תחשוב כמו טראמפ | אלי אשד

 

נשיא ארצות הברית החדש פרסם יותר ספרים מרוב הפוליטיקאים, ועיקרם תפיסת עולם עסקית קשוחה, ומהם אפשר אולי ללמוד על הצפוי בתקופת כהונתו. ספר שביעי בעברית

33תחשוב כמו מנצח

המדריך הנשיאותי להצלחה

נשיא ארה"ב ה–45 דונלד ג' טראמפ בשיתוף עם מרדית' מקאייבר

מאנגלית: אורי עקביה, גיא לנדאו, יונתן בק ונמרוד זוטא

סלע–מאיר, 2017, 189 עמ'

מלבד יתר התופעות יוצאות הדופן הקשורות בדונלד טראמפ, הוא גם הנשיא האמריקני המתורגם ביותר לעברית אי פעם ובימים אלו יצא לאור ספרו השביעי בעברית, "תחשוב כמו מנצח", מתוך קרוב לעשרים ספרים שיצאו לאור באנגלית. מספר מכובד ביותר שרק פוליטיקאים מועטים מתקרבים אליו.

מה אפשר להסיק מהספר הזה ומקודמיו בעברית לגבי טעמו הספרותי של טראמפ, אם יש כזה בכלל, ולגבי רעיונותיו הפוליטיים השונים בתקופה שקדמה לבחירתו לנשיאות?

מאחד הספרים שכתב די ברור שטראמפ חשב על נשיאות ארה"ב כבר מסוף שנות השמונים. וזהו זמן רב כדי לקבוע לעצמו מדיניות. יש להניח שהדברים שהוא אומר בספריו, אפילו דרך עטו של סופר צללים, ישמשו בסיס למדיניותו של האיש שנחשב לחלוטין בלתי צפוי, ומכאן חשיבותם.

‭"‬אני‭ ‬אוהב‭ ‬לסגור‭ ‬חשבון‭". ‬נשיא‭ ‬ארה‭"‬ב‭ ‬דונלד‭ ‬טראמפ‭, ‬2017 צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬איי

‭"‬אני‭ ‬אוהב‭ ‬לסגור‭ ‬חשבון‭". ‬נשיא‭ ‬ארה‭"‬ב‭ ‬דונלד‭ ‬טראמפ‭, ‬2017
צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬איי

לא מתעסקים איתי

בספרו השני מסוף שנות השמונים שתורגם לעברית ("להישרד בצמרת", ספרית מעריב, 1991), מציע טראמפ תוכנית פוליטית ברורה ומסביר מה לדעתו יש לנקוט כדי לשנות את מעמדה ומצבה של ארה"ב בעולם.

בשנת 1990, שנת חיבור הספר המקורי, כותב טראמפ על היפנים והגרמנים, שנראו אז כמעצמות חזקות המאיימות על מעמדה ההגמוני של ארה"ב בעולם, באופן דומה לזה שהוא נוקט כיום כלפי הסינים. ולגבי יחסיה של ארה"ב עם מדינות ידידות, הוא מתלונן כבר אז שמדינות אחרות רק מנצלות את האמריקנים – כפי שהוא עושה גם היום כשהודיע שהמדינות יצטרכו לשלם לאמריקנים עבור סיוע צבאי.

הוא קרא בספרו זה לממשל לגייס אנשים שמבינים את הצורך בקשיחות בעסקים, מנהיגי חברות גדולות למשל, כדי שינהלו את הדיונים עם מדינות העולם ויבהירו להם את כוחה של ארה"ב. נראה שהוא פעל לפי עצותיו אלו כעת כשבחר את רקס טילרסון, לשעבר מנכ"ל תאגיד הדלק הענק "אקסון מוביל", כשר החוץ בממשלו החדש.

עוד כתב טראמפ ב–1990 שאין לו כוונות לרוץ למשרה פוליטית משום שהאמריקנים אינם יכולים להתמודד עם אישיות חזקה כמוהו כמנהיג. "יש מעט מדי נושאי דגל", הוא כותב, "במקום זה יש לנו הרבה חסרי חוליות ואוהבי פשרות". בסוף הספר הוא מוסיף ומדבר על אהבתו לקשיחות ולאנשים קשוחים, על הימנעות משאננות, על התמודדות בראש מורם עם בעיות ופתרונן ועל הנכונות להשתמש בכוח למטרות מכובדות. נראה שתפיסות העולם שאפיינו אותו בספר ישן זה, מלפני כמעט שלושים שנה, מלוות אותו עד היום. אלא שאיש לא חשב אז לקרוא אותן כקווי מדיניות של נשיא לעתיד, וכעת נראה שהוא נחוש להגשים כל מילה ממה שכתב אז.

בספר אחר, שיצא ב–2007 ותורגם לעברית ב–2009 ("לחשוב בגדול להצליח בגדול בעסקים ובחיים", מטר 2009), קובע טראמפ, בפרק בשם "נקמה", כי בעולם אכזרי על האדם להיות נקמני ולסגור תמיד חשבונות עם מי שצריך. "אני אוהב לסגור חשבון", הוא מסכם, "כשאתם בעסקים אתם חייבים לסגור חשבון עם אנשים שפוגעים בכם. אתם חייבים לפגוע בהם בחזרה בעוצמה חזקה פי 50. עשו זאת לא רק בשביל לסגור חשבון עם מי שפגע בכם אלא גם כדי להראות לאלה שמתבוננים מהצד מה יקרה להם אם יתעסקו אתכם. אם מישהו תוקף אתכם, אל תהססו, לכו ישר על הצוואר. התקיפו חזרה בלי חשבון… אני תמיד רודף אחרי אנשים לכן אנשים לא רוצים להתעסק איתי… הם יודעים שאם יתעסקו איתי נכון להם קרב קשה. תמיד סגרו חשבון". נראה שטראמפ אכן מתרגם את תפיסת העולם שלו בעולם העסקים למונחים מדיניים, וכך בדיוק רואה טראמפ את ארה"ב בעולם, כווילה שיש להגן עליה ויהי מה מחיות הטרף שאורבות לה בחוץ.

עסקים יונגיאניים

ספרו השביעי בעברית "תחשוב כמו מנצח" פורסם במקור בשנת 2009. ההוצאה לאור העברית מסבירה בהקדמה שבחרה בו ולא בספר מסע הבחירות של טראמפ, "הגיע הזמן להפשיל שרוולים", שבו הוא מפרט את מדיניותו לעתיד ארה"ב, מאחר שזהו ספרו "האישי ביותר" של טראמפ. לדעתי עדיף היה לתרגם את הספר החדש יותר של טראמפ כדי להבין ממנו כיצד הוא רואה את בעיותיה של ארה"ב בעשור השני של המאה העשרים ואחת.

לאמיתו של דבר, קשה לראות הבדלים מיוחדים בין ספר זה לבין ששת הספרים הקודמים של טראמפ שתורגמו לעברית. כמוהם, מדובר בשורת עצות קצרות להצלחה בחיים מלוות בשורת אנקדוטות מחייו שלכאורה מדגימות את העצות שלו בצורה מעשית. הבדל חשוב אחד הוא שטראמפ מדבר בצורה מפורטת הרבה יותר מבעבר על אהבתו לקריאה ועל החשיבות שהוא מייחס לה.

אחד מסופרי הצללים של טראמפ לשעבר השמיע טענות שלפיהן הוא אינו קורא כלל. הספרים ששמו של טראמפ חתום עליהם מבקשים ללמד אחרת. בספרו "איך להתעשר" (מטר, 2004), טראמפ מדבר על ערכה של הקריאה. הוא מספר כיצד הוא חוזר לקרוא בספר בכל פעם שהוא חוזר לביתו וממליץ על קריאה בכתביו של הפסיכיאטר המפורסם קרל יונג, "שהתיאוריות שלו לימדו אותי רבות על הלא מודע שלי ועל הלא מודע הקולקטיבי". זאת לדבריו בהמלצת ידיד שאמר לו שקריאה בכתבי יונג תסייע לו לשמור על קור רוח תחת אש וכך לטענתו אכן קרה.

חובב הקריאה

בספר הנוכחי, הוא (או סופרת הצללים שלו מרדית' מקאייבר, שהייתה גם כותבת הנאומים שלו ושל רעייתו במסע הבחירות לנשיאות) אף מצטט מאמר על כתיבה מאת הסופר הידוע סטיבן קינג ,שבו קינג טוען שסיפורים קצרים נכתבים היום עבור עורכים וסופרים אחרים ולא עבור קוראים. טראמפ מסיק מכך כמה דברים חשובים לגבי מיקוד מוצלח בעסקים. אגב כך הוא מעיר שהוא נהנה מקריאת מסות ומאמרים ספרותיים ועוסק בכך רבות ומסביר את החשיבות של התמצות במסות (עמ' 30-29). בספר הוא דן בפירוט בחשיבות של תמצות המסרים שיש להעביר כדי שהעבודה תתבצע כהלכה. כך נשמעות גם העצות הרבות שהוא מעניק בספר ונראה שתפיסת המסרים הללו הושקעה בקמפיין הבחירות המוצלח של טראמפ ובנאומיו מושכי הקהל.

הספר מפרט את העיתונים הרבים שטראמפ קורא מדי יום על מנת לדעת "מה קורה" ומלא וגדוש בתיאורים של ספרים אחרים שטראמפ קרא בימי חייו, כולל ספר קצר שהתבסס על השאלה "מהי החכמה" וספר האסטרטגיה הצבאית הקדום של סון טסו "אמנות המלחמה", שלקביעת טראמפ יש לו חשיבות רבה לכל איש עסקים, הרבה יותר מ"הנסיך" של מקיאוולי. בסיום הספר מובאת רשימת קריאה המומלצת בידי טראמפ. בין השאר: "חיתוך הזהב" מאת מריו ליביו ("קריאה מרתקת גם לאנשים שאינם חובבי מתמטיקה"), ביוגרפיות של אברהם לינקולן, וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין רוזוולט ואפילו ספרי מאמרים של אמרסון ואלברט אינשטיין.

עוד הוא מביא אנקדוטות רבות מחיי אישים ידועים כגון שארל דה גול וממליץ לאיש העסקים ללמוד מהם. אנקדוטה מעניינת בספר היא שמזה שמונה–עשרה שנים טראמפ מקבל הודעת ברכה לראש השנה היהודי מרב בלוס אנג'לס. זאת משום שבעבר טראמפ תרם את מטוסו הפרטי עבור ילדו החולה של הרב לטיסה חשובה לטיפול רפואי בניו יורק, לאחר שאף חברה לא הסכימה לעשות זאת בגלל הציוד שנדרש בשעת הטיסה. טראמפ הרים את הכפפה, והילד הועבר לניו יורק. הטיפול הרפואי לבסוף לא הצליח, אבל ההורים נותרו אסירי תודה.

התמונה המצטיירת מהספר היא של טיפוס קשוח ביותר, אבל לא חסר רגישות, שקורא הרבה מאוד ובנושאים מגוונים, או לפחות רוצה שנחשוב שהוא כזה. התרשמותי היא שיש ממש בדברים והוא אינו בור מוחלט כפי שיש המנסים להציגו בכלי התקשורת, אבל תמונה מלאה יותר נקבל כנראה במהלך ארבע השנים הבאות.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ט  טבת תשע"ז, 27.1.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-29 בינואר 2017,ב-גיליון וארא תשע"ז - 1016, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: