מתאר את חוויית המגננה שבה נתון האדם בזמן הנחת התפילין, הוא עושה זאת דרך התבוננות בציור "היהודי המתפלל" של שאגאל; ואת העיון במשמעותה של נטילת הידיים הוא פותח בניתוח יצירה של ראובן רובין. השימוש ביצירות מסייע לחדד ולהמחיש את התובנות שבספר – המחבר מדגיש בהקדמה שהיצירות הן חלק מהטקסט – אך יש בו גם הרבה מעבר לכך. החוויה האסטטית שאליה נחשף הקורא הופכת את הקריאה לטעימה מן "הדבר עצמו" במקום דיבור חיצוני על אודותיו.

גורם נוסף שהופך את הקריאה בספר לחוויה סוחפת ועמוקה הוא היותו מעין יומן אישי הכתוב בגוף ראשון. כך למשל, הפרק על תפילת השבח נפתח במילים: "רוב שנותיי לא ראיתי תכלית לתפילות ולמזמורי השבח שאמרתי יום יום", ולאורך הפרק אנו מלווים את המחבר במפגש שלו עם מקורות ורעיונות שונים שבנו אצלו בהדרגה מבט אחר על התפילה, מבט שהוא מזמין אותנו לחלוק עמו.

בסופו של דבר, כמקובל בספרות התורנית, חלק ניכר של הספר מוקדש לדיון במקורות שונים, מכתבי חז"ל והראשונים ועד לספרי חסידות, כתבי הרב קוק והרב סולובייצ'יק וקטעי ספרות ושירה מודרניים. אך דרך המפגש עם המקורות שונה מזו שבספרים אחרים. המחבר לא מסתפק בשימוש בקטע המקור לצרכיו, אלא מזמין אותנו להתבונן בו היטב. הוא מציף שאלות העולות מקריאת הדברים, הן ביחס לקטע עצמו והן ביחס למפגש שלנו עמו, ומציע אפשרויות קריאה ועבודה העולות מתוכו.

חשוב להדגיש כי הספר מכיל רעיונות עמוקים ומורכבים, המבוססים על מגוון רחב של מקורות מעולם בית המדרש ומשדה המחקר, שאותם מציין המחבר בהערות השוליים שבסופי הפרקים; אך מטרת הספר איננה לסכם עבורנו את התובנות הללו ולהאכיל אותנו בהן, אלא להזמין אותנו לעבודה של מפגש וגילוי שלהן במקורות היהודיים ובנבכי נפשנו.

פלאפל מנוכר

מפאת אופיו הייחודי של הספר, קשה לטעום ממנו בסקירה כתובה, ללא תמונות וציורים. למרות זאת ניקח לדוגמה את אחד הפרקים, העוסק בהלכות בציעת הפת, ונתחקה אחר התהליך המתרחש בו.

הפרק פותח בשתי תמונות המתייחסות לאכילה של לחם: צילום של פול סגל שבו דוכן פלאפל שאיש בעל חזות חרדית מתבונן בו באופן היוצר תחושה של זרות; ומולו ציור של דורה הולצהנדלר המציג סעודת שבת מוקפדת ומדויקת, שהפורמליות שבה יוצרת תחושה מוגזמת. שתי התמונות הללו מציבות שתי אלטרנטיבות לאופן שבו אנחנו חווים את האכילה שלנו, וגורמות לנו לחשוב היכן היינו אנחנו מרגישים יותר בבית.

מתוך כך מביא הרב גוטנמכר סדרה של מקורות הלכתיים ואגדיים המתארים את אופן הבציעה של הלחם: מן המנהג לאחוז את הלחם בעשר אצבעות, כנגד עשר מצוות שמתקיימות בעשייתו, ועד החובה לבצוע מן החלק שנאפה ראשון, כדי לדמות את מצוות הביכורים ולקרוא את שם ה' על ראשית הלחם. מקורות אלו מובילים את הקורא לתובנה שההלכה ביקשה ליצור שתי תנועות משלימות: תנועה של אינטימיות וחיבור בין האדם למזונו, המדגישה את היות הלחם פרי עמלו של האדם, ותנועה של קריאת שם ה' על הלחם שמזכירה את המקור הא–לוהי של המזון. כדי לדייק יותר את התחושות הללו, מציג המחבר שתי תמונות של אסתר זיבל, שבהן מופיעות נשים האוחזות את פרי הקציר שלהן בסיטואציות ובמרחבי חיים שונים. לאורך הפרק ובהערות השוליים שזורות תובנות ממגוון רחב של אישים ומקורות, מר' חיים קנייבסקי ועד הרב סולובייצ'יק, מהמהר"ל מפראג ועד הרש"ר הירש.

עולם מתפתח

ספר זה מהווה חלק ממגמה הולכת ומתרחבת בלימוד התורה, שיש לתת עליה את הדעת. על החיבור בין הלכה לאגדה, בין דקדוקים מעשיים לרעיונות רוחניים, למדנו כבר מן הרב קוק, ובמובנים מסוימים כבר מדברי חז"ל. אך דרך הלימוד המוצגת כאן מבקשת ליצור מפגש ודיאלוג בין חלקי הנפש של הלומד לטקסטים ולמעשה המצווה. "מה הייתם רוצים לומר לכותב?", שואל המחבר אחרי ציטוט של טקסט מסוים. ובמקום אחר הוא מוביל אותנו לסדרת תרגילי מדיטציה בעקבות תורה של ר' צדוק.

דרך זו של לימוד מושפעת מפרקטיקות פסיכולוגיות מודרניות, והיא הולכת ומתפתחת בבתי–מדרש שונים בארץ, כמו "בית המדרש להתחדשות" שעל יד ישיבת מקור–חיים, שבה מלמד הרב גוטנמכר כבר שנים ארוכות. הציבור הרחב לא נחשף לרוב לדרך זו, העוברת בעיקר בסדנאות וב"חבורות" שונות ברחבי הארץ. משום כך, "רחבה מצוותך" מהווה הזדמנות נדירה לטעום מן העולם המתחדש והמתפתח של עבודת ה', כשהוא מוגש בכלים נאים ומזמינים.

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, י"ט באב תשע"ז