אומרת שירה – 1042

עוד לפני

טוביה ריבנר מוסד ביאליק, 62 עמ'

בשנות התשעים לחייו, מישיר טוביה ריבּנר מבט אל מה שכולנו מסיטים את מבטינו ממנו:

זֶה מִתְקָרֵב / לָמָּה לְהַעֲמִיד פָּנִים / זֶה מִתְקָרֵב / עִם כָּל הַיִּפְעָה, הָאֹשֶׁר הַזֶּה / לַחֲזוֹת בָּאֵשׁ הַזּוֹרֶמֶת בְּעַד / עָנָן מְמֹרַט יַרְכָתַיִם / וְהָאָרֶץ מִתַּחַת, כָּל מֶרְחַבְיָה / מְכֻסָּה אוֹר אָפֹר. / זְמַן רַב מֵאָז נִמְלַטְתִּי וָחַי. / בַּז מְדֻיָּק דּוֹאֶה מֵעָלַי חֲרִישִׁי. / רַק קוֹל הַחוֹל הַמְּחַלְחֵל. עַכְשָׁו / הָאֲדָמָה דְּמוּמָה. הָאֲוִיר כְּמוֹ אֵפֶר שָׁקוּף / נוֹשֵׂא אֶת הַצֵּל הַקָּטָן עַד / אֵין זֵכֶר.

ריבנר הוא אחד המשוררים מישירי המבט בשירה העברית; למעלה משבעים שנות כתיבה מעולם לא הסיט את מבטו בפני דברים שאחרים לא רצו לראות. בספר הזה הוא בוחן את התפוררות הגוף והתעצמות הזיכרונות, את ההמתנה למוות. זה אינו ספר על הזקנה אלא על עושר החיים המפרפרים באדם שיודע שחייו נמצאים לקראת סופם: "הָאִישׁ הַמֵת / מַמְתִין / בָּאִישׁ הַחַי". וזהו גם ספר פרֵדה, שהרי הזקנה היא המסע אל הבדידות מהאהובים שאינם, וההמתנה למפגש אפשרי עמם. השירים המוקדשים למתים הנוכחים בהעדרם, כרעיו ישראל אלירז והצייר יוסל ברגנר, ואלה המוקדשים לבנו מורן – ריבנר מתייסר זה עשרות שנים בייסורי יעקב שאינו מתנחם על בנו האובד – הם מהחזקים ושוברי הלב בספר.

משוררים הבוחנים את זקנותם וחייהם מגיעים לפרקים למיצוי יפהפה ועמוק של שירתם. "עוד לפני" מצטרף לספריהם של ישראל אלירז ז"ל וייבדל לחיים חיים גורי, שקרבתו של המוות יילדה מתוכם שירת חיים גדולה. שירה זו היא ביטוי ביוגרפי ופילוסופי של החיים על האור והחושך שבהם, כקהלת הזקן הכותב את חייו, בפיכחון ובלא מרירות. שירה ופיכחון אינם שילוב נפוץ; יש בהם משהו מרומם נפש ומחייב עבור הקורא, על המיצוי העז של אהבה ותשוקה לחיים, למרות הכאב הנורא שבהם:

הַזָּקֵן אוֹהֵב, הַזָּקֵן אוֹהֵב!/ גּוּפוֹ הַקּוֹפֵא לְפֶתַע לוֹהֵב. / בִּבְרוֹשׁ מִתְקַשֵּׁט בְּמִקְלַעַת קִיסוֹס הוּא רוֹאֶה צִפּוֹר. / אֶבֶן גְּדוֹלָה בְּעֵינָיו הִיא שׁוֹר. / לִדְיוּנוֹת הַחוֹל הוּא קוֹרֵא הוֹ, כַּמָּה מַיִם! / אֶחָד, הוּא טוֹעֵן, אֵינוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם. / בְּצָהֳרֵי יָם הוּא זוֹעֵק אֵשׁ! אֵשׁ! / הוּא חוֹשֵׁשׁ, הוּא מֵעֵז, הוּא מֵעֵז, הוּא חוֹשֵׁשׁ. / אַבָּא, אוֹמֵר הוּא, אַבָּא הוּא גְּדִי, / וּגְדִי הוּא זוּזֵי וְזוּזֵי בִּכְדִי. / לְמַקֵּל הוּא קוֹרֵא: כֶּלֶב. כֶּלֶב יִרְדֹּף. / וְשׁוּנְרָא חָתוּל אוֹ נָמֵר אוֹ קוֹף. / מַלְאַךְ הַמָּוֶת שָׁחוֹט שָׁחוּט? / מִי הַשּׁוֹחֵט? הוּא שׁוֹאֵל, אֵיךְ נִחְיֶה / אִם אִישׁ לֹא יָמוּת? / הַאִם לֹא שָׂבַע? הַעוֹדוֹ רָעֵב? / הַזָּקֵן אוֹהֵב! אוֹהֵב! אוֹהֵב!

"עוד לפני" מתייחס ל"לפני" המצפה לכולנו, במבט בהיר ועז, והתוצאה היא ספר נפלא וכואב, שמייקר את החיים על אף הכאב והסבל.

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, ה' באב תשע"ז