קסם של חכמה ירושלמית | אדוארד הורוביץ

בית כנסת ישורון, האירועים התרבותיים, הטיולים למדבר יהודה והעושר האינטלקטואלי של המרצים – חוויותיו של צעיר אמריקני משנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה העברית, שנת 1925

אחד מחכמי התלמוד אמר שהרוצה לטעום את טעמו של העולם הבא, יעלה לארץ ישראל ויעסוק בלימוד תורה. אף על פי שקשה לנו לתפוס מהו טעם העולם הבא, הרי שהאמירה הזאת, אף שהיא הובעה לפני כ–1,800 שנה, עדיין תקפה לחלוטין. החיים בירושלים והלימודים באוניברסיטה העברית היו ללא ספק החוויה העשירה ביותר שחוויתי מעודי.

בקיץ 1925 שהיתי במשך כמה חודשים באירופה, וביום שני, ה–25 ביולי, עליתי בנאפולי על ספינת "הנשיא ארתור", ספינה יהודית בדרכה לחיפה. בשבת התקרבנו לחופי פלשתינה, ולאורך כל צהרי השבת השמשית אפשר היה להרגיש את המתח שאפף את הנוסעים כולם. היום בא אל קצו והחשכה הופיעה, ולפתע דומה היה שיכולנו לראות במרחק את האורות המהבהבים, העמומים, של העיר חיפה. המראה הראשון הזה, של ארץ ישראל בלילה, שחרר זרם חזק של רגשות, כזה שראיתי רק לעתים נדירות. הקהל היה מסוחרר מאושר. נשים וגברים שילבו זרועות ורקדו במעגלים בלהט, עד שצנחו. שרנו עד שגרוננו ניחר. הספינה עגנה; עמדנו ליד המעקה, מנסים לחדור במבטנו את העלטה. לא הצלחנו לישון. שעות הלילה חלפו, וכשהשחר בקע לאטו והשמש זרחה ראינו את נמל חיפה במלוא יופיו ופארו הלבן.

בירושלים השתלבתי די מהר במעגל החברתי. טבעי היה, אני מניח, שמצאתי את דרכי אל קבוצת יהודים דוברי אנגלית שהתגוררה בעיר – יהודים שלא חוו רדיפות בארצות מוצאם והגיעו לפלשתינה בעקבות אהבה פשוטה וטהורה לארץ ולחיים החדשים שהם קיוו לבנות בה. מדי שבת בבוקר נפגשנו בבית הכנסת ישורון. איזו קהילה זו הייתה! פרופסורים באוניברסיטה, פוליטיקאים בכירים, משוררים, בלשנים ומלומדים. שם, בקבוצה שהתאספה יחד מגלות ארצות המערב, תפילת שבת בבוקר הייתה נסוכה כוח ויופי שלא השתוו לתפילה באף קהילה אחרת.

והיו גם הנערות: כהות עיניים ויפהפיות, "בנות ישראל נאות הן", כפי שאמר אחד מחכמי התלמוד, וההרגשה הזו נכונה עד ימינו אנו. הייתה גם האופרה; אירועים חברתיים ואמנותיים של ממש. בערב הפתיחה, אחרי הופעה מבריקה של "כרמן", שלח הנציב הבריטי העליון, הלורד פלומר, מכתב לקולונל קיש ובו כתב שהוא שמע את "כרמן" בארבע או חמש שפות, ומלבד האיטלקית, העברית היא השפה היפה ביותר לאופרה. קיש הקריא את המכתב בקול, ומכל קצווי האולם נשמעו תשואות כפיים סוערות.

היו נשפים גדולים במגרש הרוסים, עם תוכניות שהודפסו באלגנטיות בעברית ובאנגלית. מדהים היה לראות כיצד הסתרבלה לה שפת הנביאים כדי שתוכל לבטא סוגים שונים של ריקודי ג'אז. מפעם לפעם נהגנו ללכת למלון אלנבי כדי לרקוד – אי אפשר היה להיכנס לאולם הנשפים המקודש ללא לבוש ערב רשמי. כן, אני מתגעגע לירושלים.

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%95-1

"יש ליהודי תחושת גדלות על ההר הזה". טקס פתיחת האוניברסיטה העברית, הר הצופים, 1925 .

כניסה אל האוניברסיטה

אבל למעלה מכל אלו היו עבורי, כתלמיד צעיר בסמינר לרבנים, האוניברסיטה והמכון למדעי היהדות שבה. באתי מאוניברסיטת קולומביה על עשרות אלפי תלמידיה ועל בנייניה הרבים אל האוניברסיטה הצעירה והקטנה בעולם. אמנם היינו [יהודים] מעטים – מאתיים בלבד – אולם לא הרגשנו כל כך צעירים. כולנו היינו רוויי זיכרונות ומסורות של תרבות בת ארבעת אלפים שנה: ההערצה ללימוד, הנאמנות לעולם הרוח שימיו כמעט משחר ההיסטוריה.

עמדנו על הר הצופים, נקודת התצפית של טיטוס על הבית, המקום שממנו אויבנו הקדום הכניע אותנו והנחיל לנו תבוסה. יש ליהודי תחושת גדלות על ההר הזה. האם דמיין טיטוס שהעולם הרומי שלו, עם הלגיונות והחרבות והחניתות המבזיקות, עם הצבאות וחילות הים המתפרסים לקצווי תבל, יתמוגג ויסתלק מן העולם? אנו, היהודים, היינו חלשים ומעוררי רחמים, אך כוחנו, שהתבטא ברוחנו, גבר למכביר על כוחם שלהם.

דיברתי עברית שוטפת עוד לפני שיצאתי מאמריקה, שכן למדתי אצל כמה מן החשובים שבמלומדי העברית החדשה באמריקה. אפילו דיברתי בהגייה ספרדית, שאימצתי כשלימדתי עברית בבית הכנסת הספרדי והפורטוגזי תחת הנהגתו של ד"ר דוד די סולה פול, אך גיליתי דבר מה על העברית שלי שכלל לא הייתי מודע לו. לאחר אספת הפתיחה של שנת הלימודים הצטרפתי לקבוצה של סטודנטים. דיברתי איתם במשך כחמש דקות, ואז אמר לי אחד מהם בלהט: "אתה באת מאמריקה".

אישרתי את דבריו, ואז שאלתי בסקרנות, בעברית: "מאין תדע?". תשובתו שעשעה אותי מאוד. "אתה מדבר עברית", אמר, "במבטא אמריקני בוטה להחריד". הוא צדק; כך גיליתי מאוחר יותר, כאשר חקרתי את הפונטיקה העברית. לבסוף הוא העניק לי את המחמאה שככל הנראה הייתי ראוי לה: "אבל כאמריקני, אתה מדבר עברית מצוין".

על מספרם המצומצם של התלמידים באוניברסיטה פיצו המגוון והעושר התרבותי שלהם. רובם התגוררו כבר בארץ, אך כמו שאר היהדות הארץ–ישראלית הם נקבצו אליה מכל רחבי העולם. הלך הרוח בקרב הסטודנטים היה ייחודי במינו, שונה מאוד מן הרוח הסטודנטיאלית האמריקנית שהכרנו. האוניברסיטה העברית שזורה בקשר אינטימי עם התחייה הלאומית היהודית; היא מייצגת אידיאל יקר כל כך בעינינו: אידיאל של מרכז תרבותי יהודי שביום מן הימים ישפיע באופן עמוק על חייהם ועל מחשבתם של מיליוני יהודים בכל רחבי העולם. הסטודנטים מתייחסים אל הרעיון הזה במין יראת כבוד, וגם בתחושה של גאווה: הם היו כאן בנקודת ההתחלה, בבראשית.

אלמנט אחד שמחבר אותנו הסטודנטים יחד, חרף ההבדלים התרבותיים, הוא רוח השפה העברית האינטנסיבית והבלתי–מתפשרת ששוררת כאן. זוהי אוניברסיטה עברית לא רק בשמה, אלא גם ברוח ובמעש. אם העזת לדבר בין כותלי האוניברסיטה בכל שפה אחרת מלבד עברית, הסטודנטים יפנו אליך וישאלו אותך למה התכוונת כאשר אתה מתהלך בתוכם ומדבר באחת מלשונות הגלות. אחדים מן הסטודנטים המבוגרים נושאים בקרבם זיכרונות מימים של מאבק, כאשר השימוש בעברית בפלשתינה היה חלום רחוק, יעד שניתן להשיג רק במאמץ ובתשומת לב בלתי פוסקים.

וכשישבנו לילה אחד בחורשה ליד האוניברסיטה, סיפר לי אהוד בן יהודה לאור ירח על בית ספר ירושלמי אחד. היה זה ב–1913, כאשר חברת עזרה (Hilfsverein) ניסתה להנהיג את הגרמנית – ולא את העברית – כשפה הרשמית של בתי הספר. ילדי בית הספר הכריזו על שביתה. לילה אחד הם התאספו בכיכר העיר והדליקו מדורה גדולה, והשליכו אליה את ספרי הלימוד בגרמנית שקיבלו. הם שילבו זרועות ורקדו יחד סביב המדורה, והוריהם באו לצפות בהם ונמלאו גאווה על ילדיהם שסירבו לבגוד בשפתם הלאומית.

סגל צבעוני

דוקטור יהודה לייב מאגנס, קנצלר האוניברסיטה, ממלא את התפקידים המסורתיים של נשיא אוניברסיטה. הוא מנצח בחסד אצילי על כל פעילות האוניברסיטה; בדאגה מעודנת היה מציג את האוניברסיטה בפני שועי ארץ. הוא גילה עניין בסטודנטים האמריקנים ואף סייע להם – אנחנו היינו, במובן מסוים, "בני העיירה" שלו. מאגנס הוא נסיך, היהודי האהוב ביותר שאמריקה העניקה לפלשתינה (הפופולריות שלו, אני מניח, נפגעה בעקבות עמדותיו הפוליטיות העכשוויות). הוא פתח את שנת הלימודים 1926–1925 באספה כללית, שהתקיימה בצהרי יום ראשון, אחד בנובמבר. התרגשתי כאשר ראיתי שם יהודים ידועי–שם שאת כתביהם קראתי ולמדתי במשך שנים: ביאליק, קלאוזנר, בנטוויץ' ורבים אחרים. המנהג הרווח באוניברסיטה הוא לקיים הרצאות פתיחה חגיגיות. דוקטור מאגנס הכריז על שתי משרות חדשות שנפתחו באוניברסיטה – בספרות עברית חדשה ובקבלה – שאותן מילאו ד"ר [יוסף] קלאוזנר וד"ר [גרשם] שלום, שנשאו הרצאות פתיחה באספה הזו.

קלאוזנר הוא מן האישים הצבעוניים ויוצאי הדופן בסגל המכון למדעי היהדות. כמעט כל הסטודנטים נרשמו לקורסים שלו. הוא נתן לנו תמונה אינטנסיבית, מפורטת ומלאת חיים של התפתחות הספרות העברית החדשה. קלאוזנר הוא מן הפורים והכישרוניים ביותר מבין מחדשי המילים בעברית, והוא אהב מאוד לדון בחידושים הלשוניים שלו. לא מעט מהחיוניות והציוריות של שפת היום–יום של היהודים נטו אל עבר היידיש, וקלאוזנר עשה עבודה יוצאת מן הכלל בפיתוח מקבילות עבריות למילים כמו "נודניק", "קיביצער" וכן הלאה.

ד"ר שלום היה מן המרצים הצעירים והנאים ביותר מקרב הסגל. הביוגרפיה שלו מעניינת בצורה יוצאת דופן. הוא נולד למשפחה יהודית מתבוללת שחיה בגרמניה מזה כמה מאות שנים. כנער, עוצמתה של התנועה הלאומית היהודית בגרמניה החזירה אותו אל החיים היהודיים ואל העניין ביהדות. הוא פנה ללימודי יהדות, ומחקריו בתחום המיסטיקה היהודית זיכו אותו בהצעה מן האוניברסיטה, שלה נענה בהתלהבות. נדמה שיש לו בחייו תשוקה מרכזית אחת: להקיף את כל הספרות הקבלית העצומה. לאט לאט הופך שלום למלומד החשוב ביותר בענף זה של היהדות. יחד איתו אנו קוראים את ספר הזוהר, והוא הרצה בפנינו על "תולדות הקבלה במאה הי"ג".

פרופסור [משה צבי] סגל היה רב אנגלי שלימד אותנו דקדוק לשון המשנה, תחום שבו הוא הפך לאוטוריטה מוכרת. הוא עשה עבודה חלוצית ביישום מדע הפונטיקה על השפה העברית. מהר מאוד גילינו שלצד הלמדנות הגדולה שלו, הייתה לו בת חיננית שהייתה המארחת הרשמית בביתו. היא הסבירה פנים לסטודנטים והייתה פופולרית מאוד בקרבם.

היה גם ד"ר אשר גולאק, מחברו הידוע של "יסודי המשפט העברי", סקירה מבריקה של המשפט האזרחי העברי. הוא היה רווק, די ביישן ונחבא אל הכלים ובעל אינטלקט מרהיב. בהרצאותיו למדנו על המשפט העברי ועל החיים היהודיים כפי שלא למדנו עליהם מעולם: כדבר חי, מתפתח ודינמי. נהגנו להתבונן על היסודות המשפטיים ועל העקרונות החוקיים ולעקוב אחרי התפתחותם מהתנ"ך, דרך המשנה והתלמודים, עבור ברמב"ם ובבעל הטורים וכלה ברבי יוסף קארו. האיש ריתק אותנו, כישף אותנו, כאשר העביר לנגד עינינו את כל הפנורמה של החיים היהודיים לאורך הדורות.

אדוארד הורוביץ, תל אביב, 1925

אדוארד הורוביץ, תל אביב, 1925

טיולים לרוחב הארץ

אגודת הסטודנטים ארגנה כמה אירועים חברתיים לאורך השנה. האירוע הזכור לי יותר מכול, ושבו השקענו את רוב מרצנו, היה קונצרט במגרש הרוסים, שנועד לגיוס כספים למגורי הסטודנטים. היה צורך דוחק במגורים באוניברסיטה. כמה כוכבי אופרה ותיאטרון התנדבו להופיע בקונצרט. אני מוניתי להיות סדרן באגף של הכרטיסים היקרים, מכיוון שהייתי גבוה ובעל טוקסידו. האירוע היה הצלחה כבירה. גייסנו שבע מאות דולרים. אחרי הקונצרט פינינו את הכיסאות ורקדנו הרבה, ובמגוון סגנונות.

הטיולים שטיילנו לאורכה ולרוחבה של הארץ היו גם הם חלק מרגש מן החיים הסטודנטיאליים שלנו. עם שחר יצאנו, קבוצת סטודנטים, מירושלים ליריחו, משם לים המלח ואז שוב ליריחו – שלושים וחמישה מיילים ביום אחד, מרחק מכובד לכל הדעות. ישנתי אולי חמש–עשרה שעות לאחר מכן. למחרת שכרנו חמורים ורכבנו לעין פשחה, מרחק שנים–עשר מיילים. רכבנו ורכבנו עד שהחמורים שלנו כמעט צנחו מעייפות, אך למרבה הטרגדיה לא מצאנו את המעיין. לא לקחנו איתנו מים, ואני זוכר את הצמא הצורב שהרגשתי ככאב הפיזי הקשה ביותר שידעתי מימיי.

בט"ו בשבט הצטרפנו לתהלוכה של ילדי בית הספר בבית הכרם, פרבר ליד ירושלים, שם הם נטעו עצים. בהתרוממות רוח צפינו באלפי הילדים הצועדים, ראשיהם נישאים אל על וצעדיהם בטוחים, עיניהם בורקות. הם שרו בעת שצעדו, שירי הארץ שהם היו ילדיה.

קבוצה גדולה מתוכנו רכבה על חמורים לקבר רחל לאור ירח. אז גיליתי שהחמורים בפלשתינה מגיבים רק כאשר מדברים אליהם בעברית. החמור שלי היה סרבן ועקשן, ואני הכיתי אותו וצעקתי: "גידיאפ, גידיאפ", אך ללא הועיל. עובר אורח טוב לב הציע שהחמורים כאן לא מבינים אנגלית. הבנתי את הרמז, וניסיתי בעברית: "חיש, חיש", לחשתי באוזנו, ומכאן ואילך החמור ציית, ולא עמדנו בפני קשיים. עם שלדון בלאנק הלכתי ברגל לעדלאידע בתל אביב. בחופשת הפסח, שאליה יצאנו שבועיים לפני החג, יצאתי לטיול פרֵדה מן הארץ עם מורה קנדי, וטיילנו בעמק ובגליל.

כל אדם שלמד על הר הצופים לעולם לא ישכח את הנוף שנשקף מן האוניברסיטה. מן העבר האחד, במרחק של ארבעים מיילים יכולנו לראות את הרי מואב הסגלגלים. מן העבר האחר, הבטנו מטה וראינו את העיר ירושלים כמו עדי זהב על שני הרים, משתרעת לצפון, למערב ולדרום, כביכול פורסת את זרועותיה במין יופי מושלם. הבנו את משמעות דבריו של אחד האמוראים, "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד נטל העולם כולו". המראה המרהיב ביותר שראיתי עד כה הוא מראה ירושלים מן ההר של האוניברסיטה, מוצפת בזוהר השמש השוקעת או טובעת בבוהק הלבן של הירח הארצישראלי המלא.

בחול המועד פסח, לאחר שמונה חודשים בארץ ישראל, הותרתי אותה מאחור וחזרתי לארץ הגלידות העשירות, משקאות הסודה ולהקות הג'אז, ארצם של החופשיים וביתם של הגיבורים. ארץ ישראל מהלכת קסמים על צעיר יהודי שחי בה למשך תקופה, קסמים שמהם לעולם לא יוכל להשתחרר. כשחצתה הרכבת את הגבול עם מצרים, נמלאנו לאות ודכדוך, עצב אין–סופי. אותו לילה שוטטנו ברחובותיה של קהיר, שרים בשקט משירי ציון כדי להתנחם ולהתעודד. שמונה–עשר ימים לאחר מכן הגעתי לנמל ניו יורק, משוכנע שכנוע עמוק שלא הרפה ממני מאז – ישנם שני מקומות שבהם שווה באמת לחיות: האחד הוא ירושלים, והשני הוא עירנו האהובה ניו יורק.

———

מתגלגל עם העברית

הרב ד"ר אדוארד (אפרים) הורוביץ (תרס"ד–תשמ"ז, 1986-1904), בלשן, מורה וסופר, יליד ניו יורק, למד באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטת ניו יורק והוסמך לרבנות מטעם הסמינר התיאולוגי היהודי. ב–1925, עם פתיחת האוניברסיטה העברית על הר הצופים, הגיע לארץ ישראל ולמד באוניברסיטה בשנתה הראשונה. עם שובו לארצות הברית לימד לשון עברית בתיכונים עירוניים בניו יורק כשפה מוכרת, ופעל להנחלת השפה העברית בארצות הברית. ב–1960 ראה אור ספרו "How the Hebrew Language Grew", שהיה לאחד מן הספרים המרכזיים על תולדותיה וגלגוליה של העברית. מלבדו פרסם ארבעה ספרים נוספים בענייני בלשנות ועברית.

ב–1967 עלה ארצה עם משפחתו והתיישב בירושלים. כתב טור בג'רוסלם פוסט והגיש תוכנית בקול ישראל בענייני לשון ושפה. הלך לעולמו בכ"ט מרחשוון תשמ"ז. צאצאיו הרבים – ילדיו, נכדיו, ניניו ובני ניניו – מתגוררים בישראל. זיכרונותיו וחוויותיו מימיו בארץ ישראל ובמיוחד מהאוניברסיטה העברית, כפי שתועדו על ידו, מובאים להלן בתרגומו של נכדו, אריאל הורוביץ.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ב טבת תשע"ז, 20.1.2017

Advertisements

פורסם ב-22 בינואר 2017,ב-גיליון שמות תשע"ז - 1015. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. פנינה. איזה יופי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: