סדר מבעוד יום | אליהו בירנבוים

 

כיצד ניתן לקיים את ליל הסדר בארצות שבהן השמש שוקעת בשעה מאוחרת? על אתגר הפסח בגולה ופתרון מעשי לשאלה הלכתית מורכבת

ימי הפסח ומצוות החג מעלים שאלות רבות בקהילות ישראל בתפוצות. מבין השאלות הנפוצות בקהילות יהודיות סביב ליל הסדר, בולטות בעיקר שתי שאלות. הראשונה עוסקת בזמנו של סדר פסח והשנייה בתוכנו ובמהותו של הסדר. שאלת מועד תחילתו של הסדר עולה באופן מעשי בעיקר בקהילות אירופה שבהן שקיעת החמה וצאת הכוכבים חלים בתקופה זו (ובהתחשב בשעון הקיץ) בשעה מאוחרת. ברוב ארצות אירופה, צאת הכוכבים יהא השנה בין השעה 21:15 לשעה 21:30, שעות שבהן ילדים וזקנים רגילים בדרך כלל לנום את שנתם. אם אמנם יש חובה להתחיל את הסדר בשעה זו, הרי שהדבר יוצר קושי אמיתי, הן למבוגרים וזקנים והן לילדים. חשוב לציין שליל הסדר הוא הזדמנות מיוחדת במינה להעצים את הזהות היהודית ואת השייכות להיסטוריה היהודית ולעם ישראל. לא במקרה, הסקרים מלמדים על כך שיותר יהודים בתפוצות חוגגים את ליל הסדר בביתם מאשר אלו שבאים לבית הכנסת ביום כיפור, ואפילו בשעת הנעילה.

האם ניתן להקדים את ליל הסדר לפני צאת הכוכבים? ומתי אפשר לקדש בליל הסדר? האם יש פתרון שיוכל לתאם בין שעת הסדר לבין שעה המתאימה לזקנים ולילדים?

הזדמנות‭ ‬מיוחדת‭ ‬להעצים‭ ‬את‭ ‬הזהות‭ ‬היהודית‭. ‬ליל‭ ‬הסדר‭, ‬מתוך‭ ‬הגדת‭ ‬שיק‭, ‬מאת‭ ‬ארתור‭ ‬שיק‭, ‬1935

קידוש בזמנו

המשנה בראש הפרק העשירי ממסכת פסחים קובעת: "ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך". מתוך המשנה נראה שבאופן עקרוני אין לקדש ולהתחיל את הסדר מבעוד יום, כלומר לפני צאת הכוכבים והחשכה.

כך אנו למדים גם מתשובתו של בעל "תרומת הדשן", ר' ישראל איסרלין (1390–1460), אשר נשאל על הקדמת סדר פסח לפני צאת הכוכבים: "בערב פסח, כשיוצאים מבית הכנסת בערבית עדיין יום הוא, שרי לקדש על הכוס ולהתחיל הסדר מבעוד יום או לאו?". והשיב: "יראה דלא שרי למיעבד הכי…. (= נראה שאסור לעשות כך) דאין מצות מצה ומרור אלא בלילה ממש ואם כן… כוס של קידוש שהוא אחד מד' כוסות גם אכילת שאר ירקות ויתר שינוי דעבדינא כדי שישאלו התינוקות, וכל שכן האגדה עצמה בעי נמי דליהוי בשעת שראוי לאכול מצה ומרור וכו'" (ח"א סימן קלז). בתשובתו טוען הרב איסרלין שכשם שיש לאכול מצה משתחשך, כך גם כוס הקידוש, שהיא הכוס הראשונה מארבע הכוסות, וכן אמירת ההגדה ויתר הלכות ליל הסדר, "צריכין שיהא לילה ממש".

דבריו של בעל "תרומת הדשן" נתקבלו להלכה בשולחן ערוך: "יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום, כדי לאכול מיד כשתחשך; ואף אם הוא בבית המדרש, יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו, אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך" (אורח חיים תעב, א).

ככל הנראה, יש רק דעה אחת העומדת כנגד עמדה זו של השולחן ערוך, והיא עמדתו של החתם סופר: "נלע"ד דלאכילה דווקא קפדינן עד שתחשך אבל מ"מ יכול לקדש משתשקע החמה כמו בכל שבת ויו"ט, ויאריך בסיפורי ההגדה עד שתחשך ואז יאכל" (חידושיו על מסכת פסחים צט ע"ב). לפי דבריו ניתן להקדים את הקידוש ואת לימוד האגדה ובכך "לחסוך זמן" ולאכול רק אחרי החשכה כדברי המשנה. אלא שרוב הפוסקים כתבו שאין לסמוך על היתר זה למעשה, ויש לקדש רק אחרי צאת הכוכבים.

בעל "מנורת המאור" (רבי יצחק אבוהב, ראשית המאה ה–15) טוען גם הוא שאין להקדים את הקידוש ואת הסדר בליל חג הפסח אבל מנגד הוא מציע להקדים את התפילה, כדי להתחיל את הסדר ברגע הראשון האפשרי ובכך לדאוג לשלומם וחינוכם של הילדים: "וימהר להתפלל, כדי שיאכל מיד כשתחשך, ובשביל שלא ישנו התינוקות, מפני שהתינוקות צריכין וחייבין בסדר ליל הפסח, כדי שיראו שנוי וישאלו" (הלכות חג המצות פ"ב).

בכל מקרה, נמצאנו למדים שלפי דברי הפוסקים אין לקדש ולהתחיל את מצוות הסדר בשעה יותר מוקדמת. אם כן מה יעלה בגורלם של הילדים בארצות אירופה? כיצד הם יוכלו להיות חלק מליל הסדר? מה יעשו הזקנים המבקשים לשמור את מסורת ישראל סבא אבל גם להתחיל את הסדר בשעה סבירה?

הגדה בשפת המקום

ברצוני להציע פתרון מעשי לבעיה הלכתית זו (ככלל, לעתים ניתן לפתור שאלות הלכתיות מורכבות באמצעות פתרון פרקטי). אני מציע להבחין בין הסדר כאירוע משפחתי וחינוכי לבין הסדר שבו מקיימים את מצוות היום. בעבר, הצעתי לרבנים וקהילות לפתור את הבעיה על ידי הקדמת חלקים מהסדר, שהם חווייתיים וחשובים אבל אינם חלק ממצוות החג. כך, עורך הסדר יכול לפתוח בדברי ברכה לבאים, בדברי הסבר על משמעות הסדר, בלימוד מקורות על פסח, בשירי פסח כגון "מה נשתנה" ו"דיינו", ואפילו בשירים המופיעים לאחר נרצה כגון "חד גדיא" ו"אחד מי יודע". בשלב זה אפשר לעסוק בחידונים למבוגרים ולילדים, בהצגות משפחתיות לכבוד חג הפסח, במשחקים הקשורים לחג ומעוררים את הילדים, בחלוקת מתנות ובסבב דרשות בין המשתתפים על ההגדה. בדרך זו ניתן להתחיל את הסדר עם תוכן ומשמעות מבעוד יום, ולקדש, לאכול מצה ולומר את ה"מגיד" אחרי צאת הכוכבים.

שאלה נוספת שעולה פעמים רבות בקהילות בחו"ל שבהן רוב היהודים אינם דוברי עברית היא האם מותר לתרגם את ההגדה מעברית לשפה המקובלת במדינה ולומר את ההגדה בשפת המקום. כיצד מקיימים את "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח" – האם די בקריאת ההגדה בעברית ללא הבנה או שמא יש צורך בסיפור המובן ללבו של האדם?

הפעם התשובה לשאלה זו היא פשוטה יותר ומופיעה במפורש בדברי הרמ"א בשולחן ערוך: "ויאמרו בלשון שמבינים הנשים והקטנים, או יפרש להם הענין וכן עשה ר"י מלונדרי קרא כל ההגדה בלשון לע"ז, כדי שיבינו הנשים והקטנים" (אורח חיים תעג, ו). הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל כתב בנושא זה: "חייב כל אחד לדעת פירוש פשוט בהגדה מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ולתרגם לבני ביתו שיבינו" (אורח משפט, ס' קכ"ח ס"ק ל"ד).

כאשר אנו עוסקים בסיפור יציאת מצרים, יש היגיון רב באמירת הסיפור או בקריאתו מההגדה בשפה שאדם מבין. מטרת סיפור יציאת מצרים היא לא רק סיפור של התרחשות היסטורית, אלא סיפור מכונן תודעה. לכן נראה לי שבמקרה זה המצווה המובחרת של סיפור יציאת מצרים תלויה גם בהבנה ובהזדהות ובקריאה בשפת המקום.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"א ניסן תשע"ז, 7.4.2017

Advertisements

פורסם ב-12 באפריל 2017,ב-גיליון צו תשע"ז - 1026, רב עולמי / אליהו בירנבוים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: