מהפכת הצעירים, שביקשו להתפלל ב"ישראלית" משוחררת מגינוני הגלויות, הביאה עמה סידור תפילה שענה על צרכיה. המהדורה החדשה של "רינת ישראל" מציעה ניחוח ישן לצד שוויון חדש

סידור רינת ישראל

עורך: הרב שלמה טל

ההדיר: הרב יואל קטן

מורשת, מהדורה חדשה תשע"ז

"רינת ישראל" הוא סידור שבנה ציבור. בשנות השישים והשבעים התחוללה בציבור הדתי–לאומי מהפכת "מנייני הצעירים". בוגרי בני עקיבא עזבו את בתי הכנסת של אבותיהם, שהמשיכו את מנהגי הונגריה או גליציה, מרוקו או פרנקפורט, ועברו להתפלל יחדיו ב"מניין הצעירים" המקומי. הם התפללו בלי חזנות ארוכה, במבטא ישראלי, בלי "חזקות", ובנוסח האחיד של בני עקיבא וצה"ל, הלוא הוא נוסח ספרד. זו הייתה מהפכה, שהיו לה גם מחירים רבים. בשנת תש"ל (1970) המהפכה הזו קיבלה קול, שהפך לעמוד השדרה שלה: סידור רינת ישראל, שקבע את נוסח התפילה ואת מנהגיה לשני דורות סרוגים. הסידור יצא גם בנוסח אשכנז ובנוסח עדות המזרח, אך הגרסה הקנונית שלו הייתה ונותרה נוסח ספרד, ואין זה פלא שדווקא הנוסח הזה יצא ראשון במהדורה חדשה.

יש שיאמרו שמה שהיה מיוחד בסידור רינת ישראל הוא הוספת התפילה לשלום המדינה, "מי שבירך" לחיילי צה"ל ותפילות יום העצמאות. אך לטעמי קסמו של הסידור הזה, בעריכתו המעולה של הרב שלמה טל, נובע ממקום בסיסי הרבה יותר. לכאורה מדובר בעובדה שולית, אך בזמן שהסידורים החרדיים מודפסים במכוון בגופנים עתיקים, רינת ישראל הודפס בגופן פרנקריהל, הגופן המודרני שבו מודפס גם העיתון הזה, וכמוהו כמעט כל העיתונים והספרים בישראל. עוד לפני שקוראים בו מילה אחת, כבר מקבלים את הרושם של סידור מודרני: רינת ישראל הוא סידור מסודר, שיטתי, מאיר עיניים, בגופן ישראלי עכשווי. ביאורי המילים הקצרים של הרב טל, בעברית עכשווית, הוסיפו גם הם לחוויית התפילה הישראלית.

המתחרה הבולט לאחרונה, הסידור המעולה של קורן, בחר בדרך אחרת. בבחירה בין הגופן המיושן של הסידורים החרדיים לבין הגופן הרגיל של העיתונים הישראליים, הוא בחר בדרך שלישית ויצר לעצמו גופן חגיגי ויפהפה משלו. דומה שמרבית הסרוגים העדיפו את המראה היומיומי של רינת ישראל על פני המראה המטופח והייחודי של קורן.

הילה קרבלניקוב פז, הכנסת ספר תורה בחברון, 2007
מתוך התערוכה "קו 400: ירושלים–בני ברק", המוצגת בגלריית המקלט לאמנות בירושלים

חובת תפילה לנשים

המהדורה החדשה של הסידור הייתה נחוצה כבר זמן רב. בעידן שבו סְדר ועימוד היו עניין יקר ומסובך, רינת ישראל צילם את כל פרשיות הקריאה בתורה מסידורים עתיקים. די בזה כדי להצדיק מהדורה מחודשת. את המהדורה החדשה, שיש בה הרבה יותר, ערך בקפדנות הרב יואל קטן, שהסתפק בצניעותו בתואר "מהדיר". טכנולוגיות הדפוס החדישות מעוררות את היצר הרע של מדפיסי הסידורים להוסיף בתוך הטקסטים שלל סימנים שונים ומשונים. המהדורה החדשה של סידור קורן נכנעה במידה רבה לפיתוי הזה, בעוד הרב קטן בדרך כלל עמד בו בגבורה, ונכשל רק בשימוש מוגזם באותיות מודגשות. לסידור נוספו 300 עמודים, גם בגלל הגדלת הטקסט וגם בגלל תוספות רבות ונחוצות; הבולטות בתוספות הללו הן סליחות לתעניות וספר תהילים. כיוון שהסידור מודפס על דפים דקים ואיכותיים הרבה יותר מאשר בעבר, עוביו לא גדל.

רינת ישראל החדש הוא גם מסורתי יותר מרינת ישראל הישן, וגם מודרני ממנו. הוא מסורתי יותר בשינויים כמו הוספת טעמים לקריאת שמע, וגם בתוספות לגוף הסידור. הרב קטן בחר לפתוח את הסידור ברשימת התנועות בעברית: קמץ אלף אָ, קמץ ב בָ, וכן הלאה. הרשימה הזו מופיעה בסידורים הנושנים, והייתה כנראה נחוצה כאשר הסידור שימש כספר ללימוד עברית. בימינו הפונקציה היחידה שלה היא ההצהרה: לפניך סידור נושן ומסורתי. בסיומו של רינת ישראל החדש מופיע "תיקון חצות". דומני שהדפים הללו יישארו חדשים ומבהיקים בכל העותקים שיימכרו מעתה ועד עולם, ללא סימני אצבעות, ותכליתם היחידה היא הצהרה דומה: אנחנו כמו הסידורים של פעם.

מצד שני, רינת ישראל החדש הוא גם מודרני יותר. לא רק בעיצובו ובאיכות הדפסתו, אלא גם בתכניו. בסידורים החרדיים בדרך כלל לא מופיע בכלל הנוסח הנשי של ברכות כמו "מודֶה/מודָה אני" ו"א–לוהי נשמה". הרב טל חידש והוסיף את הנוסח לנשים כנוסח חליפי, כאשר הנוסח העיקרי הסתמי הוא הנוסח לגברים. בגרסתו של הרב קטן, הנוסח לגברים והנוסח לנשים מופיעים זה לצד זה, שקולים זה לזה. יש לשער שהמניע של המהדיר לא היה קשור בעולם הזכויות, אלא בעולם החובות: כיוון שכבר המשנה קובעת שנשים חייבות בתפילה, ובדורנו יותר ויותר נשים מקפידות על ההלכה הזו, מצוותן צריכה להתבטא גם במבנה הסידור ובנוסחו.

מחמד לבי

הרב טל, העורך הראשון, עשה עבודה גאונית, והצליח ליצור סידור מופת. הרב קטן, מהדיר המהדורה החדשה, החרה–החזיק אחריו. הרב טל הקפיד להכריע בין הנוסחאות הסותרות, ולא הותיר למתפללים לבחור ביניהן, כמנהג כמה סידורים. הוא אף שינה כמה נוסחאות מוכּרות, ובזכותו בני הציונות הדתית שרים ב"ידיד נפש": "אנא א–לי, מחמד לבי" ולא "אלה חמדה לבי", ומברכים את כל אחינו בית ישראל הנמצאים "ביבשה, באוויר ובים", כאשר התווך האווירי לא היה בגרסה המקורית. הרב קטן הקטין עצמו וכיבד כמעט תמיד את הכרעותיו של קודמו, אך בעלי העין החדה ישימו לב גם לתיקוניו הקלים (למשל, בברכת "אהבת עולם" החליף את הנוסח המצונזר "ושבור עוּלנו מעל צווארנו" בנוסח המקורי: "ושבור עול הגויים").

במקום שבו החזן נוהג לעשות הפסקה קלה, אף שמדובר באמצע עניין, הרב טל נטה להעדיף את העיקרון על פני המנהג, ולא לסמן פסקה חדשה (למשל, בברכות קריאת שמע במילים "ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך"). הרב קטן הקצין את המגמה הזו (למשל ב"ומעריצין ומקדישין וממליכין"). נותר לתהות האם יצליח לחנך את הציבור, והאם רצוי שיצליח בזה.

הסידור החדש שימושי ומרשים, ואפשר לשער ולקוות שגם הוא ישמש דורות של מתפללים. מי שגדל על ברכי רינת ישראל הישן ישמח על המהדורה החדשה כמוצא שלל רב, ורק תלונה אחת תהיה בפיו: אחרי כל כך הרבה שנים, ברכת המזון כבר לא בעמוד 109, והלל כבר לא בעמוד 367.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון א סיון תשע"ז