שיחה באוצר הנשמות | שלום רוזנברג

 

האם א–לוהים נוכח בעולם או קיים מחוצה לו, וכיצד קשור לכך המוסר? מפגש שמימי בין הוגים

תמיד חשבתי שרבות ניתן היה ללמוד אילו הצלחנו להפגיש הוגים שחיו בתקופות שונות ולהביא אותם לנהל ביניהם שיחה. כיצד יוצרים במת מפגש כזאת? לא מעט חכמים בחרו להפגיש אותם בגיהינום. כשלעצמי בחרתי להפגיש את ההוגים בטרם נולדו, לפני שהמלאך השכיח מהם את תורתם, שאותה יצטרכו לשחזר בעמל רב. והיכן הם ייפגשו? רש"י כבר ענה על כך (עבודה זרה ה, א): "אוצר יש… ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להיוולד ונתנם לשם".

בחדר אחד באוצר ישבו והתווכחו קשות שלושה ילדים: ברוך, יחזקאל–הרמן ואברהם יצחק. אנו כמובן כבר יודעים שהם עתידים לתרום הרבה להגות היהודית (לטובה ואולי לא). הם, עדיין לא. שמות משפחותיהם? אולי מאוחר יותר. בת קול מן השמיים פתחה את הדיון הרשמי בדברי מדע. הוזמנה פסיכולוגית ידועה כדי שתציג לפנינו פרק מתוך מחקרה האחרון, כנקודת מוצא לדיון.

אלוהים והטבע

הפסיכולוגית: אם נשאל ילדים "היכן הקב"ה?", נקבל שתי עמדות שונות. אחת תענה "א–לוהים בשמים"; האחרת תענה "א–לוהים בכל מקום". נראה לי ששתי תשובות אלו מהוות מה שקראתי במחקרי "מבשרות" – תפיסות ראשונות של רגשות דתיים שונים. "א–לוהים בשמים" מבטא ריחוק. זהו נוסח היולי של מה שהשפה פילוסופית מכנה "טרנסצנדנציה": א–לוהים מצוי "מעֵבֶר" לטבע ומעבר לאפשרות האנושית להשיג את מהותו. מנגד, "א–לוהים בכל מקום" מבטא קרבה. א–לוהים נוכח בעולם ובטבע, קרוב לנו, בלבנו. נוכחות זאת מכונה בשפה הפילוסופית "אימננציה". אך נתעלם מהמלים הפילוסופיות, ונשוב אל ויכוח החכמים.

ברוך: אסביר לכם את עמדתי בעזרת משל. למרות שכל משל הוא חלקי ובלתי מדויק, הוא יעזור לי להסביר את הקִרבה. משל למה הדבר דומה? לאחד מהתאים האדומים, המקבל תבונה ותודעה. עד מהרה יבין שמעבר לו ישנה אחדות, הכוליות של העולם שלפניו, כלומר האדם. כך גילה התא את ה"א–לוהים", על שני ממדיו המוכרים: הגשמי והנפשי. איך אברהם יצחק היה אולי מנסח זאת: "א–לוהים" בגימטריה "הטבע".

הרמן יחזקאל: פילוסופים ומיסטיקנים הדגישו את הקרבה, אולם אתה ברוך עברת את הגבול. על פי שיטתך, א–לוהים לא נוכח בעולם, הוא הוא העולם. בדעותיך ניכרת לא היהדות אלא דווקא המורשת האלילית. הרמב"ם, מורה כל הנבוכים, לימד אותנו את תורת הייחוד שהיא הרבה יותר מאשר האחדות – שאותה אתה מדגיש. ייחוד פירושו שהא–לוהים שונה מכל מה שבעולמנו, עולמנו אינו א–לוהי. הפנתיאיזם אינו רק כפירה, הוא פשע מוסרי. אך על זה, אולי להלן.

אברהם יצחק: גם אני אסביר את עמדתי בעזרת משל, כמובן שונה מהמשל שלך. נתאר לעצמנו סופר היוצר במחשבתו ספר או ספרים מופלאים על עולם ומלואו. נניח שגיבורי הספר חיים, חושבים ומרגישים. אמנם כן, הסופר שולט על העלילה, אלא שהוא מכבד את עצמאות גיבוריו ומצפה לראות את המציאות שהם בונים. הקב"ה הוא מעין סופר כזה, העולם – מעין ספר, שמציאותו אינה בנייר או בדיו, אלא כביכול במחשבתו של הסופר. ואולי יש במחשבתו ספרים הרבה. אין קיום לספרים בלעדי הסופר החושב אותם. הסופר "ממלא כל העולמות". אין מקום פנוי ממנו. אבל הוא הרבה יותר מאוסף הספרים שבמחשבתו, הוא גם סובב את העולמות. אך אתה, ברוך, קרוב מדי אל החיצונים.

מקורו של המוסר

ברוך: שוב המשחקים החמקניים שלך, אברהם יצחק? ולך הרמן יחזקאל אוסיף, בשפה הפוסט–מודרנית, די עם הניגודים ה"בינאריים" שלך!

אברהם יצחק: לא רק שלו, גם שלי. המוניזם פירושו שלילת הניגודים, ואני חייב לברך עליהם: "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך". המתנגדים שאלו את החסידים: אם השכינה בכל מקום, למה נאסר להתפלל במבואות המטונפים? וגם אתה ברוך נשאל כך: אם הכול א–לוהים, הרי שאין הבדל בין טוב לרע, בין יפה למכוער ומגונה, בין צדק לעוול. את יסודות המוסר אנו חייבים לרכוש מהא–לוהים שבשמיים, ורק לאחר מכן להאמין שהכול טוב.

יחזקאל הרמן : כנראה ששניכם שיכורי א–לוהים, ואיך יאמר עמנואל לוינס, גם לשיכורים כאלה אסור להיכנס למקדש. אך לך אומר, ברוך, שהמונותיאיזם הוא המושג האידיאלי בה"א הידיעה, בעוד המוניזם הוא מושג מתועב. המוסר נולד מההבחנה בין הראוי למצוי, בין טבע למוסר. אחרת, כבשיטתך, הזכות היא כוח, והכוח הוא זכות. ומעמנואל לעמנואל. עמנואל קאנט שהבחין ביניהם נראה לי יותר יהודי ממך, שעבורך הכול אחד. מהיכן תלמד את המוסר, מהטבע? משם ניתן לקבל רק מוסר השכל אחד: הדג הגדול בולע את הקטן.

ברוך: הוא בולע אותו ממילא. ואגב, אדם אני, לאו דווקא יהודי.

יחזקאל: ואומרים עליך שאתה דמוקרט? האמנם? היכן החירות האנושית, הבחירה החופשית?

ברוך: החירות? אילו לאבן הייתה מודעות, היא הייתה חושבת בזמן נפילתה שהיא נופלת כי היא בחרה בכך באופן חופשי.

אברהם יצחק: החירות האנושית היא צלם א–לוהים שבאדם!

ברוך: נגמלתי כבר מדימוייך האנושיים.

אברהם יצחק: אמנם כן, הדימויים האנושיים עלולים להטעות. ולמרות זאת אומר לך דבר שלא כדאי לשכוח. בעתיד תכתוב או תאמר, אי שם, שאם בספר יש אלף קביעות, ותשע מאות תשעים ותשע מהן אמת, ואחת שגויה – מן הראוי לזרוק אותו. אך רבי נחמן מברסלב יאמר אי שם, מבלי להכירך, בדיוק את ההיפך: אם יש בספר אפילו רק קביעה אחת נכונה אך מהותית לחייך – אל תזרוק! אולי גם ב"אתיקה" שלך יש קביעה כזאת, אז ברוך תהיה. ואגב, טוב שלא כתבת את ה"אתיקה" בעברית ובאותיות רש"י. או אז הוא היה עלול להתקבל כספר קדוש שהיה ממיט עלינו אנדרלמוסיה….

שמות משפחותיהם? ודאי ניחשתם: שפינוזה, כהן וקוק.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ט סיון תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסם ב-26 ביוני 2017,ב-גיליון קורח תשע"ז- 1037, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. תודה על הפוסט המענין , צריך רק לשים לב , תפיסת הייחוד של האלוהים , משמע: שהאלוהים שונה מכל מה שבעולמנו , הינה בבחינת הבלות רוח כמובן . זאת מהסיבה הפשוטה , שעל מנת להגדיר שוני וייחוד , צריך להגדיר לא רק את הישות האלוהית ( כלומר גם אם נתעלם מעצם ההגדרה החמקמקה ) אלא , צריך להגדיר , מהו עולמנו . וברור שהגדרה כזו , לאורך ההיסטוריה האנושית ותפיסת האדם , הינה מעיקרא בלתי אפשרית בעיקרון :

    שהרי , עם תמורות הזמן , והתפתחות המדע והגילויים הטכנולוגיים , מסתבר , שגבולות העולם והגדרותיו , משתנות , ומעל הכל : מתהפכות לבקרים וערבים :

    פעם חשבו שהזמן משתנה קבוע ונצחי , ולא היא !! מימד הזמן , משתנה עם השינוי במימד הכבידה . פעם חשבו שאין לראות לתוך עצמים ולתוך קרביהן , והנה , האינפרא אדום , הרנטגן וכדומה… אפשרו את הראיה לתוך העצמים . פעם הייתה מחשבה , שתעופה הינה בעליל בלתי מתקבלת על הדעת , וכמובן , שאנו במצב טריוויאלי ביותר בקשר לכך . פעם לא יכול היה האדם , לשער שהחלל עצמו , כפי שחוזות עיניו , הינו מקור לכבידה עצומה ורבת מימדים , והנה : החורים השחורים , ובכלל , החומר השחור , הפריכו זאת .

    כלומר , אם היינו מניחים , מציאות וירטואלית היפוטטית , בה אדם , היה מוכיח בזמנים עברו , נניח בעת העתיקה , שיש ביכולתו , לעוף , או להסתכל לתוך קרביו של אדם , אזי ברור שהיו מייחסים לו תכונות אלוהיות , או את האלוהות עצמה ( מחמת ייחוד כמובן ) וברור שהבל הבלים היה הדבר . שהרי :

    אנו תופסים העולם עם חושינו , אבל , הבעיה הינה זו , שלא לכך הם נועדו . הם לא נועדו לכלום !! הם פשוט שם !! כמה שקשה לתפוס הדבר , כך הוא הדבר !! וההמחשה הטריוויאלית ביותר , הינה זו , שפעם חשבו , שהשמש נעה סביב כדור הארץ , שהרי , העיניים כך חזו בדבר : השמש נעה בגלגל השמיים , זורחת במזרח , ושוקעת במערב , האם כך הדבר ?? ודאי שלאיו !! נהפוך הוא , כדור הארץ סב סביב השמש וסביב צירו בכלל ( גם כן לא נחזה להיראות ) וכל המערכת/ות נעה/ות בחלל , כמו פלטה אחת גדולה ומתפשטות למעשה .

    ולכן , ברור כשמש הדבר : אין גבולות והגדרות לעולמנו , מכאן גם ההבלות שבתפיסת הייחוד , זאת הואיל , ואנו תופסים העולם עם חושינו , אלא , שלא לכך הם נועדו !!

    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: