למלא את החלל | זוהר מאור

 

ההצעה המקורית לתיאולוגיה שאחרי השואה, המבוססת בין היתר על הגותם של רוזצוויג, לאקאן, רבי נחמן והרב שג"ר, נופלת למלכודת הייאוש והניהיליזם. חסרה תקווה

 

תיאולוגיה של חסר

על אמונה שלאחר התוהו

ישי מבורך

רסלינג, 2016, 160 עמ'

ספרו של ישי מבורך "תיאולוגיה של חסר" הוא ספר חשוב מאוד ועצוב מאוד. הוא חשוב מאוד מפני שהוא מביא בפנינו מסכת תיאולוגית, ותחום זה, שעניינו ניסוח שיטתי של תפיסה דתית לאור תפיסות פילוסופיות עכשוויות, כמעט נעלם בישראל; יתר על כן, יש כאן ניסיון נועז וחסר פשרות, כתוב בשפה עשירה, מדויקת וחדורה ברגש, לבוא חשבון תיאולוגי עם השואה, בניגוד להתעלמות שעליה מצביע בצדק המחבר. הספר עצוב מאוד כי התיאולוגיה שהוא מציג, היחידה האפשרית לדעת מבורך בעידן פוסט–חילוני ופוסט–שואתי, היא פשוט נוראית. ספק אם מבורך יחלוק עליי בכך; המחלוקת בינינו תהיה מן הסתם בשאלה האם אפשרית תיאולוגיה אחרת.

בעיניי, חשיבותו העיקרית של הספר נעוצה באתגר שהוא מציג, בתיאור היבט מסוים של המצב הפוסט–מודרני כעולם שבור ללא תקווה. כניעתו למצב זה היא, לדעתי, החמצה. בדבריי על הספר אבקש להתמקד בהיבט זה ולהניח בצד אחרים, חשובים ומעניינים, כמו זה הפוליטי, תפיסת הלשון והתרגום, ועוד.

"תיאולוגיה של חסר" מפגיש באופן וירטואוזי בין השיח הלאקאניאני והדקונסטרוקציה של דרידה לפרשנות אישית מאוד לתורתם של רבי נחמן מברסלב, רבי צדוק הכהן, פרנץ רוזנצוויג והרב שג"ר. מבורך הוא תלמיד של הרב שג"ר ומעורכי כתביו (גילוי נאות: כותב שורות אלה היה שותפו בעריכת כמה ספרים), ולמעשה ניתן לראות בספר זה ניסיון, אולי ראשון, לשאוב מתוך תורתו הגות חדשה. חשוב לציין: לרוב, מבורך אינו "מתבסס" על מקורותיו; הוא מצהיר כי הוא קורא לתוכם את המציאות הפוסט–חילונית והפוסט–שואתית ובעצם מדברר אותם מחדש. לפעמים הקריאה המחודשת אכן פותחת אופקים חדשים ומסעירים בדברי המקור, אך מדי פעם שאלתי את עצמי האם ניתן לקרוא כל דבר לתוך כל דבר. או באופן קונקרטי: האם ניתן לקרוא את כוכב הגאולה של רוזנצוויג ללא גאולה?

אני חושב שניתן ואף כדאי להפריד את הספר לשני חלקים. בוודאי שבעיני המחבר הם קשורים זה לזה, אך בעיניי קשר זה אינו הכרחי. החלק הראשון עוסק במושג השארית בהגותו של רוזנצוויג ובהשלכתו על החיים היהודיים, החלק השני עוסק בחיים ללא תקווה בעקבות המצב הפוסט–מודרני והפוסט–שואתי. אפתח בחלק הראשון, מכיוון שכאן לדעתי יש דברים מופלאים ומעוררי מחשבה.

היהודי קיים כשארית

בספרו "כוכב הגאולה" מציג רוזנצוויג את מושג השארית כמפתח להבנה נכונה של הלאומיות ותודעת הנבחרות היהודית, וזאת על בסיס הביטוי התנ"כי "שארית ישראל/יעקב". הרב שג"ר התלהב מאוד מפירוש זה ובדרשתו לסוכות "שבעים פרים וסוכה אחת" ראה בו אכן בסיס להסבר בחירת ישראל לא כעליונות, אלא כאחרות מוחלטת. לאחר השואה קשה להמשיך ולדגול בתודעת הנבחרות היהודית בהסברה המקובל: העם היהודי נעלה מכל העמים האחרים.

רוזנצוויג (שנפטר כמובן לפני השואה אבל היה חשוף לביקורת הליברלית על תודעת הנבחרות) הזדהה מאוד עם תודעת הייחודיות של העם היהודי, אך סירב לנסח אותה כעליונות, כפי שמסביר הרב שג"ר בעקבות ז'יז'ק: "היהודי לא נכלל בסדר הקיים של העמים והלאומים; הוא 'חלק שאיננו חלק, לא סתם אומה בין האומות אלא שארית שאין לה מקום בסדר האומות'… הלאומיות היהודית אינה עומדת מול או מנגד לכל לאום אחר, היות שהיא עצמה, כמו חייו של היהודי, המקום של עצמה, מכלול שגבולותיו בעצמו; וכדבריו של רוזנצוויג – קיום ה'מקפל את המכלול בתוכו ומכאן טענתו לנצחיותו'".

תרומתה העצומה של היהדות לאנושות נעוצה דווקא בהיותה מרחב שונה לחלוטין, קרי לא בתוכן מסוים אלא בעצם קיומה כשארית. "השארית פולשת למרחב החברתי שהיא איננה חלק ממנו, ובכך מפוררת כל סדר שהוא – היא קיימת אך לא ניתן למקם אותה בַּסדר, ובכך היא מפריעה ל'הרמוניה של הקשר החברתי' ומערערת אותו בחושפה שוני ואחרות מוחלטים. אחרות טהורה זו היא ההופכת להיות הבסיס להכרה האוניברסלית – דווקא משום שהיא מערערת על הקונסנזוס, ובמונחיו של המהר"ל: על חוקי הטבע, שלאורם ניתן לשפוט את האחר, או את הקבוצה האחרת".

רעיון השארית הוא אחד מן הקווים המנחים את הגותו של מבורך, והוא מפנה אותו בעיקר לממד הדתי בחיינו. הוא מדגיש כי הדת אינה ניתנת לאילוף ולמשטור, היא יסוד "פרוורטי" (ביטוי מאוד לא מוצלח לעניות דעתי), שובר סדר, פרדוקסלי. זאת ועוד: מושג השארית מאפשר לנו להסביר את משמעות אורח החיים הדתי, שוב בעקבות רוזנצוויג והרב שג"ר. נצטט שוב מדברי האחרון באותה דרשה: "לא תוכן מסוים מגדיר את היהודי, אלא עצם האינטימיות שלו עם קיומו–יהודיותו. זהו מעגל סגור שבו הקיום מזין את עצמו, ואינו נצרך לדבר שיטעין אותו". העולם הדתי הוא מעגל סגור. הוא אינו ניתן, וגם לא נדרש, להצדקה, ומבורך מציג יפה באמצעות כלי הפסיכולוגיה של לאקאן שהניסיונות האופנתיים למצוא תוכן, משמעות ופשר למצוות עשוי להוליך לתסכול. "ואני תפילה" – "אני מאמין משום שאני מאמין ומתפלל משום שאני מתפלל" (164). אלה לא הרהורים מופשטים (ז"א: תיאולוגיה), ניתן בקלות להפוך זאת לתורת חיים, קרי להפוך את התורה לחיים. חיי האמונה הם מציאת האמונה הנוכחת בחיי. בהמשך מסביר מבורך את האופציה הדתית הזו, שוב בעקבות הרב שג"ר, בעזרת תורת חב"ד על האמונה והשפה והגותו המאוחרת של ויטגנשטיין, בצורה מופלאה ממש.

‭"‬אני‭ ‬מאמין‭ ‬משום‭ ‬שאני‭ ‬מאמין‭ ‬ומתפלל‭ ‬משום‭ ‬שאני‭ ‬מתפלל‭". ‬גיא‭ ‬אלוני‭, ‬נטורי‭ ‬קרתא‭, ‬2017
מתוך‭ ‬התערוכה‭ "‬כאוס‭", ‬המוצגת‭ ‬בחלל‭ ‬התערוכות‭ ‬ברביעיית‭ ‬פלורנטין‭, ‬רח‭' ‬מעון‭ ‬3‭, ‬תל‭ ‬אביב‭ ‬

דיבור על טוב כהכחשת שואה

אבל זה אינו מובנה היחיד של השארית. השארית היא גם המצב הפוסט–שואתי והפוסט–מודרני של האין המוחלט, החלל הפנוי, ואין פלא שהיא נעשתה לאבן היסוד להוגה שהוא אולי המדובר ביותר בעולם כיום – ג'ורג'יו אגמבן (שאינו נזכר בספר, וחבל). תפיסתו פסימית בהחלט. השארית היא אפרם של הנשרפים באושוויץ, היא עולם שההומניזם בו הובס, שבו לא רק האלוהים מת, אלא גם האדם – נותר רק השלד, עצם הקיום, השארית הלא–אנושית שאינה ניתנת לביטוי, ולפיכך גם לא להשמדה. מסקנתו התיאולוגית של מבורך מהשואה היא ניהיליסטית (ולאור עמדה זו הוא קורא את "מעשה מבעל ביטחון" של רבי נחמן). כך למשל לגבי התפילה: "נוכח המציאות שבה לית דין ולית דיין מתגנבת לה תפילה הנטפלת אל האדם כמו מחשבה טורדנית המנקרת בראשו… הרי התפילה אינה עוזרת" (156).

מבורך נאחז בתורה ס"ד של רבי נחמן על אודות החלל הפנוי, שקיבלה כבר אצל יוסף וייס ואצל הרב שג"ר הסבר ההופך אותה לתפיסה רדיקלית חדשה, לתיאולוגיה שלילית. לפי הסבר זה, רבי נחמן חוזה את החילון ואת המודרנה ואת סילוקו של הא–לוהים מן העולם – ואכן נוכל למצוא בתורותיו, בשיחותיו ובסיפוריו של רבי נחמן התייחסויות רבות לכך. לפי התפיסה הזו, הא–לוהי נתפס ונחווה כאין, ולכן הופכת האמונה והתפילה לפרדוקסלית בהכרח. מעניין כי עוד לפני השואה התמסרו לתפיסה זו הוגים יהודים מרכז–אירופים חשובים, כמו פרנץ קפקא, גרשום שלום, ולטר בנימין, תאודור אדורנו ועוד. בעקבותיהם השפיעה התיאולוגיה השלילית רבות על התרבות הכללית. מה הגיוני יותר מלהכריז על ניצחונה לאחר השואה?

ולעומת זאת, "דיבורים על טוב, נבואה, אמונה, גאולה, תפילה, התגלות, אהבה והשגחה ממלאים את 'החלל הפנוי' של ימינו… דא עקא, יש לראות את ההיצע הזה כחלק מפרויקט דתי של הכחשת שואה, לא פחות… רק בהדחקת טראומת ההתעללות, ושמא נכתוב האונס, שעברה האנושות והאנושיות ניתן… לדבר על תקווה ועל עתיד" (29). איני בא לפטור את הטענות הקשות האלה כלאחר יד, אולם אני סבור שהמסקנה מהשואה היא הפוכה. לאחר כל מה שעברו הקרבנות, האנושות והאנושיות, האם ניתן לשלול מהם גם את התקווה? מחקרים רבים מצביעים על כך שגם מתוך התופת לא הפסיקו אנשים בגטאות ובמחנות העבודה וההשמדה להאמין – במשהו, ואמונה זו הייתה אחד האמצעים החשובים להישרדותם. רבים מהם לא הסכימו עם אגמבן שמה שנשאר באושוויץ הוא רק האנטי–אנושי, אלא דווקא מה שקפקא כינה "הבלתי ניתן להריסה", או בשפה מסורתית יותר, הניצוץ הא–לוהי.

תורת חיים

מבורך יוצא במסע אינטלקטואלי ורוחני מסעיר כדי לחלץ מרבי נחמן ומהרב שג"ר את "התורה של השדים היהודים", את "האלפין הנפולים", שהוא לכאורה שולל, ומראה באופן משכנע את משמעותה הרדיקלית, אבל לא מצליח לשכנע, לפחות לא אותי, שהיא אמורה להפוך לתורת חיים. אין ספק שהייאוש והניהיליזם מצויים בשפע אצל רבי נחמן ואצל הרב שג"ר, אך באותה מידה אין ספק שדרכם המרכזית הייתה ליצור מהם אמונה, תקווה ושמחה; למלא את החלל. האם ניתן באמת לחוות את א–לוהים רק כאין? הרי יפה כתב מבורך: "לדידו של רבי נחמן, מה שמכונן את קדושת הלשון… [הוא] העודף הממשי שהיא נושאת בחובה" (80). ויותר מכך: האם ניתן להפוך את התיאולוגיה הזו לתורה? לחיים? האם האדם יכול לחיות ללא תקווה? האם אפשרי קיום דתי שמסתפק בהכרה שהמצוות הן שארית שלא אוכל להיפטר ממנה, ולא מנסה להפוך אותן ליסוד חיובי בעולמי?

ספרו של רוזנצוויג "כוכב הגאולה" הוא אחד מבסיסיה של התיאולוגיה של מבורך. גם הוא נפתח בביקורת חריפה על הפילוסופיה המודרנית על שהתעלמה מן המוות, אולם הוא מסיים את ספרו בקריאה "אל החיים". אני מזמין את מבורך לאותו מסע, ליצירת המשך שלא תתעלם מהמציאות הפוסט–שואתית והפוסט–חילונית אבל תשכיל להביא את הניהיליזם אל התקווה ואל החיים ואת התיאולוגיה אל תורת החיים.

 

 

 

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון, י"ג תמוז תשע"ז

 

"אני מאמין משום שאני מאמין ומתפלל משום שאני מתפלל". גיא אלוני, נטורי קרתא, 2017

מתוך התערוכה "כאוס", המוצגת בחלל התערוכות ברביעיית פלורנטין, רח' מעון 3, תל אביב

 

 

מודעות פרסומת

פורסם ב-10 ביולי 2017,ב-ביקורת ספרים, יהדות. סמן בסימניה את קישור ישיר. 7 תגובות.

  1. יסלחו לי הקוראים על לשוני העילגת: איך אפשר לדון על האמונה, כאשר אמונה זו מחייבת בין השאר להאמין שהאל רחום וחנון, אך אין כל עדות לכך?
    אולי אין האל כל יכול- למיטב ידיעתי הנביא הושע הוא היחידי שטוען כך!

    • האל הוא רחום וחנון , אך גם קנוא ונוקם.
      והאמת היא שהוא בעיקר אלוהי המשפט , וה"רחום וחנון" או "קנוא ונוקם" זה רק לפי העניין.

      וכפי שכתב בכוזרי :

      "וְנִקְרָא רַחוּם כְּשֶׁהוּא מְתַקֵּן עִנְיַן מִי שֶׁהָיוּ בְנֵי אָדָם מְרַחֲמִים עָלָיו לְרֹעַ עִנְיָנוֹ. וּמְיַחֲסִים אֶל הַבּוֹרֵא הָרַחֲמִים וְהַחֲנִינָה, וַאֲמִתָּתָם אֶצְלֵנוּ: חֲלִישׁוּת הַנֶּפֶשׁ וְהֶמְיַת הַטֶּבַע, וְאֵין זֶה רָאוּי לוֹ יִתְבָּרָךְ, אֲבָל אָמְנָם הוּא שׁוֹפֵט צֶדֶק גּוֹזֵר בְּרִישׁ אָדָם אֶחָד, וְעֹשֶׁר אָדָם אַחֵר, מִבְּלִי שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה בְעַצְמוּתוֹ, וְלֹא יְרַחֵם עַל אֶחָד וְלֹא יִכְעַס עַל אַחֵר. וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים כָּזֶה בְשׁוֹפְטֵי בְנֵי אָדָם, כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתָם בְּדִינִין וְדָנִין בְּמַה שֶּׁמְּחַיֶּבֶת הַתּוֹרָה וְיִהְיוּ אֲנָשִׁים זוֹכִים בַּדִּין וַאֲחֵרִים חַיָּבִים. וְיָשׁוּב אֶצְלֵנוּ בִּבְחִינַת רִשּׁוּמָיו, פַּעַם אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, פַּעַם אֵל מִדָּה."
      (מאמר ב' ב')

      אני מאמין שחוקי האל הם חוקי ההרמוניה.
      וכאשר האדם או העם הולך איתם , יהיה לו טוב – ואז האל רחום וחנון.
      וכאשר האדם או העם הולך נגדם , יהיה לו רע – ואז האל קנוא ונוקם.

  2. העם היהודי נעלה על כל העמים האחרים , כאשר הוא מקיים את יעודו.
    והוא נחות מכל העמים האחרים כאשר הוא איננו מקיים את יעודו.

    יעודו של העם היהודי הוא החיבור לאל.
    הולכת השפע מההוויה אל המציאות הפיזית.
    וזהו גם עניין הנבואה – הנבואה איננה רק "אמירת דברים בשם האל" , מהותה של הנבואה היא הולכת שפע מהאל לעולם (כך הגדיר במורה נבוכים).
    ו"הולכת השפע" הזו משנה את העולם , משנה את הגוף , משנה את המימד הפיזי.
    (לכן התורה מבטיחה כי אם נשמע בקול ה' , נזכה לבריאות ולהצלחה וכו' וכו').

    וזהו גם ה"עניין האלוהי" שהכוזרי אומר שמבדיל את עם ישראל משאר העמים – לעם היהודי יש את הסגולה הזו , הסגולה הנבואית , יותר מאשר לעמים אחרים.
    וזה תפקידנו ויעודינו כעם – להיות עם של נביאים.
    לא עם של "פלפלנים" , אלא עם של נביאים.
    להוליך לעולם שפע רוחני בתודעתינו ובגופינו.

    אך כנראה , שכבר לפחות 2000 שנה – איננו מקיימים את יעודינו.
    הנבואה פסקה , ואיננו "מוליכים שפע" לעולם יותר מאשר עמים אחרים.
    גם התורה והמצוות שיש בידינו כיום , אינן מביאות את המקום הזה.

    מאחר וכך , אז לי אין שאלה למה היתה גלות , למה קרתה שואה וכדומה –
    פשוט בגדנו ביעודינו ב2000 השנה האחרונות , ודבקנו בדרכים לא הרמוניות שאינן מובילות לשום מקום.

  3. ליוסף] נראה לי שאתה טוען את מה שאני טוען- שאנו חווים הסתר פנים. אלא שאני נכון להמר על כך שראייתך את ייעודנו שונה לחלוטים מראייתי. הלוואי ואני טועה.

    • אתחיל מהסוף – למה אתה חושב שיש בעיה אם ראייתך שונה מראייתי , או ההיפך ?
      לי אין בעיה עם זה.

      לגבי הסתר פנים –
      כן , אבל ההסתר הוא מאיתנו – ולא "מבלתי יכולת ה'"….

      השמש מאירה בכל יום , אבל אם אנחנו שמים את עצמינו בחדר חשוך (מכל מיני סיבות) , ונותנים כל מיני צידוקים למה הדבר הנכון הוא אך ורק "חדר חשוך" , אין לנו מה להתלונן על כך שהשמש לא מאירה לנו – יש לנו להתלונן רק על כסילותינו.

      והמבין יבין.

  4. ליוסף- אני מסכים עם אמירתך שבגדנו בייעודנו, אבל אני מניח שאתה רואה את ייעודנו בדרך שונה לגמרי מכפי שאתה תופס אותו.
    בראיית העולם שלי, הפולחן הדתי מיותר, או אולי טפל לעומת העשייה העיקרית שהיא לפי הבנתי שמירה על כל מה שהקב"ה ברא.
    אתאר זאת בדרך ציורית : כשהקב"ה ראה שעם ישראל מתעקש לדבוק בפולחן הדתי, במקום להבין שאין פולחן זה אלא אמצעי עזר לגיבוש העם. "תפס הקב"ה את ראשו ב2 ידיו" ואמר אוי,אוי,אוי- אינני יכול לראות זאת. זהו הסתר הפנים מבחינתי.

    • זה נכון שאני חולק עליך , וזה בסדר.
      לגיטימי לחלוק , ואינך צריך להסכים איתי.

      בכל אופן אכתוב לך בהרחבה את דעתי :

      אינני חושב שהיה ה' צריך לתת כל כך הרבה מצוות רק לגיבוש העם – שהרי לא חסרים עמים מגובשים ללא מצוות , או עם הרבה פחות מצוות !

      באיסלאם למשל יש רק 5 מצוות.
      גם בנצרות פאולוס ביטל את כל המצוות , והשאיר רק מצווה אחת – "אמונה ביש"ו" ….זה לא הפריע לנצרות להתגבש כדת !

      לתפוס את התורה רק כ"אמצעי לגיבוש העם" , זה כמו שיבוא עכשיו אדם מהג'ונגל , יראה מולו מנוע של מכונית , ויחשוב שיש כאן שולחן.
      הוא רק יתהה מי הטיפש שבנה כזה שולחן גרוע !!! שולחן ממתכת , בלי מקום לרגליים , ועם כל כך מלא ברגים ועבודה מיותרת !!!
      —- אותו פרימיטיבי פשוט לא מסוגל לדמיין את המנוע בסביבתו הטבעית (=המכונית) , אז הוא משליך עליו את המוכר לו !

      כך להבנתי גם אנחנו לא מסוגלים להבין את העולם שבו צמחה התורה , וממילא לא מסוגלים להבין אותה :

      איננו מסוגלים להבין מהו עולם המלא בכישוף , בישויות שונות , איננו מסוגלים להבין מהי עבודת אלילים.
      כפי שאדם פרימיטיבי איננו מסוגל להבין מהו עולם טכנולוגי – מדעי , איננו מסוגלים להבין באמת מהו עולם מיסטי.
      ממילא הנטיה של האדם המודרני היא לתפוס את התורה במושגים חברתיים המוכרים לו , לחשוב שזה כל הסיפור , ואפילו לא לחשוד שיש משהו מעבר לכך.

      לכן איננו מסוגלים להבין מה התורה למעשה באה להביא , ****ובעיקר איזו אלטרנטיבה רוחנית היא הציעה לעולם ההוא.*****

      אך אני עברתי בחיי מסע בו חקרתי את הדברים הללו – התחלתי בלימוד רפואה סינית , ולמדתי בהמשך גם תחומים איזוטריים כמו תיקשור , "פגשתי" ישויות שונות , ולמדתי גם "כישוף" מספריו של קסטנדה ועוד.
      (חוץ מזה הייתי בחור ישיבה למדתי גם גמרא , מורה נבוכים , כוזרי , רמח"ל ,חסידות וכו').

      היום אני יכול להגיד שאני מבין קצת את ההגיון שיש בתורה.
      וזה רק בגלל שהצלחתי קצת לצאת מהעולם "שלנו" , ולשים רגל בעולם אחר.

      מטרתה של התורה היא השראה של שפע אלוהי על העם.

      ואינני מחדש דבר באמירה שזוהי מטרת התורה.
      אלו דברים הכתובים בפירוש בכוזרי ובמורה נבוכים.
      (וכתובים גם בתורה עצמה בפירוש :
      "זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'"…. "וכבוד ה' מלא את המשכן" ועוד).
      זה נכון שהמדובר במושג "סתום" עבור האדם המודרני , אך זהו מושג שניתן לחוויה , לפחות באופן חלקי.

      אך כל עוד אין את ההבנה של המושג הזה , אז האדם המודרני רואה את התורה בדיוק כמו שהאדם מהג'ונגל רואה את המנוע.
      הוא חושב שיש מולו שולחן , ואפילו לא מסוגל לדמיין מה ה"שולחן" הזה יכול לעשות ומהי מטרתו.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: