המשטרים הדמוקרטיים והתאגידים המפלצתיים שולטים בציבור לשם האינטרסים של עצמם. ספר עתידני ממפה את המציאות ומציע מדינות ענן כנוסחה לנצח את הש(ל)יטה

השולטים בעתיד

הון–שלטון, טכנולוגיה, תקווה

רועי צזנה

כנרת, זמורה–ביתן, 2017, 399 עמ'

הדמוקרטיה המודרנית בנויה על שקר לבן, כך אפילו חשד כבר קרל מרקס. אבל ככל שאנו מעמיקים לתוך המאה העשרים ואחת הדבר מקבל משנה תוקף. האזרח מן השורה כבר מרגיש שהדמוקרטיה הייצוגית לא ממש מייצגת אותו, ויותר משמדובר במיתוס, מדובר במין מיסוך תמידי, אורגניזם בועתי של זריית חול בעיניים. מכניזם מאורגן לעילא שנועד להעניק לאזרח תחושה כוזבת שיש מי שדואג לו, בעת שהוא דואג כמובן רק לעצמו. ספרו של רועי צזנה, "השולטים בעתיד", יוצא מתוך נקודת המוצא הזאת ומנסה לשרטט עבור האזרחים עתיד אפשרי, אפשר לומר אפילו "חתרני", של האינטראקציה האפשרית בין אזרח לשלטון.

חשוב לציין שלא מדובר בעוד מניפסט מתלהם כנגד הון ושלטון, כזה השטוף משטמה ניאו–ליברלית כלפי כל אדם שצבר נכסים מעבר לרף הבורגני ההתחלתי. ולא מדובר באותם ספרים שצצו כפטריות אחרי גשם חומצי לאחר המחאה החברתית ב–2012, שלמעשה במין אקט פוסט–מורטמי עיקרו מתוכה כל אלמנט מהפכני, והפכו אותה לעוד מוצר ישראלי, כמעט נוסטלגי, משהו שאפשר לשים אותו על המדף עם מלחמת ששת הימים, אירוויזיון 77' ועוד גאוות ישראליות שלא ברור אם יצאו מ"חמש עם עודד בן עמי" או מהחיקוי שלו ב"ארץ נהדרת".

החלקים הראשונים של הספר בעצם ממפים את תצורת העולם שבו אנו חיים היום. צזנה לוקח אותנו למסע בנבכי העולם הפוליטי (ברקזיט, בחירתו של דונלד טראמפ), מהפכת האינטרנט והאופן שבו הכלכלה באמת עובדת, תוך כדי שהוא משוטט בין האנקדוטלי (אותם סיפורים של היזמים החדשים ואיך הם פתאום גילו את "המובן מאליו" הבא והפכו למיליארדרים. סיפורים שכל כך דומים אחד לשני) לבין הסברים ממפים על האופן שבו שפייסבוק וגוגל שולטות בהלך הרוח הגלובלי, ואף עלולות במחי יד להשפיע עליו לטובת אינטרסים מגוונים.

טכנולוגיה בשירות האזרח

צזנה שוטח את המפה הטכנולוגית העתידית הקרובה, בכל הנוגע לבינה מלאכותית ולאופן שבו תשפיע בקרוב על חיינו, לניצולי אנרגיה אפשריים ועתיד האקולוגיה, ולננו–רפואה – העידן המצמרר והמרגש שבו ננו חיישנים יוכנסו לגופנו מדי יום, יעבדו עליו ללא הרף מבפנים, יתקנו אותו, יתריעו על פעילויות פנימיות המבשרות שינויים בלחץ הדם, ובעצם ישפרו את איכות חיינו ויעלו את תוחלת החיים. ייקח זמן כמובן עד שהאפשרויות הללו יחלחלו מטה אל כלל האזרחים. סביר להניח שהם יתחילו מהאחוזון העליון, שיאריך את תוחלת חייו, ינפיק עבור עצמו תותבים איכותניים, וכעבור זמן מה העלויות ירדו, וכולנו נוכל לחיות עד 120 ואולי 150, כפי שהטרנס הומניסטים מייחלים.

אך כמו בקרב ההוגים הטרנס הומניסטים, יש במיפוי הזה חורים לא מעטים. זה השעבוד לראיית עולם מטריאליסטית, שלא לוקחת בחשבון אי אילו אספקטים אנושיים שגם עלולים לשחק תפקיד בעתיד הקרוב לעין. אדם הוא לא רק פונקציה של יחסיו עם מדינתו ועם הטכנולוגיה העומדת לרשותו. האדם הוא פונקציה תרבותית, דתית ורוחנית. נכון שלאינטראקציה בינו לבין צורת השלטון שבה הוא מתקיים יש השלכות הרבה יותר אגרסיביות וקיומיות, אבל לא הן בלבד יגדירו אותו ויגרמו לו לפעול ולהתקיים.

העולם לפי צזנה מחולק לשלושה: ללווייתנים – שהם צורת השלטון הקיימת, כלומר מדינות ו/או משטרים דמוקרטיים (בהשראת לווייתן של תומאס הובס); לכרישים – אותם תאגידים מפלצתיים שלאט לאט צומחים מתוך חברות מסחריות מצליחות לגופים השולטים בעוד ועוד רבדים של חיינו. בהקשר הנוכחי, כמעט זועק לקשר בין גוגל או וולמארט לתחזיות המד"ביות מהחלק הראשון של המאה העשרים (פיליפ ק' דיק, רוברט היינלין ואחרים חזו אותן בדיוק מצמרר):

במקרים הקיצוניים ביותר יגדלו הכרישים ויתעצמו עד כדי כך שיהפכו לכרישי לווייתן. מדינות קטנות ינוהלו במקביל על ידי קבוצה של כרישי לווייתן שימכרו לאזרחים את כל הדרוש להם לכלכלתם, אך לא יהיו אחראים כלפי האזרחים או נתונים למרותם בכל דרך חוקית שהיא. מדינות מסוג זה, שבהן לא תהיה אפילו העמדת פנים של ממשלה הדואגת לרווחת האזרחים וכפופה למרותם, עדיין לא התהוו. עדיין (עמ' 192).

וכמובן לסרדינים – אלו אנחנו, האזרחים. אלו כל השאר, חסרי הכוח.

החלק המשמעותי בספר הוא החלק הרביעי והאחרון שנקרא "הכוח שעובר לסרדינים". קודם כול חייבים לציין את הגישה הבסיסית הרגשית–שכלתנית של צזנה בכל הנוגע לעולם שאותו הוא משרטט והיא האופטימיות. זהירה אמנם, אבל אופטימיות, הנגועה במידת מה בתמימות מסוימת. אבל בלעדיה היינו באמת סומים. בלעדיה כל הספר היה משקיע בתוכנו כמות מועקה בלתי פציחה וחוסר רצון לקום בבוקר ולהיות חלק תפקודי בעולם הזה.

צזנה מבקש להראות איך אפשר לרתום טכנולוגיות חדשות כדי להחזיר את השליטה לידי הסרדינים, כך שיוכלו לעמוד בפני הכרישים והלווייתנים. בהקשר זה הוא מדבר על מדינות ענן – מעין מדינות וירטואליות חסרות גבולות פיזיים ובעלות עקרונות וערכים משותפים, שבעתיד יחליפו את צורות השלטון הנוכחיות. רמזים מטרימים לכך כבר קיימים לא מעט זמן, אם זה קולקטיב אמנות בשם NSK שהנפיק דרכונים, המנון ודגל לחבריו, אבל נותר בגדר גימיק רעיוני פוטנציאלי, ולא משהו שהצליח לסחוף אחריו ציבור שלם; אם זה באמצעות מטבע הביטקוין (גם אליו צזנה מתייחס ומתאר את הסיפור שלו) או אפילו הדארק–נט. מדי פעם מבליחות תנודות נגדיות בתוך שצף הנהר הקפיטליסטי ששוטף את כולנו.

לרתום‭ ‬טכנולוגיות‭ ‬חדשות‭ ‬כדי‭ ‬להחזיר‭ ‬את‭ ‬השליטה‭ ‬לידי‭ ‬הסרדינים‭ – ‬לנו‭, ‬האזרחים
צילום‭: ‬שאטרסטוק

פרויקט הענן היהודי

השאלה הגדולה היא האם בפרספקטיבה נכונה אלו הם רק כלי משחק זמניים, או שבאמת יש להם הכוח לזעזע את אמות הסיפים של המערכת העולמית. דומה כי המערכת דווקא מחבקת ומאמצת את הרעיונות האלה לחיקה, רק כדי להפוך אותם מתישהו לחלק מהמשחק שלה, לעקר אותם מכל תוכן חתרני ולהשיט אותם באותו נהר. לומר כי בעתיד הנראה לעין אכן הגלמים המרתקים הללו יקומו על יוצרם, זו תמימות או אופטימיות גורפת או איזשהו צורך להיאחז בתקווה של חלופה ראויה, אבל האם באמת זהו חזון בלתי נמנע כפי שצזנה רומז? האם באמת המערכת תאפשר לאי אילו כוחות לפגוע בה ברצינות? צזנה לא באמת נוגע בתפוח האדמה הלוהט הזה, ובמובן מה מתרפק על הפתרון ומשרטט לו קווי מתאר.

לדידו כנראה זה בלתי נמנע – או שבעתיד העולם יהיה אשכול של מדינות ענן, שיקיימו עם נתיניהם יחסים אחרים, שקופים יותר, הוגנים יותר וייצוגיים יותר, או שבאמת הדמוקרטיה תמשיך לסמא אותנו בתחושה כוזבת של ייצוג; תארגן לנו מופעי בידור כדי לרפות שרירי התנגדות שעוד קיימים בנו, ותמשיך לשאוף לכך שנהיה בטטות המכותרות בתוך נוחות סמי בורגנית, בטטות צרכניות וממושמעות ששקועות בתוך המאבק ההישרדותי שלהן ומאמינות שמה שיש הוא הרע במיעוטו. גם את זה סופרי המד"ב של תחילת המאה העשרים ידעו יפה מאוד לתאר. גם זה, במובנים רבים, כבר מתממש לנגד עינינו.

המינוחים שצזנה בוחר לחלק באמצעותם את העולם נשמעים מעט פשטניים, אפילו אנטי–אקדמיים במידת מה, אבל זה באמת לא העניין המהותי; יש משהו בחלוקה הזו שהוא פשוט נכון ונגיש, ונגיש היא מילת מפתח בספר הזה. היתרון שלו הוא בהיותו ספר עיון רציני שלא נראה כמו עבודת דוקטורט שניסו להפיח בה חיים ונגישות. אבל לפעמים זהו גם חיסרון. יש יותר מדי חלקים שבהם מה שנכתב הוא כמעט אלמנטרי. הבחירה בסגנון זה מובנת – כלומר, לכתוב בצורה הבהירה והמקיפה ביותר, כי הרי המציאות מורכבת ומרובדת וכדי לומר עליה משהו מהותי צריך קודם לפלוח בה פלח מנקודת מבט מסוימת – אבל לעתים דומה כי צזנה מאכיל את הקורא בכפית.

בכל מקרה, יש משהו בספר הזה שהוא חיוני ביותר משתי סיבות עיקריות. ראשית, אין מדובר בחזון דיסטופי. ד"ר רועי צזנה הוא חוקר במרכז הרב תחומי לחקר סייבר, ואף עובד על פרויקט שנקרא "מדינת הענן היהודית", בעזרת רבנים ואנשי הגות יהודית. הוא באמת מאמין בהיתכנות הזו, הן על סמך מחקר שוטף והן על סמך בחירה רגשית כנראה. אבל תפיסתו אינה נובעת מתוך דמיון קודח ופרנויות, אלא מתוך תהליכים שקורים ומתוך ניתוחים אנליטיים. יש משהו נוגע ללב ומעורר הערכה בכך שצזנה פועל הלכה למעשה, לא מחכה שהעתיד הזה יגיח מהחלל אלא גורם לו לקרום עור וגידים. הסיבה השנייה היא חוסר הנעימות העקרונית שהספר הזה גורם לך להרגיש. הוא מסיר את השמיכה מעל פן מאוד דומיננטי במציאות, פן שביומיום כל כך נוח לכסות אותו, להתעלם ממנו, להיות בטטה או בת יענה. על הפרטיות שלנו נוכח המציאות הטכנולוגית כבר כמעט ויתרנו לחלוטין, כמעט בלי להניד עפעף. אבל אם לא נתעורר, נוותר על דברים נוספים. כלומר, יוותרו עליהם עבורנו. לפיכך, "השולטים בעתיד" הוא קריאת השכמה מאוחרת לכולנו שאוהבים כל כך לישון.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ב' אייר תשע"ז, 28.4.2017