טרגדיה של תמימות | רבקה שאול בן–צבי

 

מורה לספרות משכילה ויפה נישאת לגבר תימהוני ואטום, אך אינה מוותרת על אהבתה למרות המבחנים הקשים ותגובות הסביבה. ביקורת חברתית בספר אינטימי

סנדר

חנה בת שחר

הקיבוץ המאוחד, 2017, 258 עמ'

חנה בת שחר היא סופרת איכותית ומוערכת, שדמותה האישית מעוררת סקרנות והתפעלות: בת רב ואשת רב ואם לחמישה ילדים, שחיה בעולם חרדי שבראשית דרכה לא ידע דבר על חייה המקבילים כסופרת מודרנית רחבת אופקים. מראשית דרכה תמכו בה אישים מעולם הספרות שעמדו על סגולותיה וייחודה, וספריה הופיעו בהוצאות ספרים איכותיות. אני סקרנית לקרוא את הרומן שבוודאי עוד ייכתב על אודות חייה הכפולים וכל הכרוך בהם. ובינתיים עליי להסתפק בדמויותיה שחלקן מקרינות רסיסים מאישיותה.

"סנדר" הוא רומן על רווקה ירושלמית הנישאת לגבר תימהוני וחלוש נפש הנתון להשפעת גורו שתלטן. לאורך הרומן כולו נאבקת חוה על אהבתה ונישואיה, כאשר היא נתקלת במהמורות רבות, שהעמוקה שבהן היא אישיותו של סנדר, ששמו האירוני (קיצור של אלכסנדר) מנוגד לרפיסותו. חוה היא בת יחידה להוריה שומרי המצוות. אביה רופא שיניים ומוסיקאי חובב וגם אדם עוקצני וביקורתי, ואמה עקרת בית ופעילה בארגוני צדקה, שמתהדרת בעריכת מסיבות לחברותיה העשירות, וסובלת מאוד מרווקותה של הבת היחידה חוה בת העשרים ושמונה, ולאחר מכן מנישואיה המוזרים.

האמת היא שקצת התקשיתי בזיהוי העשור שבו מתרחשת העלילה. לפי הגיל המשוער של האם ואופנות בגדים ותסרוקות חשבתי על שנות השישים. אך כשנתקלתי ב"הילה" הניו אייג'ית התקרבתי לשנות השבעים, ואילו הקומפקט דיסק קידם אותי אל שנות השמונים, אך תערוכת הצייר פיסארו הנזכרת התקיימה כבר בעומק שנות התשעים. רק לקראת סיום הספר יש ציון זמן ברור והוא מלחמת המפרץ שהתרחשה לפני תערוכת פיסארו. אנחנו אם כן בשלהי המאה העשרים, אבל העולם המתואר נטול מחשבים וטלפונים סלולריים ועדיין מקלידים בו במכונת כתיבה, מה שנותן תחושה של עולם ישן.

סופרת של החיים הפרטיים והחבויים מן העין. חנה בת שחר, 2008 צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

בין מציאות לאשליה

בעת הקריאה נזכרתי בשיר "גן נעול" של רחל: "האלך לי או אכה בסלע עד זוב דם?", שואלת המשוררת, וכמוה חוה שמתעקשת על הקשר, למרות שהסלע שבו היא נתקלת עד זוב דם מורכב מאטימות כבדה, אגוצנטריות קיצונית ובעיקר אי יכולת לראות אותה ולהבחין במאמציה, במסירותה ובייסוריה. סנדר שאינו מקומי, אלא הגיע מארה"ב באקט של מרד בהוריו, אינו דמות חד ממדית. בראשית ההיכרות הוא מעוצב בדימויים של אור בניגוד לאופל הבוקע מאביה. יש בו רגישות ועדינות ובעיקר רוחניות רבה. אומנם הוא מכוער והופעתו גרוטסקית לעיתים, אך יש בו חן וקסם שמושכים אליו לבבות רבים, בעיקר של מבוגרים ממנו.

סנדר מצטרף לגברים חידתיים אחרים המופיעים בסיפורים וברומנים של חנה בת שחר. מבטה של המספרת אינו עוקב אחריו ישירות, אלא דרך תודעתה של הגיבורה, ולכן הוא נותר בחידתיותו. בניגוד אליו, חוה מרשימה בחיצוניותה ובאישיותה. היא משכילה, עמוקת נפש, פעלתנית, אמפתית וטובת לב. היא נשית מאוד, יפה ורבת תשוקות. בולטת קרבה רבה בין המספרת לגיבורתה, ותיאורי האווירה הרבים הספוגים בעוצמות רגש מעניקים לרומן פיוטיות וקרבה לירית בלי לפגום בחוסנו העלילתי ובדרמה שבו.

חוה שומעת דעות רבות על בחירתה בסנדר, אך נראה לי שעמדת הסופרת מתבטאת באופן הבוטה ביותר דווקא בדמות הלא סימפתית של החברה הטובה שפרה, שמנסה להחזיר את חוה אל המציאות ולועגת לאשליותיה. גם הגורו המאוהב בה מביע אמיתות נוקבות על אודות חייה, ורואה בהם אשליה וכזב. היפה בחוה הוא שלמרות תהליך של התפכחות רצופת משברים, היא אינה מוותרת על אהבתה, וממשיכה לתת אמון בסנדר, גם כאשר אמון זה עומד במבחנים חריפים במיוחד, וההימור שלה להאמין בו מסכן את המשך חייה.

דרך דמותו מועלות כמה בעיות אוניברסליות: התלישות שבחיי רוח פרזיטיים וניצול האישה כדי לממש תשוקות רוחניות. נראה שיש כאן ביקורת סמויה על פורמט מקובל במגזר החרדי, של עבודת האישה ולימודי הגבר. בת שחר מתארת אדם שחיי הרוח מנתקים אותו מסביבתו, וגורמים לו להתנהלות חסרת אחריות ובלתי אמפתית. דרך דמותו עולה גם בעיית הניכור בחיי הנישואים, והפער שבין ציפיות רומנטיות לבין המציאות כהווייתה. סנדר הנעלה והעדין בעל האור הפנימי שותה לשוכרה בחגיגת נישואיו ומחמיץ את ליל הכלולות. במקום מימוש האהבה חווה הגיבורה נחירות בלילה והקאה איומה בבוקר. גרוטסקיות וכיעור משתלטים על מה שהיה אמור להיות מהלך רומנטי. מוטיב הריחות הבולט ביצירה ממחיש את הפער בין המציאות והאשליה.

תשוקות סוערות

מוטיב בולט אחר הוא כליאה ומלכודת. היכרותה של חוה עם סנדר מתרחשת על רקע תחושת הסגר ומחנק באימוני ההקלדה. ממלכדת גם הדירה הסמוכה מאוד לבית הגורו, וגם השכן עצמו שאורב לה, וממלכד את סנדר מבחינה פיננסית. היפוכו של מוטיב זה הוא מוטיב הבריחה שיש לו פנים שונות ומעניינות ברומן.

הספר סמיך מאוד, רווי מאוד. רב רבדים. אין רגע דל. אפילו תיאורי הנוף הרבים, שאולי היה מוטב לדללם במקצת, יוצרים אווירה של אינטנסיביות רגשית וגם סמליות רבה. נראה שהידע הספרותי של הסופרת ובקיאותה במה שקרוי "דרכי עיצוב" משפיעים על כתיבתה. אין ספק שהספר נותן כר נרחב למורי ספרות ולמנחי סדנאות קריאה ואפילו למחפשי נושא לדוקטורט. כמו רשת, פרושות ביצירה אנלוגיות רבות שלא כאן המקום לפרטן. השכלתה התורנית והכללית של הסופרת משתקפת רבות באזכורים ובפירוט של מקורות שונים: סיפורים ברסלביים, שיר השירים, שירי זלדה, שירי משוררים מתקופת ימי הביניים בספרד. וזוהי רשימה חלקית.

הגיבורה היא מורה לספרות בתיכון דתי, ומחשבותיה על יצירות שונות מביעות את הצד הרוחני והרגשי שבה. חיי הרוח הספרותיים שלה משיקים לחיי נפש רוגשים ותשוקות מיניות סוערות. כך למשל היא נשברת נוכח תלמידותיה ופורצת בדמעות בעת הקראת שיר מימי הביניים המבטא את עצבותה האישית. חוה היא דמות יפה ומורכבת, שלאורך הספר מעוררת תהייה בשל כניעתה לבעל כושל המצמצם מאוד את חייה. תכונותיה הנאצלות היו עשויות להביא לה פריחה גדולה עם גבר מתאים לצדה, אך בהיעדר גבר כזה, רוחה וחייה נובלים. היא משרתת אנשים אחרים – מקלידה עבור אביה ובעלה, ועובדת קשה כדי לפרנס את בעלה ואת הקונטרסים היומרניים שלו. טרגדיה של תמימות.

ביטוי סמוי יותר להשפעות הספרותיות שציינתי מתבטא במצבה ההתחלתי של חוה שמזכיר סיטואציה דומה ב"בת הרב" של שטיינברג. גם שם ישנו אב הלוקה בעיוורון נפשי, ומשלה את עצמו לגבי סיכויי בתו, שבסופו של דבר משתדכת עם גבר שאינו ראוי לה, כמו חוה ברומן זה. ניכרות מעט השפעות משוערות נוספות.

החיים החבויים מן העין

ב"סנדר" אין גבר סביר לרפואה. שלושת הגברים המרכזיים לוקים במידות רעות ומזיקים לחוה, איש איש בדרכו. לעומת זאת הנשים מגוונות הרבה יותר, אם כי נראה לי שדווקא בעיצוב הגברים הגיעה הסופרת להישג מיוחד. התרשמתי כמו כן מהנועזות בחשיפת המצוקה המינית, אם כי זאת חשיפה מבוקרת וצנועה בהשוואה לנכתב כיום.

חנה בת שחר אינה סופרת שכותבת על בעיות העם והארץ או המגזר, אלא סופרת שעוסקת בהתמודדות אישית של נשים עם מצוקות שונות שקשורות לעולם הגברי ולאהבה. היא סופרת של החיים הפרטיים והחבויים מן העין. ובכך עוצמתה. הרומן קריא וסוחף. הדמויות משורטטות באופן חי ואמין, ומצבים חיצוניים ופנימיים מעוצבים בכישרון רב. חנה בת שחר היא סופרת גדולה, ייחודית ואליטיסטית.

 

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, י"ב באב תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 באוגוסט 2017, ב-גיליון ואתחנן תשע"ז - 1043, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: