כשהחסד הופך לחטאת | שלום רוזנברג  

האם הימנעות מהרג אזרחים שמאחוריהם מסתתרים מחבלים היא מוסרית? על העיוורון של המשפט הבינלאומי ומלחמתו בשכל הישר

את רשימתי זאת מבקש אני להתחיל בפסוק מתמיה (משלי יד, לד), שעליו התווכחו חכמים ומפרשים במשך דורות: "צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת". "חֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת"? החסד הוא חטאת? רבן יוחנן בן זכאי שאל על כך את חמשת תלמידיו הגדולים (בבא בתרא י ע"ב), ואלו הביעו את דעתם. מורם הגדול פסק: "נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה", שאמר: "כשם שהחטאת [=קרבן החטאת] מכפרת על ישראל כך צדקה מכפרת על אומות העולם". פירושים קרובים לזה נאמרו על ידי אבן עזרא והרמב"ן. רבנו יונה, מחותנו של הרמב"ן, מצא בפירושו למשלי דרך ללמד זכות על אומות העולם: "צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי… ואף כי אינם יודעים לעשותם לשמה, רק להתפאר, יצליחו ויעשירו בשכר הצדקה. וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת. תכפר על השגגות כ[קורבן] חטאת". לדבריו, יהיה מה שיהיה המניע, עשו חסד!

פירושים הומניסטיים מופלאים! אך התלמידים שדעותיהם נדחו העזו לפרש את הפסוק אחרת: "וחסד לאומים חטאת" – חסד הלאומים הינו חטא! כשמעללי האימפריה הרומית נגד עיניהם, הם הדגישו שהחסד שהעמים עושים פגום ושקרי. הוא אינו אלא מעין קרבן חטאת הבא להבטיח את השלטון תוך כיסוי פשעים, שחיתות ויצירת כבוד מדומה. זו הייתה סברתם של חכמים רבים במשך הדורות. למרבה הצער, הפסימיזם של תלמידי רבן יוחנן בן זכאי מצא יותר מדי סימוכין במהלך ההיסטוריה.

ממוסר למוסרנות נבובה

מלחמותינו מעמידות אותנו בפני דילמות מוסריות קשות. אחת מהן נוגעת לבעיית הפגיעה באזרחים או בחפים מפשע, בעריהם, בבנייניהם ובתשתיותיהם. על כך נחקקה אמנת ז'נבה הרביעית, ועל בסיסה פועלת המערכת המשפטית הבינלאומית. מדינות מסוימות אף עושות דין לעצמן וחפצות לשפוט בעצמן פושעי מלחמה, לקולות מקהלת אמנסטי הבינלאומית. המשפט הבינלאומי נחל לכאורה ניצחון היסטורי, החסד גבר על הרשע והגשים חזון של דורות. אולם השכל הישר שומע מבויש את קולות המקהלה, ומסתכל על דיבוק האבסורד שהשתלט על המשפט והפך את המוסר למוסרנות נבובה ואת החסד – לחטאת.

אסור לפגוע באזרחים "חפים מפשע", נקודה. אולם קביעה זאת היא חסרת הקשר. האם אנשי מיליציה שאינם לובשים מדים הם אזרחים חפים מפשע במדינה המאפשרת את התפתחות סרטן הטרור בתוכה, סרטן ששלוחותיו מאיימות על שכניה ובסופו של דבר גם על אזרחיה? האם האיסור תקף כשהאויב שאני נלחם בו לא שומר על עיקרון זה, כשהוא מתגונן מאחורי בני ערובה בני עמי או בני עמו, ופוגע בהם?

אנשי המשפט עונים שפשעי האויב אינם יכולים להוות עבורי היתר לנהוג באותה מידה כלפיו. אינטלקטואלים יפי נפש מוסיפים: אנו לא נרד למדרגתו של אויבנו המתועב, הוא לא יצליח להשחית אותנו. מילים כדרבנות, אך נבובות. מאחוריהן מסתתר השקר. האשמת פעולות ישראל כפשעי מלחמה גורמת בצורה פרדוקסלית יותר ויותר לשימוש באזרחים כמגִנים חיים על ידי מחבלים חסרי מצפון. המשפט הבינלאומי אטום לכך. הוא לא למד עדיין להבחין בין מלחמות מקובלות לבין מלחמות נגד ארגוני טרור. הוא "כאילו" מחייב את שומרי המוסר להשתמש באקדחי צעצוע כאשר לטרוריסטים מתאפשר, בפועל, להשתמש בנשק חם. מתוך כך הופכת המוסרנות למשת"פית של הרשע.

המלחמה איננה מציאות וירטואלית המתרחשת כתחרות שחמט, כמונדיאל וכאולימפיאדה, שבהן התוצאות נקבעות על ידי שופטים ניטרליים (פעמים רבות, רק לכאורה). המלחמה היא מציאות ריאלית, כששמירה חד–צדדית על מוסרנות המלחמה עלולה לסכן את ניצחונו או אף את הישרדותו של הצדיק. כך גם גורם המשפט הבינלאומי דווקא להתמשכות המלחמות, בכך שאינו מאפשר למוסריים ולצודקים לנצח. היחס המוסרי לכאורה של החוק הבינלאומי כלפי החפים מפשע נותן למעשה חסינות לפושעים, והופך בכך לחטאת.

מה שההמון מבין

אכן, השכל הישר חייב להילחם נגד הכבלים המשפטיים והתחכום האינטלקטואלי–שטני שמאחוריו. אנשי תרבות, אקדמיה ואמנות משכנעים את עצמם שהם לוחמים את מלחמת הצדק והשלום נגד אספסוף מתלהם שרוצה לפגוע ברוצחים. בעצם הם נלחמים נגד השכל הישר שטרם הושחת. ועל כך כדאי לקרוא שוב, במרחק עשורים רבים, את דבריו של הראי"ה קוק על האינטלקטואלים, "גדולי התושייה" ו"אצילי הרוח" בלשונו (אורות הקודש ב, שסד): "האינטיליגנציה חושבת שיכולה היא להיפרד מעל ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילה במחשבתה. זוהי טעות יסודית, טעות שאינה מכרת את הצד הבריא שיש בהכרות הטבעיות… שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו על ידי שום השפעה קולטורית". והראי"ה מוסיף: "הצד הבריא של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר ממה שהוא מצוי במלומדים ומוסריים בעלי מחשבה". אמנם, ההמון אינו מתמצא בדיוקים המשפטיים. אמנם כן: "יותר מובהקים הם המלומדים בדברים הפרטיים של המוסר, בחוקיו ודקדוקיו, אבל עצם הרגשתו [המוסרית]… מצויה באנשים בריאים טבעיים, שהם הם ההמון, עם הארץ". כך היא גם הרגשת האמונה, טוען הראי"ה, והוא מוסיף לכך את "היופי, החושיות" (ראה ניכור ההמונים מהאמנות העכשווית).

אכן, ניכור טראגי נוצר בין תחכום האינטלקטואלים לבין השכל הישר של ההמון, ניכור המחייב תיקון, כי "כשם שמשפיעים [האינטלקטואלים] עליו [= על ההמון] עצה ותושייה, כך הוא [ההמון] משפיע עליהם חיים בריאים. הצד המשותף של אצילי הרוח עם ההמון הוא הכוח המקיים את שני הצדדים על מעמדם… ומשמרם מכל ריקבון והתנוונות מוסרית וחומרית".

הערה אחרונה, לא מהמוח אלא מהלב. אמנם כן, אולי כדבריכם, מטיפי המשפט והמוסר, אסור לנו לרדת למדרגות אויבינו. אך אנא היזהרו מלשלוח את אחינו, חיילים ואזרחים, להסתכן על מזבח יומרות מוסרניות שקריות ונבובות. על כל פנים, הפחד מספיק. אל נא נוסיף גם את רגש האשמה, שעלול להיהפך גם הוא לחטאת.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ה' אדר תשע"ז, 3.3.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-3 במרץ 2017,ב-גיליון תרומה תשע"ז - 1021, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. תודה על הפוסט , אלא שעם כל הכבוד , הדברים גובלים בהבלות רוח צרופה :

    תחילה , אין שום דבר מתמיה בפסוק המובא מספר משלי . הבעיה מתחילה ונגמרת למעשה , במיקצב . בהעדר פיסוק מתאים , המיקצב הופך להיות אינטואיטיבי , ויכול לבלבל אינטואיטיבית הקורא המצוי . אבל , עסקינן בסך הכל בתוספת אנלוגית לרישא של אמירה , לפעמים היא באה בקשר של תנגודת , לפעמים בהשלמה . בפסוק המובא ,עסקינן בהשלמה , וכך צריך היה להיקרא ולהיפסק ( פסיק , ולא כך נעשה במקור ) :

    צדקה תרומם גוי , וחסד , לאומים חטאת …. משמע : מעשה הצדקה , תוצאתו רוממות הגוי , ומעשה החסד , תוצאתו תהא כפרה או צמיחה מן החטאת של הגוי . כלומר , הצדקה והחסד , מייצרים מעין ריכוך , פיצוי , מירוק של : עוונות הגויים .

    כך למשל : היהפוך הכושי עורו , ונמר חברבורותיו ? משמע : כושי עורו לא יהפוך ( כך טבוע הדבר ) והנמר גם כן ( השלמה אנלוגית ) לא יוכל להפוך חברבורותיו ( כאן במקור , ישנו פיסוק , וראה : ספר ירמיהו , פרק י"ג , פסוק כ"ג , ראה גם : " וגר זאב עם –כבש , ונמר עם – גדי ירבץ , ישעיהו פרק יא , פסוק ו , וכאן במקור , יש פיסוק ) .

    ישנם גם מקרים של " תנגודת אנלוגית " הנה מתוך תהילים א' :

    ו כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

    יא בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ.

    בשני המקרים כאמור , ענין לנו בתנגודת אנלוגית , רישא האמירה עומד בתנגודת לסיפא האמירה , והשמטת הפיסוק , מבלבלת פשוט . שהרי , על פי כותב הפוסט הנכבד :

    הצדקה תרומם גוי , והחסד הינו חטאת ? משל : כושי לא יהפוך עורו , ואילו נמר יכול להפוך חברבורותיו ? ברור שלא מתקבלים על הדעת הדברים .

    אפרופו אינטואיציה , כותב הפוסט , אין לו שום מושג , לא בחוק ומשפט , לא כל שכן בינלאומי , לא הביא ראיה לכלום , ואין הוא גם מצוי בהלכי רוח אפילו . הלכי הרוח הינם אלו , מצד אותם אליטות כפי הגדרתו , אליטות מוסריות , שהחוק הבינלאומי , הוא אכזרי וגורף !! ואכן , יש ביסוס לכך . החוק הבינלאומי , מתיר מעשי הרג של אוכלוסיה חפה מפשע , באופן בלתי מתקבל על הדעת לטענתם . לא אלאה את כותב הפוסט , אבל , ממש על קרקע דידאקטית נוחה לו :

    בצוק איתן , צה"ל גילה הירואיות בלתי נתפסת בשמירה על חיי אזרחים בלתי מעורבים . לא היה כדבר הזה בהיסטוריה הצבאית , כל כך הרבה כלים ואמצעים מתוחכמים ואינטנסיביים , על מנת לא לפגוע באזרחים :

    פליירים , אס אם אס לאזרחים ( הודעות טקסט ) , נוהל " הקש בגג " , מזניקים אף 16 , מסוק , בשביל לאותת ולהודיע לאזרחים לצאת מן הבית . מזלטי"ם על ימין ועל שמאל , מודיעין אלקטרוני בלתי נתפס . ומה ? הנה :

    קרוב ל -2000 אזרחים לא מעורבים נהרגו , מתוכם , לא לקלוט קרוב ל : 500 ילדים . איך ילדים נהרגים בערימות ? וזה חוקי ? חוקי לחלוטין !! אז זה החוק ?? ודאי !! היו טעויות אולי , הפרות של החוק אולי , אבל , הן היו ממוקדות , וקונקרטיות ואקראיות , הצבא ככלל , השדרה הפיקודית , עשתה מעל ומעבר למה שצריך בנסיבות הענין .

    מאיפה יודע כותב הפוסט אני לא מבין ? סברות כרס בלתי מתקבלות על הדעת . ומאיפה בכלל יודע כותב הפוסט , שאסור להרוג אזרחים במקרה של מגן אנושי . זה תלוי בהרבה נסיבות וגורמים .

    המוסר , אינו ענין לאינטואיציה , המוסר והמשפט ממילא , הוא מעין מדע מאורגן ושיטתי , והאינטואיציה לא עוזרת . המבחן אינו ההכרה האינטואיטיבית של ההמון , אלא :

    התוצאה וההכרעה , שעוזרת לאדם שהוא מן ההמון ( בין היתר ) . אם התוצאה הינה זו , אזי , גם אם הדרך אינה ברורה , זהו משפט הצדק . וכך :

    אדם שמתחזה ליהודי , והוא ערבי לאשורו של דבר , והתחזה ליהודי בשביל להשכיב יהודיה , והיא עשתה חיים והגיעה לאורגזמה , נאשם הרי באונס ( וכך קרה , כך אירע ממש , ראה לינק ) . והרי אונס, למרות שהוא לא הפעיל שום כוח , שום אלימות , ולכאורה מתוך רצון חופשי שכבה איתו ונהנתה ( ורק בדיעבד הבינה שהוא ערבי , ועבד עליה בעיניים ) . אלא מאי : בעיני אדם מן היישוב , אינטואיטיבית , כלל וכלל לא מדובר באונס . אבל , מבחינת המחוקק והשופט , זהו אונס !! מדוע , מכיון שהיא לא יכלה להפעיל רצון חופשי , ובחירה חופשית . אם הייתה יודעת , לא הייתה שוכבת איתו . והגדרת האונס הינה : קיום יחסי מין , שלא מתוך הסכמה ורצון חופשי , אלא בכפיה . ומה היה גורס אדם מן היישוב , אחד מן ההמונים לשיטתך ? אם כך , בטח לא אונס , אלא סתם איזה מירמה או התחזות . אבל :

    השופט והמחוקק , הגנו על האישה , עליה כאחת מן ההמונים לשיטתך , וזה הפרמטר , לא האינטואיציה המעורפלת ורפת השכל .

    לינק לפסק דין , ערבי הואשם באונס , על התחזות ליהודי ומשכב עם יהודיה , כאן :

    https://app.box.com/s/tomhafzkzfoa4qxdl8sut98883kxfzng

    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: