אין שכל, יש דאגות  | נדב שנרב  

כניסת הכוחות האנטי–רציונליים לציונות הדתית מסוכנת, וכמוה הפרנויה המזהה מתחת לכל אבן נוצרים ורפורמים ומגיעה לידי כרוז הרבנים נגד ספריית פיג'מה

בעולם שבו אנו חיים, רציונליזם נחשב על ידי רוב האנשים למעלה. חשיבה רציונלית בנויה על שקילת חלופות במאזני השכל, על ההנחה הבסיסית שלפיה "אולי אתה צודק ואני טועה, וביחד אולי נגיע אל האמת", ולפיכך היא קשורה בטבורה לרעיון הפתיחות ובמידה מסוימת גם לרעיון הסובלנות. ניתן לומר כי החברה שבה חיים היום אנשים מערביים עוצבה, במידה רבה, על ידי הרציונליזציה של השיח הציבורי.

לא כל האנשים מחבבים את החשיבה הרציונלית. השלטון שלה על השיח החברתי מעמיד את הטיפשים בעמדת נחיתות מובנית (ופרט לאדם אחד בעולם כולנו טיפשים ביחס לאחרים); היא נראית כמחמיצה כמה אספקטים חשובים של חיינו, כמו אהבה או אמונה, וברמה הציבורית היא עלולה להידרדר למין שיח טכנוקרטי של "מומחים חסרי חזון ובעלי תאווה חסרי לב". אף על פי כן, לרציונליות יש יתרון חשוב: האלטרנטיבות.

יש הרבה הצדקות טיפשיות לטיפשות, אבל אין הצדקה רציונלית לרציונליות. כמו המשטר הדמוקרטי, גם הרציונליות עלולה להביא למסקנות שגויות ולתוצאות שליליות. אבל כאשר אנו חושבים על הכרעות שאדם מקבל בעזרת השכל, השאלה היא מהן החלופות: לקבל החלטות בעזרת פעולתם של מיצי המרה? לפי מיקומם של גרמי השמים? הרי לכך לא נסכים גם בשאלות של אהבה ואמונה. כפי שכתב רבי שמעון שקופ (שערי יושר ה, ב): "החיוב וההכרח לעבודת השם ולמלאות רצונו יתברך, הוא גם כן עניין חיוב והכרח על פי משפטי השכל וההכרה".

רבנים‭ ‬שיוצאים‭ ‬בכרוז‭ ‬נגד‭ ‬ספריית‭ ‬פיג‭'‬מה‭. ‬מתוך‭ ‬הספר‭ "‬אולי‭ ‬אפשר‭ ‬גרגר‭ ‬סוכר‭" ‬מאת‭ ‬נעמי‭ ‬בן–גור צילום‭: ‬ספריית‭ ‬פיג‭'‬מה

רבנים‭ ‬שיוצאים‭ ‬בכרוז‭ ‬נגד‭ ‬ספריית‭ ‬פיג‭'‬מה‭. ‬מתוך‭ ‬הספר‭ "‬אולי‭ ‬אפשר‭ ‬גרגר‭ ‬סוכר‭" ‬מאת‭ ‬נעמי‭ ‬בן–גור
צילום‭: ‬ספריית‭ ‬פיג‭'‬מה

  בררת המחדל של כל גורו

בימינו, הטפה לאי רציונליות היא ברוב המקרים הטפה לאוטוריטטיביות. כאשר אדם אומר לך כי אין לך לסמוך על שכלך, כוונתו היא בדרך כלל שתעשה, בלי לחשוב, את מה שהוא מצווה עליך או את מה שציוו רבותיו שהוא חפץ ביקרם (כמובן שניתן לטעון כנגדם שההחלטה לציית לאיש מסוים היא הרבה יותר כבדה מההחלטה על כל עניין לגופו, אבל כזכור הם לא רציונליים ולכן פטורים מעונשן של קושיות כאלו). באופן לא מפתיע הטפה כזו הפכה לבררת המחדל של כל גורו, באבא, רבי כריזמטי, נוכלים ושרלטנים שונים ומשונים, המעוניינים לביית את קהל הכסילים המתנועעים לצלילי חלילם. כבר העיר הרמב"ם באגרת תימן על כי "המון אנשי התורה, הנאהב שבדברים להם והערב לסכלותם, שישימו התורה והשכל שני קצוות סותרים". ואם בדור דעה של הרמב"ם כך, בימינו על אחת כמה וכמה.

הציבור הדתי לאומי מורכב, ברובו, מבעלי בתים מיושבים בדעתם אשר ההתמכרות הפרימיטיבית לחוסר מחשבה ולפעולה אימפולסיבית, הערצה חסרת פרופורציה של מנהיגים או ויתור על פתיחות לדעות מנוגדות אינם בדיוק כוס התה שלהם. עם זאת, מזה שנים רבות ציבור זה מותקף בידי כמה כתות אשר האנטי-רציונליות, ההסתגרות והסגידה לעקרון המנהיגות תופסות אצלן מקום חשוב. ברסלבים החוזרים ומציעים לאדם "לזרוק את השכל", חב"דניקים שאצלם יש דברים שהם "למעלה מטעם ודעת", וכמה מתלמידיו של הרב שג"ר האוהבים לצטט פילוסופים צרפתים אופנתיים – כולם, בסופו של יום, משווקים את אותה הסחורה: חוסר רציונליות.

מפתיע לגלות דעות דומות גם אצל אלו הנחזים להיות צאצאיו הרוחניים של הרב קוק. הרב עצמו לא היסס לגלות את דעתו בנושא:

החסרון היותר גדול שיש בתכונתה של יראת שמים שאינה מחוברת יפה באורה של תורה, הוא מה שבמקום יראת חטא היא מתחלפת על יראת המחשבה, וכיון שהאדם  מתחיל להיות מתירא לחשוב, הרי הוא הולך וטובל בבוץ הבערות, הנוטלת את אור נשמתו, מכשלת את כחו ומעיבה את רוחו (אורות הקודש ג, ראש דבר, ט).

וכאשר הרב צבי יהודה פנה אל הסופר ברנר הוא תיאר את אביו כ"חוקר ופילוסוף חופשי באין שום מעצור לפניו במלוא המובן של המילה הזאת". אבל לא יצאו שלשה דורות ומבתי המדרש ששמו של הרב קוק קרוי עליהם נזרק כל ספר שאינו עולה בקנה אחד עם דקדוקי דעותיהם של הרבנים המובילים אותו. האופטימיות הכבירה של הרב קוק ובנו, ההרגשה שיש כאן מסר רוחני שיכבוש את העולם, התחלפה בפסימיות שבעקבותיה הגיעו ההסתגרות, הפרנויה ותורות הקונספירציה, המתבטאות ברבנים שיוצאים בכרוז קורא בחיל נגד ספריית פיג'מה שפירסמה, רחמנא לישזבן, תמונה של שולחן שבת שבו חתול מנגן בגיטרה (באפם כי עז נעלמה מעיני החותמים לפי שעה דעת הפרי מגדים שאין חיוב שביתת בהמתו באיסורים דרבנן), ובתפיסת עולם שבה מתחת לכל אבן מסתתרים שלשה רפורמים ושני נוצרים הזוממים להכחיד שם ישראל מגוי.

אפיקורסות מסווה

מעין שיא זמני באותה סימפוניה של שביעות רצון בתוך "בוץ הבערות" הופיע לפני שבוע במוסף זה במאמרו של יצחק קרומביין ("בשבח החממה"). זה לא בוש לטעון כי "צריכת ידיעות" עלולה להיות כמו צריכה של מזון מקולקל, להסביר כי "הרמה הקמאית" היא מעל הרמה הרציונלית, ולהציע "פרדיגמה אחרת לגבי מהות המחשבה" שאינה אלא ביטול המחשבה בשאיפה לכונן "מרחב אחר" שבו יישמעו רק הדעות הנכונות, כלומר סיסמאות ההבל היהירות שבהן מלעיטים אותו רבותיו ורבותיהם של רבותיו. מעניין מה היה חושב על כך הרב קוק.

קשה לי להימנע מן החשד המכוער שהאנשים הללו הם, למען האמת, פשוט אפיקורסים מוסווים. יכול להיות שליבא לפומא לא גליא, אבל דומני כי הדבר שבאמת מניע אותם לסדרת פעלולים אינטלקטואליים שכזו היא דעתם, שאליה הגיעו בעקבות ביקוריהם הלא נעימים "בחוץ", כי הבחירה בחיים של קיום תורה ומצוות איננה בת הגנה בפני בית הדין של התבונה האנושית. זה מה שמביא אותם לרדוקציה אפקטיבית של היהדות, כלומר לעמדה המזהה, בשורה התחתונה, את הנכון והאמיתי עם מה שמועיל ליציבות החברתית של הקבוצה שאליה הם משתייכים.

אצל רוב הבריות במחננו מהלכם הנורמלי של החיים, צורכי המשפחה והפרנסה, מאזנים איכשהו את ההטפות כנגד השכל, אבל לא תמיד ולא אצל כולם. בפרט, צעירים הנלכדים במלכודת העכברים של עולם הישיבות –  נישואין מוקדמים, אי רכישת מקצוע ולידה בגיל צעיר – או נערים ונערות הנוטים לקיצוניות עלולים להגיע למעשים הגורמים נזק בלתי הפיך או לאורח חיים סגור, נבער ופרזיטי, וכמובן, בהיעדר אלטרנטיבה תעסוקתית אחרת, להפוך לסוכני גיוס המושכים צעירים נוספים אל המעגל השוטה. מה טוב היה אילו בכל צומת שבו פוגשים בני הציבור שלנו את המטיף התורן לזריקת השכל, יהיה מי שיזכיר לו את דברי הרמב"ם במורה הנבוכים (א', פרק ל"ב):

"הסכלים והבטלנים, האוהבים לעשות חסרונם ופתיותם שלמות וחכמה, ושלמות זולתם וידיעותיו חסרון ויציאה מן הדת, שמים חושך לאור ואור לחושך".

פרופ' נדב שנרב הוא מרצה וחוקר במחלקה לפיסיקה של אוניברסיטת בר אילן

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"א שבט תשע"ז, 17.2.2017

Advertisements

פורסם ב-19 בפברואר 2017,ב-גיליון יתרו תשע"ז - 1019. סמן בסימניה את קישור ישיר. 14 תגובות.

  1. מביך. ממש מביך.
    אם זו רמה רציונלית, עדיפה בורות שסניקית

  2. יש הרבה מה לענות אחר הדברים אך בינתיים אסתפק בהערה שולית

    הכותב מתרפק על הציבור הבעלבתי כאילו הוא העוגן הרציונלי אל מול הישיבתיים זונחי השכל כביכול.

    אך עם כל הכבוד, רוב העולם פשוט לא מתעניין יותר מדי בפילוסופיות. יש בו אולי פתיחות טכנית אך זו באה לידי ביטוי בצפייה בסדרות ב-yes וב-hot ולא בקריאה של גדולי מדעי הרוח במאה ה-20. וגם בצד הדתי האמונה שלהם לא מתבססת על הפערים בין רס"ג, מורה נבוכים וריה"ל כי אם מנהג אבותינו בידינו ואמונה פשוטה של סבתות שבמקרה הטוב מתובלת במעט זיכרונות מהבגרות במחשבת ישראל. זו לא הרציונליות המקודשת שהכותב מנסה להציג כדגל מול הבערות שהוא מייחס שלא בצדק לאלה שהוא מתווכח אתם.

    • חיים, דברים כדרבנות!

      אין מה לומר ניכרים דברי אמת ונגעת בנקודה נכונה

      מה גם שנראה שנדב שנרב מתוך כעסו על התופעה [שלטעמי בניגוד לטעמו מבורכת עד מאוד] של תנופת החסידות בישיבות של הציבור הדתי לאומי מגזים מאוד וזה נראה שהוא נאבק באנשי קש ויריבים מדומיינים

      למעט אולי שוליים לא מייצגים ששנרב מנפח את מידת השפעתם ההשפעה החסידית לא גורמת לאנשים ל"ביטול השכל" אלא לחיות ודבקות שבאות לא במקום תכני הלימוד והלך החשיבה החינוכי הישיבתי הרגיל אותו הוא הכיר מתקופת לימודיו בישיבה אלא כתוספת חיונית להם

      תופעות משונות אותם למשל ייחס שלמה מיימון בשעתו לחסידים בימיו [דורו של המגיד ממזריטש שבטיש אצלו שלמה מימון השתתף על פי עדותו ] גם במידה והן נכונות ולא מדובר בניפוח שבא מתוך עויינות לא קיימות בקרב בני הישיבות אצלנו -גם לא בישיבות ה"חסידיות" ביותר

      נראה שוב ששנרב מתוך אי נחת שלו מהשפעה הגוברת של עולם החסידות לישיבות אצלינו מציג את הדברים באופן מוקצן מאוד ומתוך בהלה ותו לא

      ובנוגע ל"דתי הלאומי הממוצע" עליו שנרב מדבר בדבריו -מה שחיים אמר……

    • 'המצוה לקבל והמצווה לשאול

      בס"ד י' באדר ע"ז

      רציונליסט אמיתי לא יקדש אוטומטית את מה שמציעה תרבות המערב (ולפעמים 'תרבות המארב 🙂 כשיא המוסריות והמדע.

      האדם החושב יודע את מגבלותיו. הוא יכול לנתח את הנצפה ולהשתדל למצוא את החוקיות שבטבע. ברם הידיעה איך המנגנון עובד, לא נותנת לו תשובה ברורה לשאלה: 'האם יש תכלית למנגנון?', ואם יש תכלית, מהי? ומה האמצעים להגיע אליה? יש דברים שרק יוצר 'המכונה' יודע את מטרתם.

      אברהם אבינו הבין מדעתו מתוך החוקיות המופלאה של הטבע ש'יש מנהיג לבירה'. הוא הבין מדעתו שיש לנהוג בדרכי יושר ואהבת הבריות שבהן מתקיים יישובו של עולם וברור שבורא העולם חפץ בהן. אך הבורא מתגלה אליו ומצווהו גם מצוות 'שמעיות', לעזוב את מולדתו ובית אביו ולחיות כגר בארץ זרה ולמול את בשרו בגיל מופלג, מצוות הדורשות קבלת עול תמימה.

      אף בניו מצטוים במצוות רבות שטעמן ותועלתן ליישוב העולם מובנים, אך גם במצוות רבות שהן בבחינת 'חוקים' כגון מצוות פרה אדומה, שטעמה לא מובן, ואולי גם לא יובן לעולם. יש פער מובנה בין יכולת ההבנה של נברא קרוץ חומר לבין חכמתו האינסופית של היוצר.

      ברם יוצרנו לא הטיל עלינו רק מצוות ללא הבנה. אחת המצוות המרכזיות ה'שקולה כנגד כולם' היא מצוות לימוד התורה, המחייבת להעמיק ולהבין ולשאול 'על מה ולמה?', שכן רק מתוך הבנה מעמיקה נוכל לכוון בשלימות לרצון יוצרנו, ולהתמודד בצורה נכונה עם מציאות משתנה.

      וכך עשו חכמי ישראל בכל הדורות. לקחו כיסוד את התורה הכתובה והמסורה, ולאורה יכלו להתמודד עם זרמי מחשבה כלל עולמיים שאיתם נפגשו, ולהחליט אלו רעיונות יש לאמץ ומה יש לדחות בכל תוקף. כך עשו חז"ל וכך עשו ראשונים ואחרונים: רס"ג ורמב"ם, ריה"ל ורמב"ן, מהר"ל ורמח"ל, רש"ר הירש ור"מ שניאורסון, הראי"ה קוק והרי"ד סולובייצ'יק.

      כאשר אנחנו הוגים בתורתם – אנחנו פוגשים לא רק את מרחבי התורה, אלא גם את המבחר של רעיונות המחשבה האנושית שנבחנו בקפידה על ידי ענקי הרוח שלנו ונמצאו ראויים להסתפח בנחלת ה'.

      כך אנחנו מפתחים גם כלים להתמודד עם הים הגדול והסוער של רעיונות הנדמים כחדשים המנסרים בעולמנו. ברוב המקרים נגלה ש'החידושים' המפוצצים נידונו כבר על ידי קדמונינו, אך גם עם חידושים אמיתיים של המחשבה האנושית נדע לשרות בהצלחה על פי היסודות האיתנים שנחלנו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  3. תודה על הפוסט המענין המהווה גם מענה ראוי למאמרו של יצחק קרומביין ( " בשבח החממה ") אלא שכותב הפוסט הנכבד , גורס כי :

    " יש הרבה הצדקות טיפשיות לטיפשות, אבל אין הצדקה רציונלית לרציונליות. כמו המשטר הדמוקרטי, גם הרציונליות עלולה להביא למסקנות שגויות ולתוצאות שליליות. "

    משמע , משוכנע כותב הפוסט , כי ההצדקה הפוטנציאלית והמושגית לרציונליות , הינה התוצאה , והואיל וכך , אין הצדקה רציונלית לרציונליות לשיטתו . אלא ש :

    הרציונליות הינה טבע האדם , טבע טבוע , וזוהי למעשה ההצדקה : צורך או פריקה מנטלית ותחושת שליטה . האבסורד הינו זה , שגם הדחפים התיאולוגים , וגם הרציונלים , ניזונים מאותו המקור , זה הקמאי . האדם מטבעו מנוכר אל מול העולם . נתון הוא ללא הרף לאימי פגעי הטבע : בצורות , רעידות אדמה , התפרצויות געשיות , רעב , מחלות , אוייב צר ( אויב אנושי ) סכנה אורבת לו לאדם , על כל צעד ושעל , לבסוף , כציץ יחלוף , ואין לו ישועה . מתוך תחושת תסכול וניכור תמידיים אלו , מחפש לו האדם מוצא , בהתחקות תדירה אחרי תבניות טבועות , בבחינת סדר וארגון טבועים בעולם , הכל על מנת לפרוק או לרכך או לפצות על תחושות ניכור תמידיות .

    בצר לו , המציא האדם , ישות עליונה , אשר שולטת במהלך הדברים , ומרככת הסכנה הצפויה והניכור התמידי , וכך : אם יעשה הטוב בעיני האלוהים , יהא לו טוב !! יעשה הרע , יהא לו רע !! זה כרוך בריטואלים ובאמונה , וירווח לו ( פסיכולוגית לפחות ) . משמע : האדם המציא את האלוהים , על מנת שהוא עצמו יהא השולט על גורלו ( הוא עצמו בבחינת האלוהים בזעיר אנפן , והשווה פרק א' בראשית , בדמותו ובצלמו בראו , והכל , על מנת לרדות ולשלוט כמו האלוהים , במיני קוסמוס שהוא יצר ) .

    הרציונליות, הינה האספקט המקביל לזה התיאולוגי . התהליך הרציונלי , נותן לאדם תחושה , שהוא אדון לגורלו , הוא יכול לשלוט בפגעי חיו , בפגעי הטבע , הכל : אם רק ישכיל לשקול שיקולים שכליים ומאורגנים ולצפות העתיד , בבחינת : סוף מעשה , במחשבה תחילה . וכך , מרכך הדבר ניכור ותחושת אפסות ואין שליטה .

    כלל וכלל לא בשולי הדברים : הרציונליות , יסודה בתבניות . תבניות משמעותן , התחקות אחרי : סיבה , מסובב , תוצאה , הנחזים להיקרות תדיר . או כי אז , מעבר לתחושת השליטה , האדם , משכלל ומפיק לקחים , ומייצר מדע מדוייק , או מעין מדע מדוייק , הצופה פני עתיד , ומשכיל לתעל תהליכים לתוצאה רצויה , אם לא לעת הזו , הרי :

    יהא הדבר באחרית הדברים , אחרי אינספור תהליכים של הפקת לקחים ושידוד מערכות והתכווננות , ההולכים ונעשים מדוייקים ואפקטיבים .

    תודה

  4. במאמר קצר זה התמקדתי באנטי רציונליות כפי שהיא מתבטאת, בעיני, בחברה הקרובה לי כאן ועכשיו. דיון יותר מעמיק (אני מקווה) ניתן למצוא במאמרי "פרידריך ניטשה כברסלבר" שהתפרסם ב"אקדמות" לפני כמה שנים וניתן להורידו באתר שלי. אפשר למצוא את המאמר דרך גיגול שמו.

    ביקורת על ספרו של הרב שג"ר "כלים שבורים" שנתפרסמה ב"צהר" לפני שנים רבות גם היא קשורה לנושא, ונמצאת גם היא באתר שלי.

    [העליתי תגובה עם הפניות ישירות למאמרים אבל היא ממתינה לאישור, ככל הנראה תגובות שכוללות לינקים לא מתפרסמות ישר, לכן אני מעלה את זו בינתיים]

    • אציע ,כבור וחסר הבנה מעמיקה שאולי אחת הבעיות הנוספות היא פיסיקאים חכמים [ באמת]שצורת החשיבה המדעית משתלטת עליהם בצורה כזו שאינה מאפשרת להם פריזמה נוספת על המציאות ואז כל מי שנראה שונה ומכיל בהגותו או בחשיבתו רכיבים בנויים על אינטואיציה סתמית או ערכית . ולב , נראה בעיניהם הזוי. מה דעתכם? [מה הפתרון? זו כבר שאלה רחבה יותר]

  5. אברהם מיימוני

    יש להזכיר גם את דברי הרמב"ם האלו:
    "דרך ברייתו של אדם–להיות נמשך ב ד ע ו ת י ו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו, ונוהג במנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם; ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמוד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר, "הולך את חכמים, יחכם; ורועה כסילים, ירוע" (משלי יג,כ). ואומר, "אשרי האיש . . ." (תהילים א,א)."(הלכות דעות ו,א).
    וכן "ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה–מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב: מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו" (הלכות ע"ז ב,ד).
    נדמה שהמסקנה המעשית העולה מהם קרובה לדברי קרומביין לא פחות מאשר לדברי פרופ' שנרב.
    ואמנם יש ליישב, ואפילו לא כ"כ בדוחק. אבל ראוי לפרופ' לפחות לא לתקוף את מי שלשיטתו נאמן להלכות הללו.

  6. המאמר כשלעצמו אינו כתוב באופן מכבד וחבל.
    לא ניכר שהיתה עבודה של איסוף חומר עיוני בצורה רצינית וזה ניכר מהתובנות שמעלה הכותב מתוך המקורות שהוא עצמו מצטט.

    אחד הרגעים המביכים של המאמר, המעידים על כולו, הוא הציטוט של הרב שמעון שקאפ:
    "החיוב וההכרח לעבודת השם ולמלאות רצונו יתברך, הוא גם כן עניין חיוב והכרח על פי משפטי השכל וההכרה"

    הכותב מצא פה ראיה לעבודת השם ראציונלית אך זה כלל לא מה שכתוב במקור.

    הרב שמעון לא כתב שצריך לעבוד את השם בצורה ראציונלית. הרב שמעון ציין שהמקור לעבודת השם הוא ראציונלי ואדם בעל כלי הכרה בסיסיים יכול וחייב להגיע להכרעה לעבוד את השם. אדם יכול להגיע להכרעה מתוך כלי ההכרה שלו לעבוד את הקב"ה אך אופן וצורת העבודה כבר לא חייבים להיות ראציונליים. קיימות דרכים שונות לעבודת השם ולאורך הדורות התפתחו שיטות רבות. הדבר הוא פשוט מתוך הציטוט ונראה שאמוציונליות ורגש סימאו את הכותב.

    זוהי דוגמא קלאסית להבדל שבין הרטוריקנים לבין הפילוסופים ביוון העתיקה. הרטוריקנים פנו לרגש ולא טענו טענות אובייקטיביות. מטרתם הייתה השכנוע וכל דרך הייתה כשרה. הפילוסופים לעומתם לא חיפשו שכנוע אלא חיפשו את הידע והטענה האובייקטיבית שכל בר דעת יקבל. אם האדם לא ישתכנע זוהי בעיה שלו. האמת תישאר אמת.

    אין אני כלל בא לציין את דעתי האישית בנקודה שכותב המאמר רצה להעלות כאן בין ראציונליזם לאנטי ראציונליזם. מתוך המאמר שכבר נכתב לא ניתן לדון בצורה רצינית בנושא. גם לי, כאדם פרטי, הרגיש לא נעים מהתעסקות רבנים בכירים ב"ספריית הפיג'מות" אך הם ממלאים את חובתם בדאגה לחינוך ילדי ישראל. אם משהו הפריע להם זה דורש דיון מכבד ומעמיק ולא סילוף מקורות.

  7. שאפו נדב!

    מאז הפעם האחרונה שכתבת, לא ראיתי מאמר כל כך מלא ביהירות והתנשאות. אבל הפעם באמת הצלחת להתעלות על עצמך!

    כל הכבוד, המשך כך…

  8. למה כל התגובות פה מתעסקות באופן שבו הועבר התוכן של המאמר ולא במאמר עצמו? נמאס מדיונים של פוליטקלי קורקט, זה הטפל לא העיקר….

  9. אם לעזוב את התכנים ולהתמקד בגינוני נימוסין, הרי שבמאמרו של קרומביין אליו התייחסתי הוסבר, כזכור, שבאוניברסיטאות מוכרים "ידע מורעל" ומלמדים "מדעי הכפירה".

    עצם התמימות הקדושה של בעלי העין רעה, רוח גבוהה, נפש רחבה וחיוך של סוכני מכוניות משומשות, המביאה אותם לחשוב שהם יבזו ויעליבו את כולם ואילו מי שעונה להם ודאי שצריך להתבטא בסגנון המקובל בבית הלורדים מרוב כבוד לקדושתם וחכמתם, יש בה תימוכין מסוימים (אם כי לא גורפים, כמובן) לכמה מהטענות שכללתי במאמרי.

  10. למעשה תוכן התגובות המתרכזות כמעט כולן בכותב המאמר או בסגנון הדברים (עקב חוסר יכולת ניכר וצפוי להתמודד עם המאמר עצמו, וכנראה גם עם טיעונים באופן כללי) די מדגישות את המסר. הכותב לא יכל לבקש לעצמו חבורת מגיבים טובה יותר שתבצע את מלאכת גימור המאמר בצורה של הדגמה חיה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: