קומיקס בעזרת השם | מנדי גרוזמן

העדר הטלוויזיה והצורך להעביר מסרים חינוכיים בצורה קלילה הובילו בשנים האחרונות לפריחת הקומיקס החרדי, שהפך לז'אנר הבולט ביותר בספרות הילדים החרדית. האם מדובר בתופעה חולפת, או בכזו שתישאר לאורך זמן?

הקומיקס החרדי פורח. להנחה הזו מסכים כל מי שמעורב בתעשיית הספרות החרדית. תעשייה, מכיוון שבעולם ספרות הילדים החרדי – שהקומיקס הוא כיום הדבר הכי חם בו – יש מוטיבים לא מעטים של תעשייה. על פי ההערכות, מדי שנה רואים אור כשישים ספרי קומיקס, שמיועדים כולם למגזר החרדי. בהתחשב בממדי המגזר, מדובר בכמות גדולה מאוד, והיא מגלגלת מיליוני שקלים בשנה.

עונת החגים היא העונה הלוהטת, והוצאות רבות יתזמנו פרסום ספרים נחשבים בסמוך לחג מתקרב כדי שההורים יוכלו לרכוש אותם כמתנה לילדיהם לחג. מדי שבוע מתפרסם ספר קומיקס חדש. שני מגזיני קומיקס יוצאים לאור באופן סדיר: האחד נקרא "מרשמלו", והשני נקרא בפשטות "קומיקס". כל זאת, כמובן, מלבד עיתוני הילדים החרדיים שמחזיקים כמעט כולם מדור קומיקס, המתפרסם בהמשכים מדי שבוע ולעתים משמש בסיס לספרים.

רוב הקומיקס החרדי מיועד לילדים: אין קומיקס שפונה לגברים חרדים, אך יש קומיקס שמופנה לנשים. הטרנד פורח כאמור בעיקר במגזר החרדי, אך ישנם גם ספרים שמיועדים לציבור הדתי–לאומי. הקומיקס החרדי לא מתפרסם רק בעברית: הוא מתורגם לאנגלית, לצרפתית וליידיש. התרגום ליידיש אינו מובן מאליו, שכן גם בקהילות החרדיות הדוברות יידיש השפה היא בעיקר מדוברת ופחות כתובה. שימוש רווח נוסף בקומיקס הוא בפרסומים המיועדים למגזר – גם בפרסומים צרכניים, אך גם בקמפיינים לקראת בחירות. פיקוד העורף משתמש גם הוא בקומיקס לצורכי הסברה לציבור החרדי.

איך קרה שבשעה שבמגזר הכללי בישראל הקומיקס כמעט נעלם, דווקא ברחובות בני ברק ובירושלים הוא זוכה לעדנה? הסיבה הבסיסית שעליה מצביעים כל העוסקים בתחום היא העובדה שבמגזר החרדי אין טלוויזיה. ישנם סרטים חינוכיים לילדים, אך בכמות שלא ניתן להשוות לתעשיית הקולנוע הכללית.

צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬גרשון‭ ‬אלינסון‭, ‬פלאש‭ ‬90

יוצרים מתוך עולם קיים

הצורך בחומר ויזואלי קליל מביא לפריחת ספרי הקומיקס החרדיים, לא בלי ביקורת של העוסקים בתחום. "הדורות הולכים ומתמעטים", אומר גדי פולק, מאייר מהשורה הראשונה במגזר החרדי, שאחראי לכמה סדרות קומיקס פופולריות, "מה זה קומיקס היום? לא צריך להתאמץ ולהשתדל לדמיין, אפילו לא על ידי העיניים. הכול תמונות ומינימום של טקסט. כמה שפחות לקרוא, כמה שיותר לראות".

פולק מתייחס למינימום טקסט, אבל הסיבה לכך – שאותה הוא נמנע מלציין – היא הרצון של ההוצאות לאור להרוויח כמה שיותר. למשל, בחלק מהמקרים ישנם מו"לים שמשלמים למאייר עבור 30 עמודי קומיקס, אך בפועל "מורחים" את הקומיקס על פני 60 עמודים בספר. "זה דור של קוקה קולה, אבל אי אפשר לסגור את הדלתות לגמרי", אומר פולק, "צריך גם לתת משהו שלא היה אצל הסבים והסבתות שלנו. אני מנסה לעשות ספרים כדי שילדים יקראו ויחשבו". כיוון שהמדיום הוא המסר, כידוע, הביקורת של פולק לא מוטחת רק בקומיקס עצמו, אלא בתכנים שבדרך כלל מועברים בו, גם בקומיקס המגזרי. ניגע בכך בהמשך.

מעבר לחוסר בטלוויזיה, הקומיקס עונה על צרכים נוספים במגזר החרדי. "חרדים מאוד אוהבים דברים יפים", מסביר המאייר שולם פייגין, תושב כפר חב"ד, "בעולם האמנות במגזר הכללי, יופי הוא רק פן אחד מעולם שלם שיש בו גם נפש, גם מקוריות, גם חיבוטים, יצירתיות וחוסר גבולות. בעולם החרדי אוהבים את היפה, האסתטי, המפואר, המקושט והצבעוני. בנוסף, קומיקס הוא שופר מצוין להעברת מסרים, ומסרים היא מילה נרדפת לחרדיות. זו מדיה נעימה מאוד ומתקבלת, וקומיקס יכול לבטא כמעט כל דבר".

"לעולם הפרסום החרדי יש כמה כשלים שהקומיקס מציע להם מענה", מסביר נחמיה רוזנפלד, מומחה לשיווק ולפרסום. "הכשל הבסיסי הוא שאין לו שדה נרחב לפרסומות טלוויזיה, מלבד הפקות מצומצמות שמיועדות לאתרים החרדיים. הקומיקס פותר את זה. אבל יש בעיות שקשורות לתכנים: לפרסום החרדי יש בעיה עם הומור שמופנה כלפי סוגים שונים של אנשים. בנק מזרחי טפחות, למשל, יצא בקמפיין בכיכובו של דביר בנדק, עוד כשהיה מלא יחסית. הפרסומת ביקשה להראות כמה קל לעבור בנק, והכבדות הפיזית של בנדק עמדה בניגוד לזה. את זה אי אפשר לעשות במגזר החרדי בכיכוב אדם אמיתי, אבל פיתחו דמות קומיקס ששידרה בדיוק אותו דבר. מעטים מוכנים להצטלם לפרסומות במגזר, ואין בו שוק מפותח של פרזנטורים. כשיש כאלה שמוכנים, הם דורשים שיציגו אותם בצורה מכובדת. איש לא ישתטה בפרסומת. כשמדובר בילדים, הרגישות גדולה עוד יותר. הורים לילדים חרדים תמיד ירצו שילדיהם יוצגו במיטבם בפרסומת. את כל זה הקומיקס פותר בקלות".

הקומיקס החרדי כולל בתוכו שתי סוגות עיקריות. סיפורים על רקע היסטורי רווחים מאוד בז'אנר, למשל סיפורי גבורה מתקופת השואה ומעשיות חסידיות קלאסיות. גם אגדות חז"ל ומשלים מוצאים את עצמם בין ריבועי הקומיקס. סוגה מרכזית נוספת היא סיפורי מתח והרפתקאות. הקומיקס החרדי, כאמור, מכוון את עצמו למכנה המשותף הרחב ביותר, והתכנים – בהתאם. שני הסוגות הללו מקבילות לאידאולוגיה החרדית שקשורה לכלל היצירות התרבותיות המופקות במגזר: תרבות גבוהה כערך בפני עצמו לא קיימת, וההצדקה לתרבות ולבידור מתחלקת לשניים – העברת מסרים חינוכיים, ותרבות פנאי מגוירת שתשמש תחליף לתרבות הבידור הכללית.

"מבחינה מקצועית, סיפורים על רקע היסטורי הם הקלים ביותר לציור קומיקס", מסביר פייגין בנימה לא מבוטלת של ביקורת. "כדי לאפיין דמויות מהתקופה העכשווית, צריך לעבוד קשה. התקופות ההיסטוריות כבר מאופיינות, ציירו אותן דורות על גבי דורות. כבר בנו את דמות היהודי מהעיירה או היהודי מתקופת חז"ל. הכול מאוד ברור – זה נכתב והוסרט ונלעס, וצריך רק ליצור מתוך עולם קיים".

מתוך ספר הקומיקס של שולם פייגין

לא לשרוף את הזמן

סיפורי המתח וההרפתקאות בקומיקס דומים במידה רבה לספרות המתח החרדית שפורחת כבר שנים. הם יכללו מוטיבים מספרות המתח הכללית, אך ישלבו גם דמויות יהודיות וחרדיות. בכל סיפור יהיה סוכן FBI אחד, אך גם עסקן חרדי ישראלי שטס למסע התרמה בניו יורק ונתקל באיומים לא פשוטים.

"הקומיקס החרדי הוא תחליף "נקי" לטלוויזיה, אבל אין באמת דבר כזה – בסוף, הכול עובד על היצרים", טוען פולק. כאמן שגדל באוקראינה וחזר בתשובה, הוא מציב סטנדרטים גבוהים יחסית למגזר החרדי, ולא תמיד מרוצה ממה שהוא רואה סביבו. "השאלה האם הקומיקס חרדי או לא אינה נקבעת לפי השאלה האם לדמויות יש כיפה או לא, אלא לפי המסר. היום יש לא מעט סיפורים שטוחים לגמרי, בלי שום מסרים פנימיים. אני לא ממציא סיפורים של ילדים שרודפים אחרי מחבלים ובין לבין עוצרים להתפלל מנחה או דברים מהסוג הזה, אלו שטויות. ספר זה דבר שצריך לעבוד איתו, לא לשרוף את הזמן".

לא רק פולק מביע ביקורת. גם בקרב הצעירים בתחום יש שמעוניינים לחולל שינוי. אחת הטענות כלפי הקומיקס החרדי היא שלא כל המאיירים כותבים בעצמם את הסיפורים. פעמים רבות יש כותב לטקסט, ולצדו מאייר. במקרים מסוימים הוצאות לאור אף משתמשות בשירותיהם של מאיירים מסין, שמקבלים הוראות מדויקות לאיורים המבוקשים בלי שיש להם שמץ היכרות עם העולם היהודי והחרדי. ממש כמו בתעשיית הטקסטיל.

מרים יעל, בת סמינר בת 19 המאיירת לעיתונים ולפרסומות, לא חושפת את שם משפחתה – גם לא בשיחה לכתבה הזו. היא עוד רווקה, ובקודים הפנימיים היא עדיין לא בעמדה המתאימה כדי לעמוד בחזית. "יש היום הרבה ציירי קומיקס במגזר, ואיכות הציורים לא תמיד טובה", היא אומרת, "קומיקס נשמע כמו דבר נחות. אתה לא יודע לצייר טוב? לך תאייר קומיקס. הייתי רוצה להביא חומרים יותר איכותיים, מאתגרים מבחינה מחשבתית. בעיניי, כשמדובר בקומיקס, המאייר חייב להיות זה שגם כותב את הסיפור. זה אמור לבוא ביחד, רק ככה הוא ייטיב לאייר במדויק את הדמות".

אחרים דווקא סבורים שהבעיה הפוכה. "אין חלוקת עבודה בין כותב, אחראי ארט, צובע ושאר התפקידים המקובלים בתעשייה, שבה כל אחד עושה את מה שהוא טוב בו", אומרת רבקה גרוזמן, ציירת ומאיירת. "צייר חרדי עושה בדרך כלל את הכול לבד. למו"לים גם אין העוצמה הכלכלית הדרושה לקחת סיכונים, ולכן הם תמיד יעדיפו ללכת על בטוח ולהמשיך בסגנון קומיקס שכבר הוכיח את עצמו, בעוד השוק צמא מאוד לגיוונים ולדברים מעניינים".

"מאז הדפוס הדיגיטלי נהיה זול יותר להדפיס, והתחלנו לראות הרבה סחורה בינונית", אומר פייגין. "שוק הספרים הוא שוק קשה, ומה שעושים זה לגלגל את הסיפור כמה פעמים כדי שיהיה רווחי. קודם כול הוא מתפרסם בהמשכים בעיתון, ואחר כך מוציאים אותו כספר. בספרים עצמם גם מפרסמים את הסדרות. דמות אחת יכולה ללוות כמה וכמה ספרים שיוצאים בזה אחר זה, בלי שיהיה צורך לאפיין דמויות חדשות. הקומיקס הוא תחום שבהגדרה אמור להיות מאוד יצירתי, אבל בקומיקס החרדי אין הרבה יצירתיות".

מתוך ספר הקומיקס של מרים יעל

ילדות ולא נשים

גבולות ההלכה וכללי הצניעות לא לגמרי ברורים כשמדובר בקומיקס, והם משתנים מעיתון לעיתון ומספר לספר. הכסף הוא שיקול גם בדילמות הללו. מדורי הקומיקס בעיתונים מתאימים את עצמם לקהל היעד של העיתון. כך, יהיה הבדל בין קומיקס בשבועון "משפחה", שהוא מיינסטרים חרדי, ל"מרווה לצמא" השמרני הרבה יותר. הספרים, לעומת זאת, ינסו לפנות לקהל הרחב ביותר, ולכן יקבלו על עצמם הגדרות צניעות מחמירות. גם הפרסומות המסחריות יעשו זאת, ומאותה סיבה בדיוק. אם בציבור הכללי השיקול הכלכלי יביא את המו"לים למתוח את גבולות המתירנות, במגזר החרדי התוצאה היא הפוכה.

הקונצנזוס הוא שמותר לצייר ילדות בקומיקס, אך לא נשים. בקומיקס ייעודי לנשים, שמתפרסם במוספי נשים, תהיינה דמויות נשיות. מקומונים ירשו לעצמם מעט יותר; עיתונים נפוצים ייזהרו. "הכול תלוי במי שמזמין", אומרת מרים יעל, "הרוב מאפשרים לצייר ילדות, אבל כבר קרה שהורו לי להימנע מזה. פעם אחת ביקשו ממני לא לצייר אפילו תינוקת. פה ושם דורשים תיקונים. אם ציירתי נערה עם חצאית קצרה מדי, יבקשו ממני להאריך".

לא רק בהקשר המגדרי יש דרישות ייחודיות. ההווי החרדי לא יאהב דמויות גסות מדי, קשוחות או רעות. אלו קודים בלתי כתובים שנכללים כולם בביטוי אחד: "ספאסט נישט", לא מתאים. בהקשר הזה מספר פולק סיפור מעניין. "אני משתדל תמיד לצייר בעדינות, אבל באיורים שאיירתי להגדה של פסח יש עמוד אחד עם תמונות מפחידות מאוד", הוא אומר, "העמוד מתאר את העבדות של העברים במצרים, ורואים שם איש עברי עם דם על הפנים. עשיתי את זה על פי הוראה של ראש הישיבה שלי. לפני שהתחלתי לעבוד על ההגדה, שאלתי אותו איזה מסר אני אמור להעביר. הוא אמר: אתה צריך לקלקל לאנשים את החג. אנשים יושבים בבגדי יום–טוב ליד שולחן מלא מאכלים, אומרים 'עבדים היינו' ולא באמת מבינים היה שם. אנחנו אומרים לעצמנו שהשואה הייתה גרועה יותר, אבל חז"ל אמרו שגלות מצרים הייתה אם כל הגלויות, כלומר היא הייתה הגלות הגרועה ביותר, וכל אחד חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. את כל זה אמר לי הרב, וסיים: אתה צריך להוריד אותם למצרים, כדי שהם יוכלו לצאת משם".

אחרי שההגדה המאוירת ראתה אור, ניגש לפולק אדם שסיפר לו שאהב את החומרים, אבל את העמוד המדובר הסיר מהספר לפני שהביא אותו לילדים. פולק סיפר זאת לראש הישיבה, וזה השיב לו, נסער: "שיפסיקו לבלבל את המוח. הם רוצים להיות יותר חכמים מהקדוש ברוך הוא. הוא ציווה לספר את כל מה שהיה במצרים, והוא כבר ידאג לעדינות הנפש של הילד. אנחנו מספרים על עשר המכות, אבל צריכים להבין שהן היו מידה כנגד מידה, כי העבדות שם הייתה קשה מאוד".

מתוך ספר הקומיקס של גדי‭ ‬פולק

איש עם שלוש אצבעות

חסידות חב"ד היא מעצמה בפני עצמה בתחום הקומיקס החרדי. מאות ספרי קומיקס חב"דיים התפרסמו בשנים האחרונות, למרות שהשוק קטן ביותר. הספרות החב"דית מלאה מעשיות. הרב יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד וחמיו של הרבי מליובאוויטש האחרון, פרסם בעצמו סיפורים רבים, כולם מההיסטוריה החסידית. כל אלו מוצאים את עצמם בקומיקס החב"די, שמוקדש כולו לסיפורי חסידים, לצד סיפורים מהדור האחרון שבהם הוראות ייחודיות של הרבי ותיאורי מעשי השלוחים מסביב לעולם.

"בחב"ד כל ספרי הקומיקס שיוצאים הם רק סיפורי חסידים, אין מתח", אומר דודי סלאווין, הבעלים של הוצאת "אחד". "הספרות החב"דית עשירה בסיפורים: סיפורים שהאדמו"רים כתבו, סיפורים שעברו בין החסידים, סיפורים מהתקופה של ההתמודדות הקשה עם השלטון הקומוניסטי ועוד. למה צריך לקרוא סיפורי פנטזיה כשהמקור הוא טוב ואיכותי? כשהתחלתי להוציא לאור את הספרים, חשבתי שאפשר לקחת את הסיפורים האלה ולהפוך אותם לקומיקס. זה לא אידיאלי, כי האידיאל היה שיקראו את הסיפורים עצמם, כמו שאנחנו עשינו כשהיינו ילדים. אבל אם כבר קוראים קומיקס, שזה יהיה משלנו".

בקהילת המאיירים החב"דיים לא מתלבטים יותר מדי בדילמות חינוכיות. מיד ליד עוברים צילומי איורים שאוירו עבור עיתון ילדים והוגהו בזמנו על ידי הרבי מליובאוויטש. כשמדובר בקומיקס, מקובל לאייר את הדמויות באופן שונה מהמציאות, למשל לצייר שלוש אצבעות לאדם במקום חמש. "לא כדאי שהבני אדם יצוירו דווקא לא כהמציאות, אף שהורגלו דווקא כך בקאמיקס", כתב על כך הרבי. "לדעתי טעות חינוכי גדולה היא". באיור אחר ביקש להוסיף נערה, ולצד איורו של הנער ציין: "שיראו הציציות".

ומה הלאה? לא בטוח שכל החגיגה הזו תימשך לטווח ארוך, וייתכן שמדובר בטרנד חולף. אשי הורביץ, מנכ"ל הוצאת הספרים יפה נוף–פלדהיים, מהבולטות בז'אנר, בטוח שעתידו של הקומיקס החרדי עוד לפניו. "תופעת הקומיקס במגזר החרדי מצליחה ותמשיך להתפתח, להערכתי בממדי ענק", הוא אומר. "היא נמצאת כאן כדי להישאר. הילדים צורכים את ספרי הקומיקס, קוראים אותם בשקיקה ומצפים בכיליון עיניים לספרים החדשים בחנויות, עד כדי כך שהתופעה הולכת ומתפתחת לכיוונים חדשים, לחוברות ולמגזינים".

אבל לא כולם משוכנעים בכך. "זה פופולרי כעת כי זה חדש יחסית בציבור החרדי", אומר סלאווין. "תמיד היו קומיקסים בעיתונים החרדיים, אבל לא בספרים. הילדים התחילו לחפש משהו קליל יותר, והקומיקס התאים להם. יש פריחה, כמו כל דבר שצץ במגזר ובהתחלה יש לו עוצמה גדולה. אבל השוק כבר מתחיל להיות רווי, ולדעתי הכול יירגע תוך תקופה לא ארוכה".

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ט סיון תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 ביוני 2017, ב-גיליון קורח תשע"ז- 1037 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. . "הרב יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד וחמיו של הרבי מליובאוויטש האחרון, פרסם בעצמו סיפורים רבים, כולם מההיסטוריה החסידית."
    מענדי
    המשרה כעיתונאי, לא מחייבת הלעטת הקוראים בשקרים, פה זה לא כפר חב"ד אינפו
    הרבי היה אולי סופר פורה
    אבל בטח לא היסטוריון
    רוב סיפוריו הם בדיות (ברמה לא גבוהה במיוחד)
    לא חושב שהיית צריך להשמיץ את הרבי
    אבל גם לא לנפנף בזה בציבור
    הייתי ממליץ את מאמר חז"ל, סייג לחוכמה…
    בכל אופן בדרך כלל אתה כותב טוב
    חבל שגלישות כאלו יהרסו לך את המוניטין, ככתב אמין.

    • אכן, אכן! רק לאחרונה נכתב על כך למשל בספר "מה שאלוהים לא יכול" (ירושלים תשע"ו), עמ' 330-329:

      "שלא במפתיע זוכה הנרטיב המשכילי לאישוש גם מן הצד היריב, החסידי. לפי סיפוריו של ר' יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, ר' אליהו מוילנא הוא בעצם אבי ההשכלה […] על סיפוריו הדמיוניים-פאתטיים של יוסף יצחק שניאורסון וערכם ההיסטורי האפסי, נכתב כבר רבות".

      וראו הרחבה כאן, באתר זה:

      https://musaf-shabbat.com/2017/04/30/%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90-%D7%90%D7%91%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%93%D7%91-%D7%A9%D7%A0%D7%A8%D7%91/

      • רובין מתוק שלי
        לא כל במה כשרה לדחוף את הספר שלך
        תרגיע
        ככל שאתה דוחף יותר, כך יש פחות חשק לקרוא.
        אם הוא ספר טוב ימצאו אותו, ואם לא כל הקידומי מכירות (האגרסיביים למדי…) לא יהפכו אותו לכזה

        • הוד קדושתך רובין היקר
          התרצה שאכרע ברך ואנשק את כפות רגליך
          או תסתפק בזה שאכתוב ספר על מה שרובין לא יכול
          (למשל למחוט את אפו של זב חוטם נרפס כמוני)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: