אֲנִי מַצִּיג צַלְמָנִיָּה דִּיגִיטָלִית בְּשִׂיא הַגֹּבַהּ שֶׁל הַר סִינַי

עַל כַּן חֲצוּבָה

מְתַזְמֵן אוֹתָהּ לְאָחוֹר, בְּמִנְהֶרֶת שְׁעוֹן זְמַן שֶׁאֲנִי קוֹבֵר בַּחוֹל

לְהַפְעָלָה מְדֻקְדֶּקֶת

לִתְפֹּס בַּצַּמְצָם

אֶת הַפְּרִיחָה שֶׁל הַחֹשֶׁךְ וְשֶׁל הָאוֹר

מִתְנַשֵּׁף בִּכְלִמָּה אֵצֶל יָם סוּף, הָרוֹאֶה אוֹתִי רָץ בַּזְּמַן,

בּוֹכֶה לְאָחוֹר

מֵנִיחַ מַצְלֵמָתִי גַּם אֶצְלוֹ

נִקְרָע

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"א שבט תשע"ז, 17.2.2017