אחים לצרות הגלות | אליהו בירנבוים

לא מעט מן הצוענים הפזורים בעולם משוכנעים ששורשם בעשרת שבטי ישראל. בעקבות המיתוס היהודי–צועני

המטייל באירופה ובמקומות שונים בעולם, יפגוש בוודאי בשלב כלשהו בצוענים. בדרך כלל הוא יראה את הנשים הצועניות מוכרות את מרכולתן ברחוב או מבקשות נדבות ועושות קסמים ואת הגברים מנגנים ושרים. מה שרוב הציבור הרחב בוודאי פחות יודע הוא שמאות אלפי צוענים נרצחו במחנות השמדה בשואה, וכן שחלק מהצוענים מאמינים שהם צאצאי עשרת השבטים של עם ישראל.

הצוענים הם קבוצה אתנית המתאפיינת בנדודיה. הם מפוזרים בכל העולם, על פני ארבע יבשות, ללא זיקה טריטוריאלית או מדינית. קשה לדעת את מספרם המדויק שכן לא נערך להם מפקד מסודר, ואולם לפי אומדנים יש בין שישה ל–14 מיליון צוענים בעולם. מקורם של הצוענים ככל הנראה בתת היבשת ההודית. כיוון שהם היו בעלי מלאכה בתחומים שונים, הם הובאו לאירופה על ידי צבאות טטריים במאה ה–14 לצורך מתן שירותים לצבא. הצוענים נהגו בדרך כלל לאמץ את הדת והשפה המקומית במקומות יישובם, כך שבארצות קתוליות הם קתולים ובמוסלמיות הם מוסלמים.

נרצחו‭ ‬בהמוניהם‭ ‬במחנות‭ ‬השמדה‭. ‬צוענים‭ ‬עומדים‭ ‬להישלח‭ ‬לגירוש‭, ‬אספרג‭, ‬גרמניה‭, ‬מאי‭ ‬1940 צילום‭: ‬הארכיון‭ ‬הפדרלי‭ ‬הגרמני

נרצחו‭ ‬בהמוניהם‭ ‬במחנות‭ ‬השמדה‭. ‬צוענים‭ ‬עומדים‭ ‬להישלח‭ ‬לגירוש‭, ‬אספרג‭, ‬גרמניה‭, ‬מאי‭ ‬1940
צילום‭: ‬הארכיון‭ ‬הפדרלי‭ ‬הגרמני

שיקוף היסטורי

לאחרונה פגשתי כומר נוצרי–צועני על אדמת ספרד, והוא ניסה להסביר לי כי הצוענים הם צאצאים של העם היהודי והם חלק מהשבטים האבודים שלו. דבריו היו מלווים בהתרגשות על כך שרב יהודי מקשיב לדבריו. במשך השעות שבהן דיברנו על הנושא הוא דיבר בפאתוס ולא הפסיק לבכות ולדמוע. בסוף הפגישה קיבלתי ספר בן 500 עמודים מפרי עטו, הפורס את משנתו השיטתית בנושא זה: "הצוענים והשבטים האבודים של עם ישראל – גילוי השורש האמיתי של העם הצועני". בסוף דבריו, כאשר נפרדנו, הוא חיבק אותי ואמר: "זו קריאה א–לוהית, אני עברי! אני חלק מעם ישראל ויש לי שורשים יהודיים. אנו צריכים לחזור לעם ישראל".

בשיחה עם הכומר ובקריאה בספרו, עולים קווי דמיון בין העם היהודי לעם הצועני. הדברים נכתבים מתוך זיקה תנ"כית ובמעין רוח נבואית. לטענתו יש לקרוא את פסוקי התנ"ך העוסקים בעם ישראל כמתייחסים לצוענים, וכך מתגלה האמת הא–לוהית בקשר לשורש היהודי של הצוענים. הכומר הצועני הדגיש בפניי שלדעתו אין לחפש את השבטים האבודים בכלים היסטוריים או מדעיים אלא רק באמצעות התנ"ך, המגלה לנו את סודותיו בקשר למקום הימצאותם של שבטי ישראל כיום. אם רק נדע לקרוא היטב בתנ"ך ניווכח שהצוענים הם הם השבטים האבודים כולם.

הדמיון בין העם היהודי והצועני בא לידי ביטוי בסבל המשותף, באופיים הנייד, בכך שהם חיים באוהלים, שהם סבלו והושמדו בשואה הנאצית ובכך שהם מתי מעט אשר הולכים ופוחתים במספרם. אין כיום עם כל כך מפוזר ומפורד כמו הצוענים. המאמינים בשורשם היהודי של הצוענים, מפרשים את הפסוקים ביחזקאל כמתייחסים לעשרת השבטים ולעם הצועני: "וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת…" (יחזקאל, לו, יט).

גם מבחינת הסבל, סבלם של הצוענים מתמשך מהאינקוויזיציה עד השואה. הצוענים נרדפו לאורך השנים באלימות לא פחותה מאשר היהודים ולדעתם יש אף קרבה בתאריכים שבהם נרדפו. היהודים גורשו מספרד בשנת 1492 והצוענים גורשו משם ב–1499. גם השואה לא פסחה על העם הצועני, והם נרצחו בהמוניהם במחנות השמדה. מספר הצוענים שנהרגו בשואה מוערך בין חצי מיליון למיליון וחצי. קשה לדעת מספרים יותר מדויקים שכן הם לא היו רשומים ברישום אוכלוסין מסודר בארצות אירופה. הצוענים הטוענים להיותם צאצאי יהודים טוענים שהגרמנים זיהו בצוענים צאצאי יהודים ולכן החליטו להשמיד אותם.

אותו כומר סבור שהדמיון בקיום ובהיסטוריה של הצוענים והיהודים מוכיח על הקרבה ביניהם. לדעתו אין עם אחר בעולם המהווה שיקוף מדויק של העם היהודי ושהנבואות הקשורות לעם ישראל באות לידי ביטוי גם בהיסטוריה שלו.

מנהגים קרובים

אבל לא רק דמיון היסטורי וקולקטיבי יוצר את הקשר בין יהודים לצוענים, אלא גם אורח חיים ומנהגים. לטענת הצוענים המאמינים בחיבור הרוחני וההיסטורי, בעבר הרחוק הצוענים נהגו בשמירת מצוות מלאה כאשר היו חלק מהעם היהודי, אולם לאורך השנים הם הושפעו מהדתות והתרבויות בעמים שבהם נדדו והשתמרו רק כמה מנהגים יהודיים הקיימים אצלם עד היום.

בין העקרונות והמנהגים המאפיינים עד היום את הצוענים ניתן למצוא את הכבוד לזקנים, המהווים  היועצים והחכמים של העדה. כמו כן, בכל קבוצה של צוענים קיים "קריס" אשר משמעותו בשפה הצוענית היא "מועצת החכמים". מועצה זו משמשת בית דין לפסיקה בנושאים שונים בקהילה בתחום המשפחה או דיני הממונות ואף יש לה סמכות לקנוס ולהעניש לפי הצורך. המבנה החברתי של הצוענים הוא עד היום שבטי.

הצוענים הקפידו לאורך הדורות ועד היום לא להתחתן עם בני זוג שאינם מהשבט. בכך הם סבורים שהם מקיימים את דברי התורה “וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ" (דברים ז, ג). הם ראו תמיד את עצמם כנפרדים משאר העמים והדתות ונהגו לקרוא למי שלא היה צועני גדז'ו או גדזיה, כפי שהיהודים נהגו לקרוא למי שאינו בן דת משה גוי או גויה.

גם במנהגי האבלות יש דמיון רב בין מנהגי הצוענים להלכות האבלות הנהוגות בעם ישראל. האבל יושב שבעה ימים אחרי הנפטר, בימים אלו לא מסתפרים ולא מתגלחים ויושבים על הרצפה, ובאים חברים וקרובים לנחם את האבל. הצוענים נהגו גם להקפיד על טומאת מת. אם אדם נפטר בתוך בית, הם נהגו להוציא מהבית כל מה שהיה בקשר ישיר עם הנפטר. הצוענים נוהגים גם להקפיד על מאכלים מותרים וטהורים (ווז'ו) ועל מאכלים אסורים וטמאים (מרימה), ומעניין לציין שיש בשפה שלהם מילים רבות הדומות או זהות לשפה העברית.

חשוב להבהיר: לא כל הצוענים מאמינים שהם צאצאי יהודים וחלקם אף מפחדים להודות בכך. גם הצוענים הטוענים לשורשים יהודיים לא מבקשים לשוב לחיק העם היהודי, להתגייר או לעלות לארץ. הם בטוחים כיום באמונתם הנוצרית, אבל מצד שני גאים בשורש היהודי ובקרבה שלהם לעם היהודי.

אינני יודע האם יש אמת היסטורית באמונתם של הצוענים בהיותם צאצאי העם היהודי, אבל אני נפעם כל פעם מחדש למשמע הרצון של עמים, שבטים וכתות רבות בעולם המבקשים להוכיח קשר וזיקה לעם היהודי. לדעתי יש בכך תופעה רוחנית וחלון היסטורי שאינני בטוח עד מתי יימשך. יש כאן ניסיון של דפיקה בדלתו של העם היהודי ואינני חושב שתופעה זו תהיה נצחית.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט"ו טבת תשע"ז, 13.1.2017

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 בינואר 2017, ב-גיליון ויחי תשע"ז - 1014, רב עולמי / אליהו בירנבוים ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: