מאת הרב פסח ווליצקי גיליון פרשת מקץ

אשוח הוא כמו צלב קרס

הרב פסח ווליצקי ביקר את הרבנים אשר הוציאו פסק הלכה נגד הצבת עצי אשוח במקומות ציבוריים בישראל, כגון הרב אלעד דוקוב, רב הטכניון, אשר אסר הצבת עץ אשוח במרכז בית הסטודנט של הקמפוס, והרב חיים נבון אשר קרא לסטודנטים באוניברסיטה העברית לצאת בצעקה נגד הצבת עץ אשוח בקמפוס.

הרב ווליצקי ניסה לשכנע את הקוראים כי לא מדובר בעבודה זרה וכי אין כל איסור בהצבת עץ האשוח, ואדרבה, דווקא יהיה זה צעד טוב בדרך לקירוב הנוצרים לתורה על ידי גילוי סובלנות לפולחן של דתם.  וכך מסיים הרב ווליצקי את מאמרו: "לקדש שם שמים, לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה – אין דרך יותר טובה מאשר להפגין הכלה ותמיכה לקהילה הנוצרית בארץ".

לדעתי, גם הרב ווליצקי המתיר את עץ האשוח וגם הרבנים האוסרים מחמיצים את העיקר. לא מדובר בשאלה הלכתית אם מדובר באיסור עבודה זרה אם לאו, אלא בשאלה של הכלה וסובלנות כלפי סמליה של דת אשר חרתה על דגלה רצח וטבח יהודים לאורך ההיסטוריה בתור רוצחי משיחה, אותו האיש. מיליוני יהודים נשחטו, נטבחו ועונו בשם הדת הנוצרית.

מבחינתי אין הבדל בין הצבת עץ אשוח במקום ציבורי לבין הצבת צלב קרס. הכנסייה קראה לרצח יהודים לא פחות משלטון הרייך השלישי. לא בכדי כומרי הוותיקן שיתפו פעולה עם קציני הס"ס בזמן המלחמה ואחריה. לכן, כאשר האפיפיור בא לבקר בארץ לפני כמה שנים, אנחנו, תלמידי הרב כהנא, יצאנו להפגין נגד הופעתו בהיכל שלמה וביד ושם. לא משום שהאיש עצמו פגע בנו, אלא בגלל מה שהוא מייצג. המשטרה מיד עצרה אותנו ולא אפשרה לנו להפגין נגד הביקור, אך השופטת ד"ר מיכל גונן–אגמון אשר דנה במעצרנו ובמשפט הפלילי שנוהל נגדנו פסקה לטובתנו ותמכה בזכותנו להפגין נגד האפיפיור תוך שהיא מזכירה את אשר עוללה לנו הכנסייה לאורך הדורות. לבושתנו, לפעמים דעתה של שופטת חילונית יותר צלולה מאשר זו של רבנינו.

התשובה היהודית לנצרות מופיעה בסידור, בתפילה שאנו אומרים מדי שבת וחג. אנו לא שוכחים את אשר עוללו לנו הנוצרים במסעות הרצח שלהם בדרך לארץ הקודש באמירת "אב הרחמים". התקווה שלנו בתפילה הזאת היא שהקב"ה יזכה אותנו לראות במו עינינו את נקמתו בנוצרים, "וייקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך", ולבסוף אנו דורשים – "כי דורש דמים אותם זכר, לא שכח צעקת ענווים".

מי שמתיר הצבת עץ אשוח במקום ציבורי בישראל מבזה את זכרם של מיליוני הקדושים שמסרו את נפשם על קידוש ה' בפני שונאינו הנוצרים.

ברוך בן יוסף

ברוך בן יוסף הוא עורך דין

—

לא לנצרות ברשות הרבים

העיתון איננו המקום המתאים לקיים בו בירור הלכתי. הלכה היא עניין מקצועי שאמור להתברר בבית המדרש, ולא להימסר לשיפוטם של קוראים שאינם מסוגלים לבקר אותו. אך מכיוון שמאמרו של הרב ווליצקי התיימר לכתוב בירור הלכתי, אני מגיב על עיקר הדברים, ואוסיף גם בנושא האידיאולוגי.

א. הנצרות היא עבודה זרה. הדבר מפורש במסכת עבודה זרה ז ב. זה לא כתוב בגמרות שלנו, שהן מצונזרות על ידי הנוצרים, אבל מפורש ב"חסרונות הש"ס" המשחזר את הנוסח המקורי של הגמרא וכך פסק הרמב"ם במפורש (בהוצאת פרנקל, וכן בכתבי היד התימניים, שלא צונזרו). הדבר מוסכם גם על כל הראשונים, שהתקשו להבין איך ייתכן שיהודים נוהגים לסחור עם נוצרים ביום ראשון, ונתנו לזה תשובות שונות, אבל איש לא אמר שהנצרות אינה עבודה זרה. היחיד החולק על זה הוא המאירי. הוא כותב שדברי הגמרא אינם מתייחסים למאמיני ישו, אלא לעבדי נבוכדנצר.

דברי הרב קוק באגרת "שהעיקר כדברי המאירי" אינם מתייחסים לדברי המאירי על הנצרות, אלא לקביעה אחרת לגמרי של המאירי – שהלכות שונות שנאמרו כלפי הגויים בכלל לא נאמרו כלפי גויים מתורבתים שהם כגרים תושבים. הרב הרצוג, שכתב שנצרות אינה עבודה זרה, לא ראה את הגמרא הלא–מצונזרת, ולא את הרמב"ם הלא–מצונזר, ולענ"ד, אחרי בקשת המחילה, טעה בזה.

ב. לעצם העניין הנדון – האשוח שהוצב בטכניון – אני מברך את הרב דוקוב על האומץ לצאת נגד ה–PC ואני תמה תמיהה רבה על "רחבות הלב" של כותב המאמר. הנצרות היא אויבת רוחנית של היהדות ושל עם ישראל. זה התברר לכל אורך ההיסטוריה. ולא רק בוויכוחים, אלא גם בשחיטות ובגירושים. התורה נקראת "אמת" והאמת אינה "מכילה" את השקר אלא נאבקת נגדו.

הפוסטמודרניזם מנסה לשכנע את העולם ש"אין אמת". העמדה שלו יכולה להכיל כמעט כל דבר והם יכולים להעמיד חנוכיות לצד עצי אשוח. נראה לי שעם ישראל יכול לוותר לגמרי על המחווה הזאת. יהודי בחו"ל גר בארץ של גויים, ואין לו לצפות שם לחנוכייה ברשות הרבים. די לו אם יגנו עליו מפני פגיעות אנטישמיות. אבל בארצנו הקדושה אנחנו אמורים לבטא את האמת שניתנה לנו מהבורא, ועל הדרך גם לחזק את התפיסה הלאומית שלנו. והאמת הזאת אינה מתירה בשום פנים סמלים נוצריים ברשות הרבים. ובודאי שלא, ביוזמתם של בני עמנו.

גם אם אנחנו "מכילים" את התושבים הנוצרים – את הסמלים הדתיים שלהם יציגו בביתם הפרטי, או בכפריהם.

משה גנץ

הרב משה גנץ מלמד בישיבת ההסדר בשעלבים

להכיר בשינויים / הרב פסח ווליצקי משיב:

ראשית, לא נכון שדעת כל הראשונים היא שהנצרות היא עבודה זרה בשביל גויים. בעלי התוספות פסקו שגויים אינם מצווים על השיתוף, וכן פסק הרמ"א. מה שיותר רלוונטי, בניגוד לסוגיות הלכתיות בנושאים אחרים, ענייני עבודה זרה נקבעים על ידי האמונות של המאמינים בה בשעת הדיון, ולא לפי המצב בעידן עתיק הרחוק מהמציאות הנידונה במאות שנים. לא אני קבעתי שהנצרות השתנתה מספיק במשך 800 שנה מאז חי הרמב"ם עד שהיום כבר איננה עבודה זרה. הרח"ד הלוי פסק כך במפורש (עשה לך רב, כרך ט). ולעניין אגרת פ"ט של הרב קוק, הרב שלמה אבינר (תחומין ב') כתב שדברי הראי"ה מוסבים על נוצרים שבימינו.

אני מעריך שהרב גנץ מגדיר את עצמו ציוני ומאמין בגאולה קמעא קמעא. כל אחד שמאמין שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה מכיר בשינויים חלקיים ומברך עליהם למרות מה שחסר מהתמונה הסופית. למה קשה לרב גנץ וחבריו להכיר בשינויים המשמעותיים בנצרות ובגישה החיובית לישראל של חלק מהעולם הנוצרי שהולך וגדל? הרמב"ם בהלכות מלכים ראה בנצרות את הדרך שתביא את אומות העולם לאמונה בה' באחרית הימים. האם הרב גנץ לא מאמין בקמעא קמעא גם בתהליך הזה

נקודת חשיבה אחרונה: הרמב"ם עצמו פסק בהלכות מעשה הקרבנות שעובד כוכבים יכול להביא קרבן "אף על פי שהוא עובד עבודה זרה". לאור העובדה שמספר הנוצרים שתומכים בישראל, מבקרים בארץ ומתעניינים ביהדות גדול פי כמה ממספר היהודים בעולם – מעניין אותי לדעת מה יחשוב הרב גנץ כשרוב רובם של הבאים להקריב קרבנות במקדש שייבנה במהרה בימינו יהיו נוצרים אדוקים. הרי אובדן הנצרות אינו תנאי לבניין הבית.

אינני פוסל את העובדה שיש איומים על הזהות היהודית–תורנית של החברה שלנו, אבל האיומים האלה אינם באים משני האחוזים מתושבי הארץ שהם נוצרים.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ח' טבת תשע"ז, 6.1.2017