הגרעין הקשה | יואל שפיץ

 

חידושיו של הרב מנחם פרומן נבעו מהגרעין הקנאי והבלתי מתפשר שלו – שנוטה כיום להישכח ולהידחק מסדר היום. תמונות זיכרון במלאת ארבע שנים לפטירתו

אני יושב במרפסת ביתי, במקום שממנו הייתי שומע את צעקותיו, נאקותיו, של הרב. "שמע ישראל", "שמע ישראל", ערב ערב. חלפו ארבע שנים מאז שאותה רוח אביבית תמימה וחרישית קטפה את נשמתו של הרב מנחם למרומים. בתור נוער האינתיפאדה השנייה חוויתי אובדן בחיי לא פעם, אבל מותו של הרב מנחם הלם בי. כשכבר היה ברור לאן זה הולך בדקתי היטב בשולחן ערוך האם אני צריך לקרוע אחריו. היה ברור לי שלא. ובכל זאת, כאשר השמועה הגיעה קרעתי את בגדיי – כפשוטו – והבנתי קרע מה הוא. חלפו ארבע שנים של חוסר באדם גדול שבחייו ובמותו היה חידה. אני יושב במרפסת, ולבי הולם. הוא אומר לי שיש עוד כמה דברים שפשוט היו צריכים להיאמר, ולא נאמרו. הוא אומר לי ששפתיו של הרב דובבות ממקום מנוחתו ורוצות עוד לומר דבר שלא נאמר מספיק, או שמא – לא נאמר כלל.

ובכן, בחשש מסוים, מלאני לבי לגשת אל המלאכה ולומר דבר על הרב שלנו, ועל מה שאני לוקח ממנו לעבודת ה' שלי, של משפחתי ושל כל מי שאני מספר לו על אודות אותו האיש, אותה החידה.

קנאות‭ ‬של‭ ‬ממש‭ ‬להלכה‭ ‬ולאהבה‭. ‬הרב‭ ‬מנחם‭ ‬פרומן‭, ‬2011
צילום‭: ‬משה‭ ‬שי‭, ‬פלאש‭ ‬90

תמונה א: נאבק עם הטקסט

קרוואן קטן, הקרוי גם בית הכנסת של תקוע ב', שלושה זוגות ישובים על ספסלים המסודרים בריבוע, הרב מנחם מלמד תורה ל"ח בליקוטי מוהר"ן.

אל הלימוד השבועי של החבורה הצטרפתי יחד עם חבר, שנינו תלמידי כיתה י' במקור חיים. התורה עסקה בתפילין, בפרעה, וכדרכו של ר' נחמן – עפה לכל הכיוונים. הרב מנחם קרא מהספר הגדול והתעכב על כל מילה. שאל המון שאלות, עייף את כולנו. לא הבנתי כלום, אבל משהו בי זז. המשכתי לבוא לשיעורים הללו, המשכתי לא להבין, הייתי מכור למחזה. הרב נאבק עם הטקסט, נאבק להבין כל מילה, כל אסוציאציה, כל דימוי – הוא לא הניח ולו לרגע.

חלפו עוד מספר שנים. אני תלמיד בישיבת ההסדר בתקוע. הרב מלמד אחר הצהרים תלמוד ירושלמי, סדר זרעים. הירושלמי של הרב היה בלוי מרוב שימוש. תלמיד שלו, שהוסמך לדיינות, סיפר לי לאחר פטירתו שמעולם לא פגש אדם שהיה בקיא כמוהו בירושלמי. היה ניגוד תהומי בין הספר הבלוי שהסגיר את מספר הפעמים שהרב למד את הסוגיה לבין האופן המתיש שבו בחר ללמד אותה.

הרב עצר אחרי כל מהלך, שאל שורה של שאלות פשוטות, כאילו מעולם לא ראה את הסוגיה. התעקש לא להבין. לעתים תפר את כל השאלות בתשובה אחת פשוטה, ולעתים הניח בצריך עיון.  הוא המשיך לטלטל אותי, עוד לא הבנתי למה.

היום אני קצת מבין. הרב מנחם היה מינימליסט מושבע ביחס שלו לטקסטים. הוא הגיע אליהם בכל פעם מחדש, הקשיב להם כל כולו במסע מפרך של יציאה מעצמו אל הטקסט ובחזרה. היום אני מבין שמה שטלטל אותי הוא שראיתי לימוד תורה חסידי – כמו בסיפורים. לימוד תורה שמאיין את האדם אל תוכו. לימוד שלא מחפש ריגוש בלימוד, וגם לא חידוש, אלא מגע בלתי אמצעי עם הדבר עצמו – עם תורת ה'.

תמונה ב: אסמכתא בחופה

כמה רגעים לפני החופה. עשרות מוזמנים מקיפים את הרב מנחם ואותי, בתפקיד החתן, מחכים לסידור הכתובה וליציאה לכיסא הכלה. 
הרב מנחם והדסה ליוו את אשתי ואותי כל הדרך אל החתונה. אשתי, יונת, למדה עם הדסה ואני למדתי איתן וגם עם הרב מנחם. היינו מוקסמים מהם, מהאופן שבו לימדו יחד זוהר לפנות בוקר, מהאופן שבו הוא שר לה "אשת חיל" בערב שבת. הייתה ביניהם אנרגיה גרעינית, שבתור זוג צעיר זיהינו מיד. כל ההכנה לחתונה התאפיינה בניגוד חריף בין האופן המשתפך שבו נהגו בני הזוג הללו להתייחס לכל העניין של אהבה וחתונה ובין הפרומקייט המשוגע כמעט של שניהם בעניינים ההלכתיים של אישות ומשפחה. באותו זמן היו לי שיחות די אינטימיות עם הרב מנחם, ושוב, הבנתי שאני לא מבין. הפתיחות וההומור של האיש הסתירו תחתיהם רבדים שלמים של הקפדה יתרה בכל הלכות צניעות ואישות. הוא לא התפשר על שום דבר, כמו שלא התפשר גם על מסירות טוטלית של גבר לאשתו. הייתה בו קנאות של ממש להלכה ולאהבה. הוא הציל אותי מהמחשבה שיש סתירה בין השתיים – לא כי הוא אמר לי משהו על זה, אלא פשוט משום שראיתי איך הוא חי.

וכך גם בזמן החתונה, התרגשות עצומה ויחס מיסטי עמוק התערבבו והתערבלו באופן אורגני עם העובדה שהוא בחן אותי תוך כדי סידור הכתובה על כל סעיפיה ורצה שאבין ואדע את המשמעות של כל שורה. כשאמרתי סכום גבוה מדי הוא צעק "אסמכתא", "אסמכתא", ונזעק שהתחייבות כזו עוד תפסול את הכתובה, ובאמצע כל הבלגן דרש שנחשב חישובים מסובכים שנועדו, לדידו, כדי לדעת מה הוא הסכום הראוי לכתיבה.

תמונה ג: הלכות שבת בסעודה

משפחת פרומן הזמינה אותנו לסעודת ערב שבת. התרגשנו מאוד, אבל יונת הזהירה אותי מראש – הרב לא אוהב שמפריעים לו ללמוד – וזה מה שהוא הולך לעשות. כבר הכרתי אותו, אבל לא האמנתי שזה יהיה עד כדי כך קיצוני. לתומי חשבתי שיהיה משהו חווייתי בסעודה, אולי שירי דבקות, אולי דברי תורה משובבי נפש. מיד לאחר הקידוש הרב התיישב והחל ללמד את כולם משניות מסכת "שבת", וכדרכו – כאילו לא למד את המשניות הללו מעולם. חלק מבני המשפחה הקשיבו לו וחלק אחר דיברו בלחש על עניינים אחרים, וכך חלפה ותמה לה סעודת שבת.

המחזה הזה חזר על עצמו בכל יום שהרב מנחם היה בישיבת תקוע בזמן ארוחת הצהרים. כדי שלא יהיה "ביטול תורה" הוא נהג ללמד רמב"ם בקול גדול, תוך כדי שאנו אוכלים ומנסים קצת להירגע מהמאמץ של סדר בוקר. אני לא יכול לומר שלא התמרמרנו על כך שהפריע לנו לאכול בשקט, אבל אני יכול לומר שאי אפשר היה להתווכח עם האיש או לבוא איתו במשא ומתן על נימוס וכיוצא בערכים בורגניים שכאלו. כל כולו היה נתון לרמב"ם.

כחוט השני הזיכרון הזה חורז שעות על שעות של שהות עם הרב מנחם, כאשר לקחתי אותו בטרמפ או כשעמדתי איתו בטרמפיאדה, תמיד עם רמב"ם או זוהר ביד, קורא בקול גדול, ומנסה לצרף אליו את כל מי שיושב או עומד בסביבתו, עטור בתפילין.

תמונה ד: מתפלל על הלידה

יונת אשתי בחדר לידה, אני יוצא מהחדר, מחייג בהתרגשות לרב מנחם. רציתי לבקש שיתפלל עליה, שהלידה תעבור בשלום. חייגתי פעמיים, הרב לא ענה. השארתי הודעה. "תתפלל", אמרתי לו. הלידה עברה בשלום וכל העניין פרח מלבי. לאחר שלושה ימים פגשתי אותו. "מה קורה?", הוא שאל, "אני מתפלל כבר שלושה ימים, מקדיש כל שיעור לרפואתה ולהצלחה של הלידה". לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, איך לא חשבתי שהרב מנחם, הכל כך טוטאלי, שמע את ההודעה ופשוט לא הפסיק להתפלל עד שישמע שהכול עבר בשלום. הייתי נורא נבוך והתנצלתי עשר פעמים. מזל שהשמחה השכיחה ממנו את ההקפדה שהתעוררה בלבו.

התפילה של הרב מנחם הייתה מחזה נדיר. פעם אחת במנחה של יום חולין הוא שימש חזן, ובחזרת הש"ץ פשוט התחיל לצעוק "על הניסים". רק אחרי שסיים את הפסקה הראשונה נזכר שהיום לא פורים וגם לא חנוכה.

הרגעים הללו הבהירו לי שאולי באמת היו בעולם אנשים כמו הבעש"ט, המגיד, הקוצקער, כמו ר' נחמן. התפילות של הרב מנחם נלקחו היישר מתוך סיפורי החסידים שקראתי.

תמונה ה: קריאה של שעה

שבת פרשת פרה, ימים ספורים לפני הסתלקותו של הרב מנחם. בני המשפחה עוברים ביישוב בשעת אחר הצהרים, מחפשים עשירי למניין לקריאת הפרשה. אחי הגדול מיכאל, שגר גם הוא בתקוע, הלך להשלים מניין.

מיכאל חזר רק אחרי שעה. כששאלתי אותו מדוע, הבנתי שהרב מנחם חשש שאולי בגלל מחלתו וכאביו הוא לא שומע טוב, והחזיר את בעל הקורא פעם אחר פעם, מוודא שהוא שומע כל מילה ומבין וזוכר את ההלכות התלויות בפרשה אשר השו"ע פוסק שחיוב קריאתה מדאורייתא.

עולות לי דמעות בעיניים כשאני נזכר בכל אותן פעמים שלקח לי את התפילין כדי להניח אותן כי חשש ששלו אולי פסולות, בודק פעם אחר פעם שהרצועות שחורות כדבעי ושהתפילין יושבות בדיוק במקום.

*

בחייו, רוב האנשים חשבו שהוא משוגע והסתכלו במבט עקום על מי שנחשבו לתלמידיו. כשחלה, עלו אליו לרגל וצבעו אותו בצבעי ניו–אייג' עזים, אשר צובעים את אישיותו עד היום.  ללמד באופן סדור, כבר היה לו קשה. עם השנים נדבקו לו כינויים: הרב של השלום, של התיאטרון, של הזוגיות, של הזוהר. כל הכינויים הללו מבטאים צדדים אמיתיים באישיות הנועזת, הסוערת ופורצת הדרך שהיה הרב מנחם.

הנקודה היא שהחידושים הללו של הרב מנחם נבעו מהגרעין הקשה, היסודי, הקנאי שלו – שנוטה כיום להישכח ולהידחק מסדר היום. אם היו לי המילים לתאר כראוי את הגרעין הקשה הזה הייתי מתאר ומגדיר אותו, אך באין לי המילים המתאימות בחרתי לצייר תמונות שסובבות סביבו.

לעבודת ה' שלי ושל ילדי אני לוקח את הקסם הדק של שיעורי הזוהר הליליים שלו, שלא התאפיינו בחידושים גדולים אלא במסירות אדירה ובהירדמות חוזרת ונשנית שלו על הספר, בחקירה בלתי מתפשרת של כל פסקה.

אני לוקח את כל אותם לילות שבהם לא היה לי כוח לקום לשיעור אבל גם לא יכולתי לישון רק בגלל המחשבה שהאיש המבוגר הזה קם ומלמד ואני הצעיר עצל מכדי לקום וללמוד.

אני לוקח את הרגע של היציאה המשותפת מהשיעור אל האוויר הצח של עלות השחר המדברי. הרב מנחם, שכבר לא היה צעיר, משתטח על האדמה בגינת ביתו, מנשק את אדמת ארץ ישראל – ואני מבין בעומק העורקים שלי – שחרור, חופש וחירות מחשבה נולדים רק כאשר אדם משליך עצמו כעפר, על עפר. ואני מתדפק על דלתי כל הלומדים ואלו שרוצים ורוצות ללמוד, אל תוותרו על הגרעין הפונדמנטליסטי של האיש ודרכו – כי משם הכול צומח.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ו אדר תשע"ז, 24.3.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-26 במרץ 2017,ב-גיליון ויקהל פקודי תשע"ז - 1024. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. מאמר מיוחד במינו שממש מעורר את החשק להיות דתי ברצינות. להשליך את עצמך כעפר על עפר… מזמן לא חויתי הרהור תשובה כזה בעקבות מאמר בעיתון.

  2. דברים של טעם על הרב מנחם פרומאן זצ"ל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: