הצבר המושיע | מאיר דובדבני

כיצד עם העבדים, שזה הרגע יצא ממצרים, מנצח את עמלק במלחמת גבורה? מסע בעקבות דמותו של יהושע בן נון חושף את הגורם המפתיע למהפכה שעבר העם

לאחר התהליך המופלא של יציאת עם העבדים ממצרים, מלווים אנו עם פתיחתה של פרשת בשלח את נתיב התנועה של העם במדבר. במקום לבחור את הנתיב הקצר אל הארץ בוחר א–לוהים דווקא בדרך הארוכה, וזאת מן הנימוק הבא:

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים.

הקב"ה חושש כי הבחירה בנתיב התנועה המהיר ביותר תיצור דמורליזציה בקרב בני העם ולכן מעדיף להשהות את כניסתם לארץ. הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים (חלק שלישי, פרק לב) הביא לכך הסבר פסיכולוגי. לטענתו, הליך הכיבוש הצבאי הנדרש עם הכניסה לארץ אינו הולם את אישיותם ויכולותיהם של בני ישראל בשלב היציאה ממצרים. אישיות של עבדים מאופיינת בפאסיביות, בנטייה לכפיפות הרוח ולבריחה מאתגרים. עם כזה איננו בשל להיכנס לארץ ולהתאזר בעוז הרוח הנדרש במהלך כיבושה.

ממילא, אף בטרם חטא העם בחטא העגל או בחטא המרגלים נדרש תהליך ארוך עד מאוד של חישול מדברִי להכשרת העם למשימתו. ובלשון הרמב"ם (תרגום הרב קאפח):"אין בטבע האדם שיגדל בשעבוד העבדות בחומר ובלבנים וכדומה להם וישטוף ידיו לשעתו מלכלוכם ויילחם עם ילידי הענק מיד". מעניין לציין כי שמונה מאות שנה אחרי הרמב"ם, יטען זאב ז'בוטינסקי טענה דומה: "בשביל לרחוץ מעל גופנו ונשמתנו את אבק הגלות, את עקבות הסבילות בת שנות אלפיים, נזדקק לזמן ולמים רבים".

הכנתו‭ ‬להנהגה‭ ‬מתחילה‭ ‬לאחר‭ ‬הניצחון‭ ‬המסחרר‭. ‬ניצחון‭ ‬יהושע‭ ‬על‭ ‬העמלקים‭, ‬ניקולא‭ ‬פּוּסָן‭, ‬1624

הכנתו‭ ‬להנהגה‭ ‬מתחילה‭ ‬לאחר‭ ‬הניצחון‭ ‬המסחרר‭. ‬ניצחון‭ ‬יהושע‭ ‬על‭ ‬העמלקים‭, ‬ניקולא‭ ‬פּוּסָן‭, ‬1624

מיהו יהושע

אלא שבקושי עוברים להם מספר שבועות, והנה עומד העם בפני ניסיון מלחמה ממשי אל מול האויב העמלקי. כאן טמון אתגר צבאי מיוחד, לאור העובדה שמדובר במתקפת פתע של האויב הדורשת מן העם להגיב ביתר אומץ לעומת מלחמה יזומה ומתוכננת, כמו זו שממנה חשש הא–ל.

המקרא מתאמץ לתאר לנו שתי זירות מקבילות במלחמת עמלק, המתקיימות בזיקה הדדית ברורה: המערכה הצבאית הטבעית המתקיימת בארץ ועליה מופקד יהושע, לעומת המערכה הניסית המתקיימת מעל הארץ ועליה מופקד משה:

ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי ניצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי. ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ויאמר ה' אל משה כתב זאת זיכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים.

יש לשים לב שזו הפעם הראשונה שבה נחשף הקורא לדמותו של יהושע בן נון. מיהו אותו יהושע, אשר מתואר באתוס אופנסיבי כאיש מלחמה ותיק ורגיל? כזה אשר בכישרונו מסוגל לא רק להילחם אלא גם לבחור את הלוחמים הנכונים, ולהובילם אל הקרב? ככלות הכול, מיוחס הניצחון גם אליו – "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב". יתרה מזו, נראה כי הציווי הא–לוהי למשה להעביר את צו הנצח של המלחמה בעמלק גם לאוזניו של יהושע יש בו כדי לסמן כבר מעכשיו את המנהיג העתידי של עם ישראל, ולכל הפחות את המנהיג הצבאי שלו.

האתגר לפענח את דמותו מתעצם לאור ניגודו הקיצוני לאפיון הפסיכולוגי הכנוע של יוצאי מצרים שתואר לעיל. על בסיס העיקרון כי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, נרחיק עד לקצהו השני של התנ"ך וננסה למצוא את התשובה לשאלתנו בספר דברי הימים.

קיר הברזל של אפרים

רבות נכתב על ההבדלים בתיאור הגנאלוגיה וההיסטוריה הישראלית בין ספר דברי הימים לבין חומשי התורה. חלק ממבקרי המקרא ראו בכך עדות למאבק בין כתיבות היסטוריות המגויסות לאינטרסים שונים. הדברים דורשים כמובן עיון בפני עצמו, אך אחת הדוגמאות המובהקות להצגת היסטוריה שונה היא הדוגמה הבאה (דברי הימים א ז, כ–כו):

ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו. וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם. ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו. ויבא אל אשתו ותהר ותלד בן ויקרא את שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו. ובתו שארה ותבן את בית חורון התחתון ואת העליון ואת אזן שארה. ורפח בנו ורשף ותלח בנו ותחן בנו. לעדן בנו עמיהוד בנו אלישמע בנו. נון בנו יהושע בנו. ואחזתם ומשבותם בית אל ובנתיה ולמזרח נערן ולמערב גזר ובנתיה ושכם ובנתיה עד עיה ובנתיה.

מהשתלשלות הדורות המתוארים בפסוקים אלו אנו למדים שבזמן שרובו של עם ישראל כורע תחת נטל השעבוד במצרים, מתגוררת לה משפחתו של אפרים דווקא בארץ כנען וככל הנראה מנותקת לחלוטין מהחוויה הלאומית הדומיננטית. אל ייפלא זאת בעינינו. גם בתקופה מאוחרת יותר של ההיסטוריה, במהלכן של "אלפיים שנות גלות", נותרו קהילות שלמות בארץ ישראל במנותק מקורותיו של הקולקטיב העיקרי.

אינני יודע לתארך בוודאות את מעברו של אפרים ממצרים לכנען. תלמידו של רס"ג הציע שהתיישבותם של בני יוסף במרחבי כנען נעשתה בתקופת שלטונו של יוסף באימפריה המצרית. ר' יהודה החסיד איחר במעט את התאריך וטען כי מחמת כבודו של יוסף התיר פרעה לזרעו לממש את האחיזה בארץ. בין כך ובין כך, חיו אפרים ומשפחתו בארץ כנען ללא עבדות ובכך עוצבה אישיותם בדנ"א נפשי אחר לחלוטין מאשר אחיהם שבמצרים.

אזכורה של שכם כחלק מנחלתה של אותה משפחה יש בו כדי לשפוך אור על העובדה שכיבוש שכם כלל לא מוזכר בספר יהושע. אין צורך לכבוש מקום אשר מצוי מקדמת דנא בריבונות ישראלית. יתרה מזו, בחירתה של שכם כמקום לכינוסים לאומיים בתקופת יהושע יכולה להיות מוסברת לאור הסמליות ההתיישבותית השורשית הכרוכה בה.

בנוסף, בפסוקים אלו בדברי הימים מתוארת טראומה משפחתית המתרחשת בזמן שהייתם של בני אפרים בארץ ובמהלכה נהרגים חלק מבני המשפחה במסגרת סכסוכי קרקעות עם אנשי גת. לא מן הנמנע כי טראומה זו נצרבת עמוק בתודעה המשפחתית ומועברת מדור לדור. הצורך לקומם גיבורים ואנשי חיל, בעלי תודעה של "קיר ברזל", הופך להיות חלק מהאתוס המשפחתי של צאצאי אפרים. אל תוך המורשה המשפחתית הזו נולד יהושע ואישיותו מתעצבת לאורה.

משרת משה

אם נכונים דברינו, כיצד ניתן להסביר את השתלבותו הפתאומית של יהושע במסעותיו של העם הנגאל ממצרים? יש לזכור כי בין יציאת מצרים לבין מלחמת עמלק מתרחש אירוע מרכזי בתולדות העם, אירוע אשר מחולל תמורות רבות במרחבי המזרח התיכון כולו. המקרא מעיד מפורשות כי השמועה על אודות הנס המופלא של קריעת ים סוף והצלתו הסופית של עם ישראל ממלתעותיה של מצרים מגיעה עד לכנען:

נטית ימינך תבלעמו ארץ נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך. שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען.

כל יושבי כנען מתוודעים להצלה המופלאה של ישראל ולעובדה כי א–לוהיו מנחה אותו אל הארץ המובטחת. בין העממים השונים החיים בכנען מתגוררים גם צאצאי אפרים. ניתן רק לדמיין את צהלות השמחה שבקעו מגרונם בשומעם את הבשורה המשמחת. יהושע בן נון לא מסתפק בגילויי שמחה אלא מעוניין להתאחד מחדש עם אומתו ולקשור את גורלו בגורלה, בין היתר, דרך רתימת כישוריו הייחודיים לסיוע בכניסתה של האומה לנחלתה בהתאם להבטחת הא–ל. לפיכך, מתייצב הוא תוך זמן קצר במדבר ומצטרף אל אחיו.

כאשר מגיע עמלק ומזנב בעם, יהושע הצבר הוא הדמות המתאימה (ואולי היחידה) לארגון צבא לוחם והנהגתו. הצפי לכיבושים העתידיים בזמן הכניסה לארץ כנען הופך אותו למועמד מוביל כבר משלב זה להנהגה עתידית של עם ישראל. בכך ממשיך יהושע את המסורת של שבט יוסף אשר מקדים היסטורית בשלב אחד את גורלו של שאר העם. כך היה עם ירידתו של יוסף למצרים והפיכתו למשביר , וכך מתרחש גם כעת עם גבורתו של יהושע והפיכתו למצביא.

אלא שמרכיב אחד משמעותי ביותר חסר לו ליהושע, והוא התודעה הרוחנית. יהושע חי על חרבו ומנותק מלבו הפועם של העם במשך מאות בשנים, על שאיפותיו ותקוותיו. אשר על כן, על מנת להשלים את הקומה הרוחנית באישיותו מעתה ואילך ייצמד יהושע לדמותו של משה המנהיג, יטפס איתו להר סיני ולא ימוש מתוך אוהל מועד. רק מעכשיו יכונה יהושע כנערו או משרתו של משה. הליך החניכה והכנתו להנהגה עתידית בעם מתחילים לאחר ההצלחה המסחררת של הניצחון על עמלק. אמנם, הבחירה ביהושע כמנהיג הבא של ישראל מתבצעת בשנת הארבעים, אלא שניתן לראות כי כבר בשלב כה ראשוני מסומן הוא כמועמד הטבעי והבולט ביותר.

ד"ר מאיר דובדבני הוא סמנכ"ל תוכן ומנהל "התוכנית לזהות ומדיניות" במכללה למדינאות

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ד שבט תשע"ז, 10.2.2017

Advertisements

פורסם ב-10 בפברואר 2017,ב-גיליון בשלח תשע"ז - 1018. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: