בתגובה ל"יודעים אתם?" מאת אבירמה גולן

במאמר על ספרות ילדים השתבחה אבירמה גולן ביפי שיריה של קדיה מולודובסקי. הם אכן מקסימים בתרגומם לעברית כפי שהם במקור ביידיש. באותו מאמר מתרפקת גולן על הימים הטובים שעברו ואינם עוד, ימים שבהם שכנה בארץ רוח של "אוניברסליות הומניסטית".

 בהקשר זה ארצה לשתף בכמה עובדות שנודעו לי מהמחקר שערכתי לצורך כתיבת ביוגרפיה על קדיה מולודובסקי. בשנת 1975 נפטרה קדיה בניו יורק. אך טבעי הוא שעל זה ידווחו העיתונים בארץ. מלבד פרסומיה הרבים, היו לקדיה ידידים רבים בארץ שהכירו אותה עוד מגיל צעיר באירופה. חיפשתי את הדיווחים האלה, אך לתדהמתי הרבה לא מצאתי שום דיווח על פטירתה. לא רק העיתונים בעברית (כגון: מעריב, ידיעות אחרונות, הארץ) לא דיווחו על פטירתה, אף העיתון היומי ביידיש של אותה תקופה, "די לעצטע נייעס", נמנע מדיווח. סופרת ומשוררת דגולה כותבת שירים נפלאים האהובים על כולם, ולאחר מותה מוחקים אותה מההיסטוריה. מה קרה?

ככל הנראה, הסיבה שבעטיה לא הוזכרה פטירתה של קדיה בזמן אמת, על ידי אף אחד מאנשי הרוח בארץ ובשום במה ספרותית ביידיש או בעברית, הייתה אחת: ירידתה מהארץ. התגובה הייתה תגובת עדר. לא מתחשבים בנסיבות, ולא מנסים לרדת לדעתם של אחרים. העדר מחליט על פעולה, וכולם מיישרים קו.

יש פה שתי עוולות: הראשונה, אי יכולתם של עורכי העיתונות להתחשב בקשייה של קדיה, והשנייה, תגובתם האחידה להשמיט אותה מהזיכרון הקולקטיבי. את הראשונה ניתן להבין. היא נעוצה בעובדה שלקדיה היה לאן ללכת כשהיה לה קשה, כאשר לרוב הישראלים לא היה מפלט כזה. אבל העוולה השנייה, ההליכה בתלם מבלי יכולת או רצון לסטות מהתנהגות העדר, חמורה בעיניי הרבה יותר.

האם אכן הימים האלו טובים היו מימינו אנו? ייתכן מאוד שבכמה מובנים אבירמה גולן צודקת: אכן יש לנו מה ללמוד מהדורות הקודמים. אולם לא ברור אם אכן השלנו מעלינו את תגובות העדר הציוני.

ד"ר זלדה כהנא נוימן היא בלשנית. תחום ההתמחות שלה הוא יידיש, השפה ותרבותה

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ח' טבת תשע"ז, 6.1.2017