אומרת שירה – על רוני סומק

רוני סומק הוא המשורר הנקרא ביותר כיום בספרות העברית, וכל ספר שלו הוא רב מכר, בקנה מידה שהיה גורם אף לסופרים להתקנא בו. הנקראוּת של סומק היא חלק מהנגישות השירית שלו, שמחברת בין דימויים עזים מעולם הפופ לתרבות המקומית, שהוא אינו חושש להביע כלפיה אהבה וביקורת. שילוב שיוצר את אחת השירות הישראליות האהובות ביותר כיום בארץ ובעולם.

"נקמת הילד המגמגם" הוא מבחר משירי עשרים השנים האחרונות וכמה משיריו החדשים, והוא מאפשר בחינה של עבודתו לאחור: מהשנים הקרובות לילדותו שבה היה ילד מגמגם ועד לימינו, כשהוא משורר ידוע ומפורסם שזוכה לאהבה והערכה. המבט הזה לאחור מסקרן, משום שבשונה מקובצי שירה אחרים המאפשרים מבט על הבשלה והתפתחות לאורך השנים, עולה קולו המובהק, המובחן והאחיד של המשורר משנות נעוריו ועד לימינו. הקובץ הזה, מלבד כמה שירים העוסקים במאורעות אקטואליים, יכול בקלות להיחשב כספר אחד.

סומק הוא רב אמן באמנות הדימוי והמטפורה, וכמה מהלהטוטים שהוא עושה בספר מעוררים התפעלות ממש, אך קריאת כל הספר מזכירה הליכה יומיומית לקרקס. ביומיים הראשונים יושב הצופה שמוט לסת, בימים הבאים הוא נרדם. נראה כי סומק – אמן מוכשר מאוד, שכמה מציוריו מעטרים את הספר – קלט בגיל צעיר את המתכון שלו לכתיבת שירה ומאז הוא אוחז בו. יותר משהוא מראה מהלך התפתחותי של משורר, מגלה הספר דווקא את קיבעונו: דבקותו של משורר בסגנון אחד ויחיד, מעניין תמיד ומוצלח לרוב, כמו להטוטן היודע תרגיל אחד ואותו הוא מבצע שוב ושוב, מעוררת ספק ואף תחושת עייפות בקורא.

המובהקות הזו, שנראית לפעמים כאילו היא סמל ביטחונו העצמי של סומק, נתפסת כאן דווקא כהפוכה, משום שסומק אינו מנסה לאתגר את הסגנון, את השפה ואת נקודת המבט שלו. גם כשהוא מפליא בדימויים ובמטפורות וירטואוזיות, התחושה היא כאילו הקורא מקבל עוד ועוד מאותו הדבר, מה שמסביר אולי את הפופולריות של שירתו. וכמה חבל שכך, כי סומק במיטבו הוא אמן רגיש מאוד לדקויות (ראו בשיר המצורף), שבכוח המטפורי האדיר שלו מצליח להביע דקות וחמלה, לחבר בין מזרח ומערב, גבוה ונמוך ושאר קצוות, שאמנים קטנים יותר לא היו מבחינים בהם.

תרועת חצוצרה סמויה לכבוד המלכה אליזבת והתינוק ג'ורג'

אִמִּי, מַלְכַּת סַפְסָל אֶחָד בְּרָמַת גַּן, / הִתְקַשְּׁרָה בְּלִבָּהּ לְאַרְמוֹן בָּקִינְגְהַם / אֶל מַלְכַּת כֹּל סַפְסְלֵי אַנְגְּלִיָּה, / וּבְמִלָּה חַמָּה סָרְגָה אִתָּהּ / כֶּתֶר צֶמֶר רִאשׁוֹן / לְג'וֹרְג' אָלֶכְּסַנְדֶּר לוּאִי. // סָבְתוֹת, וְלֹא מְשַׁנֶּה מֵהֶיכָן, הֵן תָּמִיד / נַהֲרוֹת דְּבַשׁ בֵּין הַרְרֵי הַלֵּב / לִרְחוֹבוֹת הָאֵין מוֹצָא.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ח ניסן תשע"ז, 14.4.2017